אור חוגי (25) מרגישה שהיא תקועה בלימבו. מצד אחד, היא אומרת שלא מתחילים איתה בעולם האמיתי משום ש"אצל גברים, וגם אצל נשים, בני הגיל שלי, יש מחסום שמונע מאיתנו להתחיל לדבר זה עם זה כי אנחנו כבר מורגלים לאינטראקציות דרך רשתות חברתיות. הייתי מגדירה את עצמי אשה די חיננית, אבל לא מתחילים איתי, ולא רק איתי אלא גם עם חברות שלי". מצד שני, חוגי, סטודנטית לתקשורת באוניברסיטת חיפה, לא יכולה לשאת את אופי התקשורת הווירטואלית שנוצרת דרך אפליקציית ההיכרויות טינדר שבה היא משתמשת. בשנה וחצי שבהן היא מחפשת בן זוג היא מצאה את עצמה מתאכזבת אינספור פעמים מהיחס שקיבלה מגברים שעמם נוצרה לה "התאמה". "אני משקיעה המון שעות באפליקציה, ואז, כשזה מגיע למפגש, מתברר שהצד השני לא רוצה קשר מחייב בכלל", היא מספרת בתסכול. "היו מצבים שבהם הבחורים שאיתם נפגשתי אמרו שהם לא רוצים אפילו להמשיך את הפגישה כי אני מעוניינת בקשר מחייב. אחרי שקורים לי דברים כאלה אני עוזבת את האפליקציה, אבל אחר כך חוזרת אליה כי אין לי אופציה אחרת".
תחושת המיאוס הזאת מהשימוש באפליקציות ההיכרויות אינה רק נחלתן של נשים. "בדור שלנו כמעט אף אחד לא אוהב את האפליקציות האלה", אומר איתמר לוין (24), שגם הוא לומד תקשורת בחיפה. כ־Digital native, אדם שנולד וגדל לתוך עולם האפליקציות, הוא היה אמור לכאורה להרגיש בהן כמו דג במים. בפועל, הוא אומר, שימוש בהן לא רק שלא מייצר חיבור בין רווקים לרווקות, אלא גם מרחיק אותם אלה מאלה. "הן מנצלות את החולשות שלנו, את החשש שלנו מלשוחח. כולם אומרים שהחלום שלהם הוא להכיר בלי צורך באפליקציה. לא רק גברים. כל בחורה שאני שואל אותה על כך אומרת שהחלום שלה הוא שמישהו ייגש אליה במציאות. אני גם חושב שפנייה ישירה למישהי בעולם האמיתי מאוד מגדילה את הסיכוי של בחור לקבל את מספר הטלפון של הבחורה, אבל לי אישית מאוד קשה להתגבר על המבוכה", אומר לוין.
לא רק צעירים עוזבים את אפליקציות ההיכרויות עם תחושה קשה. ג' (49) הוא אדריכל מגבעתיים שהסיר בשנה האחרונה את כל אפליקציות ההיכרויות שבהן השתמש מאז גירושיו כמה שנים קודם לכן.
"כשחזרתי לשוק ההיכרויות האפליקציות היו משהו שהיה לי חדש לגמרי וגם מרגש מאוד, כי לא היה דבר כזה לפני שהתחתנתי", הוא מספר. "אני לא בן אדם שפוגש הרבה מאוד אנשים ביום־יום כך שאין לי הרבה הזדמנויות להכיר נשים, ואהבתי מאוד את הנוחות שהגיעה עם האפליקציות. אתה יושב בבית, מדפדף, רואה מישהי שמוצאת חן בעיניך, מחליק עם האצבע ימינה, ואם יש התאמה אתה מתחיל לדבר איתה, ומשם הדברים בדרך כלל זזים מהר מאוד. זה היה מאוד פשוט וקל".
מצוין, אז למה עזבת?
"זה לקח לי זמן, אבל ככל שהשימוש באפליקציות נמשך, הרגשתי שההיצע הכל כך עצום של נשים באפליקציות גורם לי לאבד משהו מהאנושיות שלי, והופך אותי לאדם קהה יותר מבחינה רגשית. הרגשתי שאני חוזר כמו תקליט שבור על סיפורים שכבר סיפרתי בדייטים קודמים ושידעתי שיעוררו אצלן תגובות אוהדות, ושאני לא אותנטי עם עצמי או איתן כי כמות האפשרויות והתחלופה והקצב גרמו לי לשכוח מה בכלל המשמעות של המילה הזאת. הפרצופים של הנשים שמולי התחלפו, אבל אני הגבתי אל רובן באופן כמעט אוטומטי, בלי התלהבות אמיתית או יכולת להקשיב ולהתעניין, ולא אהבתי את זה בעצמי".
הגמילה היתה קשה?
"כן ולא. עשיתי את זה כמה פעמים בכל פעם שכבר ממש נגעלתי מעצמי, אבל אז אחרי תקופה שלא היה קורה בה כלום, הייתי חוזר לשם כמו איזה ג'אנקי. זה קרה בערך ארבע פעמים, עד שיום אחד אמרתי לעצמי ששיטת ההיכרות הזאת הפכה אותי לקהה חושים עד כדי כך שאני כבר בכלל לא בטוח אם הייתי מצליח לזהות מישהי באמת מהממת אפילו אם הייתי נפגש איתה. המחשבה הזאת כל כך ביאסה אותי והפחידה אותי שמיד עפתי משם. עם או בלי קשר, חודש לאחר מכן הכרתי דרך חברים משותפים את בת הזוג שלי".
העניין פוחת, המניה צוללת
חוגי, לוין וג' הם רק שלושה חלקיקים בגל של מיליוני רווקים ברחבי העולם שעוזבים בשנתיים האחרונות את אפליקציות ההיכרויות מסיבות דומות. מחקר שערכה ב־2023 חברת Pew מצא כי כמעט מחצית מכל המשתמשים באפליקציות היכרויות, ויותר ממחצית מהנשים שמשתמשות בהן, דיווחו כי החוויה שלהם היתה שלילית. מהמחקר עלה כי 52% מהמשתמשים באפליקציות היכרויות אמרו שנתקלו בהן במשתמשים שניסו להונות אותם באופן כזה או אחר, 57% מהמשתמשות אמרו שהן לא מרגישות בטוחות להיפגש עם גברים שהן מכירות באפליקציות, ולא פחות מ־85% מהן דיווחו שחוו בהן הטרדות מאיימות, למשל גברים שהמשיכו ליצור עמן קשר גם לאחר שהן הבהירו להם שהן אינן מעוניינות בהם.
גרף המניה של חברת Match Group, שמפעילה כמה מאפליקציות ההיכרויות המצליחות בעולם, בהן טינדר ו־OK Cupid, מראה היטב את נטישת המשתמשים. במשך חמש השנים שבין ההנפקה הראשונית של החברה ב־2015 לתחילת מגפת הקורונה בפברואר 2020, עלה הגרף במתינות. בתקופת הקורונה, שבה המרחב הציבורי נסגר ואפליקציות ההיכרויות הפכו לאחד האמצעים היחידים להכיר בני זוג, המניה רשמה שיא של 169 דולר למניה, אך מאז היא נמצאת בצלילה חופשית. בקיץ האחרון דיווחה Match על רבעון שביעי ברציפות שבו איבדה משתמשים משלמים, וכיום המניה נסחרת ב־37 דולר בלבד.
הצרות של Match הן רק אינדיקציה אחת למשבר שחוות החברות שמפעילות אפליקציות היכרויות. חברת באמבל, שמפעילה אפליקציית היכרויות פופולרית בשם זה, איבדה בחמש השנים האחרונות 90% מערכה ומתחילת השנה שווייה נחתך ב־50%.
נתוני חברת סימילרווב, שמתמחה באיסוף נתונים מאפליקציות, מראים שהמגמה לא פוסחת על ישראל. כך, בעוד ביולי 2022 היו בישראל 953 אלף חשבונות פעילים בשלוש אפליקציות ההיכרויות המובילות בשוק המקומי – טינדר, באמבל ו־OK Cupid — שנה לאחר מכן התכווץ מספרם ל־678 אלף, וביולי 2024 הם מנו כ־619 אלף — ירידה של 35% בשנתיים.
עוד אנקדוטה שמשקפת את דעיכת השימוש באפליקציות מספקת הצלמת דפנה טלמון, שהתראיינה לפני כשנתיים למוסף זה במסגרת כתבה על צלמים שמתמחים בצילום רווקים לאתרי היכרויות. כיום, היא אומרת, המצב שונה בתכלית. "בשנה וחצי האחרונות הביקוש נעצר, בייחוד אצל צעירים. אולי זה קשור למצב הרוח הירוד בעקבות המלחמה, אבל מה שברור הוא שלצעירים ירד מהאפליקציות, הם פשוט מיואשים".
באופן טבעי, המשבר בשוק מתבטא גם בהופעת לא מעט אפליקציות שפונות לנישות ספציפיות. במיינסטרים הוותיק, אבל הרבה מאחורי טינדר — האפליקציה המובילה בעולם ובישראל — נמצאות OkCupid, שממתגת את עצמה כמקום מפגש לאלה שמחפשים מערכות יחסים רציניות, ובאבמל, שמעבירה את הכוח לנשים ומאפשרת רק להן לפנות לגברים לאחר שנוצרת ביניהם "התאמה".
בנוסף, השוק מייצר גם אלטרנטיבות כמו Feeld שמתמקדת במחפשי מין קינקי ובדסמי עם אפשרות לספציפיקציה יוצאת דופן של כל זהות מגדרית, אפליקציה לחברים בלבד בשם Raya, שנועדה בעיקר לעשירים ומפורסמים ושכדי להירשם אליה צריך לעבור סלקציה קפדנית, וכמובן אפליקציות לאקדמאים מסוגים שונים.
כמעט כל הצעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם שעמם דיברתי לצורך הכנת הכתבה הביעו תסכול שמגיע עד לכדי סלידה משימוש באפליקציות ואיש מהם לא הופתע מהנתונים על הירידה בשימוש בהן. כדי להבהיר עד כמה התופעה חוצת גבולות, הם הזכירו לי שבקיץ האחרון שטף את הרשת טרנד האננס ההפוך מספרד. התסכול מחוויית השימוש באפליקציות הביא שם מישהו לקרוא לרווקים ורווקות להגיע לסופרמרקטים בין 19:00 ל־20:00, ולהסתובב ליד מדפי היינות עם אננס הפוך בעגלת הקניות שלהם. חוקי הפורמט הכריזו על כך שהפרי הטרופי מסמל את רצונם של הרווק או הרווקה בהיכרות רומנטית, ואם במקרה ייתקלו בזר או זרה אטרקטיביים, מצופה מהם לחכך את עגלת הקניות שלהם בזו של האובייקט הרצוי כדי לסמן הבעת עניין. הוגה או הוגת הטרנד חשבו גם על הפרטים הקטנים: אם שמתם בעגלה שוקולד או ממתקים — סימן שאתם מעוניינים בזוגיות ארוכת טווח; אם דחסתם לתוכה קטניות וחסה, אתם בעניין של מערכת יחסים פחות רצינית.
העיקר שתישארו בקשר
ד"ר כרמל וייסמן, חוקרת ומרצה בנושאי תרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב, אומרת שהיא מבינה מדוע הרווקים מפסיקים להחליק את אצבעותיהם כה וכה ונוטשים את האפליקציות. "הפלטפורמות האלה אמורות ליצור היכרויות אבל הן בוגדות במטרה שלשמה הן הוקמו. המטרה של כל אפליקציה חברתית היא שתשהה בה כמה שיותר זמן. מכיוון שברור שאם תכיר בהן מישהו או מישהי תפסיק להשתמש באפליקציה, החברות שמפעילות אותן פועלות בניגוד לאינטרס של המשתמשים ויוצרות פלטפורמה מעניינת, אבל לא יעילה — כזאת שתגרום לך רק להמשיך להשתמש בה".
מה זה אומר בפועל?
"בטינדר אין הרגשה שאתה הולך לפגוש אנשים. מה שאתה מקבל זו חוויה של זפזופ בין ערוצים. המשתמשים רואים בחורות יפות ובחורים יפים, וזה מרגיש שאין מודעות לכך שמאחורי התמונות ישנם בני אדם. מבחינה פסיכולוגית, קשה לעכל כמות כל כך גדולה של אנשים זרים. אי אפשר לבחור בין כל כך הרבה פריטים. תחשוב שאתה בארוחת ערב ויש לפניך מבחר אינסופי של מנות. בסופו של דבר אתה לא תאכל כלום. נוסף על כך, המשתמשים מדברים עם הרבה מאוד דמויות כאלה במקביל. תקשורת מהסוג הזה שונה מאוד מזו שיש ביחסים אנושיים רגילים' שבהם אני פוגשת אדם ומנסה להכיר אותו. אתה יכול להתחיל שיחה והצד השני אומר רק 'היי' ושולח תמונה, אבל לא באמת נוצר שיח כי אי אפשר באמת לשוחח עם כל כך הרבה אנשים באותו זמן. המצב הזה מוביל למבוי סתום וריקני. ככל שיש יותר בחירה אתה גולל בתפריט אינסופי".
"האפליקציות יוצרות תחושה של שפע וסחרור", מאשר לוין. "אלא שברוב המקרים התקשורת עם מי שבצד השני אפילו לא מגיעה לשלב הטלפון ורוב האנשים כבר כל כך מורגלים באכזבות האלה שזה הפך אותם לאפאתיים. בסוף זה שוק בשר, ואנשים מבינים שאם הם רוצים להיות חלק ממנו צריך לשלם כסף — סביב 400 שקל לשנה בטינדר — וגם אז לא מובטח לך שתצליח. לדעתי רק אחוז קטן מהגברים לא משלמים על דמי מנוי שמעניק יותר נראות, ולכן יוצר יותר 'התאמות'.".
ח' (20) מסביר מדוע לעוד ועוד משתמשים משלמים פשוט נמאס. "חבל על הכסף", הוא אומר. "מעבר לזה שאני משלם לאפליקציה שמתי עוד אלף שקל על צילום מקצועי, אבל התחושה שיש לי היא של תסכול וירידה בביטחון העצמי". לוין מסכים: "זה יוצר הרבה מאוד תסכול, והתסכול הזה מוביל לייאוש. אנשים יכולים להיות הרבה שנים באפליקציות ולא יוצא להם מזה שום דבר. אז אם אתה חוקר למה אנשים עוזבים את האפליקציות — אז בעיניי זו הסיבה: זה פשוט בזבוז של זמן וכסף".
כשאני שואל את לוין מדוע הוא מתקשה כל כך להתחיל עם נשים מחוץ לעולם המקוון, הוא מציין שתי סיבות עיקריות. "קודם כל, אני מרגיש שתנועת Me Too הרתיע גברים ואני שומע את זה גם מנשים שאומרות שהם יותר עדינים וזהירים ושבגלל זה כבר בקושי מתחילים איתן בברים ובמועדונים. אבל יש גם את המופנמות והביישנות שנובעות מהמסכים. אני מרגיש שהדור שלנו פחות תקשורתי פנים אל פנים. זה משהו שהלך לאיבוד. זה נראה לי מאוד מוזר לגשת למישהי או למישהו שאתה לא מכיר ולהתחיל להחמיא לו משום מקום, זה יכול להיות מאוד מביך. מאחורי מסך או אפליקציה זה יכול להיות קל יותר. בזמן האחרון אני מנסה להיאבק בזה ואני יכול להגיד לך שאני מצליח להוציא יותר מספרי טלפון מהרבה יותר בנות שרק מחכות לזה".
אז התגברת על המבוכה.
"זה גדול מדי להגיד שהתגברתי. זה קשה לי מאוד אבל אני עובד על זה".
כשממקבלים מתבלבלים
לינוי סוברה (26) מתל אביב, סיימה זה מכבר תואר ראשון בפסיכולוגיה ובחודש האחרון אימצה את גישת האולד סקול של לוין. אחרי שנתיים שבהן השתמשה בטינדר וסבלה מתסכול מתמשך, היא החליטה להסיר את האפליקציה מהנייד ולמצוא זוגיות בשיטה הישנה: חברותיה שנמצאות בזוגיות משדכות לה חברים של בני זוגן.
למה החלטת לפרוש מטינדר?
"אני מרגישה שהאפליקציות דורשות ממני יותר מוטיבציה מאשר מפגש פנים אל פנים, כי ממש צריך לעבוד בהן. גם כי שולחים לך הודעות ומצפים ממך לענות מיד כדי לתחזק את הקשר, למרות שבשלב הזה הוא וירטואלי לגמרי ואת לא מכירה בכלל את הבן אדם, וגם כי האופי של האפליקציה הוא שתהיי בה כמה שיותר ותשוחחי עם כמה במקביל. זה יוצר מצב שאת לא בדיוק זוכרת עם מי דיברת וצריך לנהל רשימה מסודרת. נוסף על כך אני גם כל הזמן בתחושה שאני מפסידה את הבחור הכי שווה, ונתקעת עם מישהו פחות אטרקטיבי".
מעבר לכך, סוברה מתלוננת על בזבוז הזמן. " לפני שאני נפגשת אני מחפשת כמה שיותר מידע עליו בפייסבוק, באינסטגרם ואצל חברים. צריך להשקיע בזה הרבה שעות כי אם לא תבדקי את עשויה ליפול על מישהו כמו נוכל הטינדר ("נוכל הטינדר" הוא שמו של סרט תיעודי ששודר בנטפליקס ועסק בישראלי ששמו שמעון יהודה חיות, שהתחזה לבנו של המיליארדר לב לבייב והונה נשים דרך הטינדר — א"ל). אם אני פוגשת בחור שיושב עם חברים, אני מכירה אותו הרבה יותר טוב מאשר באפליקציה, והסיכוי שלי לצאת איתו הרבה יותר טוב מאשר אם אכיר אותו שם. רוב האנשים שאני מכירה נשארים באפליקציות פשוט כי אין להם דרך אחרת להכיר".
אז לצאת מהבית כבר לא אופציה?
"כשעברתי לתל אביב לפני שלוש שנים, הייתי בטוחה שאלך לברים ויתחילו איתי בלי סוף ושאפגוש אנשים יפים וצעירים שרוצים להיות בקשר. אבל זה אחד הדברים שהכי מתסכלים צעירות בנות גילי בעיר — אנחנו יושבות חבורה של בנות בבר השכונתי, ואף אחד לא מתחיל איתנו. באות חבורות של אנשים, וכל אחד בשלו, לא פותחים את העיניים כדי להסתכל מסביב וליצור קשר".
ולמה לדעתך זה קורה?
"אני חושבת שהדור שלנו גרוע בתקשורת בינאישית, ויש לנו פחד מדחייה. אנשים פשוט מפחדים לפתוח בשיחה".
קסניה טיכונוב (30) היא יועצת אסטרטגית מתל אביב שמשתמשת באפליקציות ההיכרויות שלוש שנים, מאז יצאה ממערכת זוגית ממושכת. בינתיים, ללא הצלחה. "בהתחלה הייתי בכל שלוש האפליקציות אבל אחרי שראיתי את אותם האנשים בשלושתן נשארתי רק בבאמבל. OK Cupid היה לי מסורבל מדי, ובטינדר הציפו אותי בהודעות כמו: 'וואו, את מושלמת, אני חייב לפגוש אותך'", היא מספרת במיאוס.
זו לא בקשה חריגה לרצות לפגוש אותך — את מוצאת חן בעיניו והוא רוצה להיפגש.
"כן, אבל יש דרך להגיד משהו כזה למישהי שרק ראית תמונה שלה ואולי קראת ארבע שורות שכתבה. מי שכותב כזאת הודעה, לא רק שאני לא חייבת לפגוש אותו, אלא שאני חייבת לא לפגוש אותו".
גם טיכונוב, כמו שאר המרואיינים, חושבת שהאפליקציות גוזלות המון אנרגיות ומשאבים. "כשאני מחפשת בן זוג פוטנציאלי אני מסתכלת בעיקר על הווייב של הבן אדם, על האנרגיה שהוא מביא איתו, איך הוא חי את החיים שלו ואיך הם נראים, כי בסופו של דבר אני רוצה מישהו שיתמזג איתי בחיים משותפים. החיפוש באפליקציות מזכיר חיפוש עבודה. מכיוון שיש כזה שפע, קל לסנן ולפסול ולהעביר ביקורת. התחושה היא שיש שפע אינסופי אבל בפועל זה לא ככה. אנחנו מסננים אנשים לפי מראה חיצוני ותיאור ראשוני, אבל גם על זה אי אפשר לסמוך. יש אנשים ששמים תמונות מלפני עשור או כאלה ששמים תמונות שנראות משמעותית יותר טוב מאיך שהם נראים באמת. בסוף האפליקציות הן מכשיר שמנתק אותנו מהחיים האמיתיים. אתה מוסיף בהן עוד נדבך של ריחוק. כל הדברים האלה גרמו לכך שלפני חודש וחצי האפליקציות עלו לי על העצבים, ומחקתי את כולן. אין לי אנרגיות לנהל את אותן שיחות, ואני לא מעוניינת להשקיע את האנרגיות שלי בלנהל את הדבר הזה. אם את לא נכנסת לאפליקציה מספיק זמן, לא מקדמים אותך. לפעמים כשהייתי רואה בבוקר הודעה ולא הייתי מספיקה להגיע אליה, מישהו שמצא חן בעיניי הסיר אותי ונוצרה תחושה לא נעימה. את כל הזמן צריכה להיות בתוך הדבר הזה".
חברתה של טיכונוב, רעות אליה (40) מתל אביב, היא יועצת אסטרטגית בתחום הבריאות הדיגיטלית שנמצאת און אנד אוף באפליקציות כבר שבע שנים. יחד עם טיכונוב היא מגישה פודקאסט ששמו "מארחות יחסים", שבו הן משוחחות עם אנשים על היבטים שונים של מערכות יחסים. לדבריה, "עם השנים ראיתי לאט־לאט איך גברים ונשים מתמכרים לאפליקציה. זה יותר פשוט לשבת על הספה ולהתכתב מאשר לצאת לבר ולהתחיל עם אנשים. ואז נוצר המיקבול — יושבים על הספה, מדברים עם כמה במקביל ומתחילים לקבוע. זה לא כאילו יצאת לבר אבל התחלת עם כולן. אנשים התנוונו וכבר לא זוכרים איך לנהל סיטואציה חברתית, ואיך לגשת ולהתחיל. אחרי הקורונה ראיתי בקבוצות של רווקים ורווקות שיש כמיהה מחודשת לאינטראקציה חברתית והתחיל שיח על לארגן מפגשים שיחליפו את האפליקציות. היום לדעתי הרמה של האנשים שעדיין נמצאים באפליקציות מאוד ירודה, וזו לשון עדינה".
הדרך החמקמקה לחתונה
קשה לדעת מה שיעור ההיכרויות שמתחילות באפליקציות והופכות לקשרים רומנטיים משמעותיים, אבל הסנטימנט הרווח בקרב המרואיינים לכתבה הוא שהן אינן מצליחות בכך. גרוע מכך: רוב המרואיינים לכתבה גם סבורים שהאפליקציות אחראיות, במידה ניכרת, לבדידותם.
ד"ר שרון רינגל, מרצה בכירה בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, מדגישה כי "כדי להבין מה עומד מאחורי מגמת הנטישה של אפליקציות ההיכרויות, צריך להבהיר שהצעירים לא נרתעים בכלל משימוש באינטרנט ובמדיה חברתית, אבל שבאפליקציות ההיכרויות משהו לא מתחבר. הרבה יותר נוח וקל לפנות למישהו דרך האינסטגרם כי אז מנהלים שיחה במרחב פרטי יותר בלי המחויבויות או התבניות שיצרו אפליקציות הדייטינג. דור ה־Z הוא דור פלואידי המבקש לפרוץ את ההגדרות המסורתיות. הם לא מחפשים בהכרח להגדיר את עצמם ואת צורכיהם בצורה ברורה, כמו שהדור הקודם עשה באפליקציות ההיכרויות. לעומת זאת הממשקים של המדיה החברתית מאפשרים להם גמישות. דבר נוסף שמרתיע את הדור הצעיר הוא סוגיית הפרטיות בעידן שבו דליפת נתונים הפכה לאיום ממשי. דור ה־Z פיתח מודעות גוברת לשמירה על פרטיותו ברשת, ואפליקציות ההיכרויות נתפסות כלא בטוחות בשל מקרים כמו התחזות".
אז אנחנו בסוף עידן אפליקציות ההיכרויות?
"ייתכן שהן לא ייעלמו לחלוטין אבל הן ייאלצו להמציא את עצמן מחדש כדי למשוך את הדור הצעיר, שאינו מעוניין במסגרת המסורתית אלא בחוויה דינמית וחופשית יותר".
עד שיתברר מה יהיה עתיד האפליקציות יש גם כאלה שמרוויחים מהמשבר בענף, כמו הבלוגרית והמשפיענית רוני שינקמן, שמארגנת מסיבות היכרות בהשתתפות מאות רווקים ורווקות שמסומנים באמצעות צמידים שמחולקים להם בכניסה. לטענתה, עד כה נערכו יותר מ־70 מסיבות שבהן נוצרו יותר מ־3,000 זיווגים, שהובילו לכ־350 חתונות. "הכל התחיל ממיזם היכרויות שיזמתי באינסטגרם, שם העליתי תמונות של ידידים שלי וכתבתי שהם מחפשים זוגיות", היא נזכרת. "הידידים שלי נתפסו מהר מאוד, וביקשתי מהעוקבות שלי לשלוח לי ידידים שלהן, שהן יכולות לחתום עליהם, לאשר שהם באמת מחפשים זוגיות, כי זו אחת הבעיות הגדולות — חוסר הרצינות. הרשתות החברתיות יצרו מצב שגברים לא מחפשים זוגיות אלא דברים אחרים. הם רואים את השפע, ואומרים — 'יא אללה, יש לנו פה מאגר שלא נגמר'. התחלתי להעלות תמונות של גברים וזה נהיה פופולרי בטירוף. חבר טוב שלי מחיי הלילה זיהה את הפוטנציאל והציע שלא נשאיר את זה רק באינסטגרם ונהפוך את זה למפגש פנים אל פנים. יש פה צורך עז מאוד".