הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
"יש הרבה יזמים מאוד מוכשרים, אבל ההבדל בין יזם מוכשר למוצלח הוא שיש לך מישהו שפותח לך את הדלתות, מכווין אותך, מראה לך את הדרך ועוזר לך לקפוץ מעל המכשולים הראשונים — וזה היה זהר בשבילי".
בגיל 38 בלבד מתהדר יזם ההייטק עופר בן נון ברקורד שיש רק למעטים, כשמאחוריו כבר שני אקזיטים מרשימים: ב־2017 מכר את Argus, חברת אבטחת סייבר לרכבים, לקונטיננטל הגרמנית ב־450 מיליון דולר; ובנובמבר האחרון מכר לענקית הסייבר פאלו אלטו את Talon, סטארט־אפ שפיתח דפדפן מאובטח לעבודה מרחוק, ב־625 מיליון דולר.
בן נון הוא דור שני ליזמים מצליחים — אמו רחל (חלי) בן נון ייסדה את חברות התקשורת אראל ואראלנט עוד בשנות השמונים, וכיום מכהנת כיו"ר רדקום. "מגיל צעיר היה לי ברור שכשאהיה גדול אהיה יזם כמו אמא", אומר בן נון. אבל מי שהיה למנטור שלו וסלל את דרכו להצלחות הענק היה דווקא בן הזוג של אמו בפרק ב' שלה — זהר זיסאפל, מייסד קבוצת רד־בינת שנחשב אחד מאבות ההייטק הישראלי, ומת לפני כשנה וחצי לאחר מאבק ממושך בסרטן. "הוא נפטר ארבעה ימים אחרי הברית של אורי, הבן הקטן שלי", מספר בן נון. "הוא היה סבא מדהים לילדים שלי. הרגשנו שהוא ממש חיכה להיות ביום הולדת של אמא ובברית של אורי, והחזיק מעמד עד אז".
מתי הוא נכנס לחיים שלך?
"כשהייתי בן 23. הייתי אז ילד מוכשר על הנייר: קצין ראש צוות ב־8200, עם ממוצע בגרויות שהוא בחצי האחוז העליון בישראל, עם גנים טובים ואמא שהיא השראה בכל דרך אפשרית, אבל זהר עשה לי את ההמרה ממוכשר למוצלח.
"הוא היה מאוד משמעותי בחיים שלי כבר מההתחלה. מאוד התעניינתי בעולם הסטארט־אפים, שאליו רציתי להיכנס, וזהר היה היזם הכי טוב בתולדות המדינה, האבא של ההייטק. אלה היו הימים המוקדמים של השקעות אנג'ל בסייבר, והוא היה המשקיע הראשון גם באדאלום וגם בארמיס. אז הוא הביא אותי לחוות את דעתי על מיזמים שבחן".
למה הוא קרא דווקא לך?
"ברור לי שהוא בקלות היה יכול להביא כל מומחה אחר, אבל אולי סגרתי לו פינה כי הבנתי בטכנולוגיה מהשירות הצבאי. הוא בעיקר רצה להכניס אותי יותר ויותר לעניינים".
אחרי שהשתחרר מהצבא, זיסאפל נתן לבן נון משרד אצלו בבניין, כדי שיתחיל לפתח סטארט־אפ תחת ההשגחה והליווי שלו. "הוא שם אותי בקומה ארבע במגדלי זיו ברמת החייל, כשהוא ישב בקומה תשע. אחר כך הוא העלה אותי לקומה עשר, שאהיה קרוב יותר אליו".
"בתחילת הדרך הייתי מתקשר לזהר שלוש פעמים ביום, ובכל פעם שהייתי צריך משהו הייתי עולה לקומה שלו - המזכירה שלו היתה אומרת לי מתי הפסקת הפיפי שלו ומתי אפשר לצוד אותו מחוץ לדלת. בהמשך זה ירד לפעם ביום, ואז לפעם בשבוע"
איך נראה המנטורינג על בסיס יומי?
"הייתי מתקשר אליו שלוש פעמים ביום, ובכל פעם שהייתי צריך משהו הייתי עולה — המזכירה שלו היתה אומרת לי מתי הפסקת הפיפי שלו ומתי אפשר לצוד אותו מחוץ לדלת. הייתי מגיע חמש דקות קודם ואומר: 'זהר, סליחה שאני מפריע, יש לי רק שאלה קטנה'".
על מה היית מתייעץ איתו?
"על הכל: 'אני רוצה להביא עוזרת אישית, זה הזמן הנכון? איך זה ייתפס?', 'אנחנו רוצים להוציא יחצ על חולשה של מכונית, איך זה ישפיע?', 'לא תכננו מבחינת תקציב לגייס איזה מועמד, אבל הוא ממש טוב. אני יכול לגייס אותו?', 'אני חושב לשפץ את המשרד, נכון להוציא על זה עכשיו 30 אלף שקל?', 'העובדים רוצים שנשדרג את המטבח, איך זה משפיע על התרבות הארגונית?' כאלה שאלות... ובחיים הוא לא אמר לי על הדברים האלה 'זה לא חשוב'. הוא תמיד חשב יחד איתי בכל הרצינות והסביר מה כדאי, כאילו אנחנו יוצאים למלחמה".
עד מתי זה נמשך?
"בשנה הראשונה צחקנו שזה שלוש פעמים ביום. אחר כך זה ירד לפעם ביום, ואז לפעם בשבוע. אבל בשלב מסוים הייתי עושה הפוך ממה שהיה ממליץ", הוא נזכר בחיוך. "הוא טען שעשיתי הפוך שלוש מתוך ארבע המלצות שלו. אני טענתי שזה רק אחת מעשר. כנראה לעולם לא נזכור בדיוק את הסטטיסטיקה. אבל הגישה שלי היא להיעזר במי שיכול לעזור לך לקבל החלטות כדי להימנע מטעויות.
"זהר תמיד אמר שהכישור הכי חזק שלי בתור יזם הוא שאני יודע מה צריך לשאול ומוודא שיש מספיק פידבקים מאנשים עם הניסיון הרלבנטי כדי להימנע מטעויות. ובאמת, בדיעבד כמות הטעויות שעשינו בארגוס היתה נמוכה מאוד. הבנו מה הדברים שאפשר להתייעץ עליהם. אין פרסטיז' בקבלת החלטות לבד, אלא במניעת כישלון. אני צריך לוודא שההחלטות נכונות, הן לא חייבות להיות שלי".
5 צפייה בגלריה
זיסאפל ובן נון חוגגים חנוכה. "אחרי עשר שנות חניכה אני מרגיש ש־90% מהחלטותיי היו עם זהר בתוכי"
זהר עזר לך הרבה מעבר לייעוץ. הוא גם נתן לך גב ענקי בהשקעות.
"בלי פתיחת הדלת שלו לא היינו מצליחים לגייס לארגוס את סיבוב הסיד. היו 14 קרנות שאמרו לנו 'לא'. זה היה קשה. היתה קרן שהתלבטה, וזהר אמר לאנשים שלה: 'תקשיבו, אני לא צריך אתכם בשביל הסיד. לא רוצים — תגידו, אעשה את כל הסיבוב בעצמי. אבל זה לוקח יותר מדי זמן, תנו לנו תשובה בתוך 24 שעות, אחרת אני עושה את זה לבד'. הם היססו, אבל בסוף עלו על הרכבת. זו יכולת לזוז קדימה בידיעה שמישהו איתך ושומר לך על הגב".
הדלתות היו נפתחות כשאמרו "זהר זיסאפל".
"בדיוק. וזה מה שהיום אני מנסה לעשות ליזמים שאני מלווה. זהר באותה תקופה השקיע בזה חלק גדול מהזמן שלו. ענף האוטומוטיב עוד לא צבר הרבה תאוצה, זה היה לפני ההצלחה של מובילאיי. כולם צחקו על התחום, אמרו שאף אחד לא ייגע בזה בלייזר. והוא גרם לזה שזה יקרה".
לא היית מגיע לאן שהגעת בלעדיו?
"אין לדעת. אין ספק שהיתה לו תרומה אדירה. אבל גם אם זהר היה המאפשר, בסוף האקזיטים מדברים בעד עצמם. וטאלון קיבל את תו התקן המאוד משמעותי של פאלו אלטו".
"כתבו לנו: 'מה שאתם עושים זה ביזיון. לא רוצים לעבוד איתכם'"
הריאיון עם בן נון מתקיים במשרדי טאלון ברחוב מנחם בגין בתל אביב, שעברו הסבה לפאלו אלטו. בפנים יש עדיין כריות צבעוניות עם הכיתוב טאלון, אבל השלט הגדול בכניסה ובעיקר שאלון האבטחה התאגידי המקוון שנדרשים למלא בכניסה מבהירים שזה כבר לא סטארט־אפ, אלא זרוע של תאגיד אמריקאי ענקי.
הדפדפן המאובטח שפיתח טאלון, TalonWork, מאפשר לחברות להגן ביעילות על עבודה מרחוק — דבר שנהפך לחיוני מאוד מאז הקורונה. בן נון הקים את הסטארט־אפ ב־2021 עם אוהד בוברוב, שמכר בעבר את לאקון סקיוריטי לצ'ק פוינט בכ־100 מיליון דולר. טאלון, שגייס 126 מיליון דולר מאז הקמתו, העסיק 135 עובדים, 90 מהם בישראל והשאר בארצות הברית ובאירופה, ומאז הרכישה גייס עוד עשרות עובדים.
איך הצלחתם לעשות אקזיט חודש אחרי תחילת המלחמה?
"היה חשש גדול שזה יתבטל, והיתה המון אי־ודאות לגבי איך העולם יסתכל על מה שקורה פה. אני זוכר שאחד המשקיעים אמר לי: 'אתה יודע להגיד מה המצב באוקראינה, מה שגרת החיים שם? אם אנשים עובדים בצורה נורמטיבית או לא? באיזה חלק מהמדינה יש היום חשמל? מה מצב התעסוקה? לא. אבל כן יש לך פרספקטיבה שהמצב שם זוועה. ככה מסתכלים עכשיו על ישראל'. בשבועות הראשונים הודענו ללקוחות שהכל בסדר, אין שום סכנה לפעילות".
אבל אתה כן יודע שמסתכלים עליך כמצורע.
"היו מי שכתבו: 'מה שאתם עושים זה ביזיון, אני לא רוצה להיות לקוח שלכם'. זה כואב. אני אוהב את המדינה ורוצה שתהיה לאנשים פרספקטיבה חיובית עלינו. תסתכלי למשל על סיפור החיים של אמא שלי — ברור לי שאין מקום טוב יותר בעולם להיות יזמת אשה מאשר ישראל".
מאז המכירה בן נון מכהן בתור הטכנולוג הבכיר של חטיבת SASE (קצה שירות לגישה מאובטחת, Secure Access Service Edge) בפאלו אלטו. אם עד כה היתה לעופר מגבלה של הפצה ומכירות, כעת עם העוצמה של פאלו אלטו הדפדפן שלו יגיע במהירות להרבה יותר לקוחות.
אתה מחויב לשלוש שנים בפאלו אלטו. מה הדבר הבא?
"אולי אמשיך להיות בחברה, כי מאתגר לי ואני מרגיש שאני מביא ערך. אני פורח. המנכ"ל ניקש ארורה ומנהל המוצר הראשי לי קלריץ' בונים אותי ומאפשרים לי לייצר אימפקט מבפנים. אבל אולי כשאסיים פה אלך להקים עוד מיזם. בכל מקרה אני לא רואה את עצמי בעוד שלוש שנים הולך לדוג. זה לא יקרה".
מה עם השקעות?
"אני משקיע השקעת אנג'ל אחת לחודש בממוצע, וכבר השקעתי ביותר מ־30 חברות, אבל סכומים קטנים, כי זה לא המקצוע שלי. בכלום זמן שיש לי אני לא מסוגל לייצר דיו דיליג'נס מספק כדי להגיד 'רק הם'.
"זהר השקיע בזה חלק גדול מהזמן שלו, אבל אני עובד 300 שעות בחודש ובשאר הזמן משתדל גם להשקיע בילדים שלי. כששאלו את זהר למה עופר לא עובר להשקעות והופך לשותף בקרן הוא אמר: 'הוא לא מספיק זקן עדיין. שיקים עוד סטארט־אפים ויתרום עוד דברים לעולם'".
בסטארט־אפ הבא שלך כבר לא יהיה לך זהר כמלווה.
"גם בהחלטות שקיבלתי מאז שזהר נפטר לא היתה שעה שבה לא חשבתי מה הוא היה אומר ומה היה ממליץ לי לעשות. אבל אחרי עשר שנים של חניכה אני מרגיש ש־90% מההחלטות שקיבלתי היו עם זהר בתוכי. אני ממש בטוח שאני יודע מה הוא היה אומר על הרבה מאוד דברים".
מה הוא היה אומר על האקזיט של טאלון?
"זה היה מעודד אותו. לי היה קצת קשה באגו שלא המשכנו להנפקה. עוד בארגוס רציתי את זה. כי זהר ואמא הנפיקו כל כך הרבה חברות, וזו אבן דרך של יזם מאוד מוצלח. כך שכבר פעמיים לא עמדתי ביעד האישי שלי. אבל כשהגיעה ההצעה ידעתי שהיא נכונה יותר ללקוחות, למדינה, למשקיעים ולעובדים. להגיד 'לא' להצעה היה אנוכי".
5 צפייה בגלריה
בן נון ובוברוב. "חששנו שהאקזיט יתבטל בגלל המלחמה והאי־ודאות לגבי איך העולם יסתכל על מה שקורה פה"
(צילום: שי שרון)
"הרגשתי כישלון. חשבתי שאני לא בוגר, אולי אפילו אדם דוחה"
בן נון גר בתל אביב עם אשתו דנה, שותפה במשרד עורכי דין המייצג סטארט־אפים וחברות הייטק, ושלושת ילדיהם. הוא גדל בראשון לציון, ואביו עובדיה היה מנהל השקעות, "אבל אמא היתה זו שחוזרת מאוחר בלילה מהעבודה וכל הזמן טסה לחו"ל", הוא מספר. "סבתא, אמא של אמא, היתה מי שקיבלה אותי עם ארוחת צהריים, כך שלא הייתי ילד מיקרוגל ולא היה לי רע".
ומה עם אבא?
"אבא שלי היה חוזר הביתה ב־16:00–17:00, ואז היינו משחקים, או שלמדנו אלקטרוניקה וטיסנים יחד. תחביב הטיסנים הוא גם מה שהביא אותי בהמשך לקורס טיס, אבל אחרי 11 חודשים העיפו אותי ממנו".
זה בטח היה קשוח.
"הרגשתי כישלון מטורף. עד אותה נקודה הכל היה לי קל, הכל הצליח, ועבד לי ואז גיליתי שאני כישלון. זה היה שבר. הודחתי בטענה שההתאמה שלי לקצונה לא היתה מספקת לטיס. נפלתי בסוציומטרי. אני חושב שהבעיה היתה שלא הייתי מספיק צנוע בקורס, ונתפסתי כאחד שחושב רק על עצמו.
"ההדחה קרתה ביום שבו כל החברים שלי עלו למצדה לקבל סיכת לוחם צוות אוויר, כך שזה צרב ממש. אני לא מספיק טוב להיות טייס, וגם לא להיות קצין. אולי מה שחשבתי על עצמי כל החיים זה פייק".
זה יצא לטובה לבסוף — בכל זאת עברת ל־8200, מה שסלל את דרכך להייטק.
"הייתי מעדיף שיפילו אותי בסוף או שאני אבחר לפרוש. אבל בדיעבד זו היתה מתנת חיי, הדבר הכי משמעותי גם בעיצוב האישיות שלי. שם עברתי מילדות לבגרות. יכול להיות שאם הייתי מסיים את הקורס הייתי בטוח שהשמש זורחת לי מאיפשהו. ההדחה הזכירה לי שצריך להתאמץ. זה גם היה החשש הכי גדול של אמא שלי — שאולי אני לא יודע להתאמץ".
איך לקחו אותך ל־8200 בלי ידע מוקדם בתכנות?
"במזל. היה לי חבר ביחידה שהכיר אותי ואמר 'בוא תלמד'. הייתי צריך לשבת חצי שנה בחדר וללמוד לתכנת, ורק ככה זה עבד — הגעתי למדור הכי נחשק, זה שבו שירתו ינון קוסטיקה ואסף רפפורט מוויז, אבי שוע מאורקה ועוד חבר'ה מצוינים שהקימו אחר כך חברות סייבר.
"כששאלתי אחר כך את המפקד שלי למה לקח אותי ליחידה בלי ידע בתכנות, הוא אמר 'אפשר ללמד כמעט כל אחד לתכנת, אבל להיות ראש צוות ומפקד זה קשה יותר'. במסלול רגיל לא הייתי מגיע ליחידה".
לא רצית לעשות רישיון טיס אזרחי כתיקון?
"התיקון היה בבה"ד 1. הלכתי לקצונה במסגרת 8200 כדי להוכיח שאני ראוי. סיימתי מצטיין גדודי וגם ראשון בסוציומטרי של הגדוד — בדיוק הדבר שעליו נפלתי בקורס טיס. זה היה התיקון הכי חשוב כי מה שצרב לי היה ההסתכלות שלי על עצמי. מאז ההדחה חשבתי שאני לא בוגר, אולי אפילו אדם דוחה".
5 צפייה בגלריה
זיסאפל עם מייסדי ארגוס לביא (מימין), בן נון וגלולה. "כולם צחקו אז על אוטומוטיב, וזהר גרם לזה לקרות"
(צילום: באדיבות ארגוס)
"זהר אמר: 'אתה לא תצליח בזה. עדיף שתעשה משהו עם ערך'"
את ארגוס, הסטארט־אפ הראשון שלו, ייסד בן נון ב־2013 עם שני חברים יוצאי 8200, אורון לביא וירון גלולה. "בתחילת הדרך עבדנו במשך כעשרה חודשים על הגנת סייבר לסמארטפונים, אבל משהו לא הסתדר לנו — גם היו לנו אתגרים טכנולוגיים וגם לא היינו בטוחים שהעולם צריך את המוצר שלנו, כי כבר היו בתחום סטארט־אפים שעבדו. גם זהר לא הרגיש עם זה הכי טוב. הוא ואמא בדיוק חזרו מטיול במזרח ופגשו שם כל מיני אנשים מחברות טכנולוגיה. אז הוא הרים אליי טלפון ואמר: 'אתה צריך לעשות הגנת סייבר למכוניות, זה העתיד — מכוניות מקושרות וערים חכמות'.
"באותה התקופה לאף חברת אוטומוטיב לא היה סים קארד ברכב, ורק לג'נרל מוטורס היה מודם סלולרי. אבל זהר הבין בטיול ההוא שזה על מפת הדרכים העולמית, הסתכל שני צעדים קדימה ואמר: 'כשיהיו מכוניות מחוברות לאינטרנט, הן יצטרכו הגנת סייבר'. אמרתי: 'אני לא בטוח', אז הוא אמר: 'לך תחקור'. ולא רק זה, הוא גם חיבר אותי לג'נרל מוטורס ישראל ולגיל אגמון (בעל השליטה בדלק מערכות רכב, יבואנית מאזדה, פורד ו־BMW) כדי ללמוד על זה, להבין מה קורה בעתיד של הענף. לא הייתי יכול להגיע אליהם בעצמי בחיים".
"רציתי לפתח פתרון לבעיית הסרטן, כי קרע אותי מבפנים לראות את זהר סובל. אבל הוא נלחם בי. אמר 'אני אשקיע בכל דבר שתחליט בסוף', אך עשה הכל כדי להראות לי שזה מהלך גרוע. כי הוא התעקש שאין בישראל אקוסיסטם מתאים לביומד"
ההמלצה של זיסאפל והקשרים שלו השתלמו — כמו גם ההשקעה הראשונית שלו בסטארט־אפ, שהקנתה לו 18% ממנו. בתוך ארבע שנים ארגוס פיתח פטנטים רבים בתחום הבתולי דאז, גייס כ־30 מיליון דולר ונמכר לענקית ציוד הרכב הגרמנית קונטיננטל ב־450 מיליון דולר, פי 15 מההשקעה בו. ארגוס נותר חברה אוטונומית תחת קונטיננטל, ובן נון המשיך לנהל אותה עד 2020, אז דגדג לו להקים מיזם חדש בתחום הבריאות הדיגיטלית.
מה לך ולבריאות?
"בשלב הזה זהר היה חולה בסרטן כבר עשר שנים לפחות. היו הפוגות, היו תקופות נקיות, אבל המחלה כל הזמן חזרה. כשאתה רואה איש שאתה מאוד מאוד אוהב סובל פיזית זה קורע אותך מבפנים. אתה מבקר אותו וחוזר הביתה בוכה — למה זה מגיע לאדם שעשה כל כך הרבה טוב לעולם? אז רציתי לפתור את בעיית הסרטן. לא הייתי תמים לחשוב שאספיק לעזור לו להבריא, אבל הרגשתי כל כך מחויב לו והוא כל כך עזר לי, שאם אוכל להציל אלף בני אדם בשנה מסרטן — זאת תהיה התרומה שלי".
מה הסטארט־אפ היה אמור לפתח?
"הלוגיקה היתה פשוטה: נתחיל בלקחת 100 אלף דגימות של סרטן שד, נצליב אותן עם כל התרופות שניסו לתת לנשים הללו ונקטלג מי מהן הגיבה חיובית לאיזו תרופה. שמחשב יצליב ויגיד: למבנה התאי הזה יש התאמה לתרופה מסוימת. זה יכול לקרות אם כל בתי החולים בעולם יעלו כאלה סריקות. אבל כיום אין שיתוף במאגרי מידע, בין השאר כי יש בענף המון אינטרסים, וחבל".
אז למה לא פיתחת את זה בסוף?
"כי זהר אמר לי: 'אתה יודע כמה חברות בריאות ניסיתי להקים? עשרות. אתה יודע כמה הצליחו? אפס'. וזה משום שאנחנו בישראל לא מבינים את המערכת האמריקאית, את הרגולציה, אין פה אקוסיסטם מתאים כמו שיש לסייבר או לאוטומוטיב, ונדיר מאוד שיזמים מצליחים בתחום שהם לא מבינים בו".
הוא הניא אותך מלהציל אותו.
"מה זה הניא? הוא נלחם בי. הוא אמר 'אני אשקיע בכל דבר שתחליט בסוף', אבל עשה הכל כדי להראות לי שזה מהלך גרוע. הוא אמר לי: 'אתה לא יכול לעזור. כל מה שאפשר לעשות עבורי כבר עשיתי, וגם אתה לא תצליח בזה. עדיף שתעשה משהו שיביא ערך בעולם — ושאפשר להצליח בו'.
"היה לנו כבר מסמך עקרונות בתחום הבריאות הדיגיטלית והיה גם רופא שעבדנו איתו, אבל הבנתי שאני לא יותר חכם ממישהו אחר בתחום הזה. אם מישהו רץ עם רעיון כזה כמה שנים ולא מצליח – כנראה גם אני לא אצליח".
איך הסטארט־אפ התגלגל לדפדפנים מאובטחים?
"הקמנו את החברה בימי הקורונה. זהר אמר לי: 'בעולם פוסט־קוביד אנשים עוברים לעבודה מהבית, בוא תאפשר להם לעשות את זה בצורה מאובטחת. תעשה לזה הגנת סייבר'. אוהד, השותף שלי, ואני היינו באים אליו הביתה לדבר איתו על שירותי בריאות דיגיטליים, והוא היה אומר: 'אוקיי, שמעתי, עכשיו בואו נדבר על אבטחה לעבודה מרחוק, כי זה מה שבאמת צריך לעשות. בואו נדבר על ענן, דאטה סנטרים, מחשבים. תלמדו מה משתנה כשאנשים הולכים לעבוד בצורה היברידית'. אז התחלנו לחקור את הנושא, ראיינו 20 מנהלי אבטחת מידע, ראינו שיש לנו מה לתרום לתחום ואמרנו: 'נראה טוב, יאללה בואו נגייס'".
בסוף במקום שתציל את זהר, הוא הציל אותך.
"הוא רצה להציל אותי מלהיקבר עסקית, אבל גם מנטלית. הוא רצה להציל את האושר היומיומי שלי, לאור התסכול שהוא חווה בהשקעה בביומד, כי להיתקע שנים בתחום שאני לא מצליח להבקיע בו — זה יכול להוציא אותך מדעתך. זה גם לא היה עניין של כסף, כי כבר בארגוס השגתי עושר לדורות. חיפשתי איך להביא הכי הרבה ערך לעולם".
"אי אפשר לעשות אקזיט ולהסתובב עם שעון יד פשוט"
קשה להפריז בחשיבותה של קבוצת רד־בינת להייטק הישראלי. מחקר שפורסם ב־2012 מצא כי יותר מ־30 חברות הוקמו בקבוצה מאז נוסדה ב־1982, ויצאו ממנה 56 יזמים סדרתיים, שהקימו 111 מיזמים משמעותיים משלהם. ובשנים שחלפו מאז האחים זיסאפל המשיכו להשקיע ולפתח עוד ועוד חברות.
רד־בינת אינה בנויה במבנה של חברת אחזקות שלה נשיא או יו"ר, אלא כקבוצת חברות עצמאיות, ויהודה וזהר חילקו ביניהם את תפקידי היו"ר בכל אחת מהן. עם מותו של יהודה מסרטן, במרץ האחרון, כשנה לאחר מותו של זהר, נפער ואקום בהובלת הקבוצה. השאלה היתה איך ישתלבו בה בני הדור הבא. כליל, בתו של זהר, היא סופרת; מיכאל, בנו, רופא. כרמי, בתו של יהודה, מוזיקאית; בתו עדי לומדת לתואר שני בסטנפורד; ורק בנו רועי עוסק ישירות בטכנולוגיה, כמייסד והמנכ"ל של רדוור וכדירקטור בכמה חברות בקבוצה.
מקורב למשפחה ובכיר לשעבר בקבוצה סיפר באפריל ל"כלכליסט" כי "רועי הוא היחיד מבין הילדים שמבין גם הייטק וגם ניהול של חברות בינלאומיות, הוא התפוח שלא נפל רחוק מהעץ ולמעשה היחיד שבאמת מתאים להוביל את הקבוצה, אבל אי אפשר לדעת כיצד תתפתח הדינמיקה בין החמישייה". במילים אחרות, מבחוץ הציפייה היתה שרועי זיסאפל יוביל את הקבוצה, אבל בפועל אין יורש אחד מוביל, וגם הילדים שהתרחקו עד היום מהעסק החלו להיות מעורבים יותר ולשבת בדירקטוריונים.
"לא יודע אם זהר חשב להכניס אותי לרד־בינת. אני גם לא חושב על הקבוצה כספינה שמחפשת רב־חובל, כי יש בה מנכ"לים ובורדים מוכשרים וחזקים. יהודה וזהר עשו העברות שרביט כבר לפני שנים. הקבוצה לא צריכה מושיע"
עופר, יכול להיות שמילאת לזהר את הצורך בממשיך דרך כיוון שהילדים שלו נדדו לתחומים אחרים?
"יש סיכוי. הוא היה מאוד אבהי כלפי הרבה אנשים, ואני רואה הרבה יזמי הייטק שמרגישים הבנים שלו ברמה המקצועית. אבל ברור שאצלי זה היה על סטרואידים והרבה יותר אישי. כשהיינו בפריז לפני כמה שנים, למשל, הוא הכריח אותי לקנות שעון של מבוגרים. הלכנו יחד לחנות של פטק פיליפ, והוא בחר לי שעון ב־100 אלף שקל. אמרתי לו: 'השתגעת? יחתכו לי את היד! וזה לא אני'. אז הוא אמר לי: 'עופר, מספיק. אי אפשר להמשיך להתנהל ככה. אתה לא יכול להיות אדם שעשה אקזיט והולך עם שעון טיסו'. בסוף התפשרנו על אומגה".
חשבת עליו במונחים של אב חורג?
"קראתי לו זהר, אבל ברור שהוא היה לי דמות אבהית. הוא היה איש חם ולבבי, ולא היה מצב שיש אירוע משפחתי או חג וזהר לא שם. עשינו חופשות שנתיות משפחתיות משותפות".
איך זה ש"הבן החורג" של זהר לא משולב באימפריה הזיסאפלית לבסוף?
"לזהר היו הרבה מאוד סוגי חברות ואני בסוף איש סייבר עם עבודה פול טיים בפאלו אלטו, שאני מאוד מפוקס בה, ואם נצליח בה — האימפקט של החברה על ישראל רק יגדל".
הוא מעולם לא דיבר איתך על תפקיד באימפריה המשפחתית?
"אם זו היתה משאלת לב שלו? אני אף פעם לא אדע. הוא מעולם לא העלה משהו קונקרטי בשיחה איתי".
יש לך ידע והבנה עסקית, ניסיון בניהול ומכירת חברות, והיית קרוב מאוד לזהר במשך יותר מעשר שנים. מנגד רד־בינת מחפשת רב־חובל. נשמע כמו 1+1 מתבקש.
"לא יודע אם המוח של זהר עשה את החיבור הזה. אני גם לא חושב על רד־בינת כספינה שמחפשת רב־חובל, כי יש בה מנכ"לים ובורדים מוכשרים וחזקים. תזכרי שיהודה וזהר עשו העברות שרביט כבר לפני שנים. שניהם היו אחראיים, וידעו שהיום הזה יגיע. לכן הם מינו מנכ"לים חזקים, שאחד מהם הוא רועי, הבן של יהודה — והוא עושה עבודה מדהימה. השושלת שלהם תמשיך עשרות שנים קדימה. היא לא צריכה מושיע".
