האם אפשר לייצר מכונית אירופית עירונית וחשמלית בזול?
האם אפשר לייצר מכונית אירופית עירונית וחשמלית בזול?
למרות ההודעה של אמפר, חטיבת הרכב החשמלי של רנו, על השקת מספר דגמים חשמליים חדשים, ייקח זמן עד שהמכוניות האלה יגיעו לסוכנויות. כי למרות ההבטחה שהן יעלו כ-20 אלף יורו, חסרה עדיין הטכנולוגיה שתאפשר ייצור סוללות בזול
השבוע הודיעה "אמפר", חטיבת הרכב החשמלי החדשה של רנו על השקה של מספר דגמים עתידיים. המשותף לדגמי רנו, מלבד היותם חשמליים, הוא ההתרפקות הנוסטלגית: רנו 4, רנו 5, רנו טווינגו, השמות האלה מוכרים היטב גם לישראלים בגלל שהמכוניות ההן היו קטנות, זריזות, עירוניות ובעלות עיצוב שובה לב.
אבל בעולם החדש של יצרני הרכב האירופים יש למכוניות האלה תפקיד חדש: הן מיועדות להילחם ביצרנים הסינים במונחים של תמורה לכסף ובעיקר של מחיר. רנו טווינגו החדשה ואחיותיה לא לבד: לפיאט יש את פנדה החדשה, לסיטרואן יש את E C3 - גרסתה החשמלית של 3C ולפולקסווגן יש גם מכונית חשמלית קטנה חדשה בקנה.
המשותף לכל המכוניות האלה הוא קודם כל ההבטחה: שהן יעלו כ-20 אלף יורו, אבל גם מועד הייצור: עובדתית, אף אחד מהדגמים הקטנים האלה לא יגיע מחר לסוכנויות וגם לא מחרתיים. 2025 היא שנת היעד שיצרני הרכב מציגים ויש כאלה שגם מציינים שההשקה תתרחש בשנת 2026. הסיבה לכך היא חוסר בטכנולוגיה זמינה. כלומר, יצרני הרכב האירופים הגדולים מציגים מכוניות שהם לא יכולים לייצר בזול.
בדרך כלל כשיצרן רכב חושף דגם חדש, הנחת העבודה היא שהרכב ייוצר בהקדם. במקרה בו מבנה הערך של הרכב החשמלי נכנס לפעולה, היצרנים צריכים להבטיח את מה שאין להם. לפני כמה ימים במהלך שיחה אודות פולקסווגן 2 ID, המכונית החשמלית של פולקסווגן ציין אוליבר בלומה, מנכ"ל פולקסווגן שבכל הקשור במכוניות עירוניות קטנות וחשמליות - כוונות לחוד ומציאות לחוד, כלומר יש טכנולוגיה לפיתוח סוללות, אבל אין דרך לעשות זאת בזול.
המשמעות היא שפולקסווגן יכולה לייצר מכונית חשמלית עממית, רק שהמחיר שלה יהיה מאוד לא עממי. בלומה גם ציין שכיום אין באירופה תשתית מתאימה שתהפוך את המכוניות הקטנות והזולות למוצר צריכה שקל לחיות איתו: "יש לנו אחריות להביא את המוצר המתאים במחיר המתאים לשוק. אחרי שהחדשנים והרוכשים המוקדמים יצטיידו במכוניות נצטרך להגיע גם ללקוחות שאין להם יכולת להתקין עמדת טעינה בבית".
בפועל-יצרני הרכב האירופים מסתמכים על כמה תרחישים אפשריים: שינויים גיאו פוליטיים עתידיים שיאפשרו להם גישה לחומרי גלם זולים, הוזלה של טכנולוגיית הסוללות ככל שזו תהיה יותר נפוצה – ופיתוח טכנולוגי מואץ שיאפשר להם לקבל את הסוללות ה"פשוטות" שמאפשרות טווח של כ-400 קילומטרים, סביר לחלוטין לרכב עירוני, כשלרכבים הגדולים תישמר הטכנולוגיה היקרה שמאפשרת נסיעה של 600 קילומטרים ומעלה. בהיבט זה, מבחינה היסטורית התפקיד של המכונית העירונית משתנה. רנו 4, רנו טווינגו, פיאט פנדה, המכוניות האלה נועדו להיות בסיסיות וזולות כשאת ה"פשרה" שילמו הלקוחות בביצועים ובאיכות הגימור. הדורות הבאים של החשמליות האירופיות יצטרכו לא להיות בסיסיות וזולות לפחות כמו הסיניות, כשהפשרה תתרחש בעיקר בטכנולוגיית הסוללה.
