.
.
מה שעות השינה הרגילות שלך?
"בשנתיים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, המותג שלי הולך ממש טוב, אז אני עובד קשה ועד מאוחר מאוד. מ־18:00 אני יושב בחנות על הקולקציות עם הצוות שלי, והרבה פעמים אנחנו מסיימים אחרי 2:00. עד שאני חוזר הביתה לפעמים השעה כבר 3:00, וב־9:00 אני כבר קם שוב לעבודה. המשמעות היא שאני לא ישן כמו שצריך, אבל די התרגלתי לזה. כל עוד אני עסוק אני בסדר, העייפות קשה לי כשאני במצב ישיבה, כמו באוטו".
.
מצליח להשלים בשנת צהריים?
"אין לי שנ"צים, אני מעדיף לחכות ללילה".
מה אתה עושה לפני שאתה נרדם?
"אני עם הטלפון חצי שעה־שעה, בודק הודעות, מתעדכן באינסטגרם ובטיקטוק".
זה לא בריא.
"נכון, אבל ויתרתי על הניסיון להיגמל מזה. אני עובד מאוד קשה ביום אז בלילה אני רוצה לתת לעצמי רגע להירגע — והטלפון תפס את המקום הזה. זה די באסה".
אתה נרדם בקלות?
"כן, כי אני כבר גמור. ואני ישן חזק, בלי להתעורר עד שהשעון מעיר אותי".
גם מתעורר בקלות?
"התרגלתי לקום מוקדם, אז גם בבקרים שבהם אני לא חייב לקום מוקדם אני מתעורר ב־9:00, זה כבר קורה אוטומטית. אבל לא קל לי לצאת מהמיטה, אני שוכב קצת עם הטלפון ורק אז קם. מכיוון שאין לי הרבה שעות שינה, אני מעדיף לקום ברגע האחרון, רבע שעה או חצי שעה לפני שאני צריך לצאת, ואז אני בלחץ לתקתק את הכל".
יש תקופות שבהן אתה ישן פחות טוב?
"תמיד ישנתי די טוב. אבל היו תקופות, בעיקר כשלא הייתי עסוק כמו שאני עכשיו, שהייתי מתעורר באמצע הלילה. מבחינת שינה, טוב לי להיות עמוס".
אתה זוכר חלומות?
"בהרבה סיוטים וחלומות שלי השואה נכנסת. כבר כמה שנים יש לי חלום חוזר שאני שוב בבית ספר, והשואה שוב פורצת, נאצים כאן בארץ, ואני מנסה לברוח ולהתחבא עם המשפחה שלי. לפעמים יש לי סיוט שדוקרים אותי. בקיצור, כל מיני סיטואציות שאני פוחד מהן שלא קרו לי בחיים. בתקופה שגרתי בלונדון הייתי מאוד מנותק מהחיים הרגילים שלי, ועוד בשיא הקורונה. בחלומות שלי שם היתה לי מין ספירת מלאי של זיכרונות, אבל זיכרונות שהתערבבו עם סיוטים. חלמתי הרבה על חברים מבית ספר, הרבה אנשים שבמציאות כבר שכחתי מהם, ובחלומות אני כל הזמן רב איתם, דברים שלא קרו במציאות".
יש לך עדיין פוסטרים על הקירות. הם עוזרים לך להירדם?
"החדר שלי נשאר בדיוק כמו בגיל 15. אני לא נמצא בו מספיק כדי לעצב אותו מחדש".
אתה מתכנן לעבור לדירה משלך?
"אני אוהב לגור עם המשפחה שלי. הרבה שנים היה לנו בלגן בבית, כשהייתי בן 13 בן הזוג של אמא שלי עבר אירוע מוחי והיה במצב קשה. עשינו התאמות בתוך הבית וגרו אצלנו עובדים זרים שעזרו לטפל בו. חמש שנים חיינו בתנאים לא פשוטים. הוא נפטר כשהייתי בן 18, ואז נסעתי לגור שנה בלונדון. כשחזרתי מאנגליה התגייסתי, אז בעצם זו הפעם הראשונה זה הרבה שנים שיש תקופה נורמלית בבית, בלי לחץ. זאת התקופה הכי רגועה שהיתה לי בחיים, אז זה נוח לי כך".
מה יש לך בשידה ליד המיטה?
"יש כמה ספרי עזרה עצמית שקראתי, אוזניות, דאודורנט ושן בינה שהוציאו לי".
שן בינה?
"חשבתי לצפות אותה בכסף ולעשות ממנה שרשרת. אני מאוד מתחבר לאמנות אפלה, אף שאני בכלל לא טיפוס אפל. יש גם שרוכים ספייר על השידה שאני משתמש בהם לפעמים כדי לקשור את המכנסיים שלי, במקום חגורה".
אתה ישן עם אור דלוק?
"אני ישן בחושך, אבל יש וילון די שקוף כך שאני רואה כשהשמש עולה".
מה אתה לובש לשינה?
"בוקסר, ולפעמים גם גופייה".
jonbloomphoto@gmail.com
