הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
באמצע אוגוסט, רחובות העיר סביליה שבדרום ספרד כמעט ריקים. בשעת צהריים טיפוסית הטמפרטורה כאן מטפסת לכמעט 40 מעלות גם אם באותו יום איש לא מדווח על "גל חום" יוצא דופן. עד השעה שמונה בערב התושבים ממעטים לצאת מדירותיהם, ולא נדיר לראות ברחובות העיר ילדים שמשחקים בחוץ אחרי חצות, פשוט כי הטמפרטורות לא מאפשרות להם לשהות מחוץ לבתים בשעות היום.
מזג האוויר הרותח בסביליה עיצב את מרקם החיים בה במשך מאות שנים, ושלא במפתיע, זרם האוויר הלוהט שמגיע אליה מצפון אפריקה הביא לכך שהעיר היפהפייה מכונה לעתים בתואר הלא מחמיא "התנור האיברי". אלא שבעולם שרק ממשיך להתחמם, התנור בדרך להפוך לכבשן של ממש, והתושבים שכבר היום מתמודדים בקושי רב עם החום יוצא הדופן, מודאגים. בתוך שנים ספורות, חוששים רבים בסביליה, החום ירתיע את התיירים מלהגיע לאזור. מאוחר יותר, טוענים הפסימיסטים שבהם, עשוי האזור כולו להפוך בלתי ראוי למגורי אדם.
וזוהי רק ההתחלה. על פי קבוצת הפעולה העולמית C40 Cities המאגדת את מאמצי ההתמודדות עם שינוי האקלים של ערים מובילות בעולם, מספר הערים החשופות ל"טמפרטורות קיצוניות" צפוי לשלש את עצמו בעשור וחצי הקרובים: עד 2050, תושביהן של יותר מ־970 ערים בכדור הארץ יחוו מדי קיץ טמפרטורות ממוצעות של 35 מעלות. במציאות כזו, אין לערים פריבילגיה להתעלם מהמצב, והן חייבות למצוא פתרונות שיצננו אותן ויאפשרו למי שמתגוררים בהן לנהל שגרת חיים תקינה בקיץ, מבלי שבריאותם תעמוד בסכנה.
עיריית סביליה הכריזה כבר ב־2019 על מצב חירום אקלימי, ומאז היא פועלת כדי להבטיח שהעיר תישאר ראויה למגורים ולביקורי תיירים. בשנים האחרונות מנסים לטפל במצב במגוון דרכים — מקירור המרחב העירוני, ועד היערכות שתאפשר תגובה טובה יותר לגלי חום שמסכנים את חיי התושבים. כך למשל, סביליה הפכה לעיר הראשונה בעולם שהגדירה שלוש קטגוריות של גלי חום לפי חומרתם (עם שמות, בדומה להוריקנים). הכרזה של העירייה על התקרבות גל חום מפעילה פרוטוקול ברור של הנחיות ואמצעי בטיחות כמו פתיחת בריכות עירוניות ופארקי מים לציבור הרחב, ושילוח עובדי בריאות קהילתיים אל קשישים ואנשים אחרים שנמצאים בסיכון כדי לוודא שהם אינם זקוקים לעזרה.
סביליה
גישה הוליסטית
כדי לצנן במעט את המרחב העירוני המתחמם והולך, משתמשים בעיריית סביליה בתמהיל של פתרונות עתיקים וחדשים. במרכז העיר כבר לא נדיר לראות בדים לבנים שנמתחים בין הבניינים כדי להצליל את הסמטאות. שבילי אופניים מרשתים את העיר בניסיון לצמצם את תנועת כלי הרכב שתורמים לעליית הטמפרטורות, ופארקים וגנים משמשים גם הם ככלי נשק בקרב על הקירור. ב־2020 החלה העייריה לנטוע ברחבי העיר 5,000 עצים מצלים מדי שנה, להשתמש בתחומה רק בחומרי בנייה דוחי חום. היא התקינה מזרקות ציבוריות לרווחת התושבים, הסבה 264 מבני ציבור למבנים חכמים ובני קיימא מבחינה אנרגטית, ובוחנת עוד פתרונות חדישים להתמודדות עם טמפרטורות גבוהות, הן במרחב הציבורי והן במבני ציבור.
כיום, עצים מכסים כ־20% משטח העיר ויש בה 1.3 מ"ר של שטחים ירוקים לכל תושב, יותר מהממוצע בערים אחרות בספרד. התקציב העירוני לשנת 2023 כלל מימון של 36.5 מיליון יורו לטיפוח והרחבת השטחים הירוקים של העיר, עלייה שנתית של כ־6.4%. "אלו חלק מהדברים הרבים שאנחנו צריכים לעשות אם אנחנו רוצים להיות מסוגלים להשתמש ברחובות — מילדים משחקים ועד אנשים שרוצים לעשות קניות או סתם לשבת בחוץ ולדבר", אמר לבלומברג ראש העיר הקודם של סביליה, אנטוניו מוניוז, שבתקופת כהונתו התקבלו ההחלטות.
בנוסף לכל הפעולות האלה, בודקים בעיר פרויקט שקיבל את השראתו מתרבויות מזרח־תיכוניות עתיקות שלמדו לחיות עם החום לפני שהחשמל סיפק פתרון נוח ומזהם. זה כמה שנים עמלים בסביליה על פיילוט למערכת תעלות תת־קרקעית בשם ״קנאט״ (qanat) שנמצאת בשימוש זה כ־3,000 שנה וסייעה בעבר לחקלאים ברחבי המזרח התיכון וסין.
המדענים חוסה סנצ'ז ראמוס וסרבנדו אלוורז קיבלו הזדמנות ליישם את הטכנולוגיה במסגרת פרויקט בעלות 5 מיליון יורו שצפוי להתחיל לפעול עד סוף השנה לאחר שנדחה כמה פעמים. במסגרת הפרויקט נחפרה מתחת לפני הקרקע תעלה באורך 20 מטרים. בשעות החשכה, המים שמתחת לאדמה — כ־140 מ"ק — מתקררים באופן טבעי. פתחי אוורור אנכיים שממוקמים לאורכה מניעים את הקור כלפי מעלה, ובמהלך היום, משאבות שמונעות בחשמל המתקבל מפאנלים סולאריים, דוחסות את המים הצוננים דרך צינורות שקצותיהם ממוקמים מול מאווררים — דבר שמייצר רסס קריר. מעל פני הקרקע, מים נוספים שמגיעים מבריכות קטנות, מותזים לאוויר ויוצרים ערפל של מים, בעוד מים שנשאבים מהן נשלחים לגג המשופע של המתחם שמעל. כשהם זולגים ממנו מטה, המים יוצרים מעין "מסך נופל". השאיפה: לקרר בעד 10 מעלות צלזיוס מתחם בגודל שני מגרשי כדורגל ובו שני אולמות, טיילת ואזור מוצל, תוך שימוש מועט ככל הניתן באנרגיה.
לצד המערכת הישנה־חדשה הזו, עצים שגדלים מחוץ למתחם מספקים לו צל חלקי, צמחייה שגדלה על קירותיו הפנימיים מוסיפה עוד מידה של צינון, והגג, שנצבע בלבן, מחזיר חלק ניכר מהחום כלפי מעלה. כשהפרויקט יושק בסופו של דבר, הוא עשוי לשמש השראה לפרויקטים דומים במקומות אחרים בעולם שמתמודדים עם חום קיצוני.
2 צפייה בגלריה
הצללה באמצעות בדים בסביליה. נטיעת עצים מצלים ושימוש בחומרי בנייה דוחי חום נועדו להחזיר את התושבים לרחובות
(צילום: Getty Images)
מדיין
עצים מצמצמים תחלואה
עם זאת, לא כולם נלהבים. מומחים בתחום התכנון והאקלים קוראים למקבלי החלטות בעולם לוותר על פיתוח או בנייה של פתרונות יקרים ומורכבים, ולחזור לפתרון הפשוט, היעיל והמוכח ביותר: תכנון עירוני חכם שכולל פתרונות צל מבניים ונטיעה מסיבית של עצים. עד כמה זה משתלם? על פי מחקר שפורסם ב־2023 בכתב העת המדעי לנסט, אם ב־2015 היה מספר העצים הגדלים באזורים עירוניים באירופה גבוה בכ־30%, ניתן היה למנוע כ־40% מ־6,700 מקרי המוות המוקדמים שהתרחשו באותו קיץ באזורים עירוניים ביבשת ושיוחסו לגל החום שהכה בה (ושהיה ממוצע למדי יחסית לטמפרטורות שאנו חווים כיום).
העיר מדיין שבקולומביה היא דוגמה טובה לשינוי החיובי שטיפוח מרחבים ירוקים עשוי להביא. מדיין, שזכורה כבירת אחד מקרטלי הסמים הגדולים בעולם, הפכה בשנים האחרונות לירוקה בהרבה מכפי שהיתה, וגם לאלימה הרבה פחות. מאז 2016 הוסיפה העירייה 30 פרוזדורים ירוקים שנמתחים לאורך כבישי העיר ואמות המים שבה, והגדילה כך את השטחים הירוקים בעיר ב־70 דונם.
אם ב־2015 היה מספר העצים באזורים עירוניים באירופה גבוה ב־30%, ניתן היה למנוע כ־40% מ־6,700 מקרי המוות המוקדמים שהתרחשו בהם באותו קיץ, שהיה ממוצע למדי ביחס לטמפרטורות שאנו חוויים כיום
בנוסף, מבני ממשלה עוטרו בגגות ירוקים ובגנים אנכיים, ובבניין העירייה נשתלו כמעט מאה אלף צמחים על פני כ־2,000 מ"ר. עד שנת 2021, נוספו לעיר 2.5 מיליון צמחים ו־880 אלף עצים שגם בבחירתם הושקעה מחשבה. מיני הצמחים והעצים שנבחרו מספקים מזון לחיות בר, מסייעים למגוון הביולוגי להתפשט, וגם מפחיתים במיוחד את זיהום האוויר באזור. התוצאות לא איחרו לבוא: בשלוש השנים הראשונות שלאחר השקת התוכנית ירדה הטמפרטורה הממוצעת במדיין ב־2 מעלות צלזיוס, ובעירייה מצפים שהיא תרד ב־4 עד 5 מעלות נוספות במהלך העשורים הקרובים, למרות ההתחממות הגלובלית. ירידה דרמטית נרשמה במקביל גם בזיהום האוויר במדיין, והתחלואה מזיהומים חריפים בדרכי הנשימה צנחה בכ־40%: מ־156 ל־95 לכל 1,000 איש.
סביליה ומדיין הן רק שתי דוגמאות למקומות בעולם שמתמודדים בשנים האחרונות עם טמפרטורות שעד לא מזמן נחשבו בהם לדימיוניות. כך, בקיץ 2022, המיס גל החום הקיצוני שפקד את אזור העיר לוטון הסמוכה ללונדון את האספלט שמצפה את מסלולי הנחיתה של שדה התעופה ועיוות את פסי הרכבת באזור באופן שגרם לשיבוש בתנועת הרכבות.
כדי להיערך לתרחישים כאלה, "מה שאנחנו צריכים ללמוד מסביליה ומערים אחרות בעולם, זה להתנסות בפתרונות שונים ומותאמים לצינון המרחב העירוני”, אומר האדריכל ומתכנן הערים רפי רייש, שעומד בראש חברת "SUITS אסטרטגיות וטכנולוגיות לעירוניות חכמה", ובעבר היה בכיר במינהל התכנון. "אלא ששימוש בטכנולוגיה צריך להיות האופציה האחרונה. קודם כל יש להיגמל מהרעיון ששדרות רחבות מאוד בתוך הערים מסייעות למאמץ, משום ששום פתרון הצללה לא מתאים בהן. בנוסף, יש לקרות את המרחבים הציבוריים השימושיים באופן מלאכותי ולא להיות מקובעים לאפשרות של קירוי שנעשה רק באמצעות עצים. בחלק מהמקרים אין מקום לנטיעת עצים, ועדיין אפשר שהשהייה במרחבים האלה תהיה נעימה יותר בחודשי הקיץ באמצעות קירוי שנעשה על ידי גורמי הבינוי, והוספת אמצעים לשיפור הנוחות האקלימית, כמו הכוונה של זרימת הרוח והאצה שלה באמצעות הבנייה באזור, שילוב מרחבים ירוקים מוצלים שמייצרים תת־לחץ, והוספה של ברזיות, וספסלים באותם מקומות".
2 צפייה בגלריה
30 פרוזדורים ירוקים הורידו את הטמפרטורה הממוצעת במדיין שבקולומביה בלפחות 2 מעלות
(צילום: AFP)
סינגפור
צפו לצל היישר מפתח הבית
סינגפור, אומר רייש, היא דוגמה טובה לעיר שמספקת לאזרחיה מרחבים מוצלים בין כמעט כל בית ועד לתחנות האוטובוס והרכבות. זה לא קרה סתם כך. בעשורים האחרונים הביאה הפעילות האנושית בעיר, שמתגוררים בה כיום 5.6 מיליון תושבים והיא השנייה בצפיפותה באסיה, לעלייה של 4־7 מעלות בממוצע. ב־2017 הבינו הרשויות שהמצב דורש אסטרטגיה למלחמה בהתחממות העירונית, ובין השאר החלו לפעול לכך שעד סוף העשור הנוכחי יוכל כל תושב בה ליהנות מפארק ירוק במרחק של עשר דקות הליכה מביתו. עד אז, ינטעו בעיר מיליון עצים חדשים.
אלא שסינגפור לא עצרה שם. נוסף על העצים הרבים שמנקדים את מדרכותיה, יזמה העיר פרויקט להצללה אנכית שמבוסס על שתילת צמחים על גבי בניינים באופן שמביא להפחתה של 10%־30% באנרגיה הדרושה לקירור המבנים. כמו כן, בניינים המשמשים לדיור ציבורי נצבעו בצבעים "מקררים" (כיסוי גג מצופה בצבע לבן יכול להקרין חזרה עד 75% מאנרגיית השמש המכה בו), וכך הביאו לירידה ממוצעת של 2 מעלות בסביבתם.
מלבד שתילת עצים, מקדמים בסינגפור פרויקט להצללה אנכית שמבוסס על שתילת צמחים על גבי בניינים באופן שמביא להפחתה של 10%־30% באנרגיה הדרושה לקירור המבנים. במקביל, בניינים אחרים נצבעו בצבעים "מקררים"
לאור ההצלחה הציגה לאחרונה הממשלה המקומית תוכנית מקיפה לבניית עיר חכמה ואקולוגית בשם טנגה, שתהיה מעין "עיר יער" ותתאפיין בשטחים ירוקים עצומים.
"בסינגפור רואים קירוי צל בכל מקום", אומר רייש. "יש שם יש רגולציה שמחייבת להשאיר כ־2.5 מטרים מוצלים ופנויים מכל מכשול לאורך הדרכים המרכזיות. לצד צמחייה מרובה, סינגפור משקיעה בהצללות בנויות שמוקמות בכל העיר, הן כקישור בין מתחמי המגורים לתחנות הרכבת ורשת האוטובוסים הנרחבת בעיר, והן באמצעות קירוי רחבות, כיכרות ומרחבי ציבור פתוחים. פועלים שם כדי לנתב את התושבים לנתיבים מקורים ועושים את זה בין השאר תוך שימוש בהצללות מעוצבות שחלקן כוללות גם מערכות מיזוג אוויר במדרחובים". גם מערכות המיזוג הללו, אומר רייש, פחות פוגעות בסביבה מכיוון שהן מבוססות על מערכות שכונתיות שכוללות אגירה תרמית".
צרפת
מקלפים את האספלט מהמרחב
שיטה אחרת שמתפתחת בשנים האחרונות נקראית Depaving. הרעיון שבבסיסה פשוט: מכיוון שכבישים סלולים וחניונים תופסים בעולם המערבי שטחים עצומים (כ־30% מהמרחב העירוני בארצות הברית מצופה באספלט ובבטון, ובערים צפופות כמו ניו יורק השיעור כפול), המרה של לפחות חלק מהם בשטחים ירוקים תביא להורדה משמעותית של הטמפרטורה באזורם. במקביל, קילוף האספלט שחונק את הקרקע מפחית את הסיכוי להצפות ומשפר את איכות האוויר משום שבחום גבוה האספלט משחרר לאוויר חומרים רעילים.
בצרפת למשל, מיושמת תוכנית שבמסגרתה יוחלפו מגרשי חניה נטולי צל בגודל 45 אלף מ"ר ליד יער סנט אוטרופ הסמוך לפריז בתעלות מים וצמחייה. כעת אפשר לשוטט באזור מבלי להרגיש צלויים משני הכיוונים.
גם יוזמות מקומיות ישנן בשפע. ב־2022 יצאה לדרך יוזמה שבמסגרתה מפונות כמויות גדולות של אספלט ממגרשי חניה בעיר לובן בצרפת וכך מביאות לצמצום הדרגתי בשימוש במכוניות. במקביל, מציעה העירייה לתושבים לשגר אל ביתם משאיות שיאספו ללא תשלום אריחי בטון שיוצאו מגינותיהם ויועברו למחזור. על פי חישובי העירייה, לא רק שעקירת הבטון והאספלט יפחיתו את החום באזור, אלא שפינוי של 6,800 מ"ר שעד כה כוסו בחומרים הללו תאפשר ללא פחות מ־377 מיליון ליטרים נוספים של מי גשמים לחדור מדי שנה אל הקרקע ולהתווסף למאגרי מי התהום שמתחתיה.
לפי מחקרים מהשנים האחרונות, נכסים הסמוכים לפארקים או ריאות ירוקות נהנים מ״פרמיה ירוקה״. כך למשל, מחקר שהובילה ד"ר שירי צמח שמיר מהמרכז הבינתחומי, גילה שקרבה לפארק יכולה להעלות ערכם של נכסים בכ־9.25%. לפי מחקר שנעשה באוניברסיטת וושינגטון, קיומם של עצים גדולים באזור הנכס יכול להעלות את ערכו ב־3%־15%.
וכאן, אולי, טמון גם המסר לאנשי הנדל"ן: יישום פתרונות סביבתיים מתקדמים באזורים עירוניים הוא לא רק הדבר הנכון לעשות, אלא בסופו של דבר גם הפעולה המשתלמת ביותר לטווח הארוך. גם לגוף, גם לנפש וגם לכיס.
