זה בושם או מכונית? הקמפיין המביך של יגואר הפך לבדיחת רשת
זה בושם או מכונית? הקמפיין המביך של יגואר הפך לבדיחת רשת
לוגו חדש עם שילוב מוזר של אותיות קטנות וגדולות, סרטונים מביכים שהזכירו פרסומת לבושם או לאופנת בנטון משנות ה-90 עם דוגמנים ודוגמניות אבל בלי מכונית, ולבסוף תמונה של מכונית בצבע סגול. כל אלה היו אמורים לקדם את החשמלית העתידית של יגואר, אבל יצרו גל של בדיחות. אפילו אילון מאסק עקץ
השבוע התקיימה אחת ההשקות החשובות ביותר בתולדותיה של יצרנית רכב, השקה המסמלת שינוי כיוון עיצובי וטכנולוגי. ועם זאת, מדובר בהשקה שכנראה מסמלת את דעיכתה של אחת מיצרניות הרכב הוותיקות, הנחשקות והמרתקות בעולם - יגואר.
אך לפני העיסוק בהשקה, מעט על יגואר: ב-1922 הוקמה בקובנטרי, בריטניה יצרנית, קטנה של סירות צד לאופנועים. שמה של היצרנית ההיא היה SWALLOW, כלומר סנונית. מקימי החברה ויליאם ליונס ו-ויליאם וולמסלי החלו להרחיב את העסק כשליונס דחף בכיוון של מכוניות ספורט. וולמסלי דחף בכיוון סירות הצד. ליונס נשאר עם הרעיון והקים חברה ששמה היה SS, שב-1935 הציגה דגם ראשון. לאחר מלחמת העולם השנייה הוחלט לשנות את השם למשהו יותר ידידותי: "יגואר".
באותה תקופה בריטניה היתה מדינה תחת קיצוב, אבל בארה"ב החלה צמיחה כלכלית והמכוניות של יגואר היו כל מה שהאמריקאים ששבו ממלחמת העולם השנייה רצו. הן היו מדהימות, חזקות, מפוסלות באלומיניום, סופר נחשקות. באותם ימים היה קל לרכוש בסוכנות מכונית מרוץ ולצאת עמה לכביש בלי דאגות, והיגואר C טייפ, D טייפ, XK ודומותיהן הפכו לאגדה.
בשנות ה-60 הגיעה ה-E טייפ, מכונית שנחשבת עד היום לאבן פינה בתולדות ענף הרכב העולמי. ואז החלו הצרות. בשנות ה-60 המאוחרות הפכה יגואר לחלק מבריטיש ליילנד, תאגיד כושל בבעלות ממשלת בריטניה שאיחד מספר יצרני רכב בריטים, מרובר ועד ליילנד, יצרנים שאינם קיימים כיום עקב ניהול כושל ובעיות איכות מרובות. לאחר מכן יגואר חוותה עוד מספר גלגולים שכללו גם תקופה בה פורד היתה בעלת השליטה, עד לרכישתה על ידי קונצרן טאטא ב-2008. ההודים רכשו את יגואר וגם את לנד רובר - ומאז יגואר יצרה מספר דגמים חשובים כמו F TYPE, אך לפני כשנתיים הודיעה יגואר כי היא מוותרת על הבנזין ועוברת להצגת דגמים חשמליים בלבד.
במהלך השנים האחרונות מספר יצרני רכב הודיעו כי הם יעברו לחשמל בלבד, אך כולם פרט ליגואר חזרו בהם. רק השבוע הודיעה לוטוס הבריטית (בבעלות סינית) כי היא זונחת את היעד לייצר חשמליות בלבד ב 2026 – ויש לכך סיבה: יצרני הרכב הבריטים מבינים היטב שמי שרוכש את הסחורה שלהם עושה זאת כדי ליהנות מנהיגה ולא רק מהיכולת להאיץ ל-100 קמ"ש לשעה בכוח חשמל. אבל יגואר החליטה ללכת עד הסוף עם המהלך - וכאן הכול השתבש.
במהלך השבועות האחרונים רמזה יגואר שוב ושוב על מיתוג מחדש. מהלך הגיוני בהתחשב בכך שהיא תייצר רק רכב חשמלי. ואז הרמזים הפכו לתמונות, סרטונים, אפילו הצגת לוגו חדש. וכל אלה הפכו לאסון. בהתחלה יגואר חשפה את האותיות החדשות של הסמל שלה. שילוב מוזר של אותיות קטנות וגדולות המזכיר יותר שם של בושם או חברת סלולר, לא של מכונית. לאחר מכן הגיעו הסרטונים שהזכירו פרסומת לבושם או לביגוד של בנטון משנות ה-90. הסרטונים היו מביכים. ראו בהם לא מעט סלעים, דוגמנים ודוגמניות, גוונים של ורוד וצהוב. אבל לא ראו בהם מכוניות. למעשה הסרטונים הללו גררו באופן מיידי גל של סרטוני פרודיה על הקמפיין של יגואר שפשוט "איבד את זה".
ואז הגיעה המכונית עצמה: יגואר 00. מעין מכונית אב טיפוס שרומזת על המראה של היגואר החשמלית ה"אמיתית" שתוצג רק בשנת 2026. הטווח נאה: 700 ק"מ. אבל המכונית מוזרה. הצבע סגול. ההסבר של יגואר שלמעשה מדובר במחווה ל-E TYPE המיתולוגית לא ממש התקבל. יגואר כרתה לעצמה בור שלא ברור אם תצליח לצאת ממנו.
מדוע יגואר הפכה לבדיחה ומדוע היא מתעקשת להמשיך עם הבדיחה? אולי חוסר הבנה של הצרכנים. מי שרוכש יגואר לא בהכרח מעוניין במכונית WOKE, אלא אם מדובר במישהו שלא מביע שום עניין בהיסטוריה של יגואר. וספציפית במקרה של יגואר- מדובר ביצרנית שמי שרוכש את המכוניות שלה מחובר באופן בלתי נמנע להיסטוריה של המותג. יתרה מכך, זה לא שמי שרוכש יגואר לא יהיה מוכן לעבור לרכב חשמלי. עובדתית, הרולס רויס החשמלית עושה חיל ויש לה רשימת המתנה. זה האופן בו הדברים מוצגים. מי שרוכש יגואר מצפה ל-700 כוחות סוס, אבל לא לדוגמנים, דוגמניות ומחולות עם צעיפים ש"מייצגים את ערכי המותג".
עם זאת נראה שזה לא יהיה המסמר האחרון בארון המתים של יגואר. היצרנית שרדה כבר סקנדלים גדולים יותר. אבל כנראה שההד הציבורי ידרוש מיגואר לחשב מסלול מחדש בהקדם כדי שלא תהפוך לבדיחה. או כפי שציין ביובש אילון מאסק ברשת X: "האם אתם מוכרים מכוניות?"
