.
.
הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
1 בני כמה הייתם כשהשקעתם בפעם הראשונה בשוק ההון? אני הייתי בן 27, בשנה השנייה באוניברסיטה. לא היה לי צל של מושג מה זו הבורסה, אבל חבר אמר לי שכדאי לשים 1,000 שקל על מניה של חברה מסוימת. הכרתי את שם החברה מהעיתונים הכלכליים, אבל לא באמת ידעתי מה היא עושה, מה קורה בשוק שלה ואם כדאי להשקיע בה. ובכל זאת, החבר המליץ, אז יאללה. השקעתי, והתחלתי לעקוב אחרי המניה.
בכל יום בסוף הלימודים רצתי למחשב, רפרשתי את עמודי הבורסה וראיתי את ההשקעה שלי צומחת. אם אני זוכר נכון, היא עלתה משהו כמו 14% בשבועיים. חשתי עצמי גורו השקעות ומכרתי את המניה. התקשרתי לחבר ושאלתי איפה להשקיע את ההון החדש שצברתי, והוא, בלי להסס, המליץ על מניה של חברה אחרת. גם את החברה הזו לא באמת הכרתי, אבל אם החבר ממליץ, מי אני שאפספס הזדמנות.
המניה הזו התרסקה בכמעט 30%. מאבק הקסמים של הגורו לא נשאר דבר. חבול ומושפל משכתי את מה שנשאר. נדרשו לי שנים לשוב להשקיע מחדש.
.
בישראל רכישת דירה היא נורמה חזקה יותר מהשקעה בבורסה. אמא שלי תשמח לתת לי כסף לקנות דירה, אך לעולם לא תיתן לי את הכסף הזה כדי שאשקיע אותו בנאסד"ק
החוויה הזו עיצבה הרבה מהתפיסות שלי היום, כשאני בן 44, לגבי שוק ההון, ולגבי השקעות באופן כללי. אני שמח שהפסדתי כסף בשלב מוקדם, משום שהוא צרב לקח חשוב מאוד בתודעתי: בשוק ההון אפשר גם להפסיד. וכדי לדעת להתמודד עם הפסדים, צריך לטעום את הטעם שלהם ולהבין עד כמה אנחנו נרתעים מהם ועד כמה אנחנו מסוגלים לסבול אותם - ומכך לגזור את אופי ההשקעה שמתאים לנו.
במסע שלי לתוך עולם ההשקעות לא היה מי שידריך אותי. אומנם למדתי כלכלה באוניברסיטה, אבל בינה לבין השקעה בבורסה לא היה כל קשר. חוץ מלהסתמך על ההמלצות של אותו חבר לא היו לי הרבה אופציות. הוריי לא ידעו ללמד אותי את זה, רוב חבריי לא הבינו בזה דבר, ובאינטרנט העברי בקושי היה מידע.
לא היה לי מספיק כסף כדי להתייעץ עם יועץ השקעות בבנק, וגם כשכבר היה לי, בחלוף כמה שנים טובות, לא הבנתי מילה ממה שאמר. פשוט קיבלתי ממנו רשימה ארוכה של קרנות נאמנות שהמליץ להשקיע בהן, וקניתי. למי יש אומץ לשאול את היועץ מהן בכלל קרנות נאמנות, ולמה יש להן שמות מוזרים, ומה ההבדל ביניהן, וכמה הן עולות, ולמה הוא ממליץ עליהן בכלל, ומה האלטרנטיבות? זה היה מסע של ניסוי וטעייה, לא יותר. בחישוב שמרני, לדעתי בזבזתי לפחות עשור של השקעות לא חכמות, יקרות מדי, ולא מועילות מספיק, עד שמצאתי את האפיק שמתאים לי.
זה לא חייב להיות ככה. בייחוד עם הדור החדש.
2 אני הקדמתי מעט את בני דורי. בממוצע, בני דור ה־X, שאליו אני שייך, מתחילים להשקיע בגיל 32. הנתון מתייחס לאמריקאים, ונלקח מהסקר השנתי של פירמת השירותים הפיננסיים צ'רלס שוואב. והנתון המהמם ביותר שעולה מהסקר הוא שהגיל הממוצע שבו מתחילים להשקיע יורד משמעותית ככל שמשתנים הדורות.
הבומרים, ילידי הבייבי בום שאחרי מלחמת העולם השנייה, התחילו להשקיע בגיל 35. בקרב בני דור ה־X, כאמור, גיל תחילת ההשקעה הממוצע הוא 32. המילניאלס, בני דור ה־Y, התחילו להשקיע בגיל 25 — קפיצה מטמטמת ממש. ובני דור ה־Z, שהיום הם בני 26-21, התחילו להשקיע כשהיו בני 19 בלבד.
כשראיתי את הנתון הזה רציתי למחוא להם כפיים. ההבדל בין להתחיל להשקיע בגיל 19 לבין להתחיל להשקיע בגיל 35 (כמעט כפול!) יכול להיות ההבדל שבין לפרוש בגיל 70 ברמת חיים לא משהו לבין לפרוש בגיל 50 ברווחה כלכלית משמעותית.
התובנה הזו מתחזקת כשמסתכלים על אסטרטגיות ההשקעה שלהם. המבוגרים שמרנים בהרבה. 60% מהם משקיעים בשיטת שגר ושכח — קונים משהו, ומחזיקים בו כמה שיותר זמן. גם בקרב הצעירים זו אסטרטגיית ההשקעה המובילה, אבל הם פתוחים גם לאסטרטגיות אחרות — מחצית מהם מנסים את מזלם במסחר קצר מועד (לא נורא, הם ילמדו שיעור חשוב בהפסד כסף), 40% מהם משקיעים באופן אוטומטי באמצעות אלגוריתמים של בינה מלאכותית, ו־40% מנסים להשקיע לפי זיהוי טרנדים (אנרגיות ירוקות, חברות שבבים, מתכות יקרות, וכו'). הסקר לא בדק, אבל סביר להניח שחלק גדול מהמשקיעים הצעירים משקיעים גם במטבעות קריפטו.
אלה נתונים מעודדים. מי שהתחילו להשקיע בגיל 19, ומסוגלים להיות סבלניים ועקביים ולהמשיך להגדיל את השקעותיהם באופן שוטף במדדי מניות רחבים וזולים, עשויים לעשות הרבה מאוד כסף כבר כשיגיעו לאמצע חייהם. אם בני הדור הזה מבינים את זה, מצבם טוב בהרבה מזה של הדורות הקודמים.
לא הכל ורוד. כל הנתונים האלה מתייחסים רק לאמריקאים שכן משקיעים בשוק ההון. אבל בקרב הצעירים, בני דור ה־Z, הרוב אינם משקיעים. הסיבה העיקרית אינה מחסור בידע, אלא בכסף. מלבד זה, גם להם לא באמת יש עם מי להתייעץ. רובם אומרים שיסמכו יותר על עצה של יועץ פיננסי מקצועי, אבל למעטים יש גישה לכאלה. במקום זה, הם סומכים במידה לא מועטה על האינטרנט — שליש מהם ענו שהם סומכים על עצות השקעה בטיקטוק, רבע מהם סומכים על עצות מהטוויטר. כמי שמסתובב באזורים האלה לא מעט, זה עלול להיות כמו להאמין לאנשים שמנסים למכור לכם קרקע חקלאית ליד חדרה או יחידת דיור של קלאב הוטל. זה לא נגמר טוב.
.
3 מה המצב בישראל? איש לא יודע. בתי ההשקעות יודעים לאפיין את הלקוחות שלהם, אבל לא את השוק כולו. ובכל מקרה מרבית ההשקעה בבורסה בארץ (יותר מ־90%) ממילא נעשית דרך הבנקים ולא דרך בתי ההשקעות.
ביקשתי נתונים מאלעד בנבג'י, מנכ"ל משותף של אפליקציית המסחר הכי צעירה בישראל, Blink. הנתונים שלו לא מייצגים בשום אופן את השוק כולו, אבל מספקים הצצה לעולמם של המשקיעים הדיגיטליים, אלה שמוכנים להתנסות באמצעי השקעה חדשניים ולא מחפשים את היועץ בבנק.
שליש מהמשקיעים דרך בלינק הם בני 18־25. עוד שליש בני 25־34. אלה דור ה־Z ודור האלפא שמתחתם. לפי הנתונים, עיקר ההשקעה היא פסיבית — הם קונים בעיקר את המדדים המובילים בארצות הברית. מדד 500 החברות הגדולות ביותר (S&P500) ומדד מניות הטכנולוגיה (נאסד"ק). אלה חדשות משמחות. זה אומר שיש בישראל חבר'ה צעירים עם מודעות גבוהה לעולם ההשקעות, שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הזה בגיל צעיר מאוד, ובוחרים באסטרטגיה של השקעה פסיבית לטווח ארוך. הלוואי עליי בגילם.
אבל יש גם חדשות פחות משמחות. ראשית, אלה ממש לא רוב הצעירים. סקר אחר סקר בישראל מעידים שרמת ההיכרות כאן עם שוק ההון נמוכה, שרבים אינם יודעים מה זו ריבית דריבית ומה חשיבות ממד הזמן בהשקעות, וכי הבורסה נתפסת בעיניהם כמקום מסוכן מדי. נתוני בנק ישראל מחזקים זאת — הציבור הישראלי מחזיק כ־400 מיליארד שקל דרך קבע בחשבון העובר ושב, ומניע את שורת הרווח של הבנקים.
שנית, רוב מוחץ של המשתמשים בבלינק הם גברים (יותר מ־80%). התופעה הזו, של רתיעת נשים מהשקעות, חוזרת על עצמה שוב ושוב. רוב המאזינים לתכנים שאנחנו יוצרים בפודקאסט "חיות כיס" הם גברים. רוב מוחלט בקבוצות הפיננסיות הגדולות בפייסבוק הם גברים. זו אחת הסיבות להקמת פורומים פיננסיים לנשים בידי נשים (למשל קבוצת "עוברות ושוות"), וכן יוזמות הדרכה וליווי של נשים לנשים כדי להכניס אותן לשוק ההון ולהשקיע (פמיננסי, למשל). אלה יוזמות ברוכות, ועדיין נשים נרתעות משוק ההון יותר מגברים (למרות שמחקרים מראים שאסטרטגיות ההשקעה שלהן נוטות להיות מוצלחות יותר).
כל הדברים האלה ניתנים לשינוי. האמריקאים נוטים יותר מאיתנו להשקיע בשוק ההון גם משום שהשוק שלהם ותיק, רחב ומשוכלל יותר, ויש להם מקורות מידע וניתוח נרחבים בהרבה מאלה שזמינים לישראלים. אבל סיבה נוספת היא שבישראל רכישת דירה היא נורמה חזקה יותר מהשקעה בבורסה. אמא שלי תשמח לתת לי כסף כדי שאקנה דירה, אבל היא לעולם לא תיתן לי את הכסף הזה כדי שאשקיע אותו בנאסד"ק.
הדור הבא הוא התקווה שלנו. בני הבכור עוד לא בן 15, וכבר יש לו תיק ניירות ערך קטן (באמת קטן) שהוא מנהל דרך אפליקציה בטלפון. מדי כמה ימים הוא נכנס להסתכל בה. בהתחלה הרוויח קצת, עכשיו הוא מופסד. אני שמח, כי הוא לומד על בשרו כמה כואב להפסיד כסף. יחד חשבנו איך לבנות את תיק ההשקעות, למדנו מה האפשרויות השונות ומה ההבדל בין השקעה לטווח ארוך וקצר. זה מקנה לו כלים והרגלים שישמשו אותו כשיעשה צעדים ראשונים בשוק העבודה ויוכל לחסוך כסף משמעותי. הייתי שמח לו כל הילדים והילדות בני ה־15 היו יכולים לעבור מסע דומה, בעיקר אלה שמגיעים משכבות נמוכות יותר. אחרי הכל, לרשות כולם יעמדו כמה עשרות אלפי שקלים בתחילת החיים שלהם, במסגרת תוכנית חיסכון לכל ילד. כדאי שידעו מה לעשות עם הכסף הזה.
אני לא בטוח שבתי הספר הם המקום הטוב ביותר לעשות זאת (אני בספק אם למורים בכיתה יש כלים מתאימים להקנות את הידע). אולי דווקא הצבא הוא מקום מתאים יותר, ובשנתיים האחרונות באמת פגשתי כמה יזמיות ויזמים שעוסקים בהנגשת הידע הזה לחיילים משוחררים. אלה יוזמות ברוכות, אבל הן קטנות ומפוזרות מדי. הלוואי שמישהו ירים את הכפפה ויקרב בני דור שלם לשוק ההון, באחריות ובזהירות הנדרשות, במקום שיקבלו עצות השקעה מגוחכות בטיקטוק. הדור הזה מעוניין לקבל את הידע והכלים האלה. כל הנתונים מראים זאת.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
