הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
1מכל 100 שקל מסים שאתם עומדים לשלם בשנה הבאה, יותר ממחצית, למעשה 59 שקל, ילכו לתוספת לתקציב הביטחון ולתשלומי הריבית הנוספים שהמדינה צריכה לשלם כי החובות שלה גדלו. בואו נתעכב על זה רגע: אתם תעבדו קשה, והמדינה תיקח מכם מסים. יותר מסים ממה ששילמתם עד כה. ורוב המסים שתשלמו מעוד שבועיים ישמשו לשני דברים בלבד — להגדלת מערכת הביטחון, ולהחזרת ההלוואות שהממשלה לקחה כדי להגדיל את מערכת הביטחון.
מה עם כל השאר? כל השירותים האזרחיים האחרים שהמסים שלנו אמורים לממן? מערכת הבריאות, מערכת החינוך, מערכת הרווחה, פיתוח תשתיות התחבורה, מה איתם? הם יקבלו פירורים מתוך מה שנשאר מכספי המסים שלנו. ברור לגמרי שזה לא יכול להספיק כדי לתת לנו — הציבור הרחב, האזרחים, משלמי המסים — את השירותים שמגיעים לנו. ו־41 השקלים הנותרים שיתפזרו בין כל הצרכים האחרים של המדינה ודאי לא יכולים להספיק כדי להשקיע בעתיד של המשק הישראלי, כדי להבטיח שהוא ימשיך לצמוח, ושרמת החיים שלנו תעלה. וזה לא מצב זמני, ככה לשנה. זה יימשך הרבה אחרי שהמלחמה תיגמר. ברוכים הבאים לישראל החדשה.
2 תקציב המדינה גדל בכל שנה. אבל לא כל הסעיפים גדלים באותה המידה. כך, תקציב 2025 גבוה ב־24% מתקציב 2021. תקציב הבריאות גדל בתקופה הזו רק ב־7% (אם להיות הגונים, הוא גדל מאוד לפני כן, בתחילת הקורונה), תקציב החקלאות גדל ב־6% בלבד, תקציב פיתוח התחבורה (כבישים, רכבות וכל אלה) גדל ב־5% עלובים, אף שהפקקים רק מתארכים והתשתיות בישראל מפגרות לעומת אלה שבמדינות המערב. העלייה בתקציב משרד החינוך דווקא גדולה מהעלייה בתקציב כולו — הוא גדל ב־33% — אבל כך גם תשלומי הפנסיה התקציבית לגמלאי השירות הציבורי. במילים אחרות, התוספת לדור העתיד שאמור להחזיק את המדינה זהה לתוספת לקצבאות של אלה שהסתדרו עם פנסיה מצוינת. ואפרופו עתיד, תקציב ההשכלה הגבוהה גדל רק ב־13%.
זה סדר העדיפויות: התקציב גדל, אבל בכל מה שנוגע לאיכות החיים שלנו ולעתיד של המדינה — חינוך והשכלה, בריאות וחקלאות ותחבורה — התקציבים נשחקו.
אילו סעיפים כן התנפחו? איפה המדינה כן מחליטה באופן מודע, בוחרת במכוון, לשים עוד ועוד כסף, הרבה מעבר לצמיחה הכוללת בתקציב? בביטחון, כמובן. תכף נגיע לזה.
וחוץ מזה, יש לה מלא חובות. בין 2021 ל־2025 הסעיף שמקצה את הכסף לתשלומי ריבית על החובות של המדינה גדל ב־38%. וזה נוגע רק לריבית, סעיף נפרד לגמרי משורת התקציב שמוקדשת להחזר החובות עצמם. אחרי שנים שבהן תשלומי הריבית שלנו ירדו קצת, או דשדשו במקום, או גדלו בקצב מתון מאוד של חצי מיליארד עד מיליארד שקל בשנה — עכשיו הסעיף הזה מזנק ב־12 מיליארד שקל. 56.2 מיליארד מתקציב המדינה יוקדשו להחזר החובות הזה. זה קורה בגלל ההלוואות שישראל לקחה כדי לממן את המלחמה, ובגלל עליית הריבית. והריבית עלתה בכל העולם, זה נכון, אבל הריבית להלוואות הישראליות גדלה במיוחד משום שפרמיית הסיכון שלנו עלתה, בגלל המלחמה והתנהלות הממשלה.
לשם השוואה — המדינה מקצה לתשלומי הריבית בלבד סכום שכמעט זהה לתקציב משרד הבריאות כולו, למשל, וגבוה ממה שמקצים פה לפיתוח תשתיות תחבורה. תארו לעצמכם איך חיינו היו משתנים לו הממשלה היתה משקיעה את ה־56 מיליארד שקל האלה, שבעצם אתם משלמים, בתחבורה, או בכל שירות ציבורי אחר. דמיינו את התחבורה הציבורית, את הכבישים, את התנועה, את איכות החיים שלכם, את הזמן שהיה מתפנה לכם לבלות עם האנשים שאתם אוהבים או לעסוק בתחביבים. עכשיו שכחו כל מה שדמיינתם כי, ובכן, ריבית.
3 ועכשיו לביטחון, הדובדבן שעל קצפת עוגת התקציב, ובעצם הקצפת כולה, וגם רוב השכבה הטעימה באמצע וחלק מהבסיס. תקציב משרד הביטחון (שבערך מחצית ממנו הולכת לצה"ל) גדל ב־73% מתחילת העשור — יותר מפי שניים מהגידול בכלל התקציב. והסעיף שגדל הכי הרבה, ב־101% — כלומר הכפיל את עצמו למעשה בתוך חמש שנים — הוא תקציב המוסד והשב"כ. בדרך כלל לא מסתכלים עליו כי אי אפשר לדעת מה קורה בו, והוא מסתתר תחת הכותרת המכובסת "הוצאות ביטחוניות שונות", ואי אפשר לדעת איזה גוף מקבל כמה מתוכו, אבל הוא משאבת כסף. ב־2021 הוא הסתכם ב־9 מיליארד שקל, בשנה הבאה הוא יגיע לכ־18 מיליארד. לשם השוואה, תקציב מערכת ההשכלה הגבוהה יהיה 14 מיליארד שקל. היה רגע, ב־2021, שבו הנתח הגדול ביותר מתקציב המדינה שהוקדש לנושא אחד הלך לחינוך והשכלה גבוהה; הרגע הזה חלף, וסדרי העדיפויות התהפכו שוב.
ברגע ההוא, החינוך קיבל 15% מהכסף, הביטחון רק 14%. אם מוסיפים לביטחון את הריבית, אז הם היו 22% מהתקציב, כחמישית; עכשיו הם כמעט שליש, 30% (הנתח של החינוך עלה ל־17%, עלייה קטנה מאוד). וכאמור, זו המגמה לשנים הבאות, כי החובות שלנו לא ילכו לשום מקום (ופרמיית הסיכון עדיין גבוהה ודירוג האשראי ירד), וגם תקציב הביטחון לא. הנתח של כל אלה רק ילך ויגדל, ואנחנו נחזור עשורים שלמים לאחור. ישראל החדשה תידמה יותר ויותר לישראל הישנה.
למעשה, זה כבר קורה. ראינו את זה בשבוע שעבר בתוצאות של המבחנים הבינלאומיים TIMSS: הישגי התלמידים הישראלים צנחו, חזרו כ־20 שנה אחורה. הידרדרות חמורה, שנצפתה רק בעוד ארבע מדינות — קזחסטן, מלזיה, בחריין וירדן. זה המועדון שאנחנו משתייכים אליו עכשיו. ולא רק כלל התלמידים הידרדרו, אלא גם המצטיינים שבהם — השיעור שלהם ירד. וזה, כמובן, בניכוי התלמידים החרדים. המצב האמיתי גרוע עוד יותר.
כמה המדינה לא על זה? מכל 100 שקל מסים שתשלמו בשנה הבאה, 6 ילכו לחינוך, 45 ילכו לזרועות הביטחון. לא ברור איך בעוד עשור יהיו כאן מספיק אנשים שיישאו על כתפיהם את הכלכלה הישראלית, מאין יגיעו אלה שיפתחו את מערכות הביטחון המתקדמות, ושיקימו חברות שיזרימו לכאן כסף. כואב לדמיין איזו מדינה זו תהיה.
4 יש לזה שני סוגים של פתרונות, לטווח קצר ולטווח ארוך.
בטווח הקצר לא יהיה מנוס מעוד מסים ועוד קיצוצים. בתקציבים החברתיים אין כבר הרבה מאיפה לקצץ (גם כך ההוצאה הציבורית בישראל היא מהנמוכות במדינות ה־OECD). אבל יש הרבה מה לחתוך במבנה הממשלה עצמה — לסגור משרדים מיותרים, לאחד יחידות, לייעל את השירות לאזרח. כל אלה מנופחים מאוד מסיבות פוליטיות, והתקציבים הפוליטיים האלה חותרים תחת המשך הצמיחה של הכלכלה הישראלית.
בטווח הארוך, צריך לכוון לצמיחה טובה יותר. אחרי שהמלחמה תיגמר שיעור הצמיחה יתאושש. בהתחלה כנראה נראה זינוק, אחר כך, בתקווה, נחזור לשגרה (בתנאי שהממשלה תטרח לפתור את בעיית העובדים בענף הבניין. אחרת הצמיחה לא תתאושש מספיק). אלא שהשגרה לא מספיקה. עד עכשיו היינו על כ־3% בשנה, ועם זה אי אפשר לשקם מדינה ולבנות עתיד. אנחנו צריכים צמיחה של 4%-5% בשנה, כל שנה, במשך כמה שנים טובות. זה יאפשר לא רק לממן את הביטחון והריבית, אלא גם להשקיע בעתיד, בחינוך והשכלה ופיתוח ותשתיות.
כדי לעשות את זה, ישראל מוכרחה למצות את הפוטנציאל הלא ממומש שלה. ובעצם יש לנו שניים כאלה: הגיאופוליטי, והאנושי. אנחנו צריכים הסכמים מדיניים אזוריים משמעותיים, עם סעודיה ומדינות נוספות, שיגדילו את הסחר ויכניסו לכאן השקעות זרות חדשות. ואנחנו צריכים לשלב עוד ועוד אנשים בשוק התעסוקה, במשרות טובות שדורשות מיומנויות גבוהות ומשלמות שכר גבוה בהתאם. אלה יעדים בטווח הארוך, אבל חלק מהיישום שלהם חייב להתחיל בטווח הקצר: כדי לבנות עתיד אפשרי, צריך להפסיק להפנות תקציבים לבתי ספר שמעודדים בורות והשתמטות ולהפסיק לממן זכויות יתר למי שבוחרים שלא להיות שותפים למאמץ לקיים כאן מדינה בריאה.
זה לא חדש. כולם אומרים את זה כל הזמן, בטורים עיתונאיים, בעבודות מחקר, בדו"חות מפורטים של גופים ישראליים ובינלאומיים (ה־OECD פרסם אחד כזה בשבוע שעבר). כולם יודעים שזה מה שצריך לעשות, רק אף אחד לא עושה את זה. יש אלף סיבות להחליף את הממשלה הזו, זו אחת החשובות שבהן.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
