דהירת נתניהו
לא חיסול ממוקד, הפצצת שטיח
שתי מכונות הרעל שעומדות לרשותו של ראש הממשלה, הפוליטית (הממשלה והקואליציה) והתקשורתית (ערוץ 14 ושאר השופרות, הרשתות וכל הטרולים) הופעלו השבוע להפצצת שטיח על היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה וראש השב"כ רונן בר. פיטורי שר הביטחון יואב גלנט הולכים ומתבררים כאות המקדים לסיכול שאר המטרות שעדיין מפרידות בין בנימין נתניהו לדיקטטורה. צבר אירועים הכתיב את העיתוי: החקירות בלשכת ראש הממשלה, חוק ההשתמטות, בג"ץ המעונות, ההתנגשות בין היועמ"שית לשר איתמר בן גביר, ירי פצצות התאורה לעבר הווילה בקיסריה, קריאת שר המשפטים להאצת ההפיכה המשטרית, עדותו המתקרבת של נתניהו בתיקי האלפים. רק עוד שבוע בדמוקרטיה הישראלית, ששואבת יותר ויותר השראה מאחותה הגדולה, ארצות הברית, שבה הוכיחו הבחירות שהנבחר יכול להשתלט על כל זרועות הממשל ורשויות השלטון. בשתי המדינות המניע השקרי הוא שלילת המשילות מידי ה"דיפ סטייט", בעיקר המשפטי, מידי האליטות, ההגמוניה, הליברליזם, הבוגדים. בשתיהן המניע האמיתי הוא מסע נקם של שני נאשמים בפלילים שמבקשים לחסל את המסורות והמוסדות הדמוקרטיים, ובדרך להחריב את המדינה, כדי להציל את עצמם. // משה גורלי
תקציב 2025
כולנו שקופים
תקציב 2025 יהיה מלא גזירות, קיצוצים ומסים. חלק ינשרו בדרך, חלק יישארו. כך זה תמיד. וכולם יודעים את זה, ולכן כל אחד נלחם להגן על הטריטוריה הקטנה שלו. כולם מבינים שאין ברירה, מודים שזה צו השעה, מכירים בכך שחייבים לחתוך, אבל לא רוצים שזה יהיה אצלם. שר הקליטה נזעק למנוע קיצוץ בסל הקליטה, שר התיירות התקצף על ביטוח הטבת מס לתיירים, אריה דרעי נלחם על קצבאות הביטוח הלאומי, ראשי המגזר העסקי נאבקים נגד השינוי במיסוי רווחים לא מחולקים, יו"ר ההסתדרות פועל לשמירה על הפנסיות. ורק על הכיס של הציבור הרחב לא נשאר מי שיגן. כשזה מגיע אליו, אלינו, כולם מסתפקים רק בגישת ה"אין מנוס".
בתקציב קוראים לזה "הקפאת מדרגות מס ונקודות זיכוי", אבל בפועל זה אומר העלאה של מס ההכנסה. לצדה גם יעלה התשלום לביטוח לאומי. כל העובדים במשק ישלמו את זה, מעמד הביניים ירגיש את זה במיוחד. בממוצע, כל משק בית ישלם 4,900 שקל יותר בכל שנה. ושום שר לא קם, חברי הכנסת שותקים, מיו"ר ההסתדרות אי אפשר לצפות לכלום. איך זה ייתכן שבגזירה הקשה הזאת אף אחד לא מנסה להילחם, או לפחות לצמצם אותה? איך לא קם, למשל, שר שיגיד "אצלי במשרד אפשר לקצץ עוד קצת, רק תצמצמו את העול החדש שיוטל על המשפחות"? אפילו אלקטורלית זה הגיוני — אלה המצביעים שלהם, לא התיירים. אבל מתברר שאפילו אותם, את הזרים שבכלל לא באים, סופרים יותר מאיתנו. ישראל 2024, כולנו שקופים. // שלמה טייטלבאום
הפרטת התאגיד
אפקט מחלחל
הרדיפה של ממשלת נתניהו ותומכיה אחר תאגיד השידור הציבורי עלתה השבוע מדרגה, עם הצעת חוק של שר התקשורת שלמה קרעי וח"כ טלי גוטליב שמבקשת להפריט אותו. כשקוראים את הצעת החוק מתברר שכלל לא מדובר בהפרטה, אלא בחיסול. נכון, זה לא מהלך חדש — קרעי רודף את התאגיד כבר יותר מחמש שנים, וגם את ההצעה הזאת כבר הגיש בעבר — אבל במצב העניינים הנוכחי ההצעה ריאלית קצת יותר, ומסוכנת הרבה יותר.
אם היא תעבור, בתוך שנתיים לא יהיה כאן גוף שידור ציבורי עצמאי. לא תוכניות תחקירים שחושפות את כשלי השלטון, לא סרטים וכתבות שמגיעים לפינות לא פופולריות של החברה הישראלית, לא עיתונאים שמנתחים את המצב ללא תלות במי שמשלם להם משכורת, או במי שמוציא להם דף מסרים. בקיצור, פחות תקשורת חופשית, במדינה שנלחמת על הדמוקרטיה שלה במערכה רב־חזיתית.
ואפילו אם גם הפעם ההצעה לא תעבור, אפילו אם היא רק הטרלה, המסר מחלחל. הוא מחלחל אל תומכי הממשלה, שמקבלים עידוד לתקוף עיתונאים של התאגיד; הוא מחלחל לעיתונאים עצמם, שגם כך עובדים בתנאי לחץ ומותקפים על ידי מכונת הרעל, וכעת מרחף מעליהם איום בפיטורים; והוא מחלחל לציבור הרחב, שרואה את הדי־9 של הממשלה עולה על עוד חלקה. מבחינת קרעי ושולחיו, זו כבר הצלחה. // רועי ברגמן
גוגל תמכור את כרום?
לכו תבנו על טראמפ
בניסיון להחליש את כוחה של גוגל, ולאחר שבית המשפט קבע שהיא מונופול בתחום החיפוש וניצלה את מעמדה לרעה, מחלקת המשפטים האמריקאית מבקשת כעת לחייב את החברה למכור את דפדפן כרום. בתגובה, גוגל מיהרה לשגר מסרים לא ממש מוצפנים לכיוונו של דונלד טראמפ: סגנית נשיא בחברה הבהירה שהמהלך הוא ביטוי ל"אג'נדה רדיקלית" שתפגע ב"מנהיגות הטכנולוגית של ארצות הברית", לא פחות, ובכך קלעה לשתיים מהסוגיות החביבות על הנשיא הנבחר. נשיאים רפובליקנים נוטים ליד רכה יותר ברגולציה על תאגידים, אבל טראמפ הוא קודם כל טראמפ, ובמשך שנים הוא הביע את סלידתו מענקיות טכנולוגיה בכלל ומגוגל בפרט. יותר מכך: ברצף המנויים המהיר של טראמפ יש גם שני אנשים עם מוניטין של רדיפת ענקיות טכנולוגיה, מאט גייטס שיהיה התובע הכללי וברנדן קאר שיהיה יו"ר רשות התקשורת הפדרלית. הם לא יעשו לגוגל ואחרות חיים קלים, אז אולי עדיף לה מראש לוותר על התקוות מממשל טראמפ, ולמהר לסגור עסקה טובה בשאריות הכהונה של ממשל ביידן. אחרת, ייתכן שהיא תאבד הרבה יותר מדפדפן. // עומר כביר
מעון אמור להיות פתרון זמני, אבל בישראל הוא עדות לתסבוכת נצחית
לפעמים מילים גדולות מייצגות את הטרלול הישראלי, ולפעמים אלה דווקא מילים קטנות, כגון מעון. אנחנו לא משתמשים במעון כמו שאנחנו משתמשים בבית; המילה התיישבה בשפה העברית בהקשרים של דיור מוגבל בזמן, או אפילו רק שהות חלקית, ובהגדרה כמעין תחליף בית. מעון ראש הממשלה אינו הבית שלו, אלא מקום שבו הוא מתגורר למשך הכהונה שלו, עד שיוחלף (ורק אצל בנימין נתניהו המעון הרשמי האחד פתאום נהיה צי מעונות שלם). יש מעון לחוסים שאינם יכולים להתגורר בבית. יש מעונות לסטודנטים, שנועדו לאפשר להם לרכוש השכלה בשקט עד שיוכלו לעמוד על הרגליים. ויש, כמובן, מעונות יום, כמסגרת לילדים שהוריהם עובדים. בכל המקרים המעון אינו פתרון קבוע, אלא מענה ענייני לצורך ספציפי וזמני.
אבל בישראל כמו בישראל, הפתרון הקונקרטי לצורך ממשי נהפך לעוד סערה ציבורית, סביב שאלת סבסוד המעונות לילדי אברכים משתמטים. רק אצלנו מסגרות לתינוקות ופעוטות רכים כרוכות בקשר גורדי בגיוס בוגרים צעירים למלחמה, ורק פה הקשר הזה נתפר במעונו הזמני, אך נדמה לנצחי, של ראש הממשלה.
// דור סער־מן
