הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
כ
שפגשתי את ג'וליאנה ולדוספינו (25) מאקוודור בארומה של חוף גורדון, בצהרי יום חמישי שעבר, היה לי ברור שהיא התיירת היחידה בחוף, אבל לאחר בירור קצר גיליתי שהיא בכלל נמצאת פה במקרה. עד כדי כך עגום מצב התיירות הנכנסת לישראל בקיץ 2024. "אני בחופשה השנתית שלי, ונסעתי לנפוש בארמניה כי המחירים שם זולים, ובאמת היה שם נהדר. בדרך חזרה היתה לי עצירה של יום אחד בישראל, אז החלטתי לקחת יום חופש גם כאן", היא מסבירה כיצד מצאה את עצמה בתל אביב הנערכת למתקפה רב־חזיתית.
את יורי רפופורט (32) ולטיסיה אסור (24) מפריז, אני פוגש לא רחוק משם, במסעדת החוף של מלון הילטון. יורי אומר שהם התלבטו אם להגיע לארץ בתקופה זו, אבל לאחר התייעצות עם בני המשפחה בישראל החליטו ללכת על זה. רפופורט: "גם חברים שבאו לכאן אמרו שזה בסדר, אז לא הרגשנו סכנה גדולה. אבל עכשיו אחרי שהרגו את מנהיג חמאס, כמובן המצב משתנה. כולם אומרים שהמצב יכול להחמיר בימים הקרובים, אבל אנחנו לא יודעים. האם תל אביב תותקף? האם צפון ישראל? אנחנו לא יודעים. פעם אומרים שזה יתחיל בצפון ואז בתל אביב. בינתיים אנחנו כאן בים".
מאז 7 באוקטובר ישראל ריקה מתיירים. אומנם מגיעים הנה לא מעט יהודים כדי לתמוך בנו בשעתנו הקשה, אבל תיירים מהסוג הרגיל — אלו שבאים לפה בשביל השמש, והמדבר וים המלח והארכיאולוגיה והמקומות הקדושים, כמעט אינם בנמצא. על פי נתוני משרד הפנים, מתחילת השנה נכנסו לישראל 611,300 אזרחים זרים. בתקופה המקבילה ב־2023 נכנסו לישראל 2.4 מיליון.
הירידה העצומה בשיעור הנכנסים גלויה לעין. המלונות — שרובם הוסבו לאכסניות למפונים מהצפון והדרום — ריקים מהם, ועל פי התאחדות המלונות, כ־10% מהם עומדים בפני סכנת סגירה. בחוף הים של תל אביב שבבוקר קיץ רגיל רוחש פעילות ושהאנגלית, הגרמנית והצרפתית נשמעו בו מכל עבר, מיטות השיזוף והכיסאות הכתומים ריקים באמצע השבוע. התיירים נעדרים גם משוק הכרמל בעיר ומשוק מחנה יהודה בירושלים, שרק לפני שנה היו עמוסים בהם. כך גם בנווה צדק וביפו העתיקה, שם טוענים הסוחרים שכמות המבלים באמצע השבוע ירדה ב־75% לעומת מספרם בשנה שעברה.
באכסניית "אברהם הוסטל" הסמוכה לתחנת הרכבת הקלה החדשה ברחוב אלנבי בתל אביב ביקרתי לפני כשנה, והיא היתה אז עמוסת תיירים. עכשיו לא מתאכסן בו אף לא תייר אחד. בכל האכסניה אפשר למצוא רק ארבעה צעירים, שסיימו פרויקט התנדבותי של סיוע לחקלאים ישראלים במסגרת תוכנית "תגלית". אלא שפה ושם, למרות הצניחה החדה בהגעת התיירים לישראל, אפשר מדי פעם למצוא מעטים שבוחרים להגיע לישראל דווקא עכשיו. זה מה שהיה להם לומר כדי להצדיק את הבחירה.
5 צפייה בגלריה
ולדוספינו. "אין בכלל תחושה שצפויה סכנה. אני מרגישה פה יותר בטוחה מאשר באמירויות או באקוודור"
(צילום: אוראל כהן)
ג'וליאנה ולדוספינו (25), אקוודור: "אני בהלם שאנשים כאן חיים כאילו הם בחופש"
ולדוספינו אומרת שהיא לא חששה במיוחד להגיע לעיר שעשויה למצוא את עצמה תחת מתקפת טילים וכטב"מים. "הייתי מודעת לכך שיש אצלכם מלחמה. אחרי שהזמנתי את הטיסה, בדקתי בטיקטוק וראיתי דף שנקרא 'תל אביב מדהימה'. היתה טיקטוקרית אחת, בחורה אמריקאית, שסיפרה שהיא גרה בתל אביב וצילמה מסיבות וחיי לילה ואת החופים שיש כאן, ואמרה שהחיים בעיר נורמליים, אז אמרתי לעצמי שלא אשאר בשדה התעופה אלא אקפוץ לעיר. אני אמורה להמשיך מפה לדובאי, אבל כנראה שהטיסה שלי לשם תתבטל, כך שאולי אהיה כאן עוד כמה ימים. עכשיו כשאני חושבת על זה, זו בטוח תהיה הרפתקה".
ואיך את מתרשמת בינתיים? את חשה סכנה?
"ממש נייס כאן. אני בהלם שאנשים כאן חיים כאילו הם בחופש. בשעה 10 בבוקר תראה כמה אנשים נמצאים בים, ולא מדובר בוויקאנד. הם עושים יוגה ומשחקים כדורעף ושמתי לב שאתם משתמשים הרבה באופניים ובקורקינטים. אני מרגישה כאן ממש בטוחה, ואין בכלל תחושה שצפויה סכנה. למעשה אני מרגישה כאן יותר בטוחה מאשר באמירויות או באקוודור, וזה רק מלהיות פה יום אחד".
יצא לך להתעדכן בחדשות הבוקר?
"למען האמת לא, ואני גם לא רוצה כי אני לא רוצה לפחד. טוב לי פה. אם יבטלו לי את הטיסה ישלחו לי אימייל. זו הפעם הראשונה שלי כאן אבל אני בטוחה שאחזור לתל אביב בקרוב כי אני עובדת בתיירות ויש לי הזדמנויות לעבוד בכל העולם. במלון פגשתי תיירת פולנייה, והיא סיפרה לי שהיא ביקרה בירושלים, וגם נסעה לפטרה בירדן. גם הבנתי מכמה אנשים שיותר זול כאן עכשיו בגלל המלחמה".
סופיה קוזנצוב (22), רוסיה: "בבית אספר על ההרפתקה המיוחדת הזאת"
5 צפייה בגלריה
קוזנצוב. "אם יבטלו לנו את הטיסה אני באמת אכנס ללחץ מזה שבאנו לכאן ושלא הקשבתי לחברים שהזהירו אותי"
(צילום: ארי ליבסקר)
קוזנצוב, סטודנטית לרפואה, בטוחה שכשתחזור הביתה למוסקבה תהיה באמתחתה "חוויה שלעולם לא תישכח", בעיקר בשל המתיחות לקראת המתקפה האיראנית הממשמשת ובאה. "זה לא עוד טיול במדינה ים־תיכונית כמו יוון או טורקיה, למרות שיש כאן ים, חול ואוכל נהדר. זה טיול בזמן מלחמה, ואני מרגישה את זה. כולם מדברים איתי על מה שקורה. במסעדות, בחיי הלילה", היא מדווחת.
אנחנו נפגשים במלון סבוי שעליו השתלטה ב־1975 חוליית טרור פלסטינית, לקחה בני ערובה ורצחה שמונה מהם, שבעה מהם "אורחים מחו"ל", כפי שכתוב בשלט הזיכרון שבכניסה. כעת, הלובי עמוס אורחים אחרים מחו"ל — צוותי טלוויזיה זרים, שבאו לסקר את התגובה האיראנית. את התיירים במלון אפשר לספור על אצבעות יד אחת.
נוכחותה השלווה של קוזנצוב, לצד בן זוגה הצנום והביישן שסירב להתראיין, יוצרת דיסוננס בין המציאות המתוחה שבחוץ לבין הרוגע של ארוחת הבוקר. "אנחנו שבוע פה. כן, לפני שהגענו צפינו בחדשות והיה חשש לבוא, בעיקר שלי, אבל בן הזוג שלי שכנע אותי כי חבר טוב שלו, שגם הוא רוסי, גר כאן. הרבה חברים רוסים אחרים שלנו שעזבו את מוסקבה בגלל המצב הפוליטי, אמרו שרגוע פה ושכיף להיות בתל אביב ושיש חיי לילה. עבור רוסים כמוני, תל אביב נחשבת מקום שאליו אנחנו בורחים. מקום שהיה עד לא מזמן בטוח להיות בו בשביל מי שלא רוצה לחיות תחת השלטון הדיקטטורי של פוטין. אבל כמה ימים אחרי שהגענו חיסלו את הנייה, ועכשיו אנחנו קצת מפוחדים כי ביטלו את הטיסה שלנו למחר, ואנחנו חוששים שנמצא את עצמנו תחת מתקפה — אולי מאיראן, או מגורמים אחרים שאתם נמצאים איתם בסכסוך. אמרו לי שבפעם האחרונה שהיתה התקפה מאיראן זה הרגיש כמו במשחק מחשב — שראו את זה קצת בשמיים והרבה בטלוויזיה — אבל בכל מקרה הזמנו טיסה אחרת למחרתיים, ואנחנו מקווים שאותה לא יבטלו, כי אז אני באמת אכנס ללחץ מזה שבאנו לכאן ושלא הקשבתי לחברים שהזהירו אותי".
ונהנית להיות כאן?
"בגלל המצב היינו רק בעיר והיה ממש נחמד. החוף ממש טוב למרות שיש יותר מדי גלים. את אותם דברים אני לא יכולה להגיד על העיר עצמה. אני מגיעה ממוסקבה, והיא, לעומת תל אביב, מטופחת מאוד. במוסקבה לא זורקים את הזבל ברחובות, והמדרכות עצמן לא מלאות שמן דביק ושחור. מגעיל להסתובב בחלקים גדולים של העיר אבל האזורים התיירותיים כמו נמל יפו ונווה צדק נחמדים וגם כשהיינו יום אחד בירושלים היה שם נחמד. לא הרגשנו את המתיחות, והדברים שמוצגים בתקשורת באמת מוגזמים ביחס למה שאתה רואה כשאתה מגיע לכאן. אנחנו מרגישים שהספקנו לראות הרבה למרות שבגלל המצב הפוליטי לא יכולנו לבקר בגליל. אבל במחשבה שנייה, יצא לנו טוב שהטיסה שלנו נדחתה, כי כשאני אחזור לרוסיה אני אוכל לספר לחברים שלי על ההרפתקה המיוחדת הזאת".
5 צפייה בגלריה
בני הזוג קסטלמן. "פניה של הארץ השתנו מאז הביקורים הקודמים שלנו. אנשים כאן מתוחים מאוד, כי לא רואים את האור בקצה המנהרה"
(צילום: דנה קופל)
אמנון ופולט קסטלמן (76), קנדה: "חברים חשבו שאנחנו משוגעים"
בשולחן סמוך אוכלים הקסטלמנים את ארוחת הבוקר שלהם. הם נמצאים בישראל מזה כשבוע ונאלצו להאריך את שהייתם פה ביממה משום שטיסתם חזרה בוטלה. אמנון: "יש לנו כאן בני משפחה והיה לנו חשוב לבוא לתמוך בהם ולחזק אותם. אם לא היה לי רקע יהודי, אני חושב שהחופשה שלי היתה במקום אחר, אבל חשוב לי להגיע לכאן", הוא מסביר. "אני חושב שהאנשים בגולה חושבים שהמצב כאן יותר גרוע ממה שזה באמת. החדשות מראות את הקטעים הקיצוניים, אבל במציאות החיים נמשכים. המסעדות בתל אביב מלאות, ובסוף השבוע גם החוף היה עמוס. החיים נמשכים, למרות הייאוש. לא הרגשתי פחד ברחובות". פולט: "נסענו לראות את המקומות שבהם נעשה הטבח בדרום, והרגשנו את המועקה, פניה של הארץ השתנו מאז הביקורים הקודמים שלנו. אנשים כאן מתוחים מאוד, ובצדק, כי אתה לא רואה את האור בקצה המנהרה".
חברים ובני משפחה הזהירו אתכם שלא לבוא לפה?
פולט: "חברים שלנו חשבו שאנחנו משוגעים". אמנון מתפרץ לדבריה: "אמרנו שאנחנו לא מוטרדים כי אסון יכול לקרות גם בכל מקום אחר בעולם. אנחנו לא עוזבים מחר כי אנחנו חוששים, אלא כי יש לנו תוכניות אחרות שנקבעו מראש". פולט: "אמרו לנו שתל אביב לא מופצצת, ואני לא רוצה להיות פה אם זה יקרה, אבל הפעם אני חוששת שתהיה הסלמה רצינית יותר".
ציפורה הולנדר (84), ארצות הברית: "אבוא לכאן דווקא בזמן מלחמה"
את הולנדר, אשת עסקים שעשתה את הונה בתעשיית הטקסטיל, אני פוגש במלון רנסאנס, שבו היא שוהה בבדידות מזהרת לצד קומץ מפונים וכמה צוותי טיסה זרים. בחורף היא גרה במיאמי ובקיץ בניו יורק אבל גם מגיעה לישראל מדי שנה. "אני חברה באגודת הידידים של צה"ל ויש לי עמותה שנקראת גשר לאהבה. אני מגיעה למלון הזה כבר שבע שנים", היא מצהירה.
לא חששת להגיע בזמן מלחמה?
"כולם שאלו אותי את השאלה הזו. רציתי להביא את כל משפחתי לכאן. אמרתי שיש לי חברים כאן ולא רציתי לאכזב אותם. יש לי שתי בנות וחמישה נכדים, והם פחדו מאוד מכך שאבוא הנה אבל אמרתי להם שאני רוצה לעזור למדינה. עברתי את השואה כפעוטה, ועכשיו אני מוצאת את עצמי במלון כתיירת היחידה. אני בהלם. יהודים, ממה אתם פוחדים?! בואו לתמוך, צריך אתכם!".
יכולת לצאת לחופשה בכל מקום אחר בעולם.
"יש לי ים יפה פה, ואירופה בשבילי היא לא אטרקציה כי זה מקום שלא אוהב יהודים ואני לא אמריקאית־יהודייה, אלא אני קודם כל יהודייה שגרה באמריקה. אני מגיעה לכאן כי זה המקום שלי. אם היהודים לא היו מפוחדים בזמן השואה, השואה לא היתה מתרחשת, אז אני דווקא אבוא לכאן בזמן מלחמה, כדי לעזור.
"בשנה שעברה עזבתי מוקדם. בעקבות הקרע בעם הרגשתי שהישראלים, בגלל ההנהגה, הפכו לשחצנים. אמרתי לעצמי שהאויבים שלנו רואים אותנו בחולשתנו ושאנחנו עוד נשלם על זה. יש לי הרבה מאוד כסף ואני יכולה לקנות לעצמי תכשיטים או רכב יוקרה עם נהג פרטי ואת הבגדים הכי יקרים בעולם, אבל זה לא עושה לי כלום לעומת לבוא לכאן ולתמוך. טוב לי כאן, אני לא חוששת מהטילים. מה שמפחיד אותי הוא שניחלש ונהרוג אחד את השני. הבעיה היא לא האויב מבחוץ אלא האויב מבפנים. יהודי העולם צריכים להגיע לכאן דווקא בימים אלה".
מליסה חנה (42), צרפת: "כאן אני פחות מפחדת להיות יהודייה"
5 צפייה בגלריה
חנה. "החופש שלי הוא ההזדמנות שלי להראות שאני תומכת בישראל. אני חלק מהמדינה הזאת"
(צילום: אוראל כהן)
עם חנה ועם בתה בת ה־5 אני יושב במסעדה שבחוף הילטון לצד נופשים ישראלים שאוכלים ארוחת צהריים, וגם היא מסבירה לי שהיא פה כדי לעמוד לצדנו. "בגלל שישראל בצרה היהודים מצרפת מגיעים לכאן כדי לתמוך. אנחנו מאמינים בארץ שלנו, ולכן אני מגיעה לפה עם הילדים שלי — כדי להראות לעולם שאנחנו לא מפחדים".
אידאולוגיה זה יופי, אבל להביא לפה את הילדים שלך בזמן מלחמה זה דבר אחר.
"כן, אני מבינה את האנשים שמבקרים אותי, ואני רואה הרבה ישראלים שמנסים לברוח, אבל ברגע שאני כאן אני פחות מפחדת להיות יהודייה. אני ממש לא מפחדת כשיורים עליי טילים. זה כבר קרה לי ב'שומר חומות', והרגשתי בטוחה בגלל צה"ל. עכשיו אנחנו עומדים לפני משהו חריג יותר שגם ביטלו בגללו טיסות אבל אני לא מפחדת. אתה צריך להבין שכיהודים מהגולה אנחנו מרגישים חלק אורגני מהמדינה, והחופש שלי הוא ההזדמנות שלי להראות שאני תומכת בישראל. אני חלק מהמדינה הזאת"
איך הגיבו חברייך הלא יהודים?
"הם אמרו לי שאני יכולה לנסוע לבד, אבל בלי הילדים, והשבתי שאני מקבלת אחריות למעשים שלי. אני מרגישה כאן הרבה ויותר בטוחה מאשר בפריז, כי ברגע שיש הסלמה, גם שם הטרוריסטים יתעוררו, והסיכוי שמישהו יגן עליי שם הוא יותר קטן. כאן יש לי תחושת ביטחון. לישראלים קשה מאוד לדמיין את הפחד שאנחנו חשים בפריז".
