עם מי את חיה בבית?
"אני גרה עם נעה, ואנחנו מגדלות יחד את הגר. כל אחת מאיתנו ישנה בחדר משלה. אנחנו לא בקשר רומנטי, יש לי בן זוג בקיבוץ רביד. במערכות הזוגיות שהיו לי בעבר הרגשתי שהן לא בסיס יציב להורות. כשהחלטתי להיות אמא, חיפשתי ברית הורות שתדע לשאת את השינויים שקורים בחיים, בלי המתחים שיש בזוגיות. נעה היא שותפה אידאלית — אנחנו מכירות משנת השירות שלנו בתנועה, ושתינו מרגישות הרבה ביטחון וכנות בחברות שלנו. גרנו יחד גם קודם, במשך שבע שנים, בקיבוץ העירוני שדרות. מאז 7 באוקטובר אנחנו מתלבטות אם לחזור לשם, כי יש למקום אופי ייחודי, אנושי מאוד. אבל לגור בשדרות עם ילדה זו החלטה לא קלה".
ואיך משתלב בזה בן הזוג?
"כשאנחנו יחד זה בעיקר אצלי, ואחת ל... אני ישנה אצלו. לפני שהגר נולדה דיברתי עם נעה על האפשרות שבעתיד אחת מאיתנו תרצה לחיות בזוגיות, ואמרנו 'אוקיי, נדע להכיל את השינויים'. אני לא מחפשת לחיות בבית רק אני ובן זוג, החלום הוא להרחיב את הבית, לגור יחד עם עוד הורים וילדים".
מה שגרת השינה שלך?
"בדרך כלל אני לא מצליחה להיכנס למיטה לפני 23:30. כרגע הגר מתעוררת בערך שלוש פעמים בלילה, ואם משהו מציק לה זה יכול להיות גם כל חצי שעה. בבוקר היא קמה סביב 5:00, ואז אחת מאיתנו מעבירה אותה למיטה שלי כדי לינוק, ואני מנסה לנמנם עוד שעה בזמן שהיא מעסיקה את עצמה לידי. ב־6:30 אנחנו קמות סופית. בגלל המצב הגן הפסיק לפעול, וכדי לשמור על שגרה ארגנו, עם עוד הורים מהקיבוץ, מסגרת משותפת לילדים, וכרגע נעה ואני מחלקות את זמננו בין לעבוד ללהיות גננות".
איך ההסלמה השפיעה על הלילות שלך?
"מהדירה שלנו, בקומה 10, אנחנו שומעות בומים מכל הצפון וגם מתוך לבנון. זה מייצר דריכות, ומקשה עליי להירדם. במקום לקרוא ספר אני מתעדכנת בטלפון, בודקת מתי ואיפה היו אזעקות ומנסה להעריך אם יהיו גם אצלנו בלילה — בעצם בתקופה של אי־ודאות אני מנסה ליצור רציונלים שאפשר להישען עליהם. ובמקום להיכנס למיטה ב־22:30, כשאני כבר ממש עייפה, אני מושכת את הזמן. אבל מרגע שאני כבר ישנה, אני מתעוררת רק בגלל הגר. באופן כללי היא הסחת דעת מצוינת מפחדים ומכל מה שצף לי מאז 7 באוקטובר".
ואת עייפה?
"בשנה הראשונה הגר ישנה פרקי זמן ממושכים ולא סבלתי מעייפות, בניגוד לכל האמהות הטריות שאני מכירה. אבל מאז שהעברנו אותה לחדר משלה אני מרגישה עייפה, כי אני צריכה ממש לקום אליה בלילות".
חוץ מהמצב הביטחוני והילדה, מה עוד מפריע לך לישון בלילה?
"יתושים. אם יש יתוש בחדר בלילה אני מתעוררת מהזמזום או מהעקיצות, ואני לא יכולה לחזור לישון עד שאני מצליחה להרוג אותו".
מה את צריכה בחדר כדי לישון?
"אני חייבת אוויר מבחוץ, אז אני ישנה עם חלון פתוח. שילמתי על זה מחיר, כי הגר היתה מתעוררת מוקדם מהשמש שנכנסת לחדר בבקרים. מצד אחר, אור ורעש לא מפריעים לי. כילדה אבא שלי היה מדליק את הרדיו חזק גם כדי להעיר אותנו, אז פיתחתי יכולת לישון עם גל"צ ברקע. ואת היכולת הזאת פיתחתי גם בזכות התנועה, כי מתרגלים לישון עם עוד אנשים בחדר. למדתי לישון אפילו עם נחירות — אני מסנכרנת את הנשימות שלי עם הנחירות ועושה מזה מדיטציה".
איך היתה חוויית השינה שלך כילדה?
"בזכות הגר נזכרתי בקלטות של שירים וסיפורים שהייתי הולכת לישון איתם. הכנתי פלייליסט שאני משמיעה לה לפני השינה, והוא כולל כל מיני שירי ילדות שלי, למשל 'אבא סיפור' של יהונתן גפן. אמא שלי היתה שרה לנו שירים מצחיקים עם מילים שהיא היתה ממציאה, מסכמת את היום שהיה לנו, ושרה 'תלכו כבר לישון ותשחררו אותי!'. לפעמים אני שרה להגר, וצוחקת שכך היא נרדמת יותר מהר כדי לא לשמוע אותי שרה".
מה יש לך ליד המיטה?
"המוניטור לחדר של הגר, אם זה תורי לקום אליה בלילה. ספרים להגר, כרגע 'מעשה בחמישה בלונים' ו'חתול גדול, חתול קטן', ומוצצים. פנס שקנינו בתחילת המלחמה, שיהיה בממ"ד, ונהפך למשחק שלה בבוקר. קרם רגליים — אני מאוד לא מטופחת, אבל שברתי את הזרת ברגל לפני חודש ופתאום כולם מסתכלים על הרגליים שלי כל הזמן. יש גם עט, לא יודעת למה, כי אני לא כותבת כלום. יש שרשרת עם סיכה של החטופים — בהתחלה ענדתי את הסיכה על הבגדים אבל היא עשתה חורים. זו השרשרת היחידה שיש לי ולא הצלחתי להוריד את התליון, מין פרצוף חלקי כזה, אז החיבור בין התליון לסרט החטופים פתאום נתן לפרצוף משמעות אחרת, כאילו מתוכננת. ויש גם מברשת שיניים חשמלית".
את מצחצחת שיניים במיטה?
"לא. לפני עשור ראיתי פרסום שאמר שהמברשת צריכה להיות במרחק מסוים מהאסלה, ובמקום להתעסק עם המרחק המקובל פשוט שמתי אותה אצלי בחדר. גם נוח לי שכל הדברים שאני צריכה להטעין נמצאים יחד — הטלפון, המוניטור, ומברשת השניים".
jonbloomphoto@gmail.com
