הזמרת הכי טרנדית של הרגע היא צ'רלי XCX. אלבומה האחרון "Brat" זוכה לא רק בתשבחות המבקרים ובהצלחה מסחרית — הוא גם נהפך לסמל של התקופה: העטיפה שלו, שבה שם האלבום מופיע בפונט פשוט על רקע ירוק זרחני, נעשתה אייקונית, וזוכה לשכפולים באינספור ממים; ושם האלבום — "פרחחית" בתרגום חופשי — הפך ל"מגניב" החדש. כל כך מגניב, שכשצ'רלי צייצה החודש כי קמלה האריס, המועמדת החדשה לנשיאות ארצות הברית, היא "בראט", הרשת געשה. אבל השיא נרשם כשהאנשים של האריס החליפו את תמונת הנושא של יוזר הפייסבוק הרשמי של קמפיין הבחירות למילה KamalaHQ בעיצוב של עטיפת האלבום של צ'רלי. הפרגון הפך להדדי.
פרגון הוא מילת המפתח בפופ הנשי העכשווי. בשנים האחרונות מפת כוכבי העל נשלטת ביד רמה בידי נשים, ואלה בוחרות להפסיק עם היריבויות והתחרויות שהכתיבו להן בעבר המנהלים שלהן והצהובונים. במקום זה הן בעיקר רוצות לפרגן: כך למשל, טיילור סוויפט, שניהלה בעבר סכסוך מתוקשר עם קייטי פרי, התפייסה עמה (וצילמה זאת לקליפ) כבר ב־2019, ומאז היא משתפת פעולה עם יוצרות כמו לאנה דל ריי, ומעלה על במת הטור שובר השיאים שלה כוכבות עולות כמו סברינה קרפנטר ופיבי ברידג'רס; ביונסה, שלפני עשור שרה לאלו שנושפות בעורפה "תשתחוו בפניי, ביצ'ז", הוציאה בשנה שעבר רמיקס ללהיטה "Break My Soul", שבו פירגנה לרשימה ארוכה של אמניות צעירות ועולות; אריאנה גרנדה עשתה מחוות באלבום האחרון שלה לכוכבות שהיא מעריצה, ובהן מאריה קארי, פאולה עבדול ורובין; וממש לאחרונה האלסי הוציאה שיר ששמו "Lucky", שמבוסס על להיט באותו שם של בריטני ספירס, ובו היא מקבילה בין המסלולים ששתיהן עברו. ספירס הגיבה בהתחלה בהיעלבות ותוקפנות — אחרי הכל היא רגילה שתעשיית פופ משסה אותה בכוכבות אחרות. לקח לה רגע להבין שבעצם האלסי מעריצה אותה ומפרגנת לה, ורק אז היא שינתה את התגובה שלה.
אבל מעל כולן מתבלטת צ'רלי XCX, שהקדישה שירים רבים ב"בראט" ליחסיה עם נשים אחרות, ובהן כוכבות פופ ידועות. וגם כשהיא כותבת על קנאה ויריבות, היא עושה זאת מתוך עמדה פגיעה, שמכירה בחוסר הביטחון שלה ולוקחת אחריות לחלקה במתיחות: ב"So I" היא מבכה את מותה של היוצרת האלקטרונית והמפיקה סופי, מצירה על כך שלא התקרבה אליה יותר, ומודה שזה קרה כי היא חששה מסופי, שדחפה אותה להשתפר כל הזמן; ב"Sympathy Is a Knife", שמיוחס על ידי המעריצים לטיילור סוויפט, היא שרה על אשה שמעוררת בה חוסר ביטחון קיצוני כי היא "בחיים לא אהיה כמותה, גם אם אנסה", אך בשום שלב לא מאשימה אותה בדבר; וב"Girl, So Confusing" היא שרה על מערכת היחסים ההפכפכה שלה עם זמרת אחרת, שמושפעת מההשוואות הבלתי פוסקות שעושים ביניהן — שיר שהמעריצים ייחסו ללורד הניו־זילנדית.
היחסים המתוארים ב"Girl" מספרים סיפור גדול יותר על האופן שבו הקהל והתקשורת מתייחסים למוזיקאיות במיינסטרים: משווים ביניהן על פי סטנדרטים שטחיים ("לשתינו יש את אותו שיער"), מגדירים את ההערצה אליהן "תפיסת צד" בתחרות; ומתייחסים להצלחה שלהן כמשהו שמגיע על חשבון אחרות. צ'רלי מביעה בשיר חשש מכך שהקולגה שלה שונאת אותה או רוצה לראות אותה נכשלת, ומודה שלפעמים היא מרגישה כך בעצמה.
אחרי שבועיים של ספקולציות ותהיות לגבי הסכסוך בין צ'רלי ללורד, המעריצים הוכו בתדהמה כשצ'רלי הוציאה רמיקס ל"Girl", שבו מתארחת לורד בבית שמגיב למה שנכתב עליה. לורד מביעה בו המון הזדהות ואמפתיה לצ'רלי, מספרת על בעיות דומות של דימוי עצמי וחוסר ביטחון בעקבות היחסים ביניהן ("הייתי כלואה בשנאה, והחיים שלך נראו כל כך מדהימים"), מופתעת לגלות את חוסר הביטחון שההצלחה שלה עוררה בצ'רלי, לוקחת אחריות לחלקה בקצר התקשורתי שביניהן, ובעיקר — מביעה תמיכה מוחלטת בקולגה שלה. במקום מלחמת עולם, המעריצים קיבלו שלום של אמיצות.
קראו עוד ב"מוסף כלכליסט":
האחווה הנשית בפופ היא אנטיתזה כמעט מוחלטת למה שקורה בתעשייה חזקה אחרת במוזיקה האמריקאית — ההיפ־הופ. מהסכסוכים המתוקשרים בין ותיקות כמו ניקי מינאז', קארדי בי ומגאן די סטליון ועד ריבים טריים בין הכוכבות העולות אייס ספייס ולאטו — ההיפ־הופ עוד שקוע במנטליות הישנה של עופרה נגד ירדנה. למה בעצם?
כדי להבין זאת צריך לזכור שבניגוד לפופ שפונה לכל הקהלים, ההיפ־הופ עדיין מתיימר להיות חתרני ונשכני, וככזה הוא משתמש בריבים פומביים כדי להעניק לאמניו דימוי מחוספס ואותנטי. לא בכדי האירוע המרכזי ביותר בז'אנר השנה היה הסכסוך המתוקשר בין קנדריק למאר לדרייק, שהתחיל ממריבה מטופשת על מי משניהם גדול וחשוב יותר. אבל הסיבה העגומה יותר ליריבות הנשית בהיפ־הופ היא שזהו עדיין ז'אנר שנשלט ביד רמה בידי גברים, שמכתיבים בו טון גברי מיושן. גרוע מכך — נשים עדיין מוגחכות ומוחפצות במיינסטרים של ההיפ־הופ (ע"ע ההצלחה המחודשת של אמינם ושירי המריבה של דרייק ולמאר). וכדי לקבל יחס של שוות בין שווים, הראפריות נדרשות ליישר קו עם הקודים הגבריים הרעילים. לכן הן בעצמן חותרות לסכסוכים בשירים שלהן, אך באופן כמעט בלעדי עם נשים אחרות, לא עם גברים. כאילו שיש רק מקום לאשה אחת בטופ.
עליית האחווה הנשית בפופ היא במידה רבה פועל יוצא של ההשתלטות הנשית על הז'אנר — על כל הארי סטיילס אחד יש שפע של ביונסה־טיילור־אריאנה־אדל־בילי־דואה וכו'. אבל הלקחים שהכוכבות הללו למדו צריכים לשמש את כולן. ב"Girl, So Confusing" לורד מכנה את עצמה ואת צ'רלי "חלק מאותו מטבע שהתעשייה אוהבת לבזבז" — זו הכרה בכך שהיריבות בין שתי כוכבות היא לא משהו אורגני שפשוט קרה ביניהן, אלא תכתיב חיצוני של תעשייה צינית שמרוויחה משיסוי של נשים צעירות זו בזו. ולכן הדבר החתרני באמת הוא להושיט יד ולהפגין חמלה. "כשנסיים את הסכסוך, האינטרנט ישתגע", אומרת לורד בשיר. והיא צדקה.
