הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
השם אבן ניומן הופיע לראשונה בכותרות העיתונים הכלכליים בישראל לפני 11 שנה. זה קרה כשאיש העסקים האוסטרלי האלמוני השקיע ברשת חנויות הדיסקאונט מקס סטוק 60 מיליון שקל תמורת שליש ממניותיה. שמונה שנים לאחר מכן, ניומן (46) מכר בהדרגה את חלקו ברשת תמורת כ־340 מיליון שקל והוכיח שידע לזהות את הפוטנציאל בזמן. מאז לא רק שהתיאבון העסקי של ניומן גדל, אלא גם פורטפוליו ההשקעות שלו נהיה אקלקטי כמעט כמו סניף של מקס סטוק.
בארבע השנים האחרונות דיווחו העיתונים על כניסתו של אבן (Evan) ניומן למגוון רחב של תחומים: בדצמבר 2020 הוא השקיע 4 מיליון שקל בחברת החלב המתורבת ביומילק; במאי 2021 דווח שהוא ירכוש 10% ממניות חברת ההייטק גלילאו טק, שמפתחת פלטפורמה לניהול ערים חכמות, תמורת 3.5 מיליון שקל; בספטמבר באותה שנה רכש 5.25% מחברת הסייבר האב סקיוריטי תמורת 17 מיליון שקל; חודשיים לאחר מכן קנה מגרשים להקמת 24 בתים פרטיים בהרצליה פיתוח תמורת 200 מיליון שקל, ומאוחר יותר הוסיף לתיק ההשקעות שלו גם שליש מרשת האופנה הזולה Bגוד. אלא שבעוד כל ההשקעות הללו עשויות להיראות אנקדוטליות, כעת נראה שניומן מסמן אבן דרך משמעותית בקריירה העסקית שלו: כניסה לתחום הנדל"ן.
בספטמבר 2023, חודש לפני פרוץ המלחמה, חתמה חברת אוסטרליה ישראל הציבורית שבה ניומן שולט יחד עם אחיו התאום ריקי, ועם איש העסקים שלמה עקריש, על הסכם לרכישת 29% ממניות אספן גרופ שהיתה בבעלות רוני צארום תמורת 261 מיליון שקל. לפני שבועות אחדים העסקה הושלמה והמניות הועברו.
כשניומן נשאל כיצד אדם שהעביר את רוב חייו העסקיים בתחום הקמעונאות אינו חושש מהשקעה כה משמעותית בתחום שאמור להיות זר לו, הוא מתייחס לכך כשלב באבולוציה העסקית שלו. "כשמסתכלים על אנשים שנמצאים בתחום הנדל"ן בכל העולם, מגלים שבדרך כלל אלו אנשים שעשו עסקים, אפילו סוחרי בגדים. אם אתה מבין לקוח בתחום אחד, אתה יכול להבין אותו גם בתחום אחר — נניח בנדל"ן. תראי למשל את השאלות ששאלנו את עצמנו במקס סטוק: איפה טוב לפתוח? מי הם הלקוחות שלנו? מאיפה הם מגיעים? כיצד בונים מחסן? מה שמשותף לכל השאלות האלה הוא שבבסיסן יש חשיבה על הלקוח שלך — מה הוא צריך, איך הוא חושב. סוחר טוב הוא מישהו שיודע לראות מוצר ולהבין בכמה אפשר למכור אותו. לפעמים המחיר יהיה 2.5 שקל ובפעמים אחרות אלף שקל. ומי קונה נדל"ן? אותו לקוח שפגשת בדיסקאונט".
בהרצליה פיתוח רכשת פרויקט לבניית בתים פרטיים ב־200 מיליון שקל. מי שיקנה שם הוא לא לקוח של דיסקאונט.
"נכון, אבל אני מבין אותו. במקס סטוק יכול לקנות אצלך לקוח שבא על אופניים או בפרארי, אבל בנדל"ן אין לואו קוסט. אספן היא לא חברה ללקוחות פרימיום. יש לה שתי זרועות: אחת שמתעסקת במסחר, משרדים ולוגיסטיקה; והשנייה — 50% מהחברה שאספן רכשה לפני חצי שנה מיוסי רייק — שתהיה זרוע הדירות למגורים. זו עסקה שתגרום לנו להיות פעילים בכל התחום".
לא עדיף לפעול כמו מייסד מקס סטוק אורי מקס ולעשות דבר אחד כל החיים, אבל ברמת דוקטורט?
"הוא צודק. אבל לי יש ADD (הפרעת קשב וריכוז) או נכון יותר A to Z. אני יודע קצת על כל דבר, ולכן אני מתחבר לשותפים טובים. אני שונא לראות הזדמנות ולא לנצל אותה. אני שונא לראות עסקה טובה בשוק ולוותר עליה, אפילו אם הכסף שאני אשקיע בה היה משיג תשואה זהה במניה כלשהי. אני אוהב להיכנס, לבנות, לעשות את זה. זה מילדות. זו מחלה. אנשים שואלים אותי 'למה אתה רץ? שב בשקט. יש לך רכב 4 על 4, יש לך הכל', אבל אני קם בבוקר רעב — כאילו אין לי כלום".
וזה תמיד עובד?
"עם הגיל היכולת להגיד 'לא' משתפרת. ברור שהיו השקעות שבהן נכשלתי. אם לא תהיה מוכן להיכשל לא תצליח. השקעתי כבר בחברות שנפלו, אבל אני אף פעם לא שם כסף שאני לא יכול לסכן, שמשפיע לי על החיים. מה שאיבדתי זה כסף שהייתי מוכן להמר עליו. תראי, חלק מהעבודה להיות טוב בסיטונאות ובריטייל זה לדאוג כל הזמן שאנשים יהיו מבסוטים. כשאתה פליזר זה קשה לומר לאנשים 'לא', אבל לפעמים לתת תשובה שלילית זו ההחלטה הכי טובה שאפשר לעשות. אני חושב את זה בדיעבד על כל הדברים שבהם לא הלך לי בכל מיני עסקים ובהשקעות שבהן השליטה בעסק לא באמת נמצאת בידיים שלך. היום אני מנסה לעסוק בדברים שיש לי עליהם יותר השפעה".
"לאספן יש בסיס חזק מאוד, וזה רק עניין של זמן עד שילמדו את השווי שלה. אנחנו לא פה בשביל לעשות פליפ מהיר, קנינו כדי לבנות ולהשביח. זו עבודה של 10־15 שנה לפחות. זה משחק של סבלנות, אסטרטגיה וחזון"
"קנינו טויוטה במחיר פרארי? אני רואה שתי פרארי בחניה"
הכניסה המשמעותית של ניומן לשוק הנדל"ן החלה ב־2021. לצד מימוש מניות מקס סטוק, ניומן השתלט עם אחיו ריקי ועם עקריש על חברת הנדל"ן הבורסאית מן הגורן בהשקעה עצמית של יותר מ־70 מיליון שקל. מאוחר יותר שונה שמה לאוסטרליה ישראל. החברה הרחיבה את פעילותה בתחום הנדל"ן המניב, בין השאר באמצעות עסקה לרכישת השליטה בחברת "בית חרות־ליש חברה לפיתוח" שמחזיקה בכמה נכסים שהמוכר שבהם הוא קניון "M הדרך" במחלף בית ינאי.
שנתיים לאחר מכן אוסטרליה ישראל רכשה 29% מה־47% שבהם החזיק רוני צארום באספן גרופ תמורת 237 מיליון שקל (29% הם המקסימום שאינו נחשב שליטה בחברה, כדי לא להפר את החוק שאוסר שליטה במבנה תלת־שכבתי של חברות ציבוריות, דב"נ). הרכישה הפכה את אוסטרליה ישראל לבעלת המניות הגדולה ביותר בחברה, אבל הסכום ששולם תמורת המניות גרם להרבה גבות להתרומם: הוא שיקף מחיר כפול ממחיר השוק. שווי מניות אספן שאוסטרליה ישראל מחזיקה כעת הוא 115 מיליון שקל, כך שעל הנייר היא עדיין מופסדת ב־50%.
יש משקיעים שטוענים שההשקעה באספן לא הגיונית. שקניתם טויוטה במחיר של פרארי.
"כי לא כולם ראו מה יש בחניה. מי שמסתכל מבחוץ רואה חניה עם טויוטה, אבל אנחנו רואים חניה עם שתי פרארי".
מה אתה רואה שאחרים פספסו?
"נתחיל מזה שאף אחד לא מעריך את פאי סיאם כמו שצריך. הנכסים שלה הם מהטובים בישראל. השווי של פאי סיאם הוא מיליארד שקל, ו־500 מיליון מהסכום זה החלק של אספן. יתר הנכסים שלנו לא השתנו. יש לנו נכסים מניבים עם שוכרים טובים. באשדוד יש מחסן אוטומטי שעומד להיות הגדול במזרח התיכון, ושליש ממנו בבעלותנו. זה פרויקט של מיליארד שקל עם ביקושים גדולים והוא לא נמצא בתחשיבים. נוסף על כך, קנינו 50% מההחזקות של יוסי רייק בחברת התחדשות עירונית שדרכה ניכנס גם לתחום הדיור. השורה התחתונה היא שלאספן יש בסיס חזק מאוד, וזה רק עניין של זמן עד שילמדו את השווי שלה. אנחנו לא פה בשביל לעשות פליפ מהיר, קנינו כדי לבנות ולהשביח. זו עבודה של 10־15 שנה לפחות".
תחום הנדל"ן נחשב התחום הכי מדמם במציאות הכלכלית הנוכחית. הריבית בשמים, אין פועלים וכל עיכוב במסירה יכול לחסל אותך.
"מה שמדמם זה היזמות. אנחנו לא עושים הרבה יזמות באספן. רוב הנכסים מניבים, ועסקאות השכירות צמודות מדד, כך שאם יש לך שוכר, אתה מקבל את זה בשכירות. נוסף על כך 50% מהעסק הם בהולנד שבה אין את הבעיות של המלחמה, והריבית החלה לרדת בחו"ל כך שאני אופטימי. בכל מקרה נדל"ן זה עסק של 20 שנה. זה משחק של סבלנות, אסטרטגיה וחזון".
אז אתה בעצם צריך לשרוד בשנים הקשות?
"המילה 'לשרוד' לא נכונה. זה לא שאנחנו פועלים רק בתחום המשרדים שכולו סובל מקשיים בבת אחת. אנחנו בלוגיסטיקה, מסחר, חנויות, מלונאות, ויהיה לנו גם דיור. המצב הנוכחי משפיע יותר על פאי סיאם שבונה בתי מלון, אבל מכיוון שרוב בתי המלון שלה בנויים, ויש ערבות בנקאית לפרויקטים בבנייה, יש פחות בעיה עם זה. נשארו החובות שלהם ומה שעוד לא בנוי".
איך הכרת את שלמה עקריש, השותף שלך ושל אחיך?
"כשהייתי במקס סטוק שכרנו ממנו חנות. ראיתי שהוא מבין בנדל"ן וכשהוא הציע לעבוד יחד אמרתי לעצמי שעם כזה אדם אני רוצה להיות שותף. הדבר הראשון שעשינו היה לקנות באשקלון שטח מסחר שלאחרונה מכרנו חצי ממנו ליוקה, שעוסקת במחסנים קטנים. הוא שותף איתי גם בבתים הפרטיים בהרצליה".
במרץ 2024 רכשתם 50% מחברת ההתחדשות העירונית של יוסי רייק תמורת 45 מיליון שקל. למה רציתם שאספן תעסוק גם בדיור?
"חוץ מהגידול הטבעי בישראל, שהוא הגבוה ביותר במדינות ה־OECD ולא מקבל מענה, שליש משלושה מיליון הנשואים בישראל בסופו של דבר מתגרשים, והם צריכים מקום לגור בו. באירופה יש אנשים ששוכרים דירה כל החיים וזה בסדר, לפעמים זו אפילו עסקה טובה יותר. אבל הנפש היהודית רוצה לקנות דירה".
3 צפייה בגלריה
אורי מקס (מימין) וניומן באחת מחנויות רשת מקס סטוק, 2017. "הוא היה יכול לעשות את זה בלעדיי, אבל אני לא בלעדיו"
"עבדתי עם אורי מקס יום־יום. הוא היה משרד הקליטה שלי"
הפעם הקודמת שבה פגשתי את ניומן היתה ב־2017, ערב השלמת העסקה שבה רכשה קרן אייפקס פרטנרס שבניהול זהבית כהן 55% ממניות מקס סטוק לפי שווי חברה של 300 מיליון שקל. הוא ומקס היו נרגשים מאוד וקל היה לזהות אצלם את האנרגיה שסחפה אחריה גם מנהלי סניפים וספקים, אך מאז לא התראיינו עוד. באותו ריאיון ניומן בקושי דיבר עברית.
"כל החיים הייתי בעסקי הדיסקאונט", סיפר אז. "התחלתי בעסק של אבא שלי שהיתה לו חנות בשוק בסידני, עד שפתח רשת חנויות כמו מקס סטוק ומכר אותה, ובעוד עסק למכירת עודפים שהקמתי עם אחי התאום. אחרי שמכרנו את העסק החלטתי שאני רוצה לעלות לישראל. אחי עודד אותי ואמר 'לך על זה. זה יהיה הצעד הראשון לכל המשפחה', אז אמרתי 'יאללה'. היתה לי תוכנית להקים רשת חנויות כמו מקס סטוק, כי זה מה שאני ואחי הכרנו כל החיים. כשראיתי שבארץ כבר יש רשת כזאת אמרתי בהתחלה 'לעזאזל' אבל במחשבה שנייה אמרתי לעצמי: 'אני עולה חדש, העברית שלי לא כל כך טובה ושאם אני לא יכול לנצח אותם, עדיף שאצטרף אליהם, וזה באמת היה עסק טוב".
ב־2014, זמן קצר לאחר שעלה לארץ, רכש ניומן שליש מהרשת, ששווייה הוערך באותה תקופה ב־180 מיליון שקל. שלוש שנים לאחר מכן שווי הרשת הגיע ל־300 מיליון דולר, ובספטמבר 2020, כשהחברה הונפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב, שווייה הוערך ב־1.7 מיליארד שקל. בקיצור: בוננזה.
ניומן לא מהסס לרסס מחמאות כשהוא נשאל על האינטואיציה שהביאה אותו לבחור באורי מקס כאדם שראוי לצאת עמו להרפתקה העסקית ההיא. "מהפגישה הראשונה עם אורי ידעתי שאפשר ללכת קדימה. הוא היה חיובי. מחייך. חכם. נדיב. אנרגטי. היה לנו את אותו ראש של אנשים עם דנ"א של דיסקאונט. בסופו של דבר הכל מתכנס להבנה של הלקוח. אתה צריך לדעת למכור לו ולוודא שהוא יהיה מבסוט ולכן השירות חשוב לנו — זה דנ"א של הכנסת אורחים ושל להכניס את עצמך לראש של הלקוח. מבחינתנו זה הרבה יותר מרק לקנות אצל ספק זול".
תסביר.
"כל הקמעונאים יכולים לקנות כמעט כל דבר באותם המחירים. היו למשל דברים שקנינו מספקים של וולמרט. אם רוצים להצליח צריך ליצור בעסק תרבות שבה העובדים לא אדישים. במקס סטוק בנינו מודל של מנהל־שותף, ומישהו כזה שרואה מוצר שנפל על הרצפה, מיד ירים אותו ויחזיר אותו למדף. לקוחות מרגישים דברים כאלה. נוסף על כך, יצרנו במקס סטוק חוויית קנייה אחרת. עד אז מוצרים זולים נמכרו בחנויות בסגנון 'הכל בדולר' שהיו לא מוארות ועם איזה שטיח על הרצפה. הקונספט שלנו היה להפוך את הקנייה במקס סטוק לחוויה של קנייה בבית מרקחת. רצינו תאורה טובה, רצפה נקייה, וייב של הרגשה נעימה. מאיזה ספק לקנות ובאיזה מחיר, ואיזה מגוון צריך — עם זה אתה נולד. הבסיס הוא לדעת להסתכל על מוצר ולדעת בכמה תוכל למכור אותו".
כשניומן נשאל על יחסי העבודה שלו עם אורי מקס ועל חלוקת התפקידים ביניהם במשך השנים שבהן ניהלו יחד את מקס סטוק, הוא ממשיך לתת לשותף לשעבר לא מעט קרדיט. "שנינו עבדנו יחד יום־יום, שעה־שעה במשך שבע שנים. היינו באותו ראש, ועשינו הכל יחד, אבל מכיוון שישראל עדיין היתה חדשה בשבילי, והייתי עולה חדש שאפילו לא דיבר עברית — אורי היה משרד הקליטה שלי. מהצד שלו, אני חושב שהכניסה שלי לעסק נתנה לו ביטחון. לעבוד לבד זה פחות כיף ואנחנו עשינו הכל יחד, הכל. ישנו באותו חדר במלון בנסיעות לספקים בחו"ל, הגענו לכל התערוכות יחד, הלכנו יחד לספקים, את כל הפתיחות של החנויות עשינו יחד. לאחר מכן, כשמקס סטוק הפכה לחברה בינלאומית, הפכתי לשר החוץ. בעבודה שלנו יחד היתה אנרגיה שהיתה מידבקת. ספקים שפגשו אותנו רצו ללכת איתנו. לא היה שוטר רע בינינו. כשעסק כל כך טוב ובריא, לא צריך שוטר רע".
ברור שהוא קיבל ביטחון. הכנסת 60 מיליון שקל על שליש מהעסק.
"כן, שמתי כסף. אולי זה נתן לו להרגיש שבאים אנשים מחו"ל ורוצים להשקיע בעסק שלו, שמאמינים בו ושסומכים עליו, אבל כסף היה אפשר להביא מכל מקום. אם להיות כן — הוא היה יכול לעשות את זה בלעדיי, אני לא הייתי יכול לעשות את זה בלעדיו".
כנראה השלמת לאורי יכולות שאין לו כגון הובלת הרוד שואו שלפני ההנפקה עם האנגלית שלך.
"בהנפקה באמת תרמתי. 80% מהכסף שהשקיעו במקס סטוק היה כסף אמריקאי. אבל קודם כל צריך שיהיה עסק כדי שיהיה מה להנפיק, ולא רק תמונות יפות במצגת. רק אחר כך עושים רוד שואו. וכן, זו היתה הצלחה מטורפת, בזה אכן השפעתי לטובה".
אם היה לכם כל כך מוצלח, למה בעצם חיסלת את ההחזקות שלך במקס סטוק?
"אני בן אדם שאוהב לעשות שמונה דברים במקביל, וזה לא פייר לעסק שאני אשאר במקס סטוק כשאני עסוק בעוד הרבה דברים. אבל אני עדיין מדבר עם אורי הרבה. בינינו זה אף פעם לא היה רק עסקי. לאורי יש עדיין 15%־16% במקס סטוק, ואייפקס עדיין שם עם זהבית שהיא אחלה. אני אומר: 'אם אתה עושה לה כסף אתה בסדר גמור'".
איך בעצם נולדה עסקת אייפקס?
"חתם ששמע שאנחנו מחפשים הון פרטי הציע לנו להיפגש עם זהבית. כבר ב־2012 התחילו לומר שהריטייל מת והיתה אצלנו תפיסה שלא רוצים להשקיע בתחום, אבל התברר שהריטייל חי וחזק והניסיון עם זהבית היה ממש טוב. אני חושב שהיא נחמדה מאוד. אומרים שהיא יודעת להיות קשה, לצעוק, להגיד 'לא', וזה בסדר גמור. זו הסיבה שהיא הגיעה לאן שהיא הגיעה. בעיני הרבה אנשים להיות גבר חזק זה בסדר, הם חושבים שזה לא טוב אם את אשה".
היו רגעים קשים איתה?
"לא. כי כל הזמן הרווחנו כסף. בסופו של דבר זה לא כסף שלה, אלא כסף של אנשים שהשקיעו דרך קרן והיא לא אוהבת לחזור אליהם ולהגיד שהעסק לא מצליח, אבל אצלנו כל הזמן העסק היה במצב טוב".
"באוסטרליה לא היתה אנטישמיות, אבל כשהייתי מגיע לישראל אהבתי את הווייב, את החוצפה, את הגישה, ואת הבלגן. לא היה לי טוב לגדול כמו חנון באוסטרליה, וזה מה שרציתי בשביל הילדים שלי"
3 צפייה בגלריה
ניומן ואחיו התאום ריקי (משמאל). "עד היום קורה שספקים שאני מכיר ואחי לא, רואים את ריקי ונעלבים שהוא לא אומר להם שלום כי הם לא יודעים שיש שניים כמונו"
"הרגשתי בושה שלא גדלתי בישראל"
ניומן נולד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה למשפחה שבה שישה ילדים, וגדל בה עד שהוריו החליטו להגר לאוסטרליה ב־1984, כשהוא וריקי אחיו התאום היו בני 6. את הסביבה התרבותית והמשפחתית שבה גדל הוא מתאר במונחים ישראליים למדי: "הדרום אפריקאים הם כמו המרוקאים של האשכנזים", הוא קובע. "כולם מסורתיים, הולכים לבית ספר יהודי, שומרים שבת אבל לא באדיקות מטורפת. גדלנו בסביבה שבה נוסעים לבית כנסת עם אוטו בשבת".
שיתוף הפעולה העסקי עם אחיו התאום החל כשהשניים היו בני 15 בלבד. "התחלנו לעבוד בשוק בחנות של אבא וזה היה הבית ספר הכי טוב בעולם כי ככה אתה לומד הכל — מתמטיקה, פסיכולוגיה וגיאוגרפיה, כי עובדים מול אנשים מכל העולם", אומר ניומן. "יש לנו עסקים משותפים מאז שהיינו בני 20, כשפתחנו עסק של סיטונאות שבו קנינו ומכרנו עודפים. מה שמשעשע הוא שעד היום קורה שספקים שאני מכיר ואחי לא, רואים את ריקי ונעלבים שהוא לא אומר להם שלום כי הם לא יודעים שיש שניים כמונו. אגב, לכל אחד מאיתנו יש שישה ילדים".
לאחר שהשניים מכרו את העסק המשותף למכירת עודפים, ניומן החליט לעלות לארץ ("תמיד היה לי בראש שאני רוצה שהילדים שלי יגדלו פה"), וזכה לברכתו של ריקי שקיווה ששאר בני המשפחה יעלו לארץ בעקבותיו. וכך היה. "כשהגעתי הנה לפני 11 שנה היתה לי רק אחות בארץ אבל מאז הקורונה כל המשפחה שלי — אחים והורים — עלו", הוא אומר. "רובנו גרים ברעננה, והולך לנו טוב פה. כולם מבסוטים. מזג האוויר טוב. אוכל כשר. מה עוד צריך? אחי התאום שותף בכל העסקים איתי, הוא אחראי לניהול העסקים שלנו באוסטרליה ואני על הארץ".
בבית חינכו אתכם שצריך לעשות עלייה?
"אבא שלי למד באלוני יצחק בתיכון, והתנדב במלחמת יום הכיפורים אבל לא רצה לעלות לישראל. עם זאת, עוד באוסטרליה הדבר הראשון שהוא היה עושה בכל בוקר היה לקרוא את הג'רוזלם פוסט. אני זוכר שאמרתי לו 'כנראה נורא אכפת לך מישראל' והוא ענה 'זה לא אומר שצריך לגור בה', אבל כנראה עלייה זה משהו שיושב בתוך כל יהודי. בסופו של דבר עליתי בגיל 34, עשר שנים אחרי שהתחתנתי עם אשתי, שהיא ישראלית שהכרתי בביקור בארץ. כמוני, היא דתייה ליברלית, ודולה במקצוע שלה".
למה בעצם רצית לעלות?
"קשה להסביר. לא היתה אנטישמיות, והשותף שלנו בעסק של הסיטונות באוסטרליה היה לבנוני נוצרי. אבל כשהייתי מגיע לישראל אהבתי את הווייב, את החוצפה, את הגישה, ואת הבלגן. למעשה, הרגשתי בושה שלא גדלתי בישראל. לא היה לי טוב לגדול כמו חנון באוסטרליה, וזה מה שרציתי בשביל הילדים שלי".
