הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
יום שני לפני עשרה ימים היה אמור להיות יום חג עבור מאנדיי. רועי מן וערן זינמן, המייסדים והמנכ״לים המשותפים, אומנם הודיעו כבר בסוף הקיץ כי חברת התוכנה הגיעה לקצב הכנסות שנתי של מיליארד דולר, אבל בדו"חות הרבעון השלישי שהתפרסמו באותו יום נקודת הציון היתה אמורה להפוך לחגיגה.
זה לא קרה. מאנדיי אכן הצליחה לדלג מעל הרף שלא הרבה חברות הייטק ישראליות הצליחו לחצות, אבל את המשקיעים האמריקאים בנאסד״ק זה ריגש פחות. מדוע? כנראה אפקט ההפתעה מביצועיה התפוגג, ודווקא ההייפ שהיה מנת חלקה של המניה בחודשים האחרונים ניפח את הציפיות ממנה מעבר לכל פרופורציה. וכך, הדו"חות הטובים בסך הכל שפרסמה החברה זכו לכתף קרה מוול סטריט, שלא התרשמה במיוחד מהצמיחה הצפויה של קרוב ל־30% ברבעון. התוצאה: מניית מאנדיי קרסה ב־15% ביום אחד וקרוב ל־3 מיליארד דולר גולחו משווי השיא של 16 מיליארד דולר שאליו הגיעה רק יום לפני כן. כשמן וזינמן נשאלו מה הסיבה לצלילה החדה הם משכו כתפיים ואמרו בפשטות "אין לנו שליטה על הציפיות בשוק".
הציפיות ממאנדיי בחודשים האחרונים אכן היו בשמים, אבל דווקא לכל אורך הדרך שעשתה החברה, אף אחד לא ציפה ממנה ליותר מדי. אם לפני כמה שנים היו שואלים משקיעים בתחום איזו מחברות ההייטק הצעירות המקומיות תגיע ראשונה, או בכלל, להכנסות של מיליארד דולר בשנה, מעטים היו מהמרים על מאנדיי. אחרי הכל, לא מעט משקיעים שהיום מרגישים תחושה עמוקה של פספוס זלזלו אז במערכת ניהול העבודה שלה כל כך שהם כינו אותה "אקסל צבעוני". צמד המילים המקטין היה גם מה שמן וזינמן שמעו לא אחת כנימוק לסירוב להשקיע בחברה שהקימו ב־2012, הנפיקו ב־2021, ושלוש שנים לאחר מכן כבר הביאו לנקודת ציון כה משמעותית.
מן: "אנחנו לוקחים בחשבון שאולי לא נגיע לממדים של סיילספורס, שיש לה הכנסות של 35 מיליארד דולר בשנה ושווי שוק של 300 מיליארד דולר, אבל זו ההזדמנות שלנו לעשות את הקפיצה. כרגע"
גם אחרי המפולת ביום שני שעבר, החברה שמאחורי "האקסל הצבעוני", כמעט הכפילה את שוויה מאז ההנפקה, והיא נסחרת כיום סביב שווי של 13.1 מיליארד דולר — שמקנה לה מקום ברשימת חמש החברות הישראליות הגדולות ביותר. אלא שמה שמעניין אצל מאנדיי אינו רק שווי השוק שלה אלא בעיקר הכנסותיה. בדרך להכנסות של מיליארד דולר בשנה חברות חייבות לחצות תהומות ששום הייפ או סנטימנט רגעי מצד המשקיעים לא יכולים לגשר עליהן. בדיעבד, דווקא העובדה שהיא סומנה בתחילת דרכה כאנדרדוג היתה זו שעזרה לה להגיע לאן שהגיעה.
איך זה קרה? אם בוחנים את התנהלות המייסדים והמנכ"לים המשותפים, שמקפידים לעשות הכל יחד, לרבות צעידה משותפת למשרד ובחזרה מדי יום, המפתח הוא להמשיך להתנהג כסטארט־אפ. עברו הרבה שנים מאז שמן וזינמן נפגשו באחת מיחידות הטכנולוגיה של צה"ל, אבל משהו בדינמיקה ביניהם ובמה שהם מקרינים כלפי העובדים בחברה משדרים מסר שהכל עדיין פתוח, בלתי אמצעי ואפשרי.
"חשוב לנו לשקף את מה שבאמת קורה במאנדיי היום, ולתחושתנו זה שונה מאוד ממה שחושבים עלינו בחוץ", פותח מן (46), "המבוגר האחראי" והסולידי יותר מהשניים. "אנחנו עכשיו טינאייג'ר, על אף שכולם בטוחים שאנחנו כבר בני 40 פלוס", מדגיש זינמן (41), שלא מתייחס לגילו אלא למאנדיי כפי שהוא רואה אותה. "אנחנו רואים את החברה כיום ככזו שנמצאת בשלב ההתבגרות. זה אומר שאנחנו לא מקובעים, אלא מתחילים לשנות את החברה כדי לקפוץ לסדר גודל אחר. אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לגדול עוד פי עשרה, אבל בחוץ לא מבינים את זה. אנחנו בכלל לא במנוחה ובנחלה, אלא מאוד אמביציוזיים ועוד רחוקים מלמצות את הפוטנציאל של החברה".
מן, הצלע הממוסדת יותר בזוגיות הממושכת והצפופה, מספק הסבר מעמיק יותר: "רוב החברות שמגיעות לנתח משמעותי מהשוק שלהן פשוט רוכבות על הגל וצומחות בנחת יחד עם השוק, אבל אנחנו לא כאלה. אנחנו רק בהתחלה. נכון שאנחנו מובילים בקטגוריה המקורית שלנו — תוכנות לניהול פרויקטים — אבל נכנסנו לעוד שלוש קטגוריות חדשות לגמרי, ושם אנחנו רק בהתחלה. עובדים חדשים שמצטרפים לחברה אומרים שמבחוץ לא מבינים מה הולך כאן. הם חשבו שאנחנו כבר עייפים", הוא צוחק.
זינמן: "בתחילת הדרך המשקיעים שאלו אותנו הרבה על הניהול המשותף ועל חלוקת התפקידים בינינו, אבל בוול סטריט מעריכים היום חברות שהמייסדים שלהן מובילים. הם חושבים על אמזון ועל אפל ועל מטא"
אפשר להבין מדוע מאנדיי נתפסת כחברה אניגמטית ומאוד לא סקסית — אחרי הכל היא בסך הכל פיתחה תוכנה שמסייעת לארגונים לנהל פרויקטים - מעדכון של עובדים אחרים בהתקדמות העבודה עד שרטוט סקיצות שכולם יכולים לראות במקביל. השוק שבו היא פועלת תחרותי מאוד ורווי במוצרים דומים, וגם המחסום הטכנולוגי שבו לא גבוה במיוחד. אז מה הופך אותה לכזה סיפור הצלחה? כנראה יכולתה לפצח משהו בהרגלי העבודה של ארגונים, באופן שבו נוח לאנשים לתקשר ולעבוד יחד. המשתמשים מעידים על תוכנה נוחה ואינטואיטיבית, לא מתובנתת יותר מדי, פשוטה לתפעול ולא מנדנדת כמו סלאק, למשל, שמפציצה אותם בהודעות. נוחות ההטמעה שלה באה לידי ביטוי אחרי 7 באוקטובר, כאשר בן לילה כמעט כל החמ"ל האזרחי שהוקם עבד על התוכנה של מאנדיי.
אבל בצד הפשטות כמותג, ההתרחבות המהירה של מאנדיי מבוססת במידה רבה על האופן שבו ארגונים קונים ומטמיעים בתוכם תוכנות חדשות. בניגוד לחברות אחרות שכופות על משתמשים בארגונים את השימוש בתוכנה שלהן באמצעות מכירה מרוכזת, במאנדיי לרוב מעדיפים להתחיל ממחלקה אחת בארגון ש"תדביק" בבשורה את יתר המחלקות. כך מאנדיי לא רק מוסיפה לעצמה לקוחות חדשים, אלא גדלה גם בתוך הארגונים שבהם כבר יש לה דריסת רגל. השיטה הזאת מסבירה גם את אחד הנתונים החריגים שמאפיינים את החברה — מאז שהונפקה שיעור שימור הלקוחות שלה גבוה מ־100% באופן עקבי. המשמעות היא שמאנדיי מתרחבת בתוך לקוחותיה הקיימים, שמשלמים לה על יותר משתמשים. היא אומנם עוד לא דחקה החוצה תוכנות כמו ג'ירה, שמשמשות ארגוני פיתוח, אבל היא מכרסמת בכל השוק.
במקביל החברה מתפתחת לכיוון ארגוני ענק כגון בנקים, ולא מסתמכת על החדרת המוצר שלה לתוך סטארט־אפים אחרים. ההתמקדות החדשה בלקוחות גדולים איפשרה בתחילת השנה למאנדיי לצאת למהלך לא טריוויאלי של העלאת מחיר רישיון השימוש במוצריה, בלי לאבד לקוחות או לפגוע במהירות הצמיחה שלה.
את השנה הנוכחית מאנדיי עתידה לסיים עם הכנסות של כ־970 מיליון דולר, רווח תפעולי של 100 מיליון דולר ותזרים מזומנים של רבע מיליארד דולר. גם הרווחיות הגולמית הגבוהה — כ־90% מההכנסות — הופכת את החברה לחריגה בנוף החברות שהוקמו במקביל לה וקידשו את הצמיחה תוך הקרבת הרווח. מאנדיי כבר לא יכולה להכפיל את עצמה מדי שנה כפי שעשתה לפני ההנפקה, אך בארבע השנים האחרונות היא שומרת על קצב צמיחה דו־ספרתי גבוה.
בהתאם, מאנדיי צומחת בקצב מסחרר גם בהיקף כוח האדם שהיא מעסיקה: יש לה קרוב ל־2,500 עובדים, מהם כ־1,100 בישראל. לפני חמש שנים העסיקה 600 עובדים בלבד, וכשהונפקה לפני שלוש שנים היו לה 800 עובדים. הגידול המהיר מייצר צורך במקום, ומאנדיי, שחולשת כיום על חצי ממגדל רובינשטיין בן 35 הקומות בתל אביב, מחפשת משרדים חדשים. כך אמורה להיוולד אחת מעסקאות שכירות הנדל"ן הגדולות בישראל: בימים אלה החברה במשא ומתן מתקדם לשכור כשליש משטחי המשרדים במגדל הספירלה שבונה קבוצת עזריאלי בצומת השלום בעיר, תמורת 800-700 מיליון שקל לעשר שנים.
"את רוב מה שקורה בחברה לא אנחנו יזמנו"
אף שמאנדיי הפכה בתוך עשור מסטראט־אפ קטנטן לחברת ענק, המייסדים טוענים שהם לא מרגישים תחושה של אובדן שליטה ביציר כפיהם. "לא חיפשנו את השליטה אף פעם, אלה הדברים שמשאירים אותך מאחור", אומר זינמן. "את רוב הדברים שקורים היום בחברה לא אנחנו יזמנו. אנחנו לא מכתיבים מלמעלה, אלא נותנים לאנשים ליזום ולהתבטא. זה גם מוריד מאיתנו חלק מהלחץ, לא הכל צריך לבוא מאיתנו".
ועדיין, יש הבדל גדול בין צמיחה מהירה במספרים קטנים לצמיחה מהירה כשהחברה כבר שווה מיליארדים.
זינמן: "תמיד חלמנו בגדול. כשהיו לנו הכנסות שנתיות של 15־20 מיליון דולר, יעד ההכנסות שהופיע על הקיר במשרדים היה מיליארד דולר. בגלל היעד הזה בקושי ראו את השנתות — 20 מיליון דולר כל אחת — וכולם צחקו עלינו. אבל לנו היה ברור שזו הדרך לשם, והנה זה התממש. עכשיו אנחנו פשוט מעדכנים את היעד ל־10 מיליארד דולר. לא היינו עושים את זה אם לא היינו מאמינים באמת שאפשר לבנות פה חברה בסדר גודל בינלאומי. המתחרים שלנו הגיעו ל־10 מיליארד דולר בהכנסות, וזה אפשרי. להגיד לך שאנחנו מבינים כבר עכשיו את כל מה שצריך לעשות כדי להגיע לשם? לא. יכול להיות שנצליח ויכול להיות שניכשל, אבל יש לנו את כל האמצעים כדי להגיע לשם. אני יכול להעיד על עצמי שאני מרגיש עכשיו בדיוק כפי שהרגשתי כשהיו לנו הכנסות של 20 מיליון דולר ושאפנו למיליארד דולר. אולי אני אופטימי מדי".
מן ממהר לספק חיזוק "מדעי" יותר: "זה לא שאנחנו ממציאים או חולמים. אנחנו רואים שגם השוק מתחיל להשתכנע. כשהנפקנו בוול סטריט השוו אותנו לחברות כמו Asana או Smartsheets. כששאלתי את המשקיעים מתי הם יפסיקו להשוות אותנו אליהן ויאמינו שנהיה הרבה יותר גדולים, הם ענו לי שמאנדיי צריכה להסביר טוב יותר לעולם שהיא פלטפורמה, ולא חברה של מוצר אחד. אז עשינו את זה, וכבר היום אנליסטים כותבים שאנחנו 'מיני סיילספורס'. כשהנפקנו המכפיל שלנו היה הכי נמוך מבין המתחרים והיום הוא הכי גבוה, המניה של מאנדיי בעשירייה הראשונה של חברות SAAS בעולם (חברות שמוכרות את התוכנה שלהן כמנוי חודשי). אנחנו לוקחים בחשבון שאולי לא נגיע לממדים של סיילספורס, שיש לה הכנסות של 35 מיליארד דולר בשנה ושווי שוק של 300 מיליארד דולר, אבל זו ההזדמנות שלנו לעשות את הקפיצה. כרגע".
3 צפייה בגלריה
מן, זינמן ועובדי מאנדיי בהנפקה בניו יורק, יוני 2021. החברה כמעט הכפילה מאז את שווי השוק שלה, שעומד כיום על 13.1 מיליארד דולר
(צילום: Nasdaq)
"אני מבין שזה מרגש לקנות חברה"
במאנדיי רואים את פאלו אלטו נטוורקס שהקים ניר צוק כמודל לחיקוי בהתרחבות לעוד ועוד קטגוריות, כדי לספק ללקוחות פלטפורמה אחת שכוללת בתוכה את כל הצרכים בתחום התוכנה הארגונית. אבל המציאות שבה החברה פועלת שונה למדי מזו שבה פועלת ענקית הסייבר של צוק. בניגוד לשוק הסייבר, שאין בו שחקני ענק אלא הרבה מאוד חברות קטנות, בשוק שלה מאנדיי פוגשת גורילות שגדלו בין השאר באמצעות רכישת חברות קטנות יותר. מאנדיי לעומת זאת מתעקשת לפתח הכל לבד, במעין סטארט־אפים פנימיים, ועד כה עדיין לא רכשה חברות אחרות. לאור העובדה שהחברה מחזיקה יתרת מזומנים של כמיליארד דולר, בשוק ההון כבר מצפים שהיא תלך לכיוון, אבל מן וזינמן מתעקשים שעוד לא מיצו את הצמיחה האורגנית.
"אני מבין שזה מרגש לקנות חברה", אומר מן בציניות, "אבל אנחנו לא עובדים לפי הפרמטרים האלה. אינטגרציה של חברה אחרת זה מאמץ גדול, ואנחנו עדיין צומחים מהר באופן אורגני. זה שריר שעדיין לא הפעלנו, אבל אנחנו כל הזמן מסתכלים על השוק, ומקבלים פניות".
במקביל, מאז ומתמיד היה במאנדיי חשש כבד מהצד ההפוך של המשוואה — להימכר. הרתיעה מאקזיט מוטמעת בדנ"א של החברה עמוק עד כדי כך שב־2021, עם פרסום תשקיף ההנפקה, התברר שמן מחזיק בה ב"מניית מייסד" — כלי שמאפשר לו להטיל וטו בהצבעות הדירקטוריון במגוון נושאים, שהחשוב שבהם מבחינתו הוא מכירה של מאנדיי.
לעניין השליטה בעתידה של מאנדיי יש ביטוי נוסף: הנתח החריג בגודלו שמן מחזיק בה — 11.2%. המשמעות היא שיחד עם מימושי מניות חסומות ואופציות, שמסתכמות בכ־100 מיליון דולר לכל קטגוריה, על הנייר מן שווה כיום כמעט 1.5 מיליארד דולר, סכום שהופך אותו לאחד האנשים העשירים בישראל. ההחזקה של זינמן קטנה יותר, רק 4.4%. ועדיין, גם לאחר הצניחה האחרונה במניה, החזקותיו שוות קרוב ל־600 מיליון דולר.
עד לא מזמן בעלת המניות הגדולה ביותר במאנדיי היתה קרן ההון סיכון אינסייט של ג'ף הורינג, שהשקיעה בה מתחילת הדרך. לאחר ההנפקה החזיקה אינסייט ב־28.7% ממאנדיי, אלא שהיא מכרה את מרבית החזקותיה בה בסוף 2023, וכיום היא כבר לא מוגדרת בעלת עניין. הורינג עדיין מכהן כיו"ר הדירקטוריון של החברה, אך מאז המימוש של הקרן שלו, מן הוא בעל המניות הגדול ביותר.
כשמן נשאל אם שווי השוק הנוכחי של החברה גורם לו לחשוש פחות מאפשרות מכירת החברה, הוא אומר ש"כשהיינו פרטיים אכן סיכלנו כל דרך אפשרית לרכישה, ומאז שאנחנו ציבוריים יש סעיף מיוחד בתשקיף. אנחנו פסלנו את זה תמיד על הסף, כדי שלא יהיה פיתוי בכלל. צריך לעמוד מאחורי הכוונה להיות חברה גדולה".
3 צפייה בגלריה
מערכת ניהול העבודה של מאנדיי. המשקיעים שסירבו להשקיע בחברה בתחילת דרכה כינו אותה בזלזול "אקסל צבעוני"
"מבחינתנו AI זה לא איום, אלא חיזוק"
בואו נדבר על התחרות. אתם פועלים בשוק חזק ומטבע הדברים הוא מושך אליו עוד ועוד מתחרים.
"העניין הוא שאנחנו מרחיבים את השוק שאליו אנחנו פונים. אנחנו כל הזמן מוסיפים עוד ועוד מוצרים. הפלטפורמה שלנו הולכת לשנות את עולם התוכנה של העבודה".
באיזה אופן?
"תוכנות אחרות — למשל ג'ירה — בנויות לצורך מאוד מסוים. אנחנו בנינו פלטפורמה שעליה אפשר להוסיף עוד ועוד מוצרים. לדוגמה, בתוך שנה הגענו למקום הרביעי בשוק ה־CRM (מערכות לניהול קשרי לקוחות) לארגונים בינוניים". זינמן: "חברות ענק כמו מיקרוסופט, גוגל וסיילספורס מתחרות בהמון קטגוריות וההצלחה בנויה גם על מותג. לכן אנחנו גם מסתכלים היום על מאנדיי כעל מותג ולא מוצר".
ועדיין, השמות הגנריים לתוכנות האלה הם "ג'ירה" או "סיילספורס", והטרנד החזק היום הוא להכריז שיש לך "פלטפורמה".
"ג'ירה פונה לתחום מאוד מסוים של ניהול ארגוני פיתוח, אבל אנחנו מובילים בניהול תהליכים ופרויקטים בכל הארגון. בתחום ה־CRM לא רצינו לפנות מיד לארגוני ענק, ולכן אנחנו לא מתחרים בנייס או בסיילספורס, אלא בחברות כמו HubSpot. זה נכון שאנחנו צריכים להוכיח שאנחנו באמת פלטפורמה ולא רק אוסף תוכנות, אבל לנו יש 200 תעשיות שמשתמשות במערכת, וזה מוכיח שמדובר בפלטפורמה. אין ארגון שאנחנו לא מסדרים לו את התהליכים בתוך כמה דקות", טוען מן.
מה לגבי האיום של הבינה המלאכותית שאולי תייתר בקרוב תוכנות כמו זו של מאנדיי? נייס איבדה כמעט חצי משוויה על רקע החששות האלה.
"מבחינתנו AI זה לא איום, אלא חיזוק", אומר מן. "יש משקיעים שהעבירו את כל הפורטפוליו שלהם למניות שקשורות ל־AI וחלק מהמשקיעים האלה השקיעו גם במאנדיי. כשגם אני הופתעתי מכך, הסביר לי משקיע כזה שהוא לא מסתכל בהכרח על טכנולוגיות AI, אלא על תחומים שיתחזקו כתוצאה מאימוץ בינה מלאכותית, ושמבחינתו מאנדיי בתוספת AI זה חזק. למה? כי יש לנו תשתית טובה מאוד להטמעת טכנולוגיות כאלה שבסופו של דבר הן כמו שפת תכנות חדשה. השיבוש ינבע מאופי השימוש. באמצעות בינה מלאכותית מאנדיי יכולה לספק עולם שלם של ידע על סיכונים בפרויקט, וזה משהו שבני אדם יכולים להבין ולהעריך רק בדיעבד".
בדרך כלל, כשחברות ישראליות גדלות בסדר גודל דומה לזה שמאנדיי חווה, עולה האפשרות להעמיד בראשן מנכ"ל אמריקאי. אתם לעומת זאת שני מנכ"לים ישראלים. איך אתם מחלקים ביניכם את האחריות?
זינמן: "אין בינינו חלוקה. אנחנו מאוד משלימים אחד את השני, וכמעט שלא רבים. אם אחד מאיתנו לא נמצא, השני יכול לקבל החלטות וזה בסדר. "בתחילת הדרך המשקיעים שאלו אותנו הרבה על הניהול המשותף ועל חלוקת התפקידים בינינו, אבל בוול סטריט מעריכים היום חברות שהמייסדים שלהן מובילים אותן. הם חושבים על אמזון ועל אפל ועל מטא. רועי ואני מבלים המון שעות יחד, ההליכה ברגל אל המשרד ובחזרה הביתה היא הזמן הכי טוב שלנו ביום", אומר זינמן.
מן: "זה דווקא עוזר לנו לתת פידבק, כי כשאתה לבד אתה לא יודע להגיד איפה אתה חלש יותר. הצורך להחליף את המייסדים המנכ"לים הוא משהו מאוד ישראלי. בפועל, המשקיעים רוצים שהמייסד יוביל את החברה".
מן: "זה נכון שאנחנו צריכים להוכיח שאנחנו פלטפורמה ולא רק אוסף תוכנות, אבל לנו יש 200 תעשיות שמשתמשות במערכת, וזה מוכיח שמדובר בפלטפורמה. אין ארגון שאנחנו לא מסדרים לו את התהליכים בתוך כמה דקות"
במצב הנוכחי של מלחמה, חוסר יציבות וקושי להזמין טיסות, אין לחץ מצד המשקיעים שלפחות אחד מכם יעבור לארצות הברית?
"לא קיבלנו אפילו פעם אחת שאלה או בקשה כזאת. המשקיעים דווקא מתלהבים מכך שיש כאן מרכז פיתוח גדול. הם לא בלחץ מהמצב. בשיא הלחימה 12% מהעובדים בישראל היו במילואים, וגם עכשיו יש לא מעט שגויסו לצפון, אבל מעבר לדחייה קלה של תוכניות פיתוח וקידום של יוזמות חדשות, לא הורגשה אצלנו השפעה של המלחמה".
יכול להיות שאתם כבר לא נתפסים כחברה ישראלית?
"מאנדיי היא חברה גלובלית ש־55% מעובדיה פועלים מחוץ לישראל, כך שמה שישראלי או לא מתחיל להיטשטש, אבל בישיבות ההנהלה אנחנו עדיין מדברים עברית", אומר זינמן.
לקראת סיום השיחה חשוב למן ולזינמן להפריך מיתוס שהשתרש, שלפיו מאנדיי היא ספין־אוף שיצא מוויקס. המיתוס בא לעולם אחרי שהשניים הכירו ביחידה 9900 של אמ"ן, ומן גייס את זינמן הצעיר לצוות מיוחד שהוא הוביל כמילואימניק. אחר כך פנו השניים לדרכים נפרדות. מן עבד בוויקס וזינמן בקונדואיט, ובשלב מסוים נבט במוחם הרעיון שלימים יהפוך למאנדיי. "נכון שבהתחלה ישבנו בבניין של וויקס והם היו הלקוח הראשון, אבל הרעיון היה לגמרי שלנו", מספר מן. "רציתי סטארט־אפ משלי וכל מה שוויקס עשו זה לתת לנו חדר. אפילו חלון לא היה בו". עם זאת, מנכ"ל וויקס אבישי אברהמי בהחלט האמין בחזון של השניים וגם השקיע בו. הוא עדיין מחזיק באחוז אחד ממניות החברה (כ־113 מיליון דולר), וגם מכהן בדירקטוריון שלה. למרבית האירוניה, שוויה של וויקס שהוקמה ב־2006 נמוך כיום בכ־25% משוויה של מאנדיי.
אז אפילו לא נקראתם מאנדיי, אלא בשם המוזר dapulse.
"השנה כבר היתה 2016, היו לנו הכנסות של 20 מיליון דולר, והמשקיעים מאוד פחדו משינוי פתאומי של השם. אבל אנחנו בכל זאת התעקשנו, כי קיבלנו עליו לא מעט פידבק שלילי. אנשי המכירות שלנו אמרו שבכירים בארגונים לא רצו לחתום על עסקאות מול חברה עם שם כזה שהוא דיבור רחוב סלנגי. השם לא תפס. כולם אמרו לנו לא לשנות את שם החברה, אנחנו רעדנו ובכל זאת שינינו לבסוף. מאנדיי זה שם מאוד זכיר וגם מעורר רגש. אנשים לא אוהבים את היום הראשון של שבוע העבודה, וכולם מרגישים משהו כלפיו. זו הוכחה ליכולת שלנו להשתנות, ומאז אנחנו הולכים עם השם עד הסוף. אפילו את הדו"חות הכספיים אנחנו מפרסמים תמיד ביום שני השני בחודש הפרסום".
