"דונלד טראמפ לא כשיר", אומר הדיפלומט הבכיר ג'ון בולטון (Bolton), בריאיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". זו אמירה מפתיעה בחריפותה בהתחשב בכך שהיא לא מגיעה מפיו של דמוקרט ליברלי, אלא מרפובליקני שמרן ששירת עשרות שנים במגזר הציבורי, ואף כיהן כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא הנכנס בכהונתו הראשונה. "הוא רואה דברים כמעט אך ורק מהפריזמה של האינטרס האישי שלו, קופץ מדבר לדבר, מוּנָע מעסקאות ואין לו שום פילוסופיה ליחסי חוץ או לכלום. רק תראו את כל המינויים שלו לקבינט. לא אכפת לו מהעמדות שלהם כי הוא לא חושב שזה חשוב — רק מה שהוא רוצה חשוב, והמכנה המשותף לכל המינויים שלו הוא התשובה לשאלה האם הם יתרפסו בפניו? האם יהיו יסמנים?
"הוא לא רוצה שאנשים יגידו לו: 'אדוני הנשיא, האם שקלת את החלופה הזו והזו?', או 'האם אתה ער לעובדה הזו?'. הוא רוצה אנשים שיעשו בדיוק את מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה — וזה לא דבר שהוא לטובת הנשיאות שלו ובטח שלא לטובת אמריקה".
בולטון (76) עבד תחת טראמפ מאפריל 2018 עד ספטמבר 2019 — מצד אחד היו אלה 17 חודשים בלבד, ומצד שני זה היה פרק הזמן הממושך ביותר שמישהו החזיק בתפקיד זה בממשלה ההיא. הסתייגויותיו ממי שיושבע בעוד חודש ויום לנשיא ה־47 של ארצות הברית אינן חדשות: ב־2020 הוא פרסם את רב המכר מכה הגלים "החדר שבו זה קרה" ("The Room Where It Happened: A White House Memoir", הוצאת סיימון אנד שוסטר), שבו חשף, בין השאר, כי טראמפ ניסה לבלום חקירות נגד חברות מטורקיה וסין, כטובות אישיות למנהיגיהן רג'פ טאיפ ארדואן ושי ג'ינפינג; ביקש מג'ינפינג לרכוש יותר תוצרת חקלאית אמריקאית, כדי להבטיח את ניצחונו בבחירות 2020; אמר שיש לאסור ולהוציא להורג עיתונאים; לא ידע שלבריטניה יש נשק גרעיני; ושאל אם פינלנד היא חלק מרוסיה.
בולטון הוא כמובן לא המקורב לשעבר היחיד של טראמפ שמזהיר מפניו: באוקטובר האחרון, רגע לפני הבחירות, אמר ג'ון קלי, ראש הסגל לשעבר של טראמפ בבית הלבן, כי "הוא בהחלט נכנס תחת ההגדרה של פשיסט"; אומרוסה מניגולט־ניומן, מנהלת קשרי הציבור שלו לשעבר, אמרה עליו ב־2018 שהוא "גזען, קיצוני ושונא נשים"; מיילס טיילור, ראש הסגל במחלקת ביטחון המולדת של ארצות הברית, פרסם עליו ספר עוד ב־2019 (תחילה באנונימיות), שבו דימה אותו ל"ילד בן 12 שמנהל מגדל פיקוח בשדה תעופה", ואחר כך הפציר באמריקאים שיתמכו בג'ו ביידן לנשיאות; וזוהי רשימה חלקית בלבד.
אך מכל אותם בכירים מקורבים שהתפכחו, בולטון הוא כנראה המוכר ביותר, ודאי הוותיק והמנוסה ביותר, כמי שהחל את הקריירה הממשלתית שלו עוד ב־1981, תחת הנשיא דאז רונלד רייגן. ומאז שפרסם את ספרו, הביקורת שלו על טראמפ רק נעשתה חריפה יותר.
אתה מסכים עם הקביעה של קלי שטראמפ פשיסט?
"לפשיסט אמיתי יש פילוסופיה, הוא יודע מה דעתו על הרבה דברים. אצל טראמפ זה פשוט 'אני רוצה מה שאני רוצה'. אז כשהוא אומר שהוא רוצה להכניס לכלא את ליז צ'ייני ויתר חברי ועדת החקירה לפריצה לקונגרס (במהומות הקפיטול ב־6 בינואר 2021), זה צעד רודני כמובן, אבל זה לא אומר שהוא ישית את העונש הזה על כולם".
אלה לא רק ליז צ'ייני ויתר חברי ועדת הקונגרס. טראמפ במסע ציד נגד כל מי שמותח עליו ביקורת, גם עיתונאים ופוליטיקאים מהמחנה הנגדי.
"נכון. אלה היעדים שלו כרגע, ואין לזה שום הצדקה, זה לא לגיטימי וזה מזיק מאוד לחוקה האמריקאית. אבל זה לא נובע מכך שהוא רוצה לכונן איזו דיסטופיה בנוסח '1984', כי הוא לא בניטו מוסוליני ולא אדולף היטלר. הוא לא היה יכול לכתוב את 'מיין קאמפף', אין לו קשב אפילו לקרוא כל כך הרבה. העניין שלו נעצר פחות או יותר בטווח הראייה שלו. אנשים מוטרדים מכך שבכהונה השנייה שלו לא יהיו שום איזונים ובלמים, אבל האיזונים והבלמים האמיתיים הם בכך שלטראמפ יש דמיון מאוד מוגבל".
כשאתה אומר שהוא לא כשיר, למה אתה מתכוון?
"הפרשן הפוליטי המנוח צ'ארלס קראוטהאמר אמר לי בתחילת כהונתו הראשונה של טראמפ: 'שפטתי אותו לא נכון, פספסתי בעשר שנים. במקור חשבתי שהוא בן 11, אבל כעת אני מבין שהוא בעצם בן שנה, כזה שתמיד שואל מה יוצא לי מזה'".
ובכל זאת נענית להצעתו להתמנות ליועץ לביטחון לאומי. למה?
"כי חשבתי שהוא יהיה כמו כל אחד מקודמיו, ושנטל האחריות — ודאי בתחום הביטחון הלאומי כבד המשקל — יחדיר בו משמעת. אבל מתברר ששום דבר לא ממשמע את דונלד טראמפ".
"טראמפ לא רוצה למנות אנשים שיגידו לו: 'אדוני הנשיא, שקלת את החלופה הזו והזו?', אלא יס־מנים שיעשו בדיוק את מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה – וזה לא טוב לנשיאותו ובטח שלא לאמריקה"
"טראמפ לא מבין בריתות. הוא חושב שאנו רק מגינים על אחרים"
משרד המשפטים בממשל של טראמפ עשה לא מעט כדי למנוע את פרסום הספר של בולטון, כולל בקשה מבית המשפט לאסור על חנויות ספרים למכור אותו. טראמפ עצמו התפוצץ בטוויטר ובטלוויזיה, אמר שבולטון עבר על החוק, שהוא משקר ושהדברים שכתב מסווגים (הסתירה הפנימית, כמובן, חמקה ממנו: אם אלה שקרים, אז איך הם מסווגים?). הוא קרא לבולטון "טיפש ממורמר ומשעמם שרק רצה לצאת למלחמה… איזה אידיוט!", וטען שגם בוש פיטר אותו וקרא לו "משעמם" ו"מטורלל".
הסערות הללו תרמו להילה סביב בולטון, ובחודשים האחרונים הוא מופיע כמעט על בסיס יומיומי ב־CNN ו־NBC, ונדרש לשאלת מיליון הדולר: כיצד תיראה כהונתו השנייה של טראמפ? על כך הוא נוהג להשיב בציטוט של ווינסטון צ'רצ'יל: "'תמיד אפשר לסמוך על האמריקאים שיעשו את הדבר הנכון — בדרך כלל אחרי שעשו את כל השאר'. טראמפ הוא כל השאר ונצטרך להתמודד עם זה ארבע שנים. למרבה המזל יש לנו עדיין יכולת לגבור על האויבים שלנו".
מה אנחנו עתידים לראות בימים הראשונים לכהונתו, מיד לאחר ההשבעה?
"כמעט בטוח שיינתנו חנינות לנאשמי המהומות בקפיטול ב־6 בינואר. מעבר לכך, הוא ילחץ להטמיע את התוכנית שלו לגירוש מהגרים. הכהונה הראשונה שלו נפתחה במאמצים להגביל את ההגירה לארצות הברית. זה לא הלך טוב, והוא נאבק בעניין הזה במשך כל הכהונה. אני חושב שהפעם, אחרי עוד ארבע שנים של הכנה, הוא רוצה לעשות מזה ביג דיל כדי להצליח".
מה לגבי נאט"ו? טראמפ יממש את איומו לצאת מהברית?
"אני סבור שזה איום אמיתי מאוד. טראמפ דואג תמיד לכסות את עצמו ולהגיד, 'לא אצא מנאט"ו, אלא אם כן בעלות הברית לא יישאו בנטל שלהן', כשהוא כמובן מי שקובע מה בדיוק הנטל ואם הן נושאות בו. הוא לא מבין בריתות הגנה, ובאמת חושב שאנחנו רק מגינים על האירופאים, ולא יוצא לנו מזה כלום. והוא יאמר את אותו דבר על בריתות בילטרליות אחרות — הנטייה שלו היא לצאת מהן. השאלה היחידה היא אם יהיה ניתן להסיח את דעתו למשך ארבע השנים הקרובות".
הסוגיה הכלכלית היא אולי המסעירה ביותר, עם עליית הביטקוין ושלל האיומים במכסים. הוא כבר הכריז בנובמבר שבכוונתו להטיל מכס נוסף של 10% על סין ושל 25% על קנדה ומקסיקו. מה עוד הוא מתכנן?
"הוא עצמו לא יודע את התשובה לשאלה הזאת. כשזה מגיע לטראמפ, מספרים באים והולכים. יום אחד זה מכס גורף של 10% על כל היבוא לארצות הברית. כמה ימים לאחר מכן, 20%. שבוע לאחר מכן זה מכס של 25% על כל מה שנכנס ממקסיקו ומקנדה, ו־60% על סין, או אולי רק 10%.
"מה שיניע את טראמפ להפוך את המכסים האלה לקונקרטיים הוא העובדה שהוא דוחף גם להרחבת תוכנית הפחתות המס שלו מ־2017, ואני חושב שזה דבר טוב, אבל בתהליך התקציבי של הקונגרס יספרו את ההפחתות האלה כאובדן הכנסות ממכס. אנשיו של טראמפ אומרים לקונגרס: 'נפצה על חלק מאובדן ההכנסות הזה באמצעות מכס־מגן', מה שמרמז על הכנסות די גבוהות ממכס, שמשמעותן היא הטלת מכסים נרחבים מאוד".
זה לא יעבור בשקט.
"נכון. בניגוד לכהונה הראשונה שלו, הפעם האירופאים לפחות אומרים שיהיו מוכנים לנקום במקרה כזה. הסינים ודאי ינקמו בעוצמה רבה יותר לעומת הכהונה הקודמת. קיים סיכון למלחמת סחר שתתלקח במהרה, ויהיה קשה לצאת ממנה. זה מאוד מדאיג, ואנשים פשוט מושכים כתפיים, אומרים 'ככה טראמפ עושה משא ומתן', וזה בסדר אם אתה פשוט סוחר בעמדת מקסימום ועושה משא ומתן משם. אבל ברגע שמכסים מוטלים, יש לזה השלכות כלכליות מהותיות. השיפוט האולטימטיבי של טראמפ בידי הציבור האמריקאי יהיה איך הכלכלה תיראה — ואם המכסים יניבו מלחמת סחר, זו תהיה בעיה רצינית עבורו".
וזו לא רק מלחמת הסחר. בריאיון בשבוע שעבר ל־NBC, טראמפ עומת עם העובדה כי מכסי המגן שהטיל בכהונתו הראשונה עלו לצרכנים האמריקאים כ־80 מיליארד דולר, וכי חברות ענק כמו וולמארט כבר הודיעו שמכסים חדשים יאלצו אותן להעלות מחירים. כשנשאל אם יוכל להבטיח שמשפחות אמריקאיות לא ישלמו יותר בעקבות המכסים, השיב תחילה "אני לא יכול להבטיח דבר", אך בהמשך הריאיון טען כי המכסים לא יעלו לאמריקאים דבר.
"טראמפ עלול להצית מלחמת סחר, אבל הפעם גם האירופאים מוכנים לנקום בו. והיות שהשיפוט האולטימטיבי שלו בידי האמריקאים הוא על איך נראית הכלכלה, זו תהיה בעיה רצינית עבורו"
טראמפ נפטר מתומך ישראל נאמן ורפובליקני ניצי
בולטון גר בבת'סדה, מרילנד, עם בת זוגו גרטשן. הוא נולד בבולטימור, מרילנד, בן לכבאי ולעקרת בית. הוא למד משפטים בייל על מלגה מלאה, סיים את התואר בהצטיינות יתרה והפך לאדם הראשון במשפחתו שזכה להשכלה אקדמית. עמדותיו הפוליטיות התגבשו בגיל צעיר — כבר בגיל 15 התנדב בקמפיין הבחירות של הסנאטור הרפובליקני בארי גולדוולטר לנשיא ארצות הברית. בגיל 33 הוא נכנס לתחום הממשל, כעורך דין בקבוצה האחראית לחילופי הממשל בין קרטר לרייגן, ומשם המשיך לשורה ארוכה של תפקידי ציבור. "נכנסתי לפוליטיקה בגיל צעיר מאוד כי היה לי אכפת מפילוסופיה ומדיניות", אמר בעבר בריאיון ל־PBS. "אני מבין שזה אידיאליסטי באופן חסר תקנה, אבל זה מה שזה עבורי".
בתקופתו של הנשיא ג'ורג' בוש (האב) עבר בולטון למשרד החוץ, שם שימש עוזר השר לעניינים בינלאומיים. בתקופה זו, שנמשכה עד 1993, בולטון בלם את ניסיון הפלסטינים לשנות את שם נציגותם מאש"ף לפלסטין ולהתקבל במעמד של מדינה לתת־ארגונים השונים של האו"ם. ניכר כי בולטון לא שינה את דעתו בסוגיה הפלסטינית מאז.
"הייתי בז'נבה באביב 1989 כשהרשות הפלסטינית ניסתה את הטריק הזה בפעם הראשונה, ושמחתי על כך שארצות הברית הובילה את המאמץ לבלום אותו", אמר בריאיון לאחרונה. "עכשיו הם שוב מנסים, ותחת הממשל החלש של ביידן הם חושבים שיצליחו להחליק את הדבר הזה, אבל כבר כעת יש כעס בצד הרפובליקני ובבית בסנאט. לא אכפת לי משום אקט של סולידריות כלפי עם מדוכא. שני התנאים היחידים לכניסה לאו"ם הם להיות מדינה שוחרת שלום. הפלסטינים אינם מדינה והם לא שוחרי שלום".
עם היבחרו של ביל קלינטון לנשיא, בולטון פרש למגזר הפרטי כשותף במשרד עורכי דין, ואז שב לממשל ב־2001, כשעלה לשלטון ג'ורג' בוש הבן. הוא הושבע כתת־שר החוץ לענייני בקרת נשק וביטחון בינלאומי, ועיקר עיסוקו היה מניעת תפוצת נשק להשמדה המונית. במסגרת תפקידו, ב־2003 השתתף בשיחות השש בין שכנותיה של צפון קוריאה וארצות הברית בניסיון לפרק את נשקה הגרעיני של צפון קוריאה, והוצא מהמשלחת עקב התבטאויותיו כי קים ז'ונג איל הוא "דיקטטור רודני" וחייהם של הצפון־קוריאנים תחתיו הם "חלום בלהות". בוש הבן גיבה אותו.
"טראמפ רוצה להתחנף לבייס שלו, אבל הוא לא אנטישמי"
אחד התפקידים הבולטים בקריירה של בולטון היה כהונתו כשגריר ארצות הברית באו"ם בשנים 2005–2006. כבר בשלב בחירתו לתפקיד אמר עליו ג'ו ביידן, אז סנאטור דלאוור והדמוקרט הבכיר ביותר בוועדת החוץ של הסנאט, כי "הבעיה שלי איתך במשך השנים היתה שאתה יותר מדי בעל כישורים. הייתי מעדיף שתהיה טיפש ולא מאוד אפקטיבי".
בכהונתו באו"ם התבלט בולטון כתומך בממשלת ישראל — הוא מנע שורת החלטות וגינויים נגדה, ובזמן מלחמת לבנון השנייה התנגד לקיום הפסקת אש מיידית ותמך במתן יד חופשית לישראל.
מה חושב בולטון על המלחמה הנוכחית? במאי הוא אמר ש"ישראל מוכרחה להיכנס לרפיח", חרף הגינוי הבינלאומי הגורף של הפעולה הצבאית הזו. כעת, לאחר נפילת משטר אסד בסוריה, הוא סבור שהגיעה שעת הכושר למחוק את יכולותיה הגרעיניות של איראן.
"הנפילה של אסד היא ניצחון עצום לישראל ובסופו של דבר גם לארצות הברית, זו מכה למרכז המסה של איראן כגורם מניע במזרח התיכון", הוא אומר כעת. "אלה חדשות מעורבות, כמובן, כי אותם טרוריסטים שהשתלטו על דמשק בהחלט יכולים לכונן מדינת טרור בגבול ישראל, לבנון וירדן. לכן אני חושב שמה שישראל וממשל ביידן עשו בימים האחרונים — תקיפה של עמדות דאעש בסוריה, צמצום מה שנשאר מהיכולות הצבאיות והשמדת נשק כימי — היה הגיוני מאוד. ועד שלא יהיו בידינו ראיות ברורות לכך שהיאת תחריר א־שאם אינו גרורה של אל־קאעדה עלינו להתייחס אליו ככזו".
מה לדעתך טראמפ יעשה בעניין איראן?
"אני מנחש שבשיחות של טראמפ עם נתניהו בשבועות האחרונים הם דיברו על מה ישראל צריכה לעשות עד 20 בינואר ומה לאחר מכן. אם תקשיבי לג'ו ביידן, הפסקת האש עם לבנון היא הפסקת אש קבועה, ואם תקשיבי לנתניהו, זוהי הפסקת אש של 60 יום, שמביאה אותך בדיוק לאחרי 20 בינואר. אני חושב שזה אינטרס ישראלי ואמריקאי להשמיד את תוכנית הנשק הגרעיני של איראן ושזה הזמן הנכון לעשות זאת, לא תהיה אי פעם הזדמנות טובה יותר. יש ראיות מהימים האחרונים, מאז שמשטר אסד נפל, שמשמרות המהפכה וצבא איראן עוסקים בהפניית אצבע מאשימה זה אל זה בשאלה מי איבד את סוריה. הדרך להפיל את המשטר האיראני היא לגרום לפירוד בפסגה — לשסות את משמרות המהפכה בקציני צבא בכירים. המשטר מאוד לא פופולרי, אבל לאנשים אין אקדחים. ואם כוחות הצבא והביטחון יתפוררו ויתחילו להיכנס זה בזה, המשטר עשוי ליפול".
אתה חושב שטראמפ יילך על מתקפה כזו או על הסכם עם איראן?
"אף פעם אי אפשר לדעת איתו. במהלך הקמפיין שלו הוא אמר שהוא לא חותר לשינוי משטר באיראן, וזו גם היתה המדיניות שלו בכהונתו הראשונה. אני חושב שזו טעות. אני לא חושב שיהיה אפשר להשיג שלום וביטחון במזרח התיכון כל עוד האייתולות בשלטון בטהרן".
הוא בכלל מסוגל למשא ומתן עם האיראנים?
"כשטראמפ פרש מהסכם הגרעין ב־2018 הוא אמר למנהיגים אירופאיים שהוא מוכן לשאת ולתת על הסכם גדול וטוב יותר לתוכנית הגרעין, כזה שכולל גם התייחסות לטרור וטילים בליסטיים. זה נשמע מדהים, אבל האיראנים לעולם לא יסכימו לזה. המציאות היא שאפשר לחתור להסכם במשך זמן רב, והזמן הזה רק מאפשר למשטר לבסס עוד ועוד את כוחו.
"בעיניי, טראמפ מוכרח להעלות הילוך באכיפת הסנקציות, כי גם בתקופת הלחץ המקסימלי, כפי שהוא כינה אותה, לא באמת הפעלנו לחץ מקסימלי. אכיפת הסנקציות על ידי ארצות הברית היא נקודה כואבת. היא חלשה ולא אפקטיבית. היא זקוקה לשינוי משמעותי, אבל תמיד קיים הסיכון שהוא יסכים לאיזשהו משא ומתן. בפסגת ה־G7 בביאריץ באוגוסט 2019 הוא היה ממש מילימטרים מפגישה עם ג'אווד זריף, שהיה בזמנו שר החוץ האיראני (בתיווכו של עמנואל מקרון — ר"ד). הפיתוי להשיג את מה שהוא ללא ספק יכנה 'דיל המאה עם איראן' הוא כזה שטראמפ לא מסוגל לעמוד בפניו".
יש הטוענים שטראמפ בכלל אנטישמי. במהלך הקמפיין שלו הוא אמר "אם לא אנצח בבחירות האלה" אז "ליהודים יהיה חלק גדול בזה". באירוע אחר, האשים יהודים ש"מצביעים לאויב" בהרס ההיפותטי של ישראל, שיקרה אם יפסיד. וזה לאחר שבכהונה הראשונה שלו הוא איפשר לניאו־נאצים לקיים תהלוכות ועשה פחות או יותר הכל כדי להימנע מגינוי השיח האנטישמי. מה דעתך על זה?
"טראמפ רואה את העולם במונחים מאוד מאוד פשוטים. היעדר גינוי השיח האנטישמי מונע בעיקר מכך שהוא לא רוצה לעצבן את הבייס שלו. אבל את יודעת, יש לו בת שהתגיירה וחתן יהודי (ג'ארד קושנר) שהוא מתייחס אליו כאל חלק מהמשפחה.
"כשהייתי יועץ של טראמפ, הוא סיפר לי שאבא שלו, שהיה איל נדל"ן, היה מעמיד דירות למכירה ב־12 אלף דולר. קונה פוטנציאלי איטלקי היה אומר לו 'זה הבית הכי יפה שראיתי מימיי, ממש בית חלומותיי, אבל אני לא יכול להרשות לי אותו', וטראמפ האב היה עושה איתו משא ומתן ומוכר לו את הבית בעשרת אלפים דולר. לעומת זאת, קונה פוטנציאלי יהודי היה אומר 'זה בית נוראי ודפוק, שבנוי גרוע. אני לא אשלם על זה סנט יותר מ־8,000 דולר', וטראמפ האב היה עושה איתו משא ומתן ומוכר לו את הבית בעשרת אלפים דולר. דולר. אז ככה הוא חושב על איטלקים ועל יהודים, וזה אולי הנגאובר מהימים שבהם אנשים לא היו כל כך רגישים לגבי הדברים האלה, אבל אני לא חושב שזה ביטוי לאנטישמיות. אני חושב שזה עוד ביטוי לפוקוס של טראמפ על הדבר שאכפת לו ממנו יותר מהכל — שזה דונלד טראמפ".
בולטון חשף בספרו שטראמפ ניסה לבלום חקירות נגד חברות מטורקיה וסין כטובות אישיות למנהיגיהן; אמר שיש להוציא להורג עיתונאים; לא ידע שלבריטניה יש נשק גרעיני; ושאל אם פינלנד היא חלק מרוסיה
"לטראמפ יש קשב קצר. אם לא יקבל מה שירצה, יעבור הלאה"
המעגל הקרוב שמתגבש סביב טראמפ מעיד שהכהונה השנייה שלו תהיה אחרת לגמרי מהראשונה. מדובר באנשים שהמונח שנויים במחלוקת הוא לשון המעטה לתיאור שלהם. מפיט הגסת', מגיש בפוקס ניוז שמונה לשר ההגנה, ועד אלון מאסק שיכהן כמנהל של מחלקה ליעילות ממשלתית. זה מטריד, לא?
"טראמפ פשוט מחפש אנשים שיעשו את מה שהוא אומר להם לעשות, וגם אם הם קצת מוזרים או לא לגמרי מוסמכים לתפקיד או חיים באיזה עולם פנטזיה משלהם, כמו חלק מהאנשים שהוא מינה — זה לא ממש מעניין אותו כי בסופו של דבר הוא יודע שכשהוא יגיד להם לעשות X הם יעשו את זה, וזה כל מה שחשוב.
"צריך לומר שיש בכל זאת כמה מינויים ראויים בחבורה, למשל מרקו רוביו כמזכיר המדינה, מייקל וולץ כיועץ לביטחון לאומי, דאג בורגום כשר הפנים וסקוט בסנט כשר האוצר, שמכיר היטב כלכלה לאומית ובינלאומית.
"בעניין מאסק ספציפית, הוא לא יקבל מחלקה ממשלתית. גם בממשל רייגן היתה לנו ועדה בראשות פיטר גרייס מחברת הכימיקלים WR Grace and Company, ובממשל טרומן היתה ועדת הובר (שתפקידן היה לשים קץ לחוסר היעילות הממשלתית). אז למאסק לא תהיה סמכות ניהולית, הוא יבחן את הממשל ויגבש המלצות, ומבט רענן בתחום לא יכול להזיק".
איך אמריקה תיראה ב־2028 כשטראמפ יסיים את כהונתו?
"קשה לומר. הדבר הקשה יותר לטראמפ במונחים פנים־אמריקאיים זה כל מה שצריך להעביר בקונגרס, כי לרפובליקנים יש רוב צר מאוד בבית ובבחירות האמצע ב־2026 הרוב הזה עלול להיעלם. למשול זה קשה. זה דבר אחד לברבר כשאתה אזרח מהשורה או מועמד פוליטי, ודבר אחר לגמרי כשאתה נמצא בממשל ומעומת עם המציאות שיש בה מגבלות רבות, ודברים שצריך להתגבר עליהם כדי להשיג דברים אחרים. לטראמפ יש קשב קצר, אז אם הוא יכול להשיג את מה שהוא רוצה מהר — אחלה, ואם לא, הוא נוטה פשוט לעבור לדבר הבא".
הוא בכלל יחזיק מעמד עד סוף הכהונה?
"הוא לא יודח אלא אם כן הדמוקרטים ישיגו רוב של שני שלישים בסנאט, והרי זו היתה הבעיה שלהם בשני ניסיונות ההדחה. באופן שבו הם התנהלו, לא היה להם סיכוי לקבל רוב כזה, שהוא מה שהחוקה דורשת. ניסיון ההדחה הראשון היה רשלני כי הם הדירו ממנו רפובליקנים ולא עשו שום מאמץ לגייס אותם. וכשאת מנסה להדיח נשיא ונכשלת בניסיון להרשיע אותו בסנאט, כמו במקרה של טראמפ, זה רק נותן לו עוד דלק".
אתה רואה את עצמך חוזר אי פעם לבית הלבן?
"אני לא מצפה לטלפון מטראמפ, אם זו הכוונה. ועל בסיס הניסיון שלי איתו בעבר, גם לא הייתי מקבל את ההצעה, כי אני לא מסוגל להתעלם מההיסטוריה. אני מניח שאם יהיה מקרה חירום לאומי כולם יתגייסו, אבל אני מקווה שלא יהיו מקרי חירום עד כדי כך גרועים שטראמפ יצטרך להתקשר אליי".
אתה כותב בספר שטראמפ סיפר לך שאין לו שום בעיה עם השפם שלך, כי גם לאבא שלו היה אחד כזה.
"כן... יש בזה משהו פרוידיאני עמוק מאוד. אני לא יודע מה הוא, אבל שחררתי מזה".