ההסדרה בצפון
חזבאללה הוא נכס
אי אז, ב־2015, כשבצלאל סמוטריץ' עוד היה רק חבר כנסת מהספסלים האחוריים, הוא פלט את אמירתו האלמותית: "הרשות הפלסטינית היא נטל, חמאס הוא נכס". הוא דייק ואמר שכוונתו למגרש של הדה־לגיטימציה הבינלאומית, אבל המסר שיקף תפיסת עולם מגובשת ולימים הכתיב את התנהלות ממשלות הימין הבאות. אלה, בלחץ הסמוטריצ'ים, ביקשו להעמיק את ההשתלטות על יהודה ושומרון ולהחליש את הרשות הפלסטינית עד ריסוק. למען המטרה הזו לא היתה להן התנגדות לכך שחמאס ימשיך לשלוט בעזה ויתחמש עד צוואר, ולא היתה לראש הממשלה בנימין נתניהו בעיה לחתום על הזרמה חודשית של עשרות מיליוני דולרים לארגון הטרור, רק כדי לקנות שקט שיאפשר להמשיך לעשות מה שמתחשק בשטחים.
צריך לזכור את זה כעת, על רקע ההסדרה מול חזבאללה בלבנון. היא מתרחשת כאשר שאיפות הימין הקיצוני נדדו מיהודה ושומרון (שם משימת הריבונות קרובה להשלמה) היישר לעזה. כעת החלום הוא יישוב הרצועה, במקביל למה שאותו סמוטריץ' מכנה "דילול תושבי עזה בחצי". וכדי שהקסם המבחיל הזה יוכל לקרות, צריך לשמור על שקט בגזרות האחרות. לבנון, למשל.
לכן תפיסת העולם מעתה תהיה "חזבאללה הוא נכס". כמו חמאס, הנכס הישן והמוכר, גם חזבאללה הוא ארגון טרור, גם לו אין מעמד בינלאומי, הוא לא יכול לתבוע אותנו בהאג ולא יגרום נזק לשאיפות ההתיישבות החדשות. אז לא נורא אם יתחמש קצת או יירה עלינו פה ושם. אולי הוא אפילו תורם ליציבות של לבנון או סוריה המתפוררת, אז בטח לא שווה להבעיר את הגזרה הצפונית בגללו ולהסיט אליה חיילים מעזה לפני שמשלימים את ההתיישבות ברצועה. זה אולי לא ייאמר בגלוי, בטח לא בקרוב, אבל תפיסת העולם הזו תנחה את ממשלת הימין מכאן ואילך.
תושבי הצפון שיקבלו כעת מענקים כדי לחזור ליישוביהם תחת הסדרה רופפת צריכים לזכור את מקומם במדרג החשיבות. וגם משפחות החטופים שממשיכות להירמס בידי ממשלה ערלת לב צריכות לזכור, ולמען האמת תושבי ישראל כולם. ומי שחושב שזה מופרך, שיחזור לסרטון של סמוטריץ' מ־2015. גם אז היה מופרך לחשוב שהח"כ המשיחי הזניח ההוא ייהפך יום אחד לשר האוצר וחבר הקבינט הביטחוני שמחזיק את נתניהו בביצים, וכמו מתווך נדל"ן חלקלק מוביל אותו מנכס לנכס.
// אמיר זיו
תיקי בן גביר
מחלה מידבקת
עוצמות האסון והנזק שבהפקרת משטרת ישראל בידי איתמר בן גביר נחשפים בהדרגה, שבוע אחר שבוע. החקירה הטרייה של מקורבי השר חושפת גם את הדמיון לאופן שבו מתנהל ראש הממשלה, על בסיס מעגל מקורבים שהם בעצם משרתים נרצעים, משועבדים לאינטרסים האישיים של הבוס ומוכנים לרמוס את טובת האזרחים וגם הרבה מאוד חוקים. גם התחקיר על שיטות העבודה של מירי רגב חשף דפוס כזה. ככה זה, מחלה מידבקת. נראה את זה בעוד ועוד משרדים.
זו הקונקרטיזציה של ההפיכה המשטרית: אנשי הממשלה מעל לכל ואין בלתם, טובת המנהיג היא הערך העליון. לכן ברור שיש להוקיע את כל מי שמפריע — מהיועצים המשפטיים דרך מח"ש ועד השב"כ — ולסמן אותם כחתרנים פוליטיים שרק זוממים להפיל ממשלה מהימין. וכשאנשים תאבי כוח, כבוד וכסף מונעים רק מהאינטרסים שלהם, הם מחריבים את השירות הציבורי, הממלכתיות ושלטון החוק.
// משה גורלי
גיוס החרדים
שליחי השם, והשליח אשם
בפיאסקו המתגלגל של גיוס החרדים, האשם התורן הוא צה"ל. השבוע משרד האוצר זעם שהצבא שולח צווים לחרדים שעובדים, ודודי אמסלם האשים את הצבא שהוא "מסיט את האש לכיוון החרדים". עוד קודם לכן בצלאל סמוטריץ' נזף בו על שלא אימץ את דו"ח שקדי, ופעילים חרדים בעד הגיוס טוענים קבוע ש"הצבא לא מבין את הראש החרדי".
אלא שהצבא הוא לא הסיפור, לא מי שנכשל ולא האשם. הבכירים בצה"ל שנדרשים לנושא פועלים בתנאים בלתי אפשריים, עם הנהגה שלא מצליחה להוביל מדיניות ברורה, ועם פער בין הקו שמתווים ראשי המפלגות החרדיות למה שדווקא יכול לשכנע את החרדים עצמם. לחרדים הרי אין עניין ערכי להתגייס — הם לא יתגייסו מתוך ציונות, צו מוסרי פנימי, אי־נוחות מול המחיר שמשלמת החברה החילונית, ובטח שלא מתוך תודעה דתית. כשהם יתגייסו, זה יהיה מתוך אינטרס פשוט; זה יקרה רק ברגע שבו יבינו שכל ברירה אחרת פחות כדאית ופחות משתלמת להם. אבל את זה לא צה"ל אמור לחולל ולהוביל; בשביל זה יש הנהגה, כדי שתעצב את פני החברה. וזה כמובן לא קורה. פיטורי יואב גלנט, מינוי ישראל כץ לשר הביטחון, הגיבוי מאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' וכל ההתנהלות כולה של הממשלה והעומד בראשה מבהירים למפלגות החרדיות שאין שום בעיה לשמר את הסטטוס קוו ולא לשנות דבר. הנה עוד כישלון כבד, וכמה קל שצה"ל אשם.
// שלמה טייטלבאום
דרמת הביטוחים הסיעודיים
משבר יתום
העובדה ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' איפשר למשבר הביטוחים הסיעודיים להתנפח ללא פתרון עד לרגע זה היא כישלון אדיר, אבל כבר למדנו לא לצפות מסמוטריץ' לקחת אחריות בתחום אחריותו הישירה. מנגד, כואב שוב ושוב לגלות שגם אנשי המקצוע במשרד עצמו לא באמת ממלאים את תפקידם בניסיון לפתור את הבעיה.
השבוע, למשל, כש"כלכליסט" ביקש לקבל את ההתייחסות של מנכ"ל האוצר שלומי הייזלר למשבר, בדוברות מסרו שהנושא "שייך לרשות שוק ההון. פנו אליהם". אז זהו, שלא. זה לא "שייך לרשות שוק ההון", זו דרמה פיננסית ובריאותית אדירה שעלולה לפגוע בחייהם של מיליוני מבוטחים במשך עשורים. וצריך, כמו שאומרים, לתכלל את הטיפול בה. בדיוק בשביל זה יש שר אוצר, ובדיוק בשביל זה יש לו מנכ"ל. במשרד שבנוי מאגפים חזקים הפועלים זה בצד זה נדרש פונקציונר שיתווך בין הגורמים המקצועיים וביניהם לדרג הפוליטי, שיתניע שיתופי פעולה, שיספק ראייה רחבה, כזו שנדרשת בטיפול במשבר בסדר גודל כזה. ברגע שהייזלר חושב שזה בכלל עניין של מישהו אחר, ברור שהוא לא מסוגל להיות מי שפותר את המשבר.
וזה לא כשל אישי, אלא מערכתי, והוא שאיפשר למשבר הזה לתפוח לממדים עצומים. כשאחד המשרדים הכי חשובים בוחר בזריקת אחריות, בחילופי האשמות ובהתעלמות גורפת מבעיות, ברור שהמערכת נהפכת לסיעודית עוד הרבה לפני המבוטחים. הכתובת היתה על הקיר מזמן, רק אף אחד באוצר לא חשב שזה הקיר שלו.
// שקד גרין
על הצד המזוהם של הטיהור
האמירה של שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון שישראל מבצעת טיהור אתני בצפון הרצועה הקימה עליו תוקפים לא רק מימין אלא גם בקרב מתנגדי ממשלה, שטענו לנזק שטמון באמירה כזאת. ובכל המקרים נדמה שהזעזוע מהמונח גדול מהזעזוע מהמעשה עצמו, כמו איזה ניתוק מהמציאות שמתמקד במילים שמתארות אותה ולא במתרחש. בדומה לניתוק שבין המשמעות המקורית של טיהור למשמעות שבה היא מככבת בשיח כרגע.
כי טיהור מתקשר לדברים הכי נקיים ואפילו קדושים שיש. זו מילה שמגיעה מהעולם הדתי, מטקסי טיהור שנועדו להחזיר אנשים לחיק החברה או להעלות אותם לדרגת קדושה. וביומיום טיהור אמור לסלק מקרבנו את כל מה שמזוהם ומסוכן, למשל טיהור שפכים שנועד להבטיח סביבה נקייה ובריאה יותר. אנחנו אוהבים חומרים טהורים, כאלה שמרכזים את הדבר עצמו ללא הפרעות. ואנחנו מתגאים בטוהר הנשק של צה"ל, שלפחות בעבר היה משמעותי לחיילים ולהנהגה. יש בטהור איזו עליונות מבורכת.
אלא אם כן הטיהור נולד מתוך עליונות אחרת, אם הוא מתבסס על תפיסה שבני אדם הם הזוהמה שצריך לסלק. גישה כזאת כרוכה באזורים האפלים ביותר בהיסטוריה האנושית, ולא רק בפינוי אוכלוסייה אלא גם בהשמדה שלה. וזה כבר המקום שבו לא משנה איך קוראים לזה; גם אם ישראל רק מפנה זמנית אנשים, העובדה היא שיש חלקים בחברה הישראלית שדוחפים לכך ושמחים על כך, שצוהלים למראה ילדים נעקרים מבתיהם. גם אם נניח שלעתים זהו רע הכרחי הנדרש לשמירה על הביטחון, העליצות לנוכח הטיהור היא הדבר המזוהם ביותר שיש.
// דור סער־מן
