גלגל חמישיאותיות, סימני פיסוק ומספרים: למה למכוניות החשמליות יש שמות מסובכים?
גלגל חמישי
אותיות, סימני פיסוק ומספרים: למה למכוניות החשמליות יש שמות מסובכים?
מ-3 ID ועד bz4x: מכוניות חשמליות רבות זוכות לשמות מוזרים, ונראה שהיצרניות שכחו איך ממציאים שמות יצירתיים שמתגלגלים על הלשון; עם זאת גם בקרב יצרני הרכב החשמלי יש אור בקצה המנהרה
לפני פחות מחודש הציגה הונדה את E:NY1, רכב כביש-שטח חדש וחשמלי. זו לא טעות, שמה של המכונית כולל שלוש אותיות באנגלית, מספר אחד ונקודתיים. מי שינסה להגות את השם במהירות ימצא את עצמו כנראה מתיר קשרים בלשון, והונדה לא לבד. החשמלית היחידה של טויוטה שמשווקת בישראל נקראת bz4x או בעברית "בי זי ארבע איקס". מי שינסה לספר לחבריו שרכש אותה וינסה לשלב את הסיפורים על בעיית הגלגלים המתנתקים יגלה שמה שהכי קשה לעיכול כאן אינו בעיית הגלגלים, אלא שם המכונית.
יצרני רכב אחרים גם לא בדיוק מצטיינים בבחירת שמות יצירתיים לחשמליות: השם הכי יצירתי שהצליחו למצוא למכונית החשמלית הבהחלט מרתקת של קיה הוא 6 EV – "חשמל שש". החשמלית הקטנה של פולקסווגן נקראת 3 ID, החשמלית היותר גדולה נקראת 4 ID, והעוד יותר גדולה? ניחוש נכון: 6 ID.
האם יצרני הרכב שכחו איך ממציאים שמות? ובכן, הם לא. אם נסתכל על לא מעט שמות של מכוניות בנזין נגלה שאמנם הם מתגלגלים על הלשון, אבל לפעמים מוצמדים למכוניות משעממות להפליא. למשל "קורולה", השם מחזיק כבר עשרות שנים ואף אחד לא חולם לשנות אותו. באופן כללי שמות של מכוניות הם עניין אמוציונלי: קמארו, מוסטאנג, קורבט, אלדוראדו, רנגלר, אקסקאליבר, מנטה - לשמות יש משמעות נוסטלגית, חלקם אפילו מיועדים לייצר רגש.
השמות מייצרים כל כך הרבה רגש שיצרני הרכב נותנים לעתים לציבור לבחור את השם בידיעה שהציבור יידע הכי טוב במה לבחור. לדוגמה אי שם בשנות השישים אלפא רומיאו הציגה מכונית ספורט קטנה ופתוחה וביקשה מהציבור לבחור לה שם - הזוכה המאושר זכה לקחת מכונית הביתה. השמות זרמו למשרדי החברה במעטפות מסומנות מכל רחבי איטליה. ההצעות היו מגוונות מ"פיצה" ועד "ספוטניק", אך לבסוף נבחר השם "דואטו" שדבק במכונית במשך שנים.
כנראה שאותה רוח איטלקית של שובבות לא ממש היתה נוכחת במשרדי טסלה למשל, כאשר הוחלט לקרוא למכוניות "3" או "Y". אגב כאן יש סיפור מעניין לא פחות: מיתולוגיה של ענף הרכב העולמי טוענת שחיבור של שמות דגמי טסלה מייצר את המילה SEXY, וכך זה באמת נראה: S3XY. הבעיה היחידה הייתה שפורד לקחה את האות E למוסטאנג החשמלית. לא נורא, טסלה עברה לשימוש במספר 3 במקום.
מדוע שמות החשמליות כל כך משעממים או מורכבים? מאמר בנושא פורסם לאחרונה על ידי בלומברג וניסה לנתח את התופעה בה היצרנים חושבים שאם חשמלית תקבל שם שאף אחד לא יכול להגות בלי לצחוק - היא תצליח. המאמר בדק, בין היתר, כמה שנים מחזיקים שמות מוצלחים של מכוניות, והתוצאה מעניינת.
שם המכונית שהוצג לפני הכי הרבה שנים ומעולם לא השתנה הוא "סאברבן", שם שג'נרל מוטורס הצמידה לרכב השטח הגדול שלה. הסאברבן מיוצר כ-90 שנה בווריאציות שונות, אבל תמיד באותה תצורה: רכב ענק שמיועד להסעת נוסעים רבים. שמו ממחיש שמה שכתוב על האריזה הוא בדיוק מה שמקבלים: סאברבן פירושו "פרוורי", ולאמריקאים זה עובד. הטנדרים של פורד נקראים F מעל 70 שנה: F 100, F 150 וכיוצא בזאת. הנרי פורד היה אדם עקשן שנהג לשנוא יהודים בזמנו הפנוי, ושמות המכוניות שלו היו פשוטים: A, T ועוד. משמעות האות F לפי היסטוריונים היא "פורד" או FARM (חווה), והמספר מסמל את כושר ההעמסה. במקום השלישי נמצא השם: טויוטה לנד קרוזר - שחוגג כ-70 שנות קיום. תעשיית הרכב היפנית של אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה מרוסקת, וייצור רכבי שטח היה מינימלי, אם בכלל. בטויוטה הוחלט לייצר רכב שיהיה, מה לעשות, חיקוי של הג'יפ האמריקאי וישמש את המשטרה. השם היה מביך ויש שיאמרו שגוי: "לנד קרוזר" (המשוטט בארץ), שם שהיה ספק מחווה ספק חיקוי של לנד רובר. אגב, שם הקוד של הדגם הוא BJ, שילוב של דגם המנוע ושמה של ג'יפ.
שנים לאחר מכן סוזוקי תהגה מהלך לא פחות מביך ותכנה את רכב השטח החדש שלה ג'ימני, שם קוד SJ, סוג של בדיחה על חשבון המילים "סוזוקי ג'יפ". אגב רכב השטח של סוזוקי הוא דוגמה מצוינת לשם שדבק היטב: סמוראי. עוד מכונית עם שם שכנראה יחיה לנצח היא פורשה 911, מכונית ששמה הופיע לראשונה לפני כ-60 שנה - בעקבות סכסוך. פורשה קראה למכונית 901, קומץ מכוניות 901 יוצרו, ואז פיג'ו התעוררה וטענה שיש לה זכויות על שמות של מכוניות שמורכבים משלוש אותיות עם אפס באמצע (205, 308, 408). בפורשה החליטו להוסיף לשם 1 באמצע ולייצר אגדה.
נחזור לשאלה המקורית: מדוע יצרני הרכב, שידעו להגות שמות שמעלים בנו הרהורים נוסטלגיים שגורמים לנו להמשיך ולרכוש את המכוניות עד היום, עברו להעניק לחשמליות שמות איומים? לדברי דיוויד פלצ'ק, מייסד LEXICOM BRANDING, במאמר בבלומברג: "שמות רבים פשוט מתאמצים מדי". פלצ'ק אחראי על כמה משמות דגמי הרכב המוכרים יותר: אאוטבק של סובארו ולוסיד - שמה (המוצלח) של יצרנית הרכב האמריקאית. לדבריו, שמות צריכים להיות רלוונטיים בשלושה היבטים: להיות זכירים, ראויים לאזכור וייחודיים בקטגוריה בה הם קיימים, וגם פשוט "לזרום" על הלשון.
הונדה E:NY1 וטויוטה BZ4X כנראה רחוקים מאוד מלזרום על הלשון. מדוע השמות כל כך מורכבים? התשובה טמונה ביצרני הרכב, במיוחד הוותיקים, שקוראים לא נכון את המפה והצרכנים. ראשית, בעבר, בשונה מהיום, אנשי השיווק של יצרני הרכב ראו עין בעין עם המהנדסים. כלומר אנשי השיווק שנדרשו להמציא את שם המכוניות היו חובבי רכב וידעו "לקרוא" את הלקוח לפי המוצר.
מעבר לכך האופן בו יצרני הרכב תופסים את לקוחות הרכב החשמלי שונה: הם עדיין זוכים ליחס יותר מדי מתחכם, מה שיוצר שמות שמבוססים על שילובי אותיות מצחיקים או שמות משעממים שמתישהו יהיו יותר מדי מבלבלים, למשל השמות של הדגמים החשמליים של מרצדס בנץ EQE, EQA, EQB, שפשוט לא מייצרים מספיק בידול בין הדגמים.
לכל כלל יש יוצא מן הכלל. גם בקרב יצרני הרכב החשמלי יש אור בקצה המנהרה, למשל איוניק או טייקאן. בשנים הקרובות עם התפשטות החשמליות ניתן לשער (ולקוות) שמגמת הענקת השמות המטופשים תתמתן או אפילו תיעלם. אחרי הכל, למכונית המודרנית הראשונה בייצור סדרתי (לדעת רבים, אך יש מי שיחלוק על קביעה זו) קראו "בנץ פאטנט מוטורוואגן", ורק שנים רבות מאוחר יותר בחברה התעשתו והחליטו פשוט לקרוא למכוניות: "מרצדס".