סמוטריץ'
למה ציפיתם?
אחד המונחים החביבים על שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוא "גזענות של ציפיות נמוכות". לאחרונה הוא השתמש בו כדי לתקוף את הדרישה האמריקאית שישראל תשפה את הבנקים בגין העברות למערכת הפיננסית הפלסטינית. "אתם לא מאמינים שהפלסטינים יכולים להפסיק לממן טרור", הוא אמר.
אותו סמוטריץ' גם מצפה שהתקשורת תריע לו על כך שהוא מביא תקציב עם קיצוצים של 40 מיליארד שקל, ונאבק ברעיונות עוועים על "צמיחה פוסט־מלחמה" של פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ויועצו הכלכלי של ראש הממשלה. וגם על כך שפה ושם הוא יודע להגיד כמה מילים על העוול המוסרי שיש בהשתמטות החרדית. אלא שמחמאות כאלו אפשריות רק כשהציפיות ממנו נמצאות ברצפה.
משר אוצר אחראי, הציפייה היתה לקדם תקציב שנתי אחראי, ולא בדקה התשעים. משר אוצר שאוהב לומר שהוא "מכיר היטב" את החרדים ומבין את עולמם הדתי והתרבותי, הציפייה היתה שיידע ללחוץ על ההנהגה באופן נכון, ושיביא לשיפור דרמטי בתעסוקת והשכלת חרדים בעזרת רפורמות מבניות שישפיעו כאן על המציאות לדורות. משר אוצר בזמן מלחמה, הציפייה היתה שיגן על האוכלוסייה שמשלמת את המחירים הכבדים ביותר, ויעשה הכל כדי לצמצם את חרפת אי הנשיאה בנטל.
זה לא המקרה של סמוטריץ'. במקרה שלו צריכים להגיד תודה שברגע האחרון הוא מעלה להצבעה תקציב שיש בו המינימום הפיסקלי הנדרש. אך היה אפשר לעשות בו הרבה יותר. מגיע לנו הרבה יותר.
// שלמה טייטלבאום
עוצר הטיסות
ההייטק מתעופף מפה
שרת התחבורה מירי רגב עסוקה מאוד בטקסים ואין לה ממש זמן להתפנות לטיפול בעוצר התחבורתי על ישראל. אחרי הכל, אלה הרי הקפלניסטים ממחאת ההייטק והאחים לנשק שבוכים על היעדר טיסות ויכולת להגיע לפגישות עם לקוחות ומשקיעים בניו יורק או בלונדון. אז רגב ומשרדה מתעלמים, אבל כשהם יתעוררו הם יגלו בור עצום בהכנסות ממסים. בור שייווצר מכך שההייטק פשוט ינדוד מפה.
אלה לא שרירים או איומים, אלא המציאות האפורה והפשוטה. אנשי מקצוע שעוסקים בסיוע בתהליכי רילוקיישן לארצות הברית מדווחים על זרם אדיר של מייסדי סטארט־אפים ובכירות ובכירות בחברות הייטק שעוברים לשם. זו לא קבוצה שעוזבת מתוך ייאוש אלא מתוך צורך לוגיסטי להיות מסוגלת לקפוץ לפגישה בחו"ל בהתראה של יום — שכבת המנהלים שנוהגת להתלוצץ שהיא לא חיה פה או שם, אלא במטוס. כשהשכבה הזאת נאלצת לקבוע את מקומה מחוץ לישראל יש בכך איום קיומי על הסטארט־אפ ניישן. כי ככה זה בחיים — כשאתה כבר שם, ונוח יותר להקים את הסטארט־אפ בסביבה הביתית, למה לחזור לישראל?
// סופי שולמן
משבר הביטוחים
אין סעד לסיעודיים
"יש כאן בעיה של משילות, או של חוסר משילות", אמר השבוע ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית על משבר הביטוחים הסיעודיים: חברות הביטוח הפסיקו לשווק אותם לצרכנים מחוסר כדאיות כלכלית, ומאותה הסיבה הפוליסות שמציעות קופות החולים נעשו גירעוניות, כך שחברות הביטוח גם לא מוכנות לתפעל את הביטוחים עבורן. המשמעות היא שעד סוף השנה הכיסוי הסיעודי של מיליוני ישראלים עלול להתפוגג. אך במקום שהמדינה תטפל בבעיית החירום הזו בדחיפות, היא מגמגמת, וכבר שנה מתקשה להציג פתרון. הרגולטורים המעורבים — רשות שוק ההון ומשרד הבריאות — מדברים בקולות שונים, מה שגרם לקופת החולים כללית לעתור לבג"ץ כדי שיפעל כמבוגר האחראי. או, כפי שהגדיר זאת השופט עמית, "נהיה מגשרים בעל כורחנו".
זו עדות עגומה נוספת לאימפוטנטיות של הממשלה, שאינה מעוניינת להכיר בממדי הבעיה ולהציג חזון או אסטרטגיה בעניינה. ובהיעדר משילות, הציבור פונה לבג"ץ שימצא פתרון: בסיום הדיון השופט הורה לכל המעורבים לקיים שולחן עגול בימים הקרובים ולחזור אליו, כמו הורה שמקשיב לילדים שרבים ומצווה עליהם להירגע ולהידבר.
גם אם יימצא הפעם פתרון למשבר, כל ישראלי צריך להיות מוטרד עמוקות מהאופן שבו מתקבלות (ובעיקר לא מתקבלות) כאן החלטות עם השפעה מכרעת על יכולתנו לחיות, ולא רק בכבוד. מי שלא מבין זאת מוזמן לדמיין את עצמו מרותק למיטתו, בלי שאף אחד יורק לכיוונו.
// שקד גרין
האוצר פוגע במילואימניקים
חרדים על חשבון המשרתים
האוצר מתכנן קיצוץ של 100 מיליון שקל בהשכלה הגבוהה ומעורר באקדמיה חשש כבד. בשנתיים האחרונות כבר קוצץ חצי מיליארד שקל מבסיס תקציב ההשכלה הגבוהה ועוד חצי מיליארד הופנה השנה לסיוע לאנשי המילואים ולמכללות ספיר ותל־חי המפונות. כיוון שרוב תקציב ההשכלה הגבוהה מופנה לשכר ברור שמשמעות הקיצוץ הנוסף היא פגיעה קשה בסיוע לסטודנטים המשרתים במילואים.
במקביל מתכוונת המדינה לבזבז 300 מיליון שקל נוספים על חוק הנחות במעונות יום למשתמטים, שנועד להחליף את חוק ההשתמטות ולהבטיח את העברת התקציב. המצב הזה הוא עוד הוכחה שלמלחמה הבלתי נגמרת יש מטרת־על אחת — הישרדותו האישית של נתניהו. כפי שהתברר שבקואליציה אין רוב להעברת חוק ההשתמטות, יש לקוות שיהיו מספיק חברי כנסת שיסכלו גם את הפגיעה בסטודנטים המשרתים וגם את חוק המענקים למשתמטים.
// שחר אילן
כשבוחרים מועמד צריך לחשוב גם על עמדות ומעמדות
בשבוע הבא ארצות הברית תצטרך לבחור בין שני מועמדים שמציעים שני חזונות הפוכים: דונלד טראמפ, שמועמד לתפקיד בפעם השלישית, אחרי שבפעם הקודמת הפסיד, ומולו קמלה האריס, סגנית הנשיא המכהנת. האמריקאים יצטרכו לבחור מבין שניהם, אבל תוצאות הבחירה שלהם ישפיעו על העולם כולו. בכל זאת, מדובר בעמדה הבכירה בעולם.
המילה "מועמד" מזכירה לנו שהמתמודד על הנשיאות אמור להיבחר בשל העמדות שלו. ובעוד שאפשר להתחבר אל עמדותיה של האריס או להסתייג מהן, האם מישהו באמת יודע מהן העמדות של טראמפ? קמפיין הבחירות שלו התמקד בעיקר בהפחדת הציבור מהיריבה שלו, ממהגרים, מטרנסג'נדרים ומשאר מיעוטים. אלה הסחות דעת, לא נייר עמדה.
המועמד גם מגיע ממעמד מסוים. טראמפ נולד למעמד "הנכון", ולא היה צריך באמת להתאמץ כדי לנצח, רק להעמיד פנים. המערכת פועלת עבורו ועבור אנשים שכמותו, גם כשמדובר במורשע בפלילים ושיאן בפשיטות רגל. לעומתו, האריס, כאשה לא־לבנה, התחילה בעמדת נחיתות והיתה צריכה להילחם כל חייה כדי להגיע לאן שהגיעה.
מה כן משותף לטראמפ והאריס? אולי עמדותיהם לגבי ישראל והעימות במזרח התיכון. למרות הבדלים סמנטיים, קשה להעריך היכן שניהם בדיוק עומדים בנושא. בנושא כל כך נפיץ כנראה עדיף להישאר עמומים.
// דור סער־מן
