מבחן רכביונדאי באיון: המיינסטרים הישראלי מכה שנית
מבחן רכב
יונדאי באיון: המיינסטרים הישראלי מכה שנית
עם הנוסחה המנצחת של יונדאי לא מתווכחים, אבל במחיר של 120 אלף שקל, שהפך לרף הכניסה החדש של מכוניות עממיות, אפשר היה לצפות לקצת יותר מרכב הכביש־שטח הקטן באיון. הפלסטיק בתא הנוסעים טעון שיפור, ובגרסה היקרה יותר המזגן מפסיק לעבוד כשמנוע הבנזין עובר למצב מנוחה. התנהגות כביש? כמו i20
שנת 2022 היא שנה חשובה מאוד עבור ענף הרכב הישראלי. לא בגלל המכוניות החשמליות, לא בגלל מחירי הדלק ולא בגלל הממשלה. אלא מפני שזו השנה שבה יבואני הרכב הצליחו לשכנע את עם ישראל ש־120 הוא ה־100 החדש, כלומר 120 אלף שקל הם רף הכניסה החדש של מכוניות עממיות. זו לא טעות: החל בדאצ'יה ג'וגר וכלה ביונדאי באיון, המחיר שבעבר הספיק כדי לרכוש מכונית משפחתית מאובזרת להפליא ולהישאר עם עודף הוא כיום המחיר שאפשר לרכוש בו רכב כביש־שטח קטן ובסיסי למדי כמו יונדאי באיון. ועם ישראל קונה בלי הכרה, כי אם לא נקנה היום, אז לך תדע מה יהיה המחיר מחר, וחוץ מזה זה רכב כביש־שטח, וזה רכב של יונדאי.
ההבדל בין ישראלי שמבין שהקורנפלקס התייקר ביחד עם הטונה ובין ישראלי שקונה מכונית חדשה הוא במידת הפנמת המסר: את הקורנפלקס, החיתולים והפסטה ייקרו הקמעונאים הרשעים. אבל אם מדובר במכונית, יבואני הרכב עושים לצרכן טובה גדולה, ולכן רף המחיר החדש הוא עובדה מוגמרת שעליה הצרכן מברך – ועומד בתור באולם התצוגה. את יבואני הרכב אף אחד לא מאיים להחרים. הישראלים מומחים לפסטה ומשחות שיניים ומבקרים מדי שבוע בסופרמרקט, אבל אין להם שמץ של מושג מאילו חלומות חמקמקים וקסמי מכשפים מייצרים מכונית, כזו שקונים פעם בשלוש שנים במאות אלפי שקלים.
ליונדאי, מותג הרכב הנמכר ביותר בישראל, יש מבחר מבלבל של רכבי כביש־שטח, חלקם עממיים, חלקם יוקרתיים. חלקם מיועדים לארצות הברית וחלקם לאירופה. החל ביונדאי וניו קטן וכלה ביונדאי קונה קטנה ומתוחכמת, שיש בגרסה חשמלית וגם בגרסה היברידית וגם בגרסה רגילה. יונדאי לכל פועל מכל סוג, דת, צבע ומין, זה מה שהופך את יונדאי למותג כל כך נמכר בישראל.
כעת לבאיון: באיון הוא רכב כביש־שטח שמבוסס פחות או יותר על מכלולים של יונדאי i20, כלומר של סופר־מיני. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות, ובכל מקרה, הקונים מתנפלים כי 120 אלף שקל נראים פתאום כמו הזדמנות פז. אבל באיון שלנו בכלל לא עולה 120 אלף שקל, באיון שלנו הוא בגרסה הבכירה שעולה טיפה פחות מ־135 אלף שקל, ובמחיר הזה מקבלים באיון עם מנוע טורבו ועם מערכת מיילד הייבריד, שמאפשרת למנוע הבנזין לחסוך קצת דלק ולפעמים קצת לנוח, להפיל את סיבובי המנוע לאפס במצב "שיוט" ולשייט בחרישיות תוך בישול איטי של נוסעי הרכב.
מבחינה עיצובית, ביונדאי מבינים ש־i20 אינה מלכת יופי, ורכב כביש־שטח שמבוסס עליה צריך להיות יותר אטרקטיבי, ואיכשהו גם לא להיות מלכת יופי. אז החלק הקדמי של באיון הוא יונדאי, כלומר מתוחכם, עתידני, עם פנסי חזית צרים וממזריים וגריל קדמי פעור, ברחוב אוהבים את באיון. מאחור סיפור שונה: ליונדאי נשארו עודפי פח וצבע שחור במחסן, ולכן המשקופים האחוריים של באיון ענקיים, החלק האחורי צבוע בשחור כמו מכונית שרק חלקה האחורי נכנס לחנות אביזרים עם הוראה לרכוש את כל מה שיש על המדף. השחור הזה לא מוסיף לבאיון, והחלק האחורי עומד בניגוד מוזר לאלגנטיות של החלק הקדמי.
בפנים באיון משאיר רושם מעורב מאוד. אי אפשר לייצר מכונית שהיא "זולה" במונחים ישראליים וגם להעמיס עליה אביזרים וגם לעשות הכל בלי לשלם מחיר, ובאיון הוא דוגמה מצוינת. ביונדאי למדו כבר לפני כמה שנים ליישר קו עם היפנים. במכוניות מסוימות, ראו ערך יונדאי איוניק 5, עקפו את היפנים בסיבוב בזעקת קרב. אבל בבאיון הולכים אחורה. קודם כל הצביעה הדו־גונית של תא הנוסעים: למעלה פלסטיק באיכות לא גבוהה, שיד מעצב נעלמה פיסלה בו צורות של גלים והכניסה מוטיבים של תאורה, כי מה שצריך ביונדאי עממית הוא צבע כחלחל בלילה; ולמטה – פלסטיק בצבע קרם שלא משתלב היטב בתא הנוסעים, ורק מחכה לידי ילד שיכתימו אותו.
ליונדאי באירופה יש מסך מגע גדול. המסך של היונדאי הישראלית קטן יותר, הוא תכליתי מאוד, ובבאיון תכליתי לא בהכרח משדר עושר או נדיבות, סתם רדיו שעובד היטב, ניווט שנצמד לטלפון סלולרי, אבל שמחה אין כאן. כמו ביונדאי i20, תא הנוסעים של הבאיון, אגב שם שנשמע לקוח מעולמות אביזרי האמבט והמקלחת, מרווח מאוד. הבסיס טוב. גם תא המטען בהחלט גדול. לנוסעים מאחור יש שקע טעינה אחד, אבל אין פתחי מזגן והמושב מעט נוקשה. תא המטען סביר בנפחו, בין היתר כי מי שירים את רצפת תא המטען יגלה את הסוללה של מערכת המיילד הייבריד שתופסת מקום, ועל כך בהמשך.
באיון נוסע. לבאיון יש מנוע מוכר של יונדאי בנפח ליטר אחד עם מגדש טורבו, אך המנוע משודך למערכת עם שאיפות גדולות. מדובר במערכת מיילד הייבריד, שמפשרת למנוע הבנזין לחדול מפעולה לטובת חיסכון בדלק. כאשר מנוע הבנזין אינו פועל הבאיון לא נכנס לפאניקה, המערכת החשמלית ממשיכה לספק תמיכה למערכות החיים של הבאיון, והבאיון אוהב מאוד לשלוח את מנוע הבנזין למנוחה למען איכות הסביבה. אבל יש בעיה: מזגן כנראה לא נחשב למערכת חיונית עבור באיון, בטח שלא באוגוסט. לכן בעצירה, ולפעמים בזמן נסיעה, נשיפת המזגן הקפואה של הבאיון הופכת לנשיפה של אוויר קריר שהופכת בתורה לנשיפה של אוויר פושר שהופכת בתורה לזעם נהג טהור. בפקקים זה קשה במיוחד, ומשום מה הכפתור של הבאיון שמיועד לבטל את פעילות מערכת החימום הלא רצוני של תא הנהג אינו גורם לבאיון לשנות את דעתו. וזו בעיה משמעותית.
מעבר לכך, באיון כמובן סוחב. בגרסה של באיון עם החימום הוולונטרי המנוע מפיק 120 כוחות סוס. זה לא נשמע הרבה אבל זה סביר מאוד. תיבת ההילוכים לפעמים רוצה שהכוח של המנוע, שנע על הגבול שבין "סביר" ובין "מספיק בדיוק", ירוסן. היא מאטה בתגובות, היא משהה העברות הילוכים, היא רוצה חיסכון, ואנחנו רק רוצים לעלות לירושלים.
מעבר לכך התנהגות הכביש של באיון אינה שונה מזו של יונדאי i20, כלומר מכוונת בדיוק למרכז של המרכז. האחיזה גבוהה מאוד, התחושה בטוחה מאוד, אבל יש מחיר לאחיזה הגבוהה: באיון מעט קופצני בעיר, לא משהו שרוב הנהגים ייתנו עליו את הדעת, אבל משהו שקצת מעצבן. וכאשר המנוע הקטן מצליח להתגבר על נטייתה של תיבת ההילוכים להשבית את שמחתו, הוא משמיע לפעמים שאגות של שמחה שנוסעי רכב כביש־שטח קטן שלא מבינים את רגשותיהן של מכוניות בהחלט עלולים לטעות ולחשוב שהן פשוט רעש מעצבן ורעידות בזמן עמידה.
בסופו של דבר יונדאי באיון הוא (עוד) רכב כביש־שטח קטן של יונדאי. זו נוסחה מוכחת, חרב פיפיות של הצלחה מול תועלת. כדי להצליח בשוק הרכב הישראלי צריך לתת לישראלים הרבה ממה שהם אוהבים, רכבי כביש־שטח במחירים שהישראלים אולי חושבים שהם נמוכים. עובדתית המלאי של יונדאי מכור כנראה עמוק לתוך 2023, וכידוע חוכמת ההמונים היא מה שקובע. אבל במקרה של יונדאי יש גם בעיה: היצע הדגמים של היצרנית בישראל כבר הופך למעט מבלבל, ועל הבלבול יש מחיר לשלם. יונדאי קונה היא רכב הכביש־שטח המתוחכם שהוא מעט צפוף; יונדאי ווניו היא רכב הכביש־שטח הלא מתקדם טכנולוגית שהוא כן מרווח; ויונדאי באיון הוא בעצם רכב הכביש־שטח שהוא מרווח מן הקונה, מתקדם יותר טכנולוגית מן הווניו, זול מן הקונה, יקר מן הווניו ובעיקר מבלבל, גם אותנו.
וכאן טמונה בעיה. ההחלטה של יבואני הרכב לקבוע עבור עם ישראל ש־120 אלף שקל זה מחיר סביר למכונית, ו־135 אלף שקל זה מחיר סביר לבאיון שלנו, מציבה את הבאיון לא רק בתחרות מול מה שיש ליונדאי להציע, שם הוא נמצא במקום סביר מבחינת המיצוב, אלא גם מול לא מעט מתחרים אירופיים משובחים, למשל סקודה קאמיק ורנו קפצ'ור. והפעם באיון מעניק אמנם תמורה סבירה לכסף בכמה תחומים כמו מרווח פנימי, אבל מתקשה ליישר קו בנקודות חשובות כמו איכות גימור וכמובן המזגן, במיוחד מול האירופים.
ייתכן שבמצב כזה דווקא גרסת הבסיס היא באיון שיותר מצדיק רכישה, כי דווקא גרסת המיילד הייבריד הבכירה מתקשה למצוא את מקומה בעולם המאוד הגיוני ותועלתני של יונדאי, גם אם הלקוחות מצביעים ברגליים ורוכשים את כל מה שיורד מהאונייה, ובלבד שיוכלו להיות בעליה של יונדאי חדשה לפני שהמחירים חלילה יעלו שוב.
יונדאי באיון SUPREME
מנוע: בנזין, נפח 998 סמ"ק, מערכת מיילד הייבריד. הספק מרבי 120 כ"ס, מומנט מרבי 20.4 קג"מ
ביצועים: מהירות מרבית 185 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש 10.4 שניות
צריכת דלק: נתוני יצרן 18.5 ק"מ לליטר. נתוני מבחן: 13.2 ק"מ לליטר בטיחות: 6 כריות אוויר, 4 כוכבים במבחן ריסוק פומבי. בקרת שיוט אדפטיבית
קבוצת זיהום: 4
מחיר: 134 אלף שקל
אהבנו
מרווחת, חסכונית
אהבנו פחות
אפשר מזגן? איכות גימור תא נוסעים
מתחרות
סקודה קאמיק, יונדאי וניו
לסיכום
רכב הכביש־שטח של יונדאי זקוק לליטוש כדי להיות משתלם או פשוט להוזלה
