הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
דרור גולדברג הוא ד"ר לכלכלה, מרצה בכיר במחלקה לניהול ולכלכלה באוניברסיטה הפתוחה ומומחה לחקר הכסף וההיסטוריה שלו. בשנה שעברה הוא פרסם את הספר "Easy Money" בהוצאת שיקגו היוקרתית, שעוסק בהתפתחות הכסף באמריקה וזכה לשבחים רבים, בין השאר מ"וול סטריט ג'ורנל" ומחתן פרס נובל לכלכלה טום סרג'נט, שתיאר את הספר כ"תערובת מרתקת של היסטוריה פוליטית, כלכלית ואינטלקטואלית". השנה יצא בעברית ספרו "זהב, נייר וקריפטו" (הוצאת האוניברסיטה הפתוחה), שדן בהיסטוריה של הכסף מהעת העתיקה עד ימינו, ועוסק בהרחבה גם בנזקי האינפלציה ובאתגרי הכסף העתידיים כמו מטבעות דיגיטליים.
הספר רואה אור בתזמון מושלם למדי — בעיצומה של תקופה שבה העולם חזר להתמודד עם סוגיית האינפלציה, אחרי שנדחקה לשוליים במשך יותר מעשור. בין 2011 ל־2020 היו אפילו חמש שנים, שבהן האינפלציה היתה שלילית, כלומר שערך הכסף עלה. אך מאז מגפת הקורונה, שהביאה לפגיעה בשרשראות האספקה ולגידול עצום בכמות הכסף, האינפלציה חזרה להרים ראש, גם כאן בישראל. בתגובה לכך בנק ישראל התחיל באפריל 2022 בתהליך מהיר של העלאת הריבית במשק, שהגיעה בשיאה ל־4.75%. "ב־2016 הגשתי לאוניברסיטה הפתוחה טיוטה של ספר לימוד על תולדות הכסף, והיא העבירה אותה כמקובל לביקורת אקדמאים", מספר גולדברג. "לא אשכח שאחד מהם השיב ש'אינפלציה זה כבר לא מעניין, אינפלציה גבוהה כבר לא יכולה לקרות, על המחבר להתמקד יותר במשברים פיננסיים'. אבל ההיסטוריה מלמדת הוא שהאינפלציה תחזור ברגע שנפסיק לפחד ממנה".
ישראל נמצאת במלחמה ממושכת, שמחייבת הוצאות עתק. זה אומר שבהכרח תהיה אינפלציה?
"אינפלציה קורית כשמדינה מגדילה את כמות הכסף שהיא מדפיסה. אבל גידול בהוצאות הממשלה לא מחייב אינפלציה. כלכלת ישראל חזקה מאוד, ואפשר לייצב את המצב עם קצת העלאת מסים והלוואות. אם הממשלה לוקחת הלוואות, כמות הכסף בכלכלה לא משתנה, במקום שאני אקנה עוד לחם, חייל קונה עוד לחם".
האינפלציה הקודמת בישראל נוצרה בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
"כמעט כל אינפלציה משמעותית בהיסטוריה היתה קשורה למלחמה כי במלחמה צריך להוציא הרבה כסף, על כלי הנשק ועל התשלומים לחיילים, והיכולת שלך לגבות מסים נפגעת, כי הכלכלה הריאלית סובלת בזמן מלחמה, האזרחים נלחמים במקום לייצר, העורף עסוק בהתגוננות, ולפעמים המדינה מאבדת טריטוריה יצרנית. אז לפעמים המדינה אומרת 'בוא נייצר כסף'".
אולי זה מוצדק לייצר כסף ולגרום לאינפלציה כשהמדינה נלחמת על קיומה?
"כן, זו יכולה להיות מדיניות לגיטימית, לצמצם אינפלציה זה חשוב, אבל עדיף להישאר בחיים קודם כל. ולדעתי מדינות השאירו בכוונה דרכים לעקוף את העצמאות של הבנק המרכזי. לדוגמה, בישראל יעד האינפלציה נקבע בידי הממשלה, כמו שהממשלה הגדירה שאינפלציה בטווח של 1%–3% היא 'תחום יציבות מחירים', היא יכולה להגדיר שאינפלציה של 100% היא תחום יציבות מחירים בשל הצורך 'לממן מלחמה אזורית חסרת תקדים'.
"בישראל יש גם אפשרות נוספת להדפיס כסף: לבנק ישראל אסור לקנות מהממשלה איגרות חוב בעת הנפקתן, אבל החוק לא אוסר עליו לקנות איגרות חוב של הממשלה בשוק המשני, ולכן אם יש מצב חירום, הגופים הפיננסיים יכולים לרכוש אג"ח ממשרד האוצר, ובנק ישראל מיד יקנה אותו מידיהם וכך יזרים כסף חדש לממשלה. גם בארצות הברית החוקה לא אוסרת במפורש על הממשל הפדרלי להדפיס כסף, רק על המדינות".
אתה מאשים רק את הממשלות באינפלציה, משום שהן מדפיסות כסף, אבל היו הרבה שאמרו שהאינפלציה הנוכחית היא בגלל הפגיעה בשרשרת האספקה בתקופת הקורונה, שהביאה לכך שהיה פחות היצע מוצרים, ולכן המחירים עלו.
"אנחנו נמצאים כיום בגל אינפלציה שהחל אחרי הקורונה, שנטען כי התרחש בגלל הירידה בהיצע והפגיעה בשרשראות האספקה. אבל אם האינפלציה היא רק בגלל הקורונה, למה המחירים לא ירדו בחזרה? למה הם לא קרובים לזה אפילו? כי יש פה גם את צד הביקוש — כל הבנקים המרכזיים החשובים הגדילו מאוד את כמות הכסף בקורונה. בזמן אמת היה קשה להגיד שזו טעות, זה היה לגיטימי לנוכח האסון שהיה יכול להתרחש".
נראה כי למדנו לא מעט לקחים מהעבר על אינפלציה ולא נחזור על אותן טעויות.
"הלקח העיקרי של ההיסטוריה הוא שהאינפלציה תחזור ברגע שנפסיק לפחד ממנה, אבל למדנו גם דברים נוספים, למשל שצריך לנתק את הדפסת הכסף מהממשלה, שצריך להשתמש במוסד עצמאי של בנק מרכזי ולתת לו עצמאות מסוימת. למדנו גם שכדאי להכריז על יעד אינפלציה רשמי, שמשדר אמינות ומאפשר לציבור לבדוק אם הבנק המרכזי עמד במשימה שהוגדרה לו, זה מרחיק את הסכנה של היפר־אינפלציה".
קראו עוד ב"מוסף כלכליסט":
הריבית ירדה בינואר, ומאז בנק ישראל מתעכב עם המשך ההורדה, מה שמעורר עליו ביקורת. מה עמדתך בנושא?
"בשנות השבעים האינפלציה בארצות הברית עלתה וירדה שוב ושוב ושוב. זה קרה משום שבכל פעם שהיתה ירידה, אמרו 'בסדר, אפשר לחזור לשגרה', ומהר מאוד הציפיות הללו נכנסו למערכת, והאינפלציה עלתה בחזרה. בתור מי שמכיר מקרוב את נזקי האינפלציה, אני מעדיף לוודא שהגענו לאינפלציה נמוכה לפני שמורידים ריבית. אני מהמחמירים".
ומה לגבי האבטלה שעולה ותשלומי המשכנתא שעולים בגלל העלאת הריבית?
"בהחלט יש פה מחיר. לבי עם המובטלים, אבל אנחנו במדינה עם דמי אבטלה, והשיעור של המובטלים נמוך למדי — כרגע כ-3% מכוח העבודה. המדינה תדאג להם, והם ימצאו עבודה בסופו של דבר. לעומת זאת, אם לא מטפלים באינפלציה, שוחקים את ערך הכסף של כולם, וגם שם זה בעיקר פוגע בחלשים — הרי העניים הם בכל מקרה הראשונים לסבול, הם יפוטרו ראשונים אם תילחם באינפלציה, והשכר והכסף שלהם ייפגע קודם משחיקת ערך הכסף. אז בטווח הקצר השאלה היא: האם אתה פוגע קצת בכל העניים או פוגע מאוד בקצת עניים?".
מה נורא כל כך באינפלציה? אז יעלו קצת המחירים, אבל גם השכר יתעדכן בהמשך. אולי הכל יסתדר מעצמו?
"התהליך האינפלציוני מאוד לא צפוי, והמשכורות לרוב לא עולות אוטומטית, כי לא תמיד המעסיקים והממשלה מוכנים לזה, ואז פורצות שביתות. כך היה בארצות הברית ובריטניה של שנות השבעים, למשל.
"אבל הדבר היותר בעייתי באינפלציה הוא שהיא מעבירה באופן שרירותי רכוש ועושר בין אנשים, לפעמים אפילו בניגוד להיגיון הבריא. כך למשל, דווקא מי שחסך כסף מפסיד. הוא נענש על זה שלא בזבז אותו. לעומת זאת, מי שלקח הלוואה, דווקא מתוגמל מהאינפלציה. אז זה גם לא צודק וגם מאוד מתסכל".
מדינות רבות, ובהן ישראל, כלל לא מתיימרות לשמור על ערך הכסף. "תחום יציבות המחירים" בישראל הוא אינפלציה ברמה של 1%–3%.
"הוכח שאינפלציה של 2% היא רמה שאפשר לחיות איתה מבחינה פוליטית, שהציבור לא כועס עליה. אבל אם אתה מחשב מה קורה במשך הזמן לכסף, אז המשמעות היא שאחרי 35 שנה, הכסף מאבד מחצית מערכו —זה הרבה, זה מפחיד, וזה לא מובן מאליו".
אבל אולי זה מעודד את האנשים לצרוך ולהשקיע.
"לא חושב שאפשר לטעון מצד אחד שהציבור לא שם לב ל־2% אינפלציה, ומצד שני להגיד שזה משהו שאנשים מספיק שמים לב אליו כדי ללכת לקנות או להשקיע. אבל יש גם בעיה מוסרית בטיעון הזה כי לעודד אנשים להוציא כסף בחנויות באמצעות שחיקה מכוונת של ערך הכסף שלהם, זה כמו לעודד צריכה באמצעות שחרור כייסים לרחובות כדי שיגנבו מאחרים.
"בעשור האחרון יש השפעה חשובה מאוד לכך שיעד האינפלציה אינו אפס, וזו תופעת הקריפטו. אחת הסיבות העיקריות לתופעת הקריפטו היא הרצון להימנע מכסף שחשוף לאינפלציה, היום כולם יודעים שממשלות בכוונה עושות אינפלציה ולכן מוטביציה עיקרית לעבוד עם מטבעות קריפטו היא ההתעסקות בכסף שלא סובל מהבעיה הזו. זו נקודת השיווק העיקרית של הביטקוין".
הבנקים המרכזיים בעולם, כולל בנק ישראל, מקדמים בשנים האחרונות את האפשרות להנפקת מזומן דיגיטלי. בנק ישראל אפילו כבר נתן לו שם: "שק"ד" (שקל דיגיטלי). מה המשמעות של זה?
"מבחינת היסטוריה פיננסית יש פה הזדמנות כמעט חד־פעמית לפרק מנגנון בעייתי של כ־800 שנה. הבנקאות התחילה בצפון איטליה, כשסוחרים שקיבלו פיקדונות כספיים החלו להלוות אותם לאחרים. ייתכן שבהתחלה זו אפילו היתה הונאה, שבמקום לשמור את הכסף, הם הלוו אותו, אבל כך הם הרוויחו ריבית מעבר לעמלת השמירה, ומתישהו השרץ הוכשר וזה הפך לגיטימי. מאז ועד היום כשהבנק אומר 'אני שומר את הכסף', הוא בעצם לא שומר אותו, אלא מלווה אותו למישהו אחר. הבנקאות מערבבת בין שני התפקידים: שמירה על פיקדונות ומתן הלוואות.
"הכסף הדיגיטלי, שהריבון ינפיק, ייתן הזדמנות לפצל את הבנק המסחרי לשני הרכיבים שלו — מי שירצה כספת, יחזיק מזומן דיגיטלי במקום להפקיד בחשבון הבנק, ומי שירצה ליהנות מריבית, יפקיד בבנק את כספו, בידיעה שהבנק ישתמש בו למתן הלוואות".
אמרת בעבר שפיתוח המזומן הדיגיטלי כרוך גם באתגרים חוקתיים. למה?
"המעבר למטבע דיגיטלי מגדיל את כוחם של הבנק המרכזי והממשלה. בעולם של 'שקל דיגיטלי' הבנק המרכזי לא רק ינפיק את הכסף שלנו, אלא גם יחזיק אותו ממש, ובלחיצת כפתור יוכל לעקל את החשבון, בלי אישור מהרשות השופטת (בשונה מהמצב כיום, שבו הכסף הדיגיטלי שלנו מוחזק בידי גורמים צד ג' שאינם המדינה, כמו בנקים וחברות אשראי — ש"ט). זה מפחיד לתת למדינה כל כך הרבה כוח, ולכן נצטרך לחוקק הגנות משמעותיות כדי למנוע מצבים כאלו".
