ישראל כ"ץ
אפרטהייד על מלא
יום אחרי ששר הביטחון ישראל כ"ץ הודיע על הפסקת השימוש בצווי מעצר נגד יהודים בשטחים, מתנחלים תקפו חיילי צה"ל וניסו לפגוע באלוף פיקוד מרכז אבי בלוט. יש האומרים שהחלטת השר הפיחה רוח גבית בפורעים, ויש שיאמרו שאין קשר, וגם בלי ההחלטה הזו מותר להכות חיילים כשצריך. השר כ"ץ, שגינה את הפורעים, שכח להבהיר להם את כוונתו המקורית — שחררתי לכם את החבל כדי שתכו ערבים, לא את חיילי צה"ל.
להודעת כ"ץ יש פוטנציאל נפיץ דו־כיווני. יש בו לעודד גם אלימות יהודית וגם אלימות פלסטינית. שתי ציפורים במכה אחת. נוסף על כך, קשה להתעלם מהמהות הגזענית של ההחלטה – החלת משטר משפטי שונה על שתי אוכלוסיות, היהודית והפלסטינית, בשטח שנתון לריבונותו של כבוד השר. ואת החלטת האפרטהייד הזו — הפרת הדין הבינלאומי כשעצמה — הוא קיבל יום אחרי הוצאת צווי המעצר בהאג נגד נתניהו וגלנט. כל כך הרבה סכנות ונזקים בהחלטה אחת. אין ספק שכ"ץ הוא שר הביטחון הראוי לממשלת ההפיכה המשטרית — אמיץ בעיני עצמו ובפועל פירומן.
// משה גורלי
שלמה קרעי
אסור להתקפל
ביום ראשון השבוע נערך ברוב הוד והדר אירוע "תודה והוקרה לרגל השלמת הפרטת דואר ישראל". על הבמה ישבו שניים, שלמה קרעי שר התקשורת, ודודי אמסלם, השר הממונה על רשות החברות הממשלתיות. לכאורה שני פוליטיקאים שבאו לחגוג רגע תהילה קצר. למעשה זה היה רגע של השפלה שהשניים בלעו מתחת לחיוכים.
קרעי ואמסלם עשו לא מעט כדי לטרפד את הפרטת הדואר. בראש ובראשונה הדיחו בשנה שעברה, ערב השלמת ההפרטה, את יו"ר הדואר מישאל וקנין, בטענה המומצאת שאינו ממלא את תפקידו כראוי. זו היתה הדחה פוליטית - וקנין מונה בידי השר הקודם - ולכן בג"ץ קיבל את העתירה שהוגשה והורה להחזירו לתפקיד. יותר מזה, בית המשפט הציע לצמד השרים לסגת טרם מתן פסק דין, משום שאין להם עילה לפיטורים, אך הם סירבו. פסק הדין הגורף שחטפו איפשר לקרעי עוד השתלחות קטנה בבג"ץ: "כשתהיה קטסטרופה בשירותי הדואר, בג"ץ יבקש את תגובת שר התקשורת ויאשים את ביבי", התריע. ובכן, קטסטרופה לא קרתה, והשבוע קרעי כבר חגג את ההפרטה.
חשוב לזכור את זה לנוכח פרץ היוזמות המבחיל של שר התקשורת, מחרם על עיתון "הארץ", דרך החוק לביטול תאגיד השידור ועד האמירה "אנחנו יכולים לשנות את המשטר אם נרצה". חשוב לזכור שקרעי הוא אולי שר חשוב בעיני עצמו, אבל למעשה אינו יותר מפיון פוליטי, שכרגע עולה לגדולה כי יוזמות הבלע שלו משרתות את ראש הממשלה. ברגע שהאינטרסים של נתניהו ישתנו או שיעלה צורך פוליטי אחר, הרעיונות ייזנחו במהירות שבה עלו.
אז במקום להיבהל, צריך להמשיך להילחם נגד חוקים ורעיונות שדוחקים את הדמוקרטיה הישראלית לפשיזם. מי יודע, אולי עוד נזכה לראות את קרעי בטקס חגיגת הארכת הזיכיון של התאגיד.
// אמיר זיו
התלמידים המפונים מהצפון
עקירה כפולה
16 אלף ילדים שפונו מהצפון עם פרוץ המלחמה התחילו את שנת הלימודים ב־500 יישובים שאינם בצפון. המשך המימון לדיור של המשפחות המפונות מובטח רק עד סוף דצמבר. השבוע לא היה ניתן לקבל תשובה לשאלה אם המדינה תאריך את המימון למשפחות עם ילדים עד סוף השנה, ותאפשר להן לסיים את שנת הלימודים במקום שבו הם התחילו אותה, או שבעקבות ההסכם בצפון תיכפה על הילדים עוד עקירה. המצב הזה, חוסר הוודאות והאיום בטראומה נוספת, הוא בלתי נסבל כשמדובר בילדים שהם כבר שנה פליטים. לימודיהם, מצבם הנפשי והאמון שלהם במדינה נפגעו מאוד. במצב הזה אין ספק שצריך לאפשר להורים חופש בחירה, כפי שדורשת עיריית קריית שמונה. המדינה בהחלט מוזמנת להציע למשפחות מענקים נדיבים על שיבה מוקדמת (שיחסכו לה הרבה יותר כסף), אבל הילדים ובייחוד בני הנוער צריכים לקבל הזדמנות לסיים את שנת הלימודים בלי עקירות נוספות.
// שחר אילן
חברת תעופה להייטקיסטים
גם המטוס של המשק?
TechAir, חברת התעופה של מטה ההייטק, הכריזה השבוע על תחילת פעילותה עם כרטיס לניו יורק ב־1,350 דולר. הבעיה שהביאה להקמתה ברורה: מחסור בטיסות מישראל, שהפכה למדינה מצורעת באין שרת תחבורה מתפקדת.
כהרגלם, ההייטקיסטים הציעו פתרון טכנולוגי, אך נראה שיש בו לא מעט חוטים פרומים. למשל: אילו חברות יוגדרו חברות הייטק ועובדים של אילו מהן יקבלו עדיפות במקרה של ביקושי יתר? אם המחיר אחיד, עובדי צ'ק פוינט יורידו מהמטוס עובדים מסטארט־אפ? נוסף על כך, חברות שמשתמשות במטוסים חכורים נמצאות בעדיפות הנמוכה ביותר בשדות התעופה, ולכן לא ברור מה יקרה כשהטיסות יידחו. מי יטפל בהחזרים? ה־AI?
אומנם ההייטקיסטים הישראלים הפגינו יכולות יוצאות דופן במציאת פתרונות טכנולוגיים מהירים לבעיות שהתעוררו בתחילת המלחמה כשהמגזר הציבורי לא תפקד, ועדיין — תפקיד ההייטק כקטר המשק מספיק. הוא לא צריך להיות גם המטוס שלו.
// סופי שולמן
מה ההבדל בין הסדרה להפסקת אש?
המערכה בלבנון אולי קרבה לסופה. לפחות הדיבורים הם על כך שההסדרה קרובה מאי פעם. רבים מתושבי הצפון זועמים כי ציפו ליותר. חלק ממש טוענים שמדובר בכניעה, לא בהסדרה. אחרים תוהים למה אפשר להסדיר את המצב בלבנון אבל לא בעזה. אבל בעצם, ממתי מדברים על הסדרה במקום לדבר על הסכם להפסקת אש?
הפסקת אש מקושרת ישירות למלחמה ולקרבות. הסדרה לעומתה מגיעה מהעולמות האזרחיים. כמו שהשורש שלה רומז, הסדרה נועדה להחזיר את מה שלא תקין לקדמותו הסדירה. לכן, למשל, הבנק מתקשר אם משכנו יותר מדי כסף ומבקש להסדיר את המינוס בחשבון – ומהר! לכן אנחנו מנסים להסדיר את היחסים עם בני הזוג ומקווים לחזור לימים שבהם היה טוב. הסדרה מניחה שהקלקול זמני, אך דחוף לתקן אותו ולהשיב את המצב לקדמותו.
לכן המצב בלבנון מתסכל הרבה ישראלים. הובטחו להם הרים וגבעות, ובעיקר הובטח להם שמה שהיה לא יהיה עוד. נכון, חזבאללה חטף מכות, אבל אחרי שנה של טילים שהרסו כמעט עד היסוד יישובים, ואחרי שעשרות אלפי תושבים נאלצו לנטוש, ואחרי שעשרות אזרחים וחיילים נפצעו ונהרגו, הממשלה מציעה רק הסדרה. חזרה למקום שבו היינו בעבר. נכון, האמונה שאפשר לתקן, להסדיר את מה שהתקלקל, היא חשובה – אבל זה לא מה שמכרו לנו כשנדרשנו לנשוך שפתיים. אז או שכשלו, או שלא אמרו אמת מלכתחילה ואין אפשרות ריאלית אחרת. כך או כך, אחרי שנים של "יהיה בסדר", הישראלים מתקשים מאוד לבלוע עוד הסדרה.
// דור סער־מן
