מאחורי הקלעים: כך הועבר הרישיון לייבוא רכבי ליפמוטור
מאחורי הקלעים: כך הועבר הרישיון לייבוא רכבי ליפמוטור
השבוע עבר זיכיון השיווק של ליפמוטור מידי מטרו הישראלית לסמלת. כיצד מתבצעת העברת זיכיון של רכב סיני כשהחברה האם היא אירופית, ויש לה שתי זכייניות בישראל? כלכליסט ממפה את עיקרי העסקה
השבוע התרחש אירוע חשוב בענף הרכב הישראלי: זיכיון השיווק של ליפמוטור עבר מידיה של מטרו לידי סמלת, המייבאת ארצה מספר מותגי רכב: WEY, אלפא רומיאו, ג'יפ, סובארו וזיכיונות נוספים. סמלת היא אחת משתי זכייניות של סטלאנטיס בישראל ומחזיקה בזיכיונות היבוא של המותגים שהיו שייכים ל-FCA לפני שהפכה לחלק מסטלאנטיס, כלומר ג'יפ, אלפא רומיאו, ראם ומותגים נוספים. הזכיינית השנייה של סטלאנטיס היא קבוצת לובינסקי, המייבאת ארצה בין היתר את אופל, פיג'ו וסיטרואן.
מטרו עצמה מחזיקה כיום בזיכיון היבוא של המכוניות של דונגפנג הסינית שעל קבלתו הודיעה השנה - אבל את הזיכיון של ליפמוטור היא קיבלה ב-2022, משמע מטרו החזיקה בזיכיון של המכונית החשמלית הזולה בישראל במשך שנתיים בלבד. העברת זיכיון היבוא של ליפמוטור לסמלת מתאפשרת לאחר שב-2023 סטלאנטיס רכשה 21% מליפמוטור (תמורת 1.5 מיליארד יורו) - וחשוב מכך: סטלאנטיס הקימה ביחד עם ליפמוטור את "ליפמוטור אינטרנשיונאל" שסטלאנטיס מחזיקה ב-51% ממניותיה. ליפמוטור אינטרנשיונאל היא בעצם זרוע החדירה של סטלאנטיס לשוק הרכב האירופי - עם מוצר סיני. כלומר סטלאנטיס וליפמוטור ישווקו את מכוניות ליפמוטור באירופה, מה שמבטל את הזכות של ליפמוטור סין לשווק את המכוניות שלה באירופה. וברגע שליפמוטור סין אינה משווקת עוד מחוץ לגבולות סין – אין לה יכולת לשווק בישראל בלי "גב" של סטלאנטיס. המגעים בין ליפמוטורס-סטלאנטיס ובין יבואני הרכב בישראל החלו במקביל למגעים בין ליפמוטור וזכייניהם של עשרה שווקים נוספים באירופה.
מקרה זה, בו זיכיון של יצרן רכב מחליף ידיים בגלל שינויים שמתקיימים בחברה האם אינו נדיר בשוק הרכב הישראלי ולמעשה גם סמלת מצאה עצמה בעבר מקבלת מותג שלא היה שלה: במרץ 2016 הודיעה סמלת כי רכשה את זיכיון הייבוא של ג'יפ בישראל מידי היבואנית הקודמת מכשירי תנועה, זאת לאחר שג'יפ עצמה הפכה לחלק מקבוצת סטלאנטיס. מבחינה היסטורית היו בשוק הרכב הישראלי עוד לא מעט זיכיונות שהחליפו כך ידיים: זיכיון הייבוא של אופל עבר מידי קבוצת שלמה לידיה של לובינסקי, זיכיון השיווק של דייהו עבר מידיה של קבוצת טלקאר לידי UMI. בסופו של דבר - כאשר בחברה האם של מותגים בענף הרכב משתלטים על מותגים – מדובר בעניין של כמה שנים עד שגם הזיכיון בישראל מחליף ידיים. זאת ועוד: ל"כלכליסט" נודע שזיכיון ליפמוטור שקיבלה סמלת אינו מוגבל רק לשוק הרכב הישראלי: הזיכיון של סמלת תקף לשני שווקים באירופה שבהם לסמלת יש זיכיונות: יוון – ורומניה.
ועם זאת – העסקה של ליפמוטור היא עסקה שונה. ל"כלכליסט" נודע שבמהלך החודשים האחרונים שלושה יבואני רכב קיימו שיחות עם סטלאנטיס על קבלת המותג: סמלת, שהיא נציגה של סטלאנטיס בישראל, לובינסקי שגם היא נציגה של סטלאנטיס בישראל – ומטרו, שהחזיקה בזיכיון עד השבוע הנוכחי. עוד נקודה בה העברת הזיכיון חריגה: בדרך כלל, בתיווך החברה האם, היבואן המקבל את הזיכיון משלם ליבואן המוותר על הזיכיון. במקרה של ליפמוטור, סמלת לא משלמת למטרו עבור העברת הזיכיון, בין היתר מכיוון שמבחינה טכנית, ליפמוטור אירופה, ה"יצרנית" החדשה אינה ליפמוטור סין - היצרנית הישנה. בדרך כלל בהעברת זיכיון יבוא של רכב נותרים "קצוות פתוחים" אשר נובעים מן הפעילות הקיימת של יבואן הרכב המוותר על זיכיון: מלאי, סוכנויות ורשת מכירה. מלאי הוא הרכבים הבלתי מכורים של המותג, כלומר מה שהיבואן לא הספיק למכור. מבדיקת "כלכליסט" בנמל אילת בחודש שעבר עלה כי מכוניות ליפמוטור בלתי מרושיינות, כאלה שאין להן מספר רישוי עדיין עמדו בנמל, זאת למרות שהגיעו ארצה אשתקד. אבל לפי נתוני איגוד יבואני הרכב, השנה נמסרו עד סוף יולי 184 מכוניות ליפמוטור ואילו עד סוף יוני נמסרו בישראל 151 מכוניות ליפמוטור, כלומר בחודש שעבר היבואנית ביצעה מסירות של 33 מכוניות ליפמוטור, שסביר להניח שלפחות בחלקן נרשמו כמכוניות "יד ראשונה אפס קילומטר", כלומר היבואנית לא מסרה אותן ללקוחות בפועל אלא רשמה אותן על שמה.
באשר לרשת השירות ולרשת המכירה: לסמלת יש כיום רשת מכירה גדולה בישראל הכוללת סניפים בערים מרכזיות, שבכל מקרה מתמחים במכירה של מותגי רכב שהשונות בינם רבה: בסמלת מוכרים גם ג'יפ וגם פיאט זו לצד זו, גם WEY וגם טנדרים כבדים של RAM, כך שהוספה של עוד מותג כנראה לא תהיה מעמסה קשה על הרשת. באשר לרשת השירות, כלומר המוסכים, ייתכן שבסמלת יציעו למוסכים קיימים של ליפמוטור להצטרף, כפי שקורה בדרך כלל עם העברת זיכיון.
נקודה חשובה אשר נוגעת למכוניות של ליפמוטור: הדגם היחיד שיובא לישראל הוא ה- T3. מכונית חשמלית עירונית וקטנה. ה-T3 יובאה לישראל במספרים מוגבלים מאוד מכיוון שמדובר במכונית שמיובאת ארצה במסגרת מה שנקרא SMALL SERIES, סדרות קטנות. יבוא של רכבים בסדרות קטנות מבוצע תחת כללי התקינה (כלומר החוקים) האירופית שמקובלת גם בישראל, אבל עם הקלות מסוימות בתחומים כמו בטיחות. בגלל ההקלות האלה היבואן מוגבל ל-400 יחידות בשנה מכל דגם וכך קרה עם ה-T3, מכונית קטנה ועירונית שאין לה מערכות בטיחות אקטיביות. לפי הצהרתה של סמלת, הדגמים הראשונים של ליפמוטור שיגיעו לישראל יהיו גרסה "אירופית" של ה-T3 וגם רכב כביש שטח חשמלי ששמו הוא 10 C. שני הדגמים החדשים ייובאו השנה, מה שהגיוני בהתחשב בעליית מס הקניה הצפויה בינואר הקרוב על רכב חשמלי. אבל מעבר לכך- יבוא של T3 שמצויד במערכות בטיחות אקטיביות ויהיה הרבה יותר מותאם באופיו ובאיכויותיו לקהל אירופי (כי שנחשף במבחן כלכליסט, בו הרכב קיבל ביקורת גרועה) יהפוך את ה-T3 הקיימים בישראל למיושנים בין לילה, מה שמן הסתם ידרוש ממטרו להיפטר במהירות מהרכבים שברשותה לפני הגעת הדגם החדש, שתלווה מן הסתם בקמפיין פרסומי נרחב.
מטרו מעולם לא הורידה את מחירו הרשמי של ה-T3 שעומד על 100 אלף שקל וגם במבצעי מכירות נקודתיים מחירו לא מוזל משמעותית מתחת ל-90 אלף שקל, מה שידרוש מהיבואנית למצוא פתרונות יצירתיים למכירת המלאי. ה-T3 אינה מיובאת לישראל רק על ידי מטרו: ניתן למצוא גם T3 למכירה בסוכנויות יבוא מקביל כדוגמת "אוטומקס" שכעת תצטרך גם היא לעמוד בפני העובדה שמדובר בדגם שבקרוב יהיה מיושן. בכל אופן, במקרה של "מטרו" העברת הזיכיון אחרי פרק זמן כה קצר, לאחר השקעה בקמפיינים פרסומיים בכיכוב ידוענים ופתיחת סוכנויות כנראה תהיה אירוע שממנו היבואנית תלמד היטב.
