1 השבוע הכתה בי לרגע המחשבה, שאולי זה כבר לא משנה.
קחו לדוגמה את סרטון תשע הדקות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. זמן קצר אחרי שהסרטון עלה לאוויר, החלו לעלות גם התגובות לסרטון. ב״הארץ״ העלו כתבה שלמה על חוסר הדיוקים שבטיעוני נתניהו. עמיתי אסף ליברמן פרסם סרטון ברשתות החברתיות שבו ניתח את הסרטון של נתניהו והצביע על הפגמים שבו. ואלה רק שתי דוגמאות מתוך רבות. הכתבה היתה טובה והסרטון טוב, שניהם היו עיתונות ראויה. רק שפתאום זה הכה בי — נדמה לי שאנחנו אחרי הנקודה שזה משנה משהו. כי תשע הדקות האלה של ראש הממשלה? ובכן, אם אתם מקוראיו הקבועים של הטור הזה, תשע הדקות האלה של ראש הממשלה כלל לא היו מיועדות לכם.
כדי לנמק את עצמי, אני רוצה שתביטו בגרף הבא:
1 צפייה בגלריה
הגרף שמשקף את הקשרים בין משתמשי X שתומכים באופוזיציה (הנקודות האדומות) ובין אלה שתומכים בקואליציה (הנקודות הכחולות). השורה התחתונה זועקת לשמים: יש מעט מאוד קשר בין שתי הקבוצות
(מקור: Hiveurban)
זה אולי לא נראה כמו גרף, אלא כמו המפץ הגדול של משהו, אבל הגרף הזה מייצג דבר בעייתי מאוד. הנקודות האדומות הן משתמשי רשת X בעברית שתומכים באופוזיציה, והקשרים ביניהם. הנקודות הכחולות הן משתמשי רשת X בעברית שתומכים בקואליציה, והקשרים ביניהם.
השורה התחתונה של הגרף הזה זועקת לשמים: יש מעט מאוד קשר בין תומכי האופוזיציה לבין תומכי הקואליציה. הם מדברים מעט מאוד באופן ישיר, ומעט מאוד מידע עובר בין המחנות באופן לא מתווך. בגדול, אדם בתוך עצמו הוא גר, ומחנה בתוך עצמו עושה לייקים. אחים אנחנו, גרסת הרשתות החברתיות.
הנתונים האלה נאספו ונותחו על ידי הסטארט־אפ Hiveurban בספטמבר 2023, רגע לפני האסון, לבקשת מכון המחקר תכלית למדיניות ישראלית. המטרה היתה לבדוק עד כמה החברה הישראלית מקוטבת. הסיבה היתה דאגה קיומית: דמוקרטיה שבנויה על יסודות חברתיים מקוטבים מדי לא תצליח לתפקד כהלכה. ״כשהתחלנו ללמוד על השבר החברתי וכללי המשחק של הפוליטיקה הישראלית, הבנו שזה יושב על בסיס של חברה שהופכת למקוטבת״, סיפר לי ד״ר אלעד גיל, ראש המחקר במכון תכלית. ״יש לנו מחקר שעוסק ברשתות חברתיות וברגולציה שלהן, ורצינו לראות אם דברים שראינו במחקרים בעולם אפשר לתרגם למשהו אמפירי כאן בישראל״, הוא אומר.
Hiveurban עשו משהו די מגניב: הם ביקשו מגורם ניטרלי לחלוטין לבדוק ולנתח את מידת הקיטוב הפוליטי בחברה הישראלית, כפי שהוא משתקף ברשתות החברתיות, ובפרט ברשת הטעונה ביותר מבחינה פוליטית - X. הגורם הניטרלי לחלוטין היה מודל בינה מלאכותית. הם הזינו אותו בכל המשתמשים הפעילים ב־X העברית (לפי החברה יש כ־100 אלף כאלה), וביקשו ממנו לחלק אותם לקבוצות לפי אילו קריטריונים שבא לו.
המודל בדק את דפוסי המשתמשים. הוא בדק מי מצייץ על מה, מי עושה לייק למי, מי משתף מה, מי מדבר עם מי. אחרי קצת זמן הוא הציע דיאגנוזה: החברה הישראלית מחולקת לשלושה מחנות ברורים: הכחולים — תומכי קואליציה, האדומים — תומכי אופוזיציה, ואחרים. האחרים האלה, שעוד אחזור אליהם בהמשך, פשוט לא מתעניינים בפוליטיקה. הם מתעניינים בעיקר בספורט, ובעיקר בכדורגל (והם בערך שליש מהמשתמשים הפעילים).
אחרי שניקה את אוהדי הספורט החוצה, המודל נשאר עם שתי קבוצות עיקריות: האדומים והכחולים. והממצא המרכזי: כמעט אין קשרים בין האדומים לכחולים. הם כמעט שלא מדברים אלה עם אלה ישירות, לא משתפים מידע, לא עושים לייקים למחנה השני. שום כלום. אם תתאמצו, תוכלו לזהות נקודות לא רבות, אי שם באמצע, בכתום, ובתכלת. אלה המשתמשים המעטים שכן מסוגלים לעשות לייק לציוצים משני המחנות, או ליצור שיח חוצה מחנות. הם לא רבים, והם עיקר החיבור בין שני היקומים האלה.
ההיפרדות הזו היא הסיבה שבגללה הביקורת על סרטון תשע הדקות של נתניהו לא משנה מאוד את המציאות. לא משנה כמה סילופים, אי־דיוקים, שקרים או המצאות תמצאו בדברי נתניהו - הביקורת הזו תישאר כמעט אך ורק בגבולות הגזרה של המחנה האדום, של תומכי האופוזיציה. ומאחר שהמחנה הזה ממילא כבר משוכנע שנתניהו שקרן ורמאי, הביקורת לא מאוד משנה.
באותו אופן, רק מהצד השני, כל דברי נתניהו, כולל השקרים והסילופים, כלל אינם מיועדים לאוזני המחנה האדום, אלא רק לאנשי המחנה הכחול. למחנה שמבחינתו כל מה שנתניהו יגיד הוא דברי אלוהים חיים, גם אם מחר הוא יגיד שצריך לצאת מציר פילדלפי ולהפסיק את המלחמה. עובדה שברגע שנתניהו החליט שהגיע הזמן להסדרה מדינית בלבנון, כל שופרותיו התיישרו לימינו, למרות שחזבאללה לא מורתע, לא הושמד, לא מוגר ולא חוסל.
לכן, יש מצב שהדיאגנוזה הזו מעידה על מחלה סופנית. על כך ששום דבר כבר לא משנה יותר. שהיכולת להגיע למכנה משותף, להסכים על משהו, לבנות חיים ביחד, כבר אינה קיימת. לא שזה מכה בתדהמה, אבל אני מודה שכשראיתי את זה ככה, עד כמה זה ככה, נבהלתי מאוד.
הקיטוב נולד משסעים אמיתיים, והוגבר מאוד על ידי הרשתות החברתיות. ועדיין, למרות הרעל, אנחנו כן מצליחים לחיות יחד. הרי אין מרפאות לביביסטים בלבד, או בתי חולים ל0מולנים
2 אחרי שנבהלנו, בואו נתייחס לדברים בפרופורציה.
ב־X ישראל - הרשת הפעילה ביותר מבחינה פוליטית — יש בסך הכל כ־100 אלף משתמשים פעילים. כך לפחות לפי המחקר הזה. ומתוכם שליש בכלל לא פעילים פוליטית אלא רוצים בסך הכל לריב על כדורגל כמו אנשים נורמלים. מה שאומר שכולה 60 ומשהו אלף איש הם שעושים את כל הרעש שמחריש את החיים שלנו כאן. זה לא המון. זה הזנב שמכשכש בכלב. אם אתם רוצים להפחית את כמות הרעל בחייכם, צאו מ־X. באמת, פשוט צאו. לא תחמיצו דבר, ותוכלו לדבר עם אנשים בנועם במקומות אחרים. לפני כמה חודשים מחקתי את האפליקציה מהטלפון שלי וחיי השתנו לטובה. מילאתי את הזמן שהתפנה בדברים אחרים, בין השאר בפעילות באינסטגרם. שם הכל חמוד וטעים ונוצץ. זה בלוף מוחלט, אני יודע, אבל לפחות לא רעיל לי. נסו גם אתם. מצאו את הקהילה שלכם. תנו למרעילים לדבר לעצמם ולבוטים שלהם.
פרט לכך, לא המצאנו את זה. הקיטוב הזה קיים במדינות רבות, ארצות הברית בראשן אבל ממש לא רק. הוא נולד משסעים אמיתיים, והוגבר מאוד על ידי הרשתות החברתיות. הכל נבדק כבר במחקרים רבים. ועדיין, למרות הרעל, למרות שאנשים רבים עובדים בלהרעיל, עובדה היא שאנחנו כן מצליחים לחיות ביחד.
אם הייתם חולים לאחרונה ונזקקתם לשירותי מערכת הבריאות, גיליתם שאין מרפאות לביביסטים בלבד, או בתי חולים ל0מולנים עוכרי ישראל בלבד. אנחנו הולכים לשוק ואוכלים יחד. אנחנו מתעצבנים על נהגים בכביש יחד. אם אתם חלק משוק העבודה הישראלי, אז אתם יודעים היטב שהישראלים מצליחים לשים בצד את המחלוקות הפוליטיות ולעבוד יחד לטובת מטרות עסקיות משותפות, לטובת הצלחת החברה והרווח האישי שלהם.
גם כל החרמות הכלכליים־פוליטיים הילדותיים של השנה האחרונה התנפצו בזה אחר זה אחר זה. כל הבנקים עדיין איתנו, גם כל חברות הסלולר, אפילו מאפיית אנג'ל. השורה התחתונה שלהם מושפעת מתנאי המקרו והמלחמה, לא מהבל הפה של שופר כזה או אחר, קולני ככל שיהיה, עם קבוצת טלגרם ענקית ככל שתהיה לו. איזה פלא, גם כשמכונת הרעל מטפטפת עמוק עמוק לתוך הנשמה, יש מקומות שאליהם היא לא מצליחה לחדור. פרופורציות.
אחרי שהתייחסנו לדברים בפרופורציה, בואו נתעשת. כי זה כן משנה.
קודם כל ברמה העקרונית — על שקרים צריך להצביע, שחיתויות צריך לחשוף, כוונות להפוך את מדינת ישראל למדינה לא דמוקרטית צריך להוקיע. ולו מהסיבה שזה הדבר המוסרי הנכון לעשות.
הסיבה השנייה היא מעשית: אם נניח למכונה לעשות את שלה, בסופו של דבר היא כן עלולה להרעיל את הכל, גם את הערוגות הבריאות. המכונה כבר מזמן אינה מסתפקת רק בגבולות X וטלגרם. היא חיה ובועטת יום־יום מעל גבי מסכי הטלוויזיה של ישראלים רבים. זה נזק חברתי עמוק וארוך טווח — חברתי, כלכלי, אפילו ביטחוני — ואנחנו מוכרחים להתנגד לו. בלי הביקורת, בלי האכפתיות, בלי תשומת הלב, יהיה גרוע יותר. "המצב הזה מסוכן מאוד, כי אנשים שהם לא בתוך השיח של המחנה שלך הופכים להיות בלתי נורמליים, ולכן לא לגיטימיים", אמר לי ד״ר גיל מתכלית, "זה משהו שלאורך זמן מאוד מקשה לקיים חברה דמוקרטית. המחקר לא יודע להגיד באופן נחרץ אם עברנו את נקודת האל־חזור, אבל כל עוד אנחנו לא בטוחים — כדאי להילחם".
הוא צודק. כל עוד יש סיכוי להפוך את המשוואה, לשנות את תמונת הגרף הזו - אנחנו מוכרחים לבקר, להילחם, להביע את דעתנו, להתנגד. אנחנו מוכרחים, אחרת החיים שלנו יהפכו להיות בלתי נסבלים על מלא.
3 ההתנגדות היא הכל. בראש ובראשונה, היכולת שלכם לממש את חופש הביטוי, לפתוח את הפה ולהביע את דעתכם על הממשלה. אל תזלזלו בזכות הזו. אנשים מתו עליה בזמנים אחרים ובמדינות אחרות, ומוטב שנשתמש בה, כל עוד זה אפשרי. גם היציאה להפגנות, גם הפעילות האזרחית במישורים נוספים כגון עמותות, תנועות, התארגנויות, מכוני מחקר, הכל. כל זה התנגדות. ויש עוד.
כן, כולנו עייפים. כן, לאחרונה כל התנגדות נראית חסרת תוחלת. נראה כאילו שום דבר כזה לא יזיז את הממשלה. וגם קר, ומחשיך מוקדם. אבל זה לא נכון. ביומה הרביעי של הממשלה הרעה הזו, שר המשפטים הכריז כיצד הוא מתכוון לשנות את שיטת המשטר הישראלית. מאז חלפו יותר משנתיים ושום דבר מזה (כמעט) לא קרה. הסיבה היחידה לכך - היחידה - היא ההתנגדות הציבורית הרחבה, על כל צורותיה. זה נכון שיחסי הכוחות כעת שונים מאשר בתחילת דרכה של הממשלה, זה נכון שיש דברים שההתנגדות עדיין לא מצליחה להשיג (ובראשם, השבת החטופות והחטופים), ועדיין, הסיבה היחידה שהממשלה הזו לא מצליחה לבצע את זממה בדמוקרטיה הישראלית היא ההתנגדות שמציבים מולה. ההתנגדות האזרחית, הציבורית, המשפטית, התקשורתית.
להתנגד זה מעייף. אבל להגר ולחיות במדינה אחרת, בזרות מזהירה, מעייף יותר. והכי מעייף לחיות תחת שלטון לא דמוקרטי. שלטון עם כוח בלתי מרוסן, עם כוחות ביטחון שסרים לכל גחמה פוליטית, עם מאסרים פוליטיים, בלי בית משפט שיבלום אותו, בלי תקשורת שתבקר אותו, בלי אפשרות להחליף אותו. ולכן ההתנגדות היא האופציה היחידה שנותרה. גם בחורף, כשקר, גם כשאתם מרגישים לגמרי לבד. אתם לא יכולים להפסיק. כולנו יחד בתוך המדמנה הזו. הביחד הזה הוא כוח אדיר. אחרת הם לא היו כל כך מתאמצים להילחם בו, ובנו.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
