התוספות לביטחון
נקו את הפסיכולוגיה
הכלכלן הראשי במשרד האוצר הבהיר השבוע שהגדלת תקציב הביטחון תעלה לכל משק בית לפחות 4,000 שקל בשנה. היא תוביל להעלאת מסים, לקיצוץ בתקציבים האזרחיים, לירידה בתוצר, להגדלת הגירעון. אבל אין מה לעשות, צריך להגדיל את תקציב הביטחון. ואולי לא?
יש מי שגורסים שהוא לא צריך לגדול מעבר למימון המלחמה. העמדה הזו טוענת שאסון 7 באוקטובר לא נבע ממחסור במשאבים, אלא מכשלים של המדינה ומערכת הביטחון, כשלים שכסף לא בהכרח יפתור, וכשלים שממילא נתקשה להבין איך למנוע בלי ועדת חקירה ממלכתית. מעבר לכך, האיומים עלינו בעקבות המלחמה אמורים להיות קטנים יותר, לא גדולים יותר, והצבא של ערב המלחמה ותקציבו יהיו חזקים מספיק כדי להתמודד איתם. אבל ברור שאחרי 7 באוקטובר קשה להשתכנע, ושכולנו רוצים להרגיש בטוחים הרבה יותר, ולחיות ברמת סיכון נמוכה הרבה יותר.
כי בסוף זה לא עניין של צרכים ממוקדים וכסף, זו הפסיכולוגיה. חלק גדול מהתוספות התקציביות נובע ממנה, ומהכישלון של 7 באוקטובר. מערכת הביטחון והפקידות ואולי אפילו הממשלה מוכות אשמה, מנסות לכפר עליה, ומבקשות להעביר לאזרחים מסר מרגיע. זה מובן, חלקית זה אפילו מוצדק, אבל זה לא יכול להיות המנוע המרכזי שדוחף להוצאות ענק שהמדינה והאזרחים לא יכולים לעמוד בהן. הדיון הזה חייב להתנהל באופן שקול וענייני יותר. להותיר מקום לפסיכולוגיה, אבל לא לאפשר להטיה, להגזמה, לחרדה ולאשמה להוביל להוצאות לא נדרשות, ועוד כאלה שמגיעות עם תג מחיר של אלפי שקלים לשנה למשפחה. // שלמה טייטלבאום
בן גביר
מפשעי נתניהו הגדולים
לשני האירועים המשפטיים המרכזיים של השבוע — העתירה להעברת איתמר בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי ובקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו לדחות את עדותו בבית המשפט — יש מכנה משותף אחד: שניהם החלו בהבטחות שווא של נתניהו. כשהוא נדרש להתייחס לקושי בניהול המדינה בעודו עומד למשפט, ראש הממשלה הסביר שאין לו בעיה לעשות זאת. וכשהוא נשאל אם ימנה את בן גביר לשר השיב בשלילה בוטחת ונחרצת.
זה לא מפתיע, המוניטין של נתניהו ידוע. הוא עושה זאת בקלי קלות, משחרר אמת לשעתה או שקר לשעתו ואז עושה בדיוק ההפך. והוא עושה זאת כי הוא יכול. הבעיה היא שזה ממיט עלינו עוד ועוד אסונות. לא רק שהוא מחק את התוקף והמשמעות של הבטחה, יושרה והגינות. לא רק שהוא רמס כל ערך של נורמה ותקינות שלטונית. כשהוא הבטיח לפני הבחירות לא למנות את בן גביר ואז מינה אותו, וכשהוא ממשיך להגן עליו ולשמור עליו בתפקיד, הוא מסכן את כולנו. הרשימה ארוכה, התחרות קשה, אבל החשבון ההיסטורי ידרג את השלטת הכהניזם כאחד מפשעיו השלטוניים הגדולים של נתניהו. // משה גורלי
מפלילי נתניהו
הלכו בעקבות הכסף
עוד מוקדם לדעת כיצד יתפתחו הפרשיות הנוכחיות, אם חקירות שב"כ והמשטרה יובילו למעצרים נוספים וכמה גבוה יטפסו החשדות במשרד ראש הממשלה. בינתיים אפשר להסתכל על אנשים שהקיפו את בנימין נתניהו בעבר ונקראו להעיד נגדו או נחשדו בעצמם ואיימו להפליל גם אותו, וללמוד שנדרשים הרבה חוסן נפשי ובסיס כלכלי איתן כדי להתנתק ממנעמי השלטון. רק חלק קטן מהאנשים האלה בחר לבסוף להפנות גב למקום, לאיש ולתפקיד שסיבכו אותם.
שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד מדינה בתיק 4000, שינה את גרסתו בזמן המשפט ומתפרנס כיום כסוקר ראשי של ערוץ 14. דוד שרן, ראש לשכת נתניהו לשעבר ונאשם בפרשת הצוללות, העיד נגד ראש הממשלה במשטרה אבל שינה את גרסתו במשפט; הוא זכה להיות המועמד היחיד שבו נתניהו תמך בפריימריז לליכוד, חרף האישום נגדו המשיך להחזיק בתפקיד המתגמל של מזכיר קצא"א עד 2021, וכיום הוא יועץ פוליטי של נתניהו דרך הליכוד. גלעד ארדן, שגם העיד באותו תיק, מונה לשגריר ישראל באו"ם ועכשיו ליו"ר התעשייה האווירית, מהתפקידים המתגמלים ביותר בחברות הציבוריות.
וכעת זהו אלי פלדשטיין, דובר של ראש הממשלה שחשוד בהדלפת מסמכים מסווגים וזה שיודע באמת מה מידת מעורבותו של נתניהו בפרשה. פלדשטיין כבר הוכיח שהוא מוכן לעשות הרבה, כולל לעבוד בהתנדבות, כדי לזכות בקירבה לשלטון ולכוח, וסביר שלא יוותר על זה בקלות. אם ללמוד מהעבר, אפשר להניח בזהירות שככל שיתברר שלנתניהו היתה מעורבות בפרשה, פלדשטיין לא ייזרק כל כך מהר לכלבים, כפי שטענו מקורביו. יותר סביר שיתאפשר לו לבחור אם במקום זה פשוט להיענות להצעת תפקיד מפנקת ומתגמלת. // גלית חמי
כותרת רודפת כותרת
הנרמול מכשיר את הטירוף
שר הביטחון פוטר בזמן מלחמה קשה, בגלל שיקולים פוליטיים ודאגה לשלום הקואליציה, ועברנו הלאה. כל נסיעה לצפון מופרעת ברצף אזעקות, החיים בצפון מתנהלים תחת עשרות טילים ביום, ואנחנו ממשיכים לנסוע, ולחיות ככה. הקואליציה מבקשת להסדיר בחוק את השתמטות החרדים, והמילואימניקים ממשיכים להתייצב לעוד ועוד סבבים ולהילחם בשטח. כן, חלק לא קטן מהם לא באים, וגם זה כבר נראה נורמלי. מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר מתפטר ומותיר את כל מערכות הביטחון בידי שני שרים מסוכנים, ואף אחד לא ממצמץ. התכתבויות והודעות קוליות של איתמר בן גביר חושפות שהמשטרה מנוהלת בידי יו"ר הארגון הגזעני להבה ונער גבעות, בריונים שפועלים בניגוד לחוק גם במערכת החוק הרגישה ביותר, והסערה נגמרת בכמה הודעות ברשתות החברתיות. התקציב נפרץ בפעם הרביעית כי שר האוצר לא מקשיב לאנשי המקצוע, ונדמה שלציבור אין אפילו כוח לעקוב אחרי החזית הזאת. וזה בלי לומר דבר על ההכרה בכך שאנחנו חיים במדינה שמפקירה את אזרחיה. כולנו עסוקים בלשרוד, לא להתייאש ולא להשתגע. אבל מתוך מאמץ לא להשתגע, כי באמת שאי אפשר, אנחנו בעצם מנרמלים עוד ועוד מעשי טירוף. כל נרמול מכשיר את הטירוף הבא. מפחיד לחשוב מה עוד יכול לקרות. // גולן פרידנפלד
מה שנסחט בסוף זו נשמת החברה שלנו
יש מעט מילים שהפער בין המשמעות המילולית שלהן לשימוש המטפורי בהן גדול מבמקרה של "סחיטה". כשסוחטים פרי מבקשים להפיק ממנו את המרב, למצות את המיטב. כשסוחטים כביסה או סמרטוט מבקשים לנקות אותם מכל הנוזלים המיותרים שבהם. מפעילים את מידת הכוח הנדרשת כדי לשפר משהו, כדי לעשות טוב. כשסוחטים אדם, לעומת זאת, מפעילים אמצעים כוחניים בדרך רעה, כדי לשבור אדם אחד בשירותו של אדם או ארגון אחר. זה לא קורה אומנם כשסוחטים מחמאות, אבל זה קורה כשסוחטים הודאה, כסף, מידע, שירותים או טובות הנאה. בכל המקרים האלה דוחקים אדם לפינה באופן קשה, לא הוגן ולא חוקי, ולא מותירים לו ברירה אלא להיכנע. לא מפיקים ממנו את המרב וממצים את המיטב, אלא שולקים ממנו את חירותו ועצמאותו ויכולת התנגדותו, ועל הדרך רומסים את האמת והצדק.
כך שמעשה סחיטה מערער לא רק ברמה האישית, המחשבה על האדם שנסחט, על מה יקרה לי אם יסחטו אותי, אלא גם ברמה הציבורית. יש בסחיטה פריצת גבולות מבהילה. וכמו קליפת התפוז שלפעמים נקרעת בסחיטה חזקה מדי, כך גם מעשה סחיטה קורע את הגבול בין מותר לאסור, פורץ את מסגרת החוק והמינהל התקין. במקרים נדירים סחיטה מובילה לטוב: למשל, החשיפה של העובדה שהנשיא משה קצב אנס, ביצע מעשים מגונים בכוח והטריד מינית התחילה בכלל כשהוא טען שסוחטים אותו. לפעמים כשחושפים שנעשתה סחיטה זה יכול להפיל את הסוחט. אבל כרגע, בפרשת הסחיטה לכאורה שבוצעה בלשכת ראש הממשלה, אנחנו עוד לא יודעים לאן היא תתגלגל, מה יתברר ואם איזשהו טוב ייצא מזה. אנחנו כן יודעים שהיא סוחטת את שארית האמון שעוד יש לנו בראש הממשלה ואנשיו ובכבוד שהם רוחשים לחוק ולבני אדם אחרים. אנחנו מרוקנים כמו קליפת תפוז, ומבועתים עד אימה. זה לא הקצין שנסחט, אלא נשמת החברה הישראלית כולה. // דור סער־מן
