סגור
עלות תועלת
7.11.2024
שנקל בתחת שלי
מאחורי הודעת מירי רגב על "העלאת תעריפי התחבורה הציבורית ב־2 שקל, כמו ב־OECD" מסתתרת התייקרות של 30%, שאותה יספוג המעמד העובד. וזה רק הקצה של החליבה הבלתי נסבלת של המעמד הזה בתקציב החדש 
נסיעה ראשונה ברכבת הקלהישראל כץ, מירי רגב, בנימין ושרה נתניהו ובצלאל סמוטריץ' בחנוכת הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן, באוגוסט 2023. להם לא אכפת, להם יש מכוניות ונהגים(צילום: רועי רובינשטיין)

הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת


1 שני שקלים — לפעמים זה כל מה שנדרש בשביל לשבור את גבו של ציבור שלם. שני שקלים בלבד.
ביום שישי, אחרי שהממשלה אישרה את תקציב המדינה לשנת 2025, כמעט כל המשרדים הוציאו הודעות חגיגיות לעיתונות. בהודעה של שרת התחבורה מירי רגב היו 411 מילים (ספרתי). 90% מהן (ספרתי גם את זה) הוקדשו להצגת ההישגים של רגב בתקציב: הקמת רשויות מטרופוליניות לתחבורה ציבורית (אכן הישג מרשים, בלי ציניות), הגדלת תדירויות של קווי אוטובוס, החרגה של כמה פרויקטים תשתיתיים מהקיצוצים בתקציב המשרד (החרגה ש"הצילה" כחצי מיליארד שקל) והגדלת הסבסוד של הנסיעה בתחבורה ציבורית לפנסיונרים ולתושבים ביישובים ברמה סוציו־אקונומית נמוכה (צעד שתוכנן היטב כך שיתאים בול לאלקטורט).
ה־10% הנותרים בהודעה של רגב היו הפסקה הבאה: "על פי הסיכום שנחתם, תעריף התחבורה הציבורית יותאם לממוצע ה־OECD ויועלה ב־2 שקלים, דבר שיאפשר תקציב ייעודי למאמץ המלחמתי והגדלה משמעותית של תוספות השירות בתדירות ובקווים, ומתן הנחות משמעותיות לאוכלוסיות מגוונות ומוחלשות במסגרת רפורמת צדק תחבורתי אותה הובילה השרה מירי רגב".
2 השקלים האלה עצבנו אותי. ממש. הם הגיעו אחרי שבוע של מכות כלכליות: מעלים את מס ההכנסה, מעלים את המע"מ, מעלים את דמי הביטוח הלאומי, אפילו את מס הקנייה על מכוניות חשמליות. ולוקחים ימי הבראה. ומקצצים בהטבות מס לפנסיה. בינואר גם המים והחשמל יתייקרו. החזר המשכנתא ממשיך לטפס בגלל האינפלציה, הריבית נשארת גבוהה. רק מלכתוב את כל זה אני צריך לקחת שנייה נשימה.
ואז, אחרי כל אלה, עוד לייקר את תעריפי התחבורה הציבורית ולהעמיד פנים כאילו מדובר ב־2 שקלים בסך הכל, כי OECD וכי צריך כסף בשביל המאמץ המלחמתי? ברצינות, אתם חושבים שאנחנו עד כדי כך סתומים???
רגב ייחסה את ההתייקרות למאמץ המלחמתי, ובמקביל הוזילה את הנסיעה לאוכלוסיות נבחרות. ככה זה קליינטליזם - כלכלת בחירות מתמדת. השלטון פשוט קונה את קולות בוחריו, כל הזמן, מכספם של תומכי האופוזיציה
2 קודם כל, אלה לא 2 שקלים. זו עבודה בעיניים.
ההודעה של רגב שכחה לספר לציבור שני דברים. קודם כל, לא הנסיעות היחידות יתייקרו — כל התעריפים יעלו. שנית, זה לא 2 שקלים, זה 30%. נסיעה בתחבורה הציבורית בתוך העיר עולה כיום 6 שקלים; עוד 2 זה תוספת משמעותית. וכיוון שבינואר כל התעריפים יעלו וכל הנסיעות יתייקרו ב־30%, אם אתם מרבים להשתמש בתחבורה הציבורית, אתם עומדים להידפק כהוגן.
קחו למשל מישהי שגרה בירושלים ועובדת בתל אביב. מדי יום היא יוצאת מביתה, צועדת לתחנת הרכבת הקלה מחוץ לשכונה שלה, נוסעת אל תחנת הרכבת יצחק נבון, לוקחת רכבת לתל אביב, ואז אוטובוס או רכבת קלה עד אזור המשרד. כרגע היא משלמת 430 שקל על חופשי חודשי. בינואר, בחסות ה־30% של רגב, היא תשלם 560 שקל. זה עוד 1,560 שקל בשנה.
או מישהו שגר בחיפה ועובד בתל אביב. אוטובוס מהבית לתחנת הרכבת, משם לתל אביב, עוד אוטובוס לעבודה, ובחזרה בסוף היום. היום הוא משלם 639 שקל על חופשי חודשי, שזה כבר לא מעט בכלל. מינואר הוא ישלם 830. זה חור חדש בכיס בעומק 2,300 שקל בשנה. על מה ולמה?
מיליונים משתמשים בתחבורה ציבורית בכל חודש, מאות אלפים בכל יום. כשליש מהם משתמשים במנויים חודשיים. אנשים נוסעים בתחב"צ מכל מיני סיבות. לחלק מהם אין ברירה. לחלק, כמוני, זה יותר נוח מלנסוע ברכב פרטי, לעמוד בפקקים, לשרוף דלק ועצבים, לחפש חניה ולהגיע למחוז חפצם מרוטים מעצבים. ואנחנו נוסעים באוטובוסים ורכבות כי הבנו שכשאנחנו נוסעים במכונית — אנחנו הבעיה. במקום לקבל פרס על כך שאנחנו מורידים רכב מהכביש ומתאמצים לנסוע בתחבורה הציבורית (נסעתם לאחרונה באוטובוס או ברכבת? אם כן, אתם יודעים היטב על מה אני מדבר), המדינה משחילה אותנו. ואז היא עוד מעמידה פנים שזה בגלל ה־OECD. קודם תעשו לי מערכת תחבורה ציבורית כמו בגרמניה או בהולנד ואחרי זה נדבר.
3 ומה השטות הזו עם המאמץ המלחמתי? אם באמת חסר כסף בקופה — וחסר — למה להוריד תעריפים לאוכלוסיות נבחרות? אם אין כסף, אפשר לחכות עם ההוזלות. אבל אנחנו מזמן לא בדמוקרטיה אלא בקליינטליזם — כלכלת בחירות מתמדת. השלטון פשוט קונה את קולות בוחריו, כל הזמן, מכספם של תומכי האופוזיציה.
לא היה עדיף להגיד לציבור את האמת? יצאנו למלחמה, המלחמה הזו ארוכה מאוד ועדיין אין לה סוף משום שאנחנו מחליטים לא לסיים אותה. מלחמה שכזו היא גם יקרה מאוד. עד סוף השנה היא תעלה כ־250 מיליארד שקל. ייתכן שהיא תעלה חצי טריליון. אולי אפילו טריליון (אלף מיליארדים), תלוי את מה סופרים בפנים. כך או כך או כך, אין לנו הכסף הזה. אנחנו מוכרחים להביא אותו מאיפשהו. מאיפה? מכם, מהילדים שלכם, מהנכדים שלכם, אולי גם מהנינים. זה מה יש, כי אנחנו מוכרחים לנצח. ויחד, בטח. כולם יתרמו את חלקם.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אפילו אמר את זה — שהוא הקפיד לבחור צעדים שכל העשירונים ירגישו בכיס, כדי שלא יהיו כאלה שייצאו פראיירים. אבל עכשיו, אחרי שהתקציב אושר בממשלה וכשהוא בדרכו לכנסת (שם חלק מהגזירות עוד יעברו ריכוך או יתפוגגו כליל), ברור שזה פשוט לא נכון.
מעמד הביניים העובד היה עד כה הנושא העיקרי בנטל, וכעת יישא בנטל כבד יותר. בישראל מחצית מהעובדים כלל לא מגיעים למדרגת המס הראשונה — כך שהקפאת מדרגות מס ההכנסה לא תזיז להם. הקפאת קצבאות הביטוח הלאומי היתה אמורה לגלגל חלק מהנטל אל השכבות המוחלשות, אבל הצעד הזה בוטל ובמקומו תעריפי הביטוח הלאומי יעלו. גם זה יכביד בעיקר על מעמד הביניים העובד. משפחה ממוצעת ממעמד זה תיפרד מעוד 1,500 שקל בכל שנה לטובת הביטוח הלאומי. אברכים, לעומת זאת, ישלמו רק עוד 170 שקל בשנה. זה בדיוק ההבדל (כן, כל מיני אנשים יקפצו ויגידו "גם סטודנטים משלמים רק את התעריף המינימלי!". זה נכון. אבל זה זמני, כי בעוד כמה שנים הם יפסיקו להיות סטודנטים, ייכנסו לשוק העבודה וישלמו תעריפים גבוהים מאוד. האברכים לא).
למעשה, המבנה המעוות של שוק העבודה בישראל הוא שמאלץ את הממשלה להעלות את המע"מ באחוז שלם, כי אין דרך אחרת להגיע לכיס של אנשים שלא עובדים (או שעובדים בשחור). לו היו כאן יותר עובדים, עם מיומנויות גבוהות יותר ולכן גם בשכר גבוה יותר, כולנו היינו משלמים פחות מע"מ, ואולי גם פחות מס הכנסה.
אה, ועוד דבר, אחרון. כל הכיף הזה לא ייגמר בסוף השנה הבאה. הצעדים האלה יהיו איתנו עד סוף 2027. לפחות. כי מאחר שההוצאה על הביטחון עתידה לגדול מאוד בשנים הקרובות, הגירעונות יישארו גבוהים, ולכן גם החזרי הריבית יגדלו מאוד. וכל עוד זה המצב, הדרך היחידה לעמוד בו היא להמשיך להעלות מסים. עוד ועוד, נוסף על הצעדים שהממשלה אישרה עכשיו. המשא על כתפיו של מעמד הביניים העובד רק יגדל. עוד 2 שקלים ועוד 2 שקלים ועוד 2 שקלים.
אם אלה היו רק 2 שקלים לא הייתי אומר מילה. גם אם אלה היו כמה מאות שקלים חדשים בשנה הייתי סותם. ואני מודה: תשלום של 25 שקל לנסיעות לעבודה הלוך וחזור ליום אחד זה לא המון כסף. אבל זה פשוט לא נגמר בזה. זה 2 שקלים פה, ועוד 2 שקלים שם, כי מעמד הביניים הוא הפרה החולבת של הממשלה להכל. זה נכון תמיד, וזה נכון שבעתיים בממשלה כזו, שבמקביל למקלות שמכוונים למי שלא מצביעים לה, את הבוחרים שלה היא מפטמת בגזרים.

4 ינואר הקרוב יהיה חודש קשה. החיים בישראל יתייקרו מאוד עבור מעמד הביניים העובד. ההוצאות יגדלו (חשמל, מים, ארנונה, מע"מ על כל מה שקונים), הנטו יקטן בגלל צעדי המיסוי, ובקיץ, כשאנשים יצפו לדמי ההבראה שלהם, הם יופתעו להיזכר שקיצצו גם בזה. המשכנתא תמשיך להתייקר, כי המדד רק עולה, וכולנו צריכים להתפלל שלפחות הריבית לא תחזור ל־4.75%.
במקביל לכל זה, אנשי מעמד הביניים יזומנו למילואים בפעם הרביעית, החמישית והשישית, וילדיהם יתגייסו לשירות סדיר שרק יתארך ויתארך. טיסות לישראל וממנה מתבטלות בכל יום, ואלה שממש יתעקשו לטוס — כי הם חייבים אוויר או כי הם מוכרחים — יגלו שהם משלמים מחירים מטורפים, אם הם בכלל מצליחים למצוא כרטיסים.
התנפחות הוצאות הביטחון, הגירעון והוצאות הריבית יכבידו מאוד על תקציב המדינה, מה שיחייב המשך קיצוצים בתקציבים האזרחיים. בחינוך, בבריאות, בתשתיות. זה אומר כיתות עוד יותר צפופות (בעיקר בחינוך הממלכתי). זה אומר תורים בלתי אפשריים לרופאות, לבדיקות, לניתוחים, להתפתחות הילד, לפיזיותרפיה, לקלינאיות תקשורת (בעיקר בפריפריה). זה אומר פקקים קשים בכבישים והתארכות עד הנצח של פרויקטי תשתית גדולים, והרשימה עוד ארוכה מלהכיל. או במילים אחרות, מעמד הביניים הולך להימחץ מכל הכיוונים האפשריים.
לשרות ושרי הממשלה לא אכפת כלל. להם יש מכוניות ונהגים. איך אמרה פעם מירי רגב? "תיסע!". כרגיל, מי שכיסו עמוק מספיק יכניס את היד עמוק יותר וימשיך להשלים את החסרים בחוגים, שיעורים פרטיים, ביטוחי בריאות לקיצור תורים וכרטיסי טיסה. מעמד הביניים העובד ימצא את עצמו משלם יותר, הרבה הרבה יותר, על אותם הדברים בדיוק, ונשאר מאחור.
ב־2011 זה הוציא מאות אלפי ישראלים לרחובות. אבל מה שהיה אפשרי אז לא אפשרי עכשיו. מי שיצעק שהוא דורש צדק חברתי יסומן כמתנגד שלטון, חלק מציר הרשע, עוכר בוגד ושונא ישראל, סמולן קיצוני שאמא שלו ערבייה. בלי ונטיל להוצאת לחץ, זה עלול להיגמר רע. מאוד. אני לא באמת יודע איך ומתי. אבל בדבר אחד אני בטוח — אנחנו קרובים מאוד לנקודת השבירה.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות

מוסף כלכליסט