12 סיבות לחייך: מדוע יצרני הרכב חוזרים למנועי ענק
12 סיבות לחייך: מדוע יצרני הרכב חוזרים למנועי ענק
אסטון מרטין ופרארי הציגו מנועים חייתיים בעלי 12 בוכנות שישרפו בנזין, וחברות אחרות צפויות להצטרף לחגיגה המזהמת. אמנם תעשיית הרכב העולמית חווה מיתון בעלייה בביקוש לרכב חשמלי בשוק התנודתי שלו, אולם בסופו של דבר לחצי הרגולציה יכריעו
בשבוע שעבר התרחש באסטון מרטין אירוע של פעם בעשור: היצרנית הבריטית הציגה מנוע חדש. רק מנוע, לא מכונית. ועדיין מדובר בסיבה למסיבה.
עבור אסטון מרטין, יצרנית שמאז הקמתה שמה דגש על המנועים שהיא מתכננת ומייצרת לא פחות משהיא שמה דגש על המכוניות, הצגת מנוע חדש היא חגיגה, אבל זו של אסטון מרטין היתה פרועה במיוחד ומאוד לא בריטית מאופקת: היצרנית שחררה סרטונים בהם היא מצהירה כי all will be vanquished, או בשפה יותר פשוטה "כולם יובסו".
הצהרות שהן כל כך לא פוליטיקלי קורקט אינן מקובלות בענף הרכב וגם לא סרטונים שבעידן המעבר לחשמל כוללים מגדשי טורבו, להבות וגם שאגות של אגזוזים, אבל לאסטון מרטין יש סיבה לחגוג: לפי הנתונים שהיצרנית שחררה, המנוע החדש יפיק 835 כוחות סוס ולא פחות מאלף ניוטון-מטר. בשפה יותר פשוטה: המנוע של אסטון מרטין יהיה מסוגל להעיף את הוונקוויש החדשה ל-100 קילומטרים לשעה תוך פחות מארבע שניות לכשתוצג, ישמע מדהים ומעל הכול: ישרוף בנזין.
אפשר להתייחס לפרסומים האגרסיביים של אסטון מרטין כסוג של חרחור גסיסה אחרון של יצרנית רכב גדולה וארכאית שלא רוצה לשלוח את מנוע הבנזין שלה למות בלי קרב ראוי, אבל באותו שבוע, ממש שעות ספורות אחרי שאסטון מרטין הצהירה על המנוע החדש שלה הודיעה פרארי על הצגתה של מכונית על חדשה. בדרך כלל פרארי נוהגת להעניק למכוניות העל שלה שמות עם הקשר גאוגרפי: מודנה, מאראנלו, או שמות שמבוססים על מספרים שמייצגים בדרך כלל מספרי בוכנות, שסתומים והספקים או שמות שפשוט מתארים תכונה בולטת של המכונית, למשל "טסטה רוסה" "ראש אדום", כינוי שניתן למכוניות שמכסי ראשי המנוע שלהן נצבעו אדום. אבל מכונית העל של פרארי קיבלה שם שאינו קשור לכל אלה.
המכונית החדשה של פרארי נקראת פשוט "12 צ'ילינדרי" או בעברית: 12 בוכנות. הנתונים שפרארי פרסמה אודות ה 12 צ'ילינדרי החדשה מרשימים: 830 כוחות סוס שמופקים מנפח של 6.5 ליטרים אטמוספריים, כלומר מגדשי טורבו אין שם, רק טכנולוגיה גולמית של הפקת כוח אדיר מנפח נתון. גם מערכות הנעה היברידיות אין שם, רק כוח עד למהירות מרבית של 340 קילומטרים לשעה. כמובן שגם לפרארי יש סרטון -
וכיאה לפרארי, שמבדילה עצמה מאסטון מרטין הביריונית הבריטית, בפרארי הסרטון יותר אלגנטי, אבל לא פחות מתריס: הרבה צבע אדום, הרבה כרום של אגזוזים, הרבה רעש.
מה גרם גם לאסטון מרטין וגם לפרארי להציג באותו שבוע מכוניות שהמשותף להן הוא 12 בוכנות במנוע? התשובה פשוטה: כי עד השנה שעברה יצרני מכוניות העל היו בטוחים שהרגולציה העולמית תגרום להם להפחית מדי שנה את מספר הבוכנות, להפוך את המנועים ליותר נקיים ויותר ידידותיים לסביבה. למעשה, גם אסטון מרטין וגם פרארי כמעט כבר ויתרו על מנועי 12 בוכנות והתמקדו ביצור של מנועי 8 בוכנות, לאחר מכן מערכות פלאג אין הייבריד ובסופו של דבר אימת יצרני מכוניות העל: הנעה חשמלית.
חשוב להבין: כאשר מדובר ביצרניות של מכוניות על, הספק המנוע אינו משנה באמת. מה שמשנה הוא האומנות של בניית המנוע ותכנונו כאמצעי בדרך ליצירה של הספק מנוע משמעותי ומלא אופי, ועל כך יעיד המנוע החדש של פרארי שהוא מנוע "טהור" כלומר אין לו אמצעים שמייצרים כוח נוסף כמו מגדשי טורבו, פרט לגאונות ולאומנות של מי שתכנן אותו. בעידן בו יצרני רכב סינים מציגים מכוניות שמנועיהן מפיקים 800 כוחות סוס, ההספק "נטו" כבר אינו מהווה סוגיה וגם לא הזינוק ל-100 קילומטרים לשעה. מה שמבדיל בין פרארי, אסטון מרטין ויתר חבורת מכוניות העל ובין כל רכב אחר שמנועיו מפיקים 800 כוחות סוס הוא האופן בו התהליך מתבצע. יש סיבה מדוע הסרט של אסטון מרטין גדוש באש ורעש, מי שקונה אסטון מרטין או פרארי מעוניין באומנות בניית המנוע, ברעש, ביכולת לייצר את הכוח ומעל הכול: באופי. ועל זה מנגנות כעת יצרניות רכב כמו פרארי, במיוחד בעידן בו אלף כוחות סוס אינם מטרה כל כך בלתי מושגת.
אבל- בסופו של דבר כל מהלך של תעשיית הרכב האירופית בפרט והעולמית בכלל מושפע בראש ובראשונה מדבר אחד: רגולציה. גם אם מדובר בסיטרואן עממית או בפרארי יוקרתית, כל יצרני הרכב מושפעים בראש ובראשונה ממכלול החוקים והתקנות שמאפשר להם לתכנן מכוניות כך שיהיו יותר נקיות, יותר שקטות ויותר ידידותיות לסביבה. ויצרני הרכב האירופים העממיים חווים בימים אלה ירידה שהולכת ומתגברת בהיקף עליית הביקוש לרכב חשמלי. המינוח הזה חשוב מאוד: לא מדובר בירידה בביקוש לרכב חשמלי, אלא במיתון קצב העלייה בביקוש. לפי פרסומים באירופה, השוק פשוט מגיע לרוויה בגלל שלל סיבות, מהיעדר תשתית ועד חוסר רצון של הצרכנים להתפשר על טווח ועל איכויות נהיגה - וכל שינוי ביקוש שנפוץ בקרב מעמד הביניים מתפשט מהר בקרב השכבות העשירות.
בארצות הברית המצב אינו שונה: קדילאק הודיעה השבוע כי היא נוטשת את מטרתה המוצהרת לייצר מכוניות חשמליות בלבד ב-2030. הביקוש לרכב חשמלי לא ממש מזנק למרות הצהרות ביידן ואמריקאים רבים דווקא נמשכים להיברידיות. עובדתית, יצרני רכבי העל והיוקרה שלפני שנתיים בלבד הצהירו כי הם עוברים לחשמל, החל בלמבורגיני וכלה בבנטלי הודיעו בשנה שעברה כי הם משעים תכניות חישמול לטובת עוד כמה שנים של בנזין. ואם אפשר למכור למולטי מיליונרים את הקונספט שמה שהופך אותם ליותר יחודיים, יותר חזקים ויותר בעלי ממון הוא הידיעה שלהם יש במכונית הוא מנוע אקזוטי ובלתי מושג, אזי יצרני הרכב שם כדי לספק. בהיבט זה, הבעלות על רכב עם מנוע בעל 12 בוכנות אינה שונה מבעלות על שעון נדיר. מדובר במעין מסע ציד אחר טרף אקזוטי ויצרני הרכב יודעים זאת היטב, כפי שממחישה היטב אסטון מרטין עם הלהבות ושאגות המנוע.
סביר להניח שאחרי ההצהרות הסמוכות של אסטון מרטין ושל פרארי, יצרני רכב נוספים ימהרו להגיב: בנטלי, למבורגיני ויצרניות נוספות ששלחו את מנועי ה-12 בוכנות שלהן לקבורה מכובדת ימהרו לשרת את מי שידו משגת לרכוש מכוניות כאלה, אבל בסופו של דבר מדובר במכוניות שיגיעו למוזיאונים, רק שזה יקח יותר זמן. תעשיית הרכב העולמית אומנם עודנה מתחבטת בסוגיה כמה לחשמל את המכוניות ועוסקת לא מעט בניסיון להבין מדוע שוק הרכב החשמלי העולמי הוא כל כך תנודתי, כלומר מדוע לפתע הביקוש נרגע, אבל בסופו של דבר מדובר בעקומות ביקוש והיצע שהתנודות בהן יתמתנו בגלל לחצי הרגולציה. כלומר יתכן שבשנים הקרובות עוד תהיה עדנה למנועים מזהמים, אבל לא כמוצר "מאס מרקט" אלא כסוג של גימיק לבעלי ממון שכנראה שלא יצעד בחן אל תוך העשור הבא.
