תמונת המהלכים הבינלאומיים נגד ישראל שתיפרס להלן מבהילה. 14 חודשים לתוך המלחמה, ישראל מצויה בבידוד בינלאומי חסר תקדים, מדממת לא רק מבפנים אלא גם מבחוץ. כל יום שעובר מהדק את המצור עליה עוד יותר, מחברות התעופה הזרות שנגרעות מהלוח בנתב"ג, דרך ממשלות שמסרבות למכור לישראל נשק ואמנים שהופעותיהם מבוטלות על רקע זהותם, עד שיתופי פעולה אקדמיים שנקטעים בפתאומיות וחברות תשתית בינלאומיות שמחליטות לצאת מפרויקטים בארץ. לעתים החרם גלוי, הרבה פעמים הוא "אפור". לעתים הוא מנומק בחשש ביטחוני, לעתים אין לו שם או נימוק, אבל הוא נוכח בפועל. כל אחד ואחד מאיתנו מושפע ממנו – בכיס, בחופש התנועה, בחירות להזדהות כישראלי, באופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו.
הבידוד הזה לא נולד ב־7 באוקטובר. אנטישמיות היא תופעה עתיקת יומין, אנטי־ישראליות מלווה אותנו מקום המדינה, ותנועת ה־BDS שקוראת לחרם גורף על ישראל כבר נוסדה ב־2005. ועדיין, ניסיון ההפיכה המשטרית שהחל בינואר 2023 הפיח מחדש חיים ביוזמות הללו והתחיל להרחיק אותנו ממשפחת המדינות הדמוקרטיות. ההשפעה של הטבח האיום ב־7 באוקטובר, שהוציא את ישראל למלחמה צודקת כשכל העולם כמעט ניצב לצדנו, התפוגגה מזמן. מה שנשאר הוא ממשלה שמחזירה לחיים את הניסיונות לריסוק הדמוקרטיה, מתעקשת לא לסיים את המלחמה, ורוכבת על הנהי של "העולם כולו נגדנו" במקום לפעול באופן אפקטיבי להוציא את ישראל מהבידוד האיום שנקלעה אליו. וכולנו, כאזרחים, לכודים במעגל הזה.
"המהלכים הבינלאומיים נגד ישראל, מפחידים ככל שיהיו, הם רק קצה הקרחון", מנסח דן קטריבס את החשש הגדול. "הבעיה החמורה יותר היא החרם השקט, הסמוי - והחשש שהחרם הזה יקבל רוח גבית מצווי המעצר שבית הדין הפלילי בהאג הוציא לנתניהו וגלנט", אומר קטריבס, יו״ר ארגון הגג של לשכות המסחר הדו־לאומיות בישראל ויועץ בכיר להתאגדות התעשיינים. "אחרי האג, ישראל, מבחינת הדימוי, מואשמת בפשעי מלחמה. זה יחלחל והרבה דברים יכולים לנבוע מזה".
למשל?
״למשל קרנות הון נורבגיות, שלא משקיעות בחברות נשק בגלל קוד אתי, עלולות להחליט שהן לא משקיעות במדינות שחשודות בפשעי מלחמה. נכון שדבר עדיין לא הוכח, אבל אם אני יועץ משפטי של חברה כזו, אני עשוי להמליץ לה לא להשקיע בישראל כי למה להסתבך - ואנחנו כלל לא נדע מזה, כי זה נעשה בדלתיים סגורות. קחי לדוגמה את מה שקרה עם אפל, שלא התחילו להפיץ את הסדרה 'טהרן' כי הם לא רוצים להיות מזוהים עם ישראל. זו בעיה של חרם שקט, שעלול להתעצם בגלל צווי המעצר, שדוחק עוד יותר את ישראל לקטגוריה של מדינה מצורעת".
מה הממשלה צריכה לעשות?
"בשנות התשעים, כשהייתי במשרד האוצר והרשות ללוחמה כלכלית היתה באחריותי, תפקידה היה לשכנע מדינות לחוקק חוקים נגד החרם הערבי ולא לשתף איתו פעולה, והצלחנו. ברוב מדינות המערב עברה חקיקה נגד החרם. כך שמבחינת ה־G2G, ממשלה לממשלה, הצלחנו במשך השנים להגביל את החרם עלינו. מה שקרה מאז הוא שזה הפך מחרם ממשלתי ממוסד לחרם עממי, שמובל על ידי עמותות ופעילות של החברה האזרחית".
איך המגזר העסקי נערך לבידוד המתגבר?
"יכול להיות שיותר חברות ישראליות יוותרו על המיתוג של עצמן ככאלה, וזה עשוי לקרות בקרוב".
ואיך יכולה הממשלה בסיטואציה הנוכחית לצמצם את הנזק?
"קודם כל עליה לאסוף המון מידע ולהבין מה המצב, ולפעול בהתאם ובלי להתלהם. הרבה פעמים דברים מנופחים מעבר למידותיהם והפעולות שנעשות עלולות דווקא להזיק ולהעצים את הקריאה לחרם, אז לפעמים עדיף פחות רעש. כמגזר עסקי אין לי יותר מדי ציפיות מהממשלה. מאז יום חמישי שעבר אני מנסה ליצור קשר עם עמיתיי שם, אבל הם צריכים קודם לפתור את הבעיות ביניהם: מי מוביל את המאבק? יש את משרד החוץ, משרד הכלכלה, משרד המשפטים, המל״ל, המשרד לעניינים אסטרטגיים ואנטישמיות. מכיוון שאין תיאום אני עובד עם כל אחד מהם בנפרד, והרבה פעמים אנחנו אלה שיוצרים את החיבור בין הגופים".
אם לא יהיו פעולות מנע אפקטיביות, איך זה עלול להיגמר?
"יכול להיות שבסוף נחטוף בגדול. אתה אף פעם לא יודע מתי זה יקרה, זו הצטברות של הרבה דברים קטנים, ופתאום הבידוד ייהפך למשהו טוטלי או לעצירת סחר. הצעדים של האמריקאים נגד המתנחלים, למשל, זה דבר חדש שמעולם לא היה, וזה קרה עוד לפני צו המעצר בהאג. לכן אנחנו צריכים לתפוס יוזמה ולא להיות פסיביים".
הממשלה הנוכחית תדע לעשות את זה?
״לפי השיח הנוכחי, אני חושש שלא. סדר העדיפויות שלה אחר, התפיסה היא שכל העולם נגדנו ושהכל אנטישמיות. זה לא מקדם אותנו לשום דבר, כי גם אם זה נכון אז מה? זו לא תוכנית עבודה להגיד שהעולם אנטישמי. צריך תוכנית עבודה.
"היועצת המשפטית לממשלה דחפה לוועדת חקירה, בין השאר כדי למנוע את מה שקורה עכשיו, והעיפו אותה מכל המדרגות. לכן המגזר העסקי צריך להתעורר - וזה כבר קרה בשנתיים האחרונות, כשהוא התחיל, לראשונה, להתעסק בפוליטיקה בגלל איום ההפיכה המשפטית. אני קורא לסקטור העסקי להתגייס, להיות מודע לסכנות ולנסות לבצע פעולות מנע אפקטיביות".
13 צפייה בגלריה
הפגנה פרו־פלסטינית באונ' ג'ורג' וושינגטון, מאי. "בלי הקשר עם העולם אין לאוניברסיטה זכות קיום", אומר נחשון
(צילום: AP)
אקדמיה
"הסטודנטים של היום הם מנהיגי המחר. אסור שיחשבו שישראל אינה לגיטימית"
"האוניברסיטאות חיות משיח בינלאומי. בלי הקשר עם העולם אין לאוניברסיטה זכות קיום, והיא לא תוכל לחיות למשך זמן, מפני שהיא זקוקה להפריה הדדית, לחילופי מרצים, לסטודנטים, לרעיונות", אומר הדיפלומט הישראלי עמנואל נחשון, לשעבר סמנכ"ל משרד החוץ לענייני דיפלומטיה ציבורית וכיום עומד בראש צוות הפעולה של ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה). הדו"ח המטריד של ור"ה שפורסם החודש מעיד כי יותר מ־300 חוקרים ישראלים סבלו מחרמות אקדמיים מתחילת המלחמה, המתבטאים במניעת פרסומי מאמרים, ביטול ראיונות והרצאות, מניעת השתתפות בכנסים, חסימת שותפויות במחקרים, השהיה או ביטול של חילופי סטודנטים וביטול מענקי מחקר.
הנתונים הללו מצטרפים להפגנות בקמפוסים האמריקאיים באביב האחרון, ולסקר של האקדמיה הצעירה הישראלית וארגון אפיק מחודש ינואר, שבו דיווחו 32% מהמשיבים על ביטול הזמנות לביקורים במוסדות מחקר בחו"ל, ו־15% דיווחו כי יכולתם להשיג מימון מגופים בינלאומיים נפגעה. זה קורה גם ברמה הממסדית — כך למשל, איגוד הרקטורים של ספרד הוציא מכתב המורה לבחון שיתופי פעולה עם ישראל, והביע הסתייגות מפורשת מתמיכה בה.
כל אלה, מתריע נחשון, הם רק קצה הקרחון של מה שמכונה "חרם שקט". "אני יודע רק מה שאני יודע, אבל אני מסתמך על דיווחים אנונימיים, ולכן יש פער במספרים", הוא אומר. "נניח שאוניברסיטה בחו"ל עושה כנס בתחום מסוים, והמומחה הבכיר ביותר בתחום הזה הוא ישראלי, והיא לא מזמינה אותו. איך תדעי בכלל אם יש כאן חרם או לא? חלק מהאנשים גם לא מדווחים מתוך ביישנות, חוסר רצון למשוך תשומת לב, או פשוט כי הם חוששים שאם ידווחו, אז יתנקמו בהם. זה לא פשוט.
"אבל בחרם האקדמי טמונה סכנה גדולה הרבה מעבר להשלכות המיידיות שלו — בטווח הרחוק הוא גורם לנורמליזציה של החרמת ישראל ומוציא אותה ממשפחת העמים. קחי למשל את הביטול של חילופי סטודנטים מתחילת מלחמה. זה סופר־חשוב. הסטודנטים של היום הם מנהיגי העולם של עוד 20 שנה, ואם תכניסי להם לראש שצריך לעזוב את ישראל כי היא לא לגיטימית, היא לא רלבנטית, אז זה מה שהבן אדם ייקח איתו להמשך הדרך, כשהוא או היא יהיו בעמדות בכירות, וזה מאוד מטריד".
פרופ' דוד הראל: "מדע לא יכול להיעשות לבד. גם אם היו שופכים על פרופ' עדה יונת מלא כסף, היא לא היתה יכולה לעשות את הכל במעבדה שלה במכון ויצמן. באקדמיה משתפים פעולה כדי להיעזר בחוזקות אחד של השני, ולכן כשפוגעים במדע הישראלי פוגעים במדע בכלל"
"מדע הוא ללא גבולות וככה הוא צריך להיות", מוסיף חתן פרס ישראל ונשיא האקדמיה הישראלית למדעים פרופ' דוד הראל. "אתה לא עושה מדע טוב בעליית הגג שלך. בייחוד במדעים המדויקים, אבל גם במדעי החברה — מדע לא יכול להיעשות לבד. קחי לדוגמה את זוכת פרס נובל פרופ' עדה יונת. את העבודה שלה היא לא עשתה לבד, וחלק גדול ממנה בכלל קרה בהמבורג במימון של קרנות בינלאומיות. גם אם היו שופכים עליה מלא כסף, היא לא היתה יכולה לעשות את הכל במעבדה שלה במכון ויצמן. ויש לזה עוד צד — ההישגים שלה לא משמשים רק את שיבא ובתי החולים הישראליים, אלא את כל העולם. באקדמיה משתפים פעולה כדי להיעזר בחוזקות אחד של השני, ולכן כשפוגעים במדע הישראלי פוגעים במדע בכלל — ואסור שזה יקרה.
"להפגנות בקמפוסים היו שלושה נרטיבים: הראשון והנורא ביותר הוא אנטישמי, שהיהודים יעופו לנו מהעיניים; השני הוא אנטי־ישראלי, שמדינת ישראל תעוף לנו מהעיניים; והשלישי הוא אנטי־ממשלת ישראל, שהיא תעוף לנו מהעיניים. אני תמיד אומר שאני אלחם נגד השניים הראשונים ובעד השלישי. אבל כשאתה מחליש את המדע הישראלי אתה נלחם בנרטיב השלישי שנלחם נגד הממשלה וזה חבל. מי שרוצה שהמקום הזה יהיה יותר טוב, שהמלחמה תסתיים והחטופים יחזרו, ושיהיה פה שלום, צריך לחזק את הקהילה האקדמית והאינטלקטואלית בישראל, שברובה הגדול תומכת בעקרונות האלה".
תעופה ותיירות
"כשאין מטוסים, אין תיירות ומחירי הסחורות עולים"
ביולי האחרון מנכ"ל וירג'ין אטלנטיק שי ויס עוד נשמע אופטימי. באותם ימים היה נדמה שאנחנו בדרך לחזרה מסוימת לשפיות, המלחמה בעזה הביאה למיגור של רוב מתקפות הטילים וחברות התעופה הזרות התחילו לנחות כאן מחדש. וייס, המנכ"ל הישראלי היחיד של חברת תעופה זרה, התראיין אז ל"מוסף כלכליסט" לקראת החזרת קו ישראל־לונדון לפעילות בספטמבר, ואמר כי "החזרה שלנו לא קשורה לשום דבר מלבד העובדה שישראל היא שוק מצוין עם לקוחות נהדרים. אבל היציבות היא קריטית. אם יעופו טילים על תל אביב אז אף אחד לא יטוס לפה חוץ מאל על". כמה ימים לאחר מכן כבר הסלימה החזית מול חזבאללה ואיראן, האזור כוסה טילים מצפון, וגם מי שטסו לכאן הסתלקו בחזרה.
מתוך 66 חברות תעופה שפעלו כאן ערב המלחמה נותרו 20 — בניכוי הישראליות אלו רק 14 חברות תעופה זרות. ההשפעה על ענף התיירות מרחיקת לכת: התיירות פנימה ספגה מכת מוות, והתיירות החוצה התייקרה משמעותית. לפי התאחדות המלונות, 90 בתי מלון (20% מהענף) נסגרו מתחילת המלחמה. מתחילת 2024 צנח מספר לינות התיירים ב־79% (1.6 מיליון לעומת 7.5 מיליון בתקופה המקבילה אשתקד). במקביל מחירי כרטיסים ליעדים באירופה מאמירים לכדי אלפי דולרים הצניחה בהיצע וצמצום היעדים שאפשר להגיע אליהם בטיסה ישירה.
"הביקוש לטיסות בעולם נמצא בכזה זינוק שאף מטוס לא עומד מיותם אף פעם, וגם אין מטוסי רזרבה", מסביר בכיר בענף. "גם אם מחר יהיה שלום, אי אפשר להחזיר קווים כל כך מהר. הם ימשיכו בשיבוצים שלהם עד סוף העונה לפחות. וגם מי שתחדש פעילות תעשה זאת לרוב בווליום נמוך ובמינונים מדודים"
ולהיעדרות הזאת יש השפעה מתמשכת. "הביקוש לטיסות בעולם נמצא בכזה זינוק שאף מטוס לא עומד מיותם אף פעם, וגם אין מטוסי רזרבה", מסביר גורם בכיר בענף התעופה. "ובענף שלנו עובדים עונתי, כך שגם אם מחר יהיה שלום עולמי, אי אפשר להחזיר קווים כל כך מהר. הם ימשיכו בשיבוצים שלהם עד סוף העונה לפחות. שימו לב שגם מי שחידשה או תחדש את הפעילות, ברוב המקרים תעשה זאת בווליום נמוך ובמינונים מדודים. דלתא, למשל תחזור רק עם הקו לניו יורק, וייקח לה זמן להשיק מחדש יעדים אחרים. החברות הסקנדינביות לא יחזרו לכאן בעתיד הנראה לעין, ובטח שלא טורקיש, שהיתה מאוד דומיננטית בנתב"ג. ההשקפה המדינית לא נעדרת מעיניהן של החברות האלה. התעופה לא מחכה לנו, היא פשוט רצה לה קדימה".
הסתלקותן של חברות התעופה הזרות מנתב"ג, בין שהיא נעשית משיקולים ענייניים ובין אם ממניעים פוליטיים, טומנת בחובה גם זינוק במחירי השילוח האווירי, שנאמד ב־30%. וזה כמובן מתגלגל לכיס של הצרכן. "מזלזלים בזה כי זה פחות סקסי מתיירות, אבל זה נזק נוראי", מסביר הבכיר. "צריך להבין ש־70%–80% מבטן המטוס בימי שגרה משוריינים למטען, וכשאמריקן איירליינס לא באה לפה אז גם אין מטען. המטען הזה הוא אומנם לא המכולות הגדולות, אבל זה עוד אלמנט שמשפיע על צד ההיצע, אין איך לעקוף את זה".
תעשייה ומסחר
"למה שמישהו ירצה לעשות עסקים עם מדינה שמייחסים לה כאלה פשעי מלחמה?"
"החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג להוציא צווי מעצר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון לשעבר יואב גלנט עושה שירות רע לכל המדינה, גם לתעשייה", אומר נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר. "שומע בן אדם בעולם על כך שישראל מרעיבה אזרחים בעזה ומונעת מהם טיפול רפואי ומסביב צצות טענות הזויות על כביכול אונס שמבצעים חיילים, ונבנה פה סנטימנט משובש לגמרי. הוא מתחיל לשאול את עצמו שאלות אם באמת הוא רוצה לעבוד עם מדינה שעושה דברים כאלה. והאמת? אם אני הייתי איש עסקים שיושב וקורא בעיתון על מדינה זרה, שמייחסים לה כאלה מעשים בהאג, גם אני הייתי חושב שלא טוב לעשות שם עסקים ועדיף שאעשה אותם במקומות אחרים בעולם. לך תוכיח שאין לך אחות".
המלחמה המתמשכת בעזה ובלבנון הביאו לגל של חרמות על התעשייה המקומית. הגדול והרועש מכולם היה החרם הטורקי שהוטל במאי, והוחמר באוקטובר. טורקיה היתה אחראית ל־5% מהסחורות שיובאו לישראל ב־2023, ו־2.6% מיצוא הסחורות מישראל. ענף הבנייה ספג את המכה הקשה ביותר בשל התלות שלו בחומרי גלם ופועלים זרים, אך החרם משפיע על מגוון תחומים — מיבוא רכבים, דרך פרוייקטי תשתיות ועד מוצרי מזון, וגורם לעליות מחירים, עיכוב פרוייקטים וצמצום השקעות.
אבל לדברי תומר, הנזק הגדול באמת לתעשייה אינו מגולם בחרמות הקולניים, אלא דווקא באלה השקטים — כאלה שנעשים בלי שהגופים המחרימים מצהירים על כך, אלא פשוט מתבטאים בהתעלמות מפניות או מריחת זמן שנועדה למסמס מהלך עסקי שעומד על הפרק. "הם יגידו לך שאין להם שום בעיה איתך, שיזמינו סחורות אחרי המלחמה, אבל לאט לאט הם יתחילו להתפייד", אומר תומר. "יש מקרים שבהם הצד השני חושש באמת ובתמים מהשלכות המלחמה עד אספקת הסחורות מישראל, אך לפעמים אתה מבין שהסיפור הישראלי פשוט לא עושה לו טוב והוא מגיב בדרכו".
להערכת התאחדות התעשיינים היצוא הישראלי יסתיים השנה בצניחה של 7% לעומת היקפו בשנה שעברה. "זה נובע מעוד גורמים שקשורים למלחמה, כמו האטה בייצור שנובעת מכך שעובדים גויסו למילואים ואין מספיק כוח אדם לפעילות בתפוקה מלאה, אבל רוב הירידות המסתמנות נובעות מירידה בהזמנות מלקוחות בעולם".
והנזק הוא לא רק בטווח המיידי. "חברות בתעשייה נוהגות להזמין חומרי גלם ומוצרים חצי שנה מראש ואפילו שנה מראש", מסביר תומר. "לא מעט תעשיינים אומרים לי שיש להם לקוחות בעולם שעדיין לא העבירו להם הסכמי מסגרת לשנת 2025 ולא בטוח שהם יעבירו כאלה בשבועות הקרובים". ואם חברה מחו"ל משהה התקשרות עם ספק מישראל ומתקשרת עם ספק ממדינה אחרת במקומו — סביר להניח שהיא תמשיך להתקשר איתו גם בשנים הבאות, הרבה אחרי שהמלחמה במזרח התיכון תסתיים.
// יובל אזולאי
13 צפייה בגלריה
הביתן הישראלי הסגור בביאנלה בוונציה, אפריל. יותר מ־8,700 אמנים חתמו על עצומה נגד השתתפות ישראל בביאנלה
(צילום: AFP)
תרבות וספורט
"נהיה כמעט בלתי אפשרי שאמן ישראלי יציג בחו"ל"
"התחום של להביא אמנים לארץ גמור לגמרי. זה לא יקרה בשנים הקרובות", אומר דן בסמן, מנהל אמנים בחברת פאלאס. אחרי שב־2023 הופיעו כאן כוכבי־על כגון ברונו מארס, גאנז אנד רוזס, טראוויס סקוט, אימג'ן דרגונס וכריסטינה אגילרה — השנה לא נחת כאן אף כוכב ענקי להופעה, ולא רק בגלל המצב הביטחוני. במהלך המלחמה רוב השמות הגדולים בענף הקפידו להביע סולידריות ברשת עם המאבק הפלסטיני, מדואה ליפה, דרך בילי אייליש ועד דה וויקאנד. רק מעטים מעיזים לתמוך בישראל או להביע מסר מורכב יותר. באקלים כזה, הופעה בישראל שקולה להתאבדות מסחרית.
אבל לא רק בליגת העל של הפופ יש יובש. כל שיתופי הפעולה עם אמנים ומוסדות מחו"ל — במחול, בתיאטרון, בקולנוע, במוזיקה ובאמנות — התאיידו כמעט לגמרי בשנה החולפת. מעטים מוכנים להופיע כאן, ומעטים מוכנים לתת במה לאמנים ישראלים בחו"ל. "בשנה רגילה אנו מארחים יותר מ־1,000 מנהלים אמנותיים מהעולם באירועים שלנו, והשנה הגיעו 20%–30% מהאורחים", אומרת ענת גלעד, מנהלת מחלקת אמנויות במשרד החוץ. "זה משתקף גם בחשיפה הבינלאומית למוזיקה שהתקיימה החודש, שאליה הגיעו השנה כ־20% מכמות האורחים בשנה רגילה".
עיקר החרם סמוי, ומתבטא בהתחמקות וחוסר מענה לפניות. "ה־BDS וההפגנות יצרו 'ביטול שקט', כזה שלא מונע מאג'נדה, אלא מזה שאף אחד לא רוצה להתעסק עם תפוח האדמה הלוהט הזה", אומר בסמן. "אני עובד גם עם אמנים לא ישראלים, ואני רואה את השוני בתגובות. כולם אומרים לי: 'אף אחד לא מוכן אפילו להשמיע את המוזיקה הזו ברדיו'. אני עובד עם אמנים שרוב ההופעות שלהם היו בחו"ל, והם פשוט משתגעים בבית. כבר פעמיים הזמינו את לירז צ'רכי להופעה כי חשבו שהיא מאיראן, ואחרי שגילו שהיא מישראל - ביטלו מיד".
קובי פרחי, סולן להקת המטאל אורפנד לנד, שהרבתה להופיע בחו"ל, מעיד כי "פעילות הלהקה ירדה בחצי. הסיבוב האירופאי שלנו שהיה מתוכנן לינואר, נדחה מטעמי בטיחות, וירידה במכירות הכרטיסים, כי מחרימים אותנו או פשוט מפחדים להגיע. אנחנו מלווים באיש ביטחון — דבר שמעולם לא קרה בעבר. לטורקיה, שהיתה הבית השני שלנו, כנראה לא נוכל לחזור כל עוד ארדואן בחיים".
בגרמניה ובצרפת, אומר בסמן, עדיין מוכרים אמנים ישראלים, אבל גם שם מכירות הכרטיסים אינן כשהיו. "כשאתה הולך לאירוע תרבות אתה רוצה ליהנות, אתה לא רוצה שתהיה הפגנה בחוץ", הוא מסביר. "עצוב להגיד את זה, אבל נהיה על גבול הבלתי אפשרי לסדר הופעה לאמן ישראלי בחו"ל".
דן בסמן, מנהל אמנים בפאלאס: "אני עובד עם אמנים שרוב ההופעות שלהם היו בחו"ל, והם פשוט משתגעים בבית, זה מחרפן. כבר פעמיים הזמינו את לירז צ'רכי להופעה כי חשבו שהיא מאיראן, ואחרי שגילו שהיא מישראל, ביטלו מיד"
"אנחנו אפילו לא הגענו למצבים של ביטול", אומר ברק גנור, עד לפני כחודש נספח התרבות בשגרירות ישראל בבריטניה. "גלריות לא מוכנות להדגיש את העובדה שהן מארחות אמן ישראלי, אז האירועים עברו לבתי כנסת, מקומות ידידותיים או בתים פרטיים. שמענו עדויות מסטודנטים ישראלים שחווים בריונות, אנשים לא רוצים לעשות איתם פרויקטי גמר".
גם המחול הישראלי, שנחשב חוד החנית של התרבות הישראלית בעולם, נמחק כמעט לחלוטין בחו"ל, למעט מופעים של כוריאוגרפים עצמאיים והרכבים קטנים בעיקר בברזיל, איטליה, גרמניה, שווייץ, בולגריה וסלובקיה. להקת המחול בת־שבע לא יצאה את גבולות המדינה במהלך כל השנה החולפת — דבר שלא קרה משנת 1965. "ביקשנו לדחות את רוב הסיורים שלנו מחשש לפעולת תגמול של כעס שנראה שעולה על גדותיו כרגע", הסבירה המנהלת האמנותית ליאור אביצור ל"הארץ" באפריל.
13 צפייה בגלריה
בילי אייליש עונדת סיכה הקוראת להפסקת אש בטקס האוסקר, מרץ. תמיכה בישראל היא התאבדות מסחרית
(צילום: AP)
גם הספרות והמו"לות המקומיות ספגו פגיעה קשה. לדברי הסוכנת הספרותית דברה האריס, שמייצגת את הזכויות ליצירותיהם של סופרות וסופרים ישראלים רבים, נפח המכירות שלה ירד בכ־80% בשנה החולפת. ואלה לא רק פחות ספרים ישראליים שמקבלים חיים גם בשפות אחרות. גם הסופרים עצמם מתמודדים עם יחס לא ענייני במקרה הטוב ועוין במקרה הרע. הסופרת והמתרגמת דינה רובינה, למשל, ביטלה מפגש שתוכנן לכבודה באוניברסיטת לונדון לאחר שהתבקשה לנסח במהירות את עמדתה לגבי הסכסוך. עוד קודם פרשה המשוררת אורית גידלי מתוכנית הכתיבה הבינלאומית לסופרים של אוניברסיטת איווה בעקבות חרם. "זה פשוט זמן לא טוב למכור יצירה ישראלית בחו"ל", אומר זיו לואיס מהוצאת כנרת זמורה דביר. "אני בדרך כלל נוסע לירידי הספרות הגדולים בחו"ל, בפרנקפורט ובלונדון, עם פרויקט אחד או שניים שאני מנסה לקדם, והשנה הבנתי שאין טעם. צריך לחכות שהדברים יירגעו".
המצב המתוח משפיע לרעה גם על הספורט הישראלי. הפגיעה האלימה באוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם בתחילת החודש היתה המקרה הקיצוני ביותר, אבל השנה האחרונה פגעה אנושות בפעילות של קבוצות הספורט הישראליות. כולן נאלצות לארח משחקים רק בחו"ל, והן מתקשות מאוד להחתים שחקני חיזוק זרים. רובי קין, מאמן מכבי תל אביב בכדורגל, חזר לאירלנד ואשתו סיפרה שקיבל איומים. מאמן הפועל ירושלים אלכסנדר דז'יקיץ' עזב גם הוא, ושחקנים רבים נעלמו לאורך השנה, אחרי שהוחתמו כאן במאמצים רבים.
13 צפייה בגלריה
תערוכת Euronaval בפריז, החודש. צרפת ערערה לבית המשפט לאחר שאיפשר לישראל לעקוף את החרם ולהשתתף בתערוכה
(צילום: AFP)
ביטחון
"שלט בכניסה לתערוכת נשק שאומר 'אין כניסה לישראלים' מחזיר אותי לתקופות אפלות"
במשך שנים ביתני התצוגה של חברות הנשק הישראליות היו אטרקציה מרכזית בתערוכות של תעשיות הביטחון ברחבי העולם. מטילי היירוט של כיפת ברזל, דרך המל"טים של אלביט ועד הדמיות תלת־ממד מושקעות ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה בעזרת חץ 3 של תעשייה אווירית — לא חסרות סיבות לפופולריות של הביתנים הישראליים בכאלה אירועים. אבל אז הגיעה המלחמה, דעת הקהל העולמית נטתה די במהרה לכיוון הפלסטיני, והיקפי ההרס והמוות בעזה, לצד רוח ה"חרבו דרבו" הכללית שהשתלטה על שרי הממשלה, הפכו את הדימוי של ישראל לפירומנית צמאת דם — לא האורחת שרוצים להזמין לכנס של חברות שמעדיפות שיכנו אותן במילים כמו "הגנה" ו"ביטחון", כדי לרכך את הדימוי של שלהן כמייצרות נשק קטלני.
בראש המחרימות עומדת צרפת: ביוני הצרפתים מנעו מחברות ישראלות להציע בתערוכת הנשק היבשתי Eurosatory. בנובמבר נעשה מהלך דומה בתערוכת הנשק הימי Euronaval, אך הפעם מספנות ישראל והתאחדות התעשיינים הקדימו ועתרו לבית המשפט המנהלי המקומי בטענה שזו הפרה של כללי השוק החופשי של האיחוד האירופי. בית המשפט הצרפתי נעתר והורה לממשלת צרפת לאפשר את השתתפות החברות הישראליות בתערוכה. אבל הניצחון במערכה הזו עלול להפוך להפסד במלחמה הכוללת: ממשלת צרפת הגישה ערעור על אותה החלטה, כנראה בניסיון לייצר תשתית משפטית איתנה להרחקת התעשיות הישראליות מהסלון האווירי בפריז ביוני — מה שנחשב לתערוכה הביטחונית החשובה והיוקרתית בעולם.
"זה ששמים על דלתות התערוכה שלט שאומר 'אין כניסה לישראלים' מחזיר אותי, באופן אישי, לתקופות אפלות", אומר מנכ"ל התעשייה האווירית בועז לוי. "צרפת לקחה את ההגבלות על ישראל למקום קיצוני, והמניעים לכך הם עסקיים. נשיא צרפת עמנואל מקרון תופס טרמפ על המלחמה בישראל כדי לקדם את החברות הביטחוניות הצרפתיות".
אלא שהסכנה הגדולה בחרמות על התעשיות הביטחוניות אינה הזמנה לתערוכות והיקפי היצוא המקומי — אלא היכולת של המדינה להגן על עצמה ועל אזרחיה. בחודשים האחרונים עוד ועוד מדינות הביעו תמיכה פומבית בצמצום הסחר עם חברות הביטחון הישראליות, ובהן בריטניה, איטליה, אוסטרליה וספרד. לא מדובר רק בהזמנת נשק ומערכות הגנה מישראל, אלא גם באספקת רכיבים החיוניים לתעשייה המקומית, ובחלק מהמקרים אלה רכיבים ייחודיים כמו בורג ייעודי או לוח אלקטרוני שבלעדיהם, למשל, טיל מדויק לא יתנהג כמו טיל מדויק. שתי החלופות במקרים כאלה — מציאה של ספק אחר או מעבר לייצור מקומי — הן משימות מורכבות.
את מה שהתעשייה המקומית לא מצליחה לספק בעצמה, ישראל משלימה כיום בעיקר מארצות הברית, עם נשק שהיא רוכשת בהתבסס על כספי הסיוע הביטחוני האמריקאי. אלא שההתנהלות הבעייתית של ממשלת ישראל הביאה לחיכוכים עם ידידתה הגדולה שמסכנים את ביטחון המדינה. כך למשל, במאי הנשיא ג'ו ביידן עצר אספקה של כ־3,500 פצצות אוויר־קרקע כבדות לישראל מהחשש שהן ישמשו לתקיפת מטרות באזורים צפופים בעזה ובאופן שיסכן אזרחים. ובנובמבר הזהירה ארצות הברית את ישראל שאם לא תפסיק למנוע העברת סיוע הומניטרי לעזה בתוך 30 יום, היא תמנע העברת נשק אליה.
אל מול איומי האמברגו המתרחבים ועצירת ברז החימושים מארצות הברית משרד הביטחון לוחץ להרחבת ייצור הנשק בישראל כדי לצמצם את התלות שלה במדינות אחרות. אבל עם כל הכבוד לתעשייה הישראלית — גם היא מוגבלת במה שהיא יכולה לספק. מתחילת המלחמה כל החברות הביטחוניות בארץ עברו לייצור מסביב לשעון, והמלחמה רק הלכה והתרחבה והתרחבה והתרחבה. וגם זה לא מספיק: צה"ל נאלץ לנהל כבר תקופה ממושכת כלכלת חימושים — כלומר כל טיל, פגז ופצצה נספרים, השימוש בהם נעשה מדוד ובחלק מן המקרים מותר רק בכפוף לאישור של קצינים בכירים. במצב כזה החתירה של ישראל להפסקת אש היא לא רק האקט הנכון לעשות מבחינה הומנית, הומניטרית ודיפלומטית — היא גם הדבר החכם מעשית.
//יובל אזולאי
פיננסים
"כל עוד הימין הקיצוני בשלטון משקיעים יראו אותנו כמצורעים"
ההשלכה הברורה והעיקרית של המלחמה היא הורדת דירוג האשראי של ישראל. לראשונה אי פעם סוכנות הדירוג מודי'ס הורידה את הדירוג של ישראל מתחת ל־A. זה קרה בפברואר, ומאז הוא הידרדר עוד יותר לרמה של Baa1, עם תחזית שלילית. הסיבה לכך היא שיותר מהמלחמה, מוד'יס מוטרדת מהכישורים והכוונות של ממשלת ישראל. בדו"ח שהוציאה בספטמבר היא התריעה כי "לא נראה שיש אסטרטגיית יציאה מהסכסוך הצבאי שתחזיר את רמת הוודאות והביטחון, שעליהם מסתמכים בסופו של דבר המשק וההשקעות העסקיות. הסכסוך והיעדר מסלול פתרון ברור, תורמים למתחים חברתיים גבוהים ולסיכונים עולים לסחר.... ובאופן כללי יותר, עלייה בסיכונים של ערעור יחסי ישראל עם בעלי ברית מרכזיים".
"חברות הדירוג מאוד לא סלחניות", מסביר הכלכלן יאיר אבידן, לשעבר המפקח על הבנקים. "יש להן כלכלנים ואנליסטים עם מודלים מאוד מובנים ושיטה ברורה למתן ציוני דירוג. הן עוקבות ומנתחות את התהליכים שקורים בישראל ולפי זה מדרגות. והמשמעות של הורדת הדירוג היא שאזרחי ישראל ישלמו הרבה יותר על החוב של מדינת ישראל ועלות גיוס החוב תעלה. זה פוגע גם ביכולות של התעשיות המקומיות לגייס הון, וזה עלול לא להיות הסוף. אנחנו בהחלט עלולים להמשיך ולהידרדר, אולי אף מתחת לדירוג השקעה — מה שיפגע בנו עוד הרבה יותר.
"בעולם כיום יש סנטימנט שלילי למדינת ישראל. הוא החל עוד בתקופת הרפורמה המשפטית והעמיק במלחמה. כדי לשנות אותו העולם צריך לראות שהמלחמה נגמרת, שמוקמת ועדת חקירה ממלכתית על מה שקרה ב־7 באוקטובר, שיש לנו הגנה טובה למוסדות הדמוקרטיה ושמתקיימים תהליכי משילות נאותים. אם לא נטפל בזה — הסיכון שישראל תהפוך למשק אוטרקי נמצא בעלייה. וזו לא מטרה ריאלית, כי החיים חזקים יותר.
יאיר אבידן: "יש סנטימנט שלילי כלפי ישראל, שהחל ברפורמה המשפטית והעמיק במלחמה. אם לא נטפל בו, ישראל עלולה להפוך למשק אוטרקי, וזו לא מטרה ריאלית"
"כשהייתי המפקח על הבנקים, פרצה מלחמת רוסיה־אוקראינה והיה לחץ גדול לבחון הקלת הכנסת כספים מרוסיה ואליה. היה צורך להיות שומר סף ולהבהיר לגורמים פוליטיים בכירים כי יש לקיים את הסנקציות האמריקאיות שהוטלו על רוסיה כהלכתן ושלא ניתן לצאת נגדן, אחרת נסתכן בכך שבנקים בינלאומיים הפועלים מול ישראל לא ייתנו לנו שירותי סליקה — כלומר לא יקבלו כסף מאתנו ולא יעבירו אלינו. תרחיש כזה יהיה אסוני למשק, לכלכלה ולחברה. לכן חייבים לדעת לפעול בתבונה במגרש הבינלאומי. אנחנו ממש לא רוצים להידרדר לסנקציות בינלאומיות".
"גם בלי סנקציות ובלי אנטישמיות בכלל, אנשים חוששים מה יקרה אם הם ישימו את הכסף שלהם בישראל", אומר פרופ' אודי ניסן, מומחה לכלכלה ציבורית מהאוניברסיטה העברית, ולשעבר הממונה על אגף תקציבים במשרד האוצר. "התוצאה היא שהם מקטינים עסקאות, מפסיקים להציע השקעות בהון סיכון ונמנעים משיתופי פעולה. זה תהליך שלא היה בעבר. אתה לא צריך להפוך למצורע בשביל שאנשים יתרחקו ממך — מספיק שחושבים שאתה אולי מצורע או שאתה בסיכון גבוה להיות מצורע בעוד שלוש שנים. וזו תופעה שיותר ויותר רואים סימנים שלה. חלק אומרים את זה גלוי, חלק לא אומרים, אבל כל עוד הימין הקיצוני שרוצה להתיישב בעזה הוא חלק מהשלטון — הסיכוי שלנו להיחשב מצורעים לגמרי הולך וגדל".
