.
.
איפה אנחנו?
"בבית הארחה שנקרא הפוסטל, בבניין שהיה ארכיון של הדואר. לכל אחד יש חדר, והשאר משותף —השירותים, המטבח, הסלון, החצר. כשרק הגעתי לישראל, ב־2019, גרתי בפוסטל שנה, ובמרץ האחרון חזרתי לכאן. דווקא במלחמה חשוב לגור שוב בקהילה".
.
למה בחרת לעשות מחקר בישראל?
"המחקר שעוסק בשינה של מדוזות נשמע כל כך מחוץ לקופסה, שנמשכתי לכאן. לא ידעתי כלום על ישראל, רק שיש כאן מלחמות כל הזמן. הפחד הוא כוח מניע מאוד חזק בחיי. לפני זה לא חקרתי את השינה, אף שהיא תחום שהעסיק אותי בחיי האישיים".
מה זה אומר?
"אני סובל מהפרעות שינה. עוד כנער בערך פעם בשבוע לא הייתי ישן כלל. לפעמים מסטרס, אבל הרבה פעמים זה היה חיובי, למשל מסקרנות לנושאים חדשים. הפעילות המוגברת במוח שלי מחקה את הצורך בשינה. לא הייתי מרגיש את העייפות. כך היה גם באוניברסיטה, ואז גם התחלתי ללכת למסיבות ולקחתי הרבה סמים, ונוסף על נדודי השינה התפתחו אצלי שיתוקי שינה".
מה זה שיתוקי שינה?
"כשאתה חולם, בשנת REM, המוח פעיל באופן מלא, אבל הגוף משותק. זאת מערכת הגנה כדי שלא תממש במציאות את מה שאתה חולם. בשיתוק שינה לרגע אתה בהכרה — אבל הגוף עדיין משותק. אתה יכול לפקוח עיניים, לראות את הסביבה, אבל לא להזיז כלום ולא לדבר. ומכיוון שאתה במצב של שינה חלקית, יש לך הזיות איומות ותחושה כאילו אתה עומד למות. לפעמים היו לי גם שבע אפיזודות כאלו בלילה".
מה עשית?
"פיתחתי אסטרטגיה — לעבור דרך הפחדים ולהתרכז בלהזיז את הבוהן. כשאתה מצליח להזיז אותה במציאות זה משחרר את השיתוק. הצלחתי להתמודד עם הפרעות השינה, וצלחתי את הדוקטורט שלי. רק כשהגעתי לישראל זה נהפך לבעיה כרונית".
מה קרה?
"היה לי בן זוג במשך שנתיים, ואחרי שנפרדנו הכחשתי את העצב שהרגשתי. חצי שנה אחרי שנפרדנו נפגשנו פעם אחת, ולמחרת ישנתי רק חמש שעות. למחרת רק שלוש, ואז שעתיים, ואז שעה. אחרי חמישה ימים כאלה עדיין לא הרגשתי עייפות, להפך, התחלתי לשיר ולרקוד ברחובות. ואז התרסקתי וישנתי עשר שעות. חשבתי 'אוקיי, זה נגמר', אבל לא, שוב התחיל המעגל".
"היו לי שלוש אפיזודות של נדודי שינה כרוניים: אחרי פרידה מבן זוג, בעקבות משהו שקשור למשפחה שלי ואחרי 7 באוקטובר. זה מה שמשבש לי את השינה - אהבה, משפחה ומלחמה"
איך התמודדת עם זה הפעם?
"בעזרת טיפול CBTI (טיפול קוגניטיבי־התנהגותי לנדודי שינה). השינה היא מצב פרדוקסלי, כי הגישה אליה נחסמת אם מחפשים אותה בכוח. אם אתה נכנס לסרט של 'אני צריך לישון, אני צריך לישון', זה מונע ממנה להגיע. אחת המטרות בטיפול היא להיפטר מהפחד מהעייפות — ברגע שאתה מקבל שזה בסדר להיות עייף, יש הרבה תרגילים ושינויים שאפשר לעשות".
אילו תרגילים עוזרים?
"להתרחק ממסכים אחרי 21:00. בחדר שלי יש אור אדום, כי הצבע הזה לא מגרה את מרכזי הערנות במוח. עוזר גם לשים פילטרים על המסכים. אבל הבעיה היא לא רק באור אלא בעיקר בגירויים האינסופיים של הטלפון. הורדתי את האפליקציה minimalist phone, שהופכת את הטלפון למשעמם ופחות ממכר ועזרה לי לחתוך שליש מזמן השימוש שלי.
"עוד דבר הוא ללמד את המוח שהמיטה וחדר השינה שלך הם לא מקום של פעילות וחשיבה, אלא של מנוחה. בכל ערב הקדשתי עשר דקות לכתוב בפנקס את כל המחשבות השליליות שהיו לי באותו היום, כל מה שגרם לי דאגה, כדי להעביר את האסוציאציה, כך שהפנקס יהיה המקום שבו אתה דואג ולא המיטה. מנהלים גם פנקס של מחשבות חיוביות. גם בזמנים קשים ביותר, כמו עכשיו, יש רגעים קטנים יפים".
מה עוד עבד לך?
"התרגיל הכי קשה נקרא הגבלת שינה, והוא מיועד לשבור את המעגל של כמה ימים עם מעט שינה ואז שינה ממושכת. בהגבלת שינה אסור לך לישון יותר מחמש שעות, שזו שנת הליבה. בלילות שבהם אתה בלאו הכי ישן שעה־שעתיים זאת לא בעיה, אבל לקום ב־6:00 דווקא בלילה היחיד שבו כן היית יכול לישון יותר זה מאוד לא אינטואיטיבי, וקשה, לעזאזל. הרעיון הוא לייצר sleep pressure, כך שתיאלץ לישון את החמש שעות ליבה בכל הלילות. אחרי שאתה מגיע לחמש שעות בכל לילה אתה מוסיף רבע שעה בכל שבוע, עד שאתה מגיע לכמות השינה שטובה לך. לקח לי משהו כמו חודש עד שהצלחתי לישון ככה כל לילה ושלושה חודשים של תרפיה כדי לחזור למעגל שינה נורמלי".
ואיך השינה שלך מאז הטיפול?
"היו לי עוד שתי אפיזודות של נדודי שינה, אחת שנבעה ממשהו שקשור למשפחה והשנייה אחרי 7 באוקטובר. זה מה שמשבש לי את השינה — אהבה, משפחה ומלחמה. בראשונה עשיתי עוד פעם CBTI, אבל אחרי 7 באוקטובר הרגשתי שאני לא במצב לעבור שוב את התהליך".
מה קרה? מה עשית?
"התחלתי לקחת אסיוול, כדור שמאט לי את המחשבות לפני השינה. אבל אפילו במינון גבוה לא הצלחתי להירדם. הייתי בודד, כי אין לי כאן משפחה ורוב האנשים שאני מכיר עזבו, והבריאות שלי היתה במצב לא טוב. אז חזרתי לצרפת לארבעה חודשים, עשיתי ספורט, התחלתי שוב תרפיה וירדתי למינון נמוך של האסיוול".
מה הרוטינה שלך עכשיו?
"אני נמנע מלרדת לסלון של בית ההארחה בערב כדי לא לשקוע בשיחות עם אנשים, מתרחק ממסכים מ־22:00, לוקח כדור, קורא קצת, נרדם סביב 23:30, ישן טוב ומתעורר ב־8:00-7:00".
על מה אתה חולם?
"אני זוכר את רוב החלומות. לאחרונה חלמתי שאני מתעורר, בתוך החלום, בחדר שלי כאן, נועל נעליים ומגלה שהן מלאות ביהלומים. אני יוצא החוצה ולא מבין את האור, זה לא יום ולא לילה. בחוץ יש גורדי שחקים שמתפוצצים באור כחול, בלי רעש, וזה יפה מאוד, לא מפחיד. אני מסתובב בחוץ, רוב העיר כבר עפר, ואני מתפלא מהאור מהבניינים המתפוצצים. אני רואה בן זוג לשעבר, שמת לפני כמה חודשים, יוצא מבניין, מחייך אליי ומצביע על הרצפה, על פרטיטורה של 'Imagine' של ג'ון לנון. אני לוקח אותה, מתיישב ליד פסנתר קטנטן ומנגן את השיר, בתוך כל העפר והפיצוצים, והאקס שלי מתחיל לשיר, והכל מתחיל להיות מואר ובהיר".
מה יש לך ליד המיטה?
"כדורים וספר; רמקול, אבל אחרי 22:00 אני לא מקשיב למוזיקה; וחפצים מאנשים חשובים בחיי. יש סיכה שהיתה של סבתא שלי, עם אבן ענבר ירוקה. יש שעון שמש מבן הזוג שהיה לי לפני שעברתי לישראל, הוא נתן לי אותו כדי שאדע מה השעה אם אלך לאיבוד במדבר — עוד לא הבנו שזו מדינה בנויה כל כך. יש אבן בצורת קרס מאקס אחר, כאילו שלא ישכח אותי. יש תמונות וקופסה עם תכשיטים ופתקים מחברים. יש אטמי אוזניים כי תל אביב רועשת. יש גם קולן (מצלל, כלי לכיוון כלי נגינה שמשמיע תדר אחיד) שעוזר לי להירגע. אני נותן לו מכה, מצמיד אותו לחזה ומתרכז בוויברציות".
2 צפייה בגלריה
מדוזות ושושנת ים במעבדה של ד"ר אגיון באוניברסיטת בר־אילן. "הן הראו לי איך סטרס יכול להיות חזק יותר מהצורך בשינה"
(צילומים: נועה מאור)
ואיך מדוזות ישנות? ולמה לחקור את זה?
"המדוזה היא חיה קדומה עם אנטומיה פשוטה, שמאפשרת לנו הצצה לפונקציה המקורית של השינה באבולוציה, עוד לפני התפתחות המוח. מדוזות ישנות כשבע־שמונה שעות והזן שאנחנו חוקרים, קסיופאה, אפילו עושה שנ"צ בשעות הצהריים המוקדמות. הקסיופאה נוחה למחקר כי היא חיה הפוכה, עם הפעמון בקרקעית הים והזרועות למעלה, כך שאפשר לצלם אותה בקלות מלמעלה ולספור את הפעימות שלה. זה חשוב משום שכשמספרן יורד לפחות מ־37 פעמים בדקה, יש סבירות גבוהה שהמדוזה ישנה".
מה למדת מהמדוזות על השינה שלך?
"בשנתיים הראשונות עסקתי בעיקר בניסיון להעיר את המדוזות כדי לגרום להן מחסור בשינה וכך להראות שהן זקוקות להשלמת שינה כדי להתאושש, ולהוכיח שהן אכן ישנות. אני מתנצל, אבל זו העבודה שלי. במשך שנה הייתי איתן במעבדה פעם בשבוע, בשעות השינה שלהן, בין 3:00 ל־11:00. שכבתי על מזרן בין האקווריומים, ופעם בשעה הייתי מתעורר כדי להעיר אותן. זה די מחרפן, כי אתה בעצמך עוד חצי חולם. אבל בכל הניסיונות ליצור אצלן מחסור בשינה לא ראינו אצלן פיצוי בשינה למחרת. להפך — במשך שלושה ימים אחר כך הן לא ישנו בכלל. לא הבנתי איך זה יכול להיות, איך יכול להיות משהו יותר חזק מהצורך לישון?
"ואז, חצי שנה אחרי הניסויים האלה, התפתחה אצלי האפיזודה הראשונה של נדודי שינה כרוניים, ויום אחד במעבדה, לפנות בוקר, היה לי רגע של 'אאורקה!'. קלטתי שסטרס יכול להיות יותר חזק מהצורך בשינה. זה מה שקורה לי ומה שאני גורם למדוזות. הבנתי שהניסוי שלי לא עובד, כי אני מכניס אותן לסטרס ואני צריך לפתח שיטה להעיר אותן בעדינות".
איך מעירים מדוזות בעדינות?
"במקום לטלטל אותן התחלתי להעיר אותן בזרימת מים קלה, ועכשיו אנחנו רואים את התופעה שציפינו לה: בדיוק שעה אחרי שאני מפסיק להעיר אותן הן משלימות את השינה, בשעות שלרוב הן לא ישנות בהן. זאת הוכחה סופית שהמדוזות באמת ישנות. כאילו נאלצתי לעבור את כל התהליך של נדודי שינה כדי להבין את מה שאני גורם למדוזות ואיך לתקן את זה".
יש למחקר הזה השלכות פרקטיות?
"יש לנו מעבדה באילת, וראינו שם אצל מדוזות ובעלי חיים אחרים שהם סובלים ממחסור בשינה. הדגים, למשל, נהיו יותר אגרסיביים כתוצאה מזיהום האור והרעש של בני אדם במפרץ שגורם למחסור בשינה. האם אנחנו גורמים למחסור בשינה למערכות אקולוגיות שלמות? אנחנו עוד לא יודעים. אבל כן ברור שאנחנו, בני אדם, הקורבנות הכי גדולים של עצמנו. בסביבה רוויה ביותר מדי רעש, אור ומסכים, עוד ועוד אנשים סובלים מהפרעות שינה".
jonbloomphoto@gmail.com
