גלגל חמישילא רואה מוסך: המהפכה השקטה של הרכב החשמלי
גלגל חמישי
לא רואה מוסך: המהפכה השקטה של הרכב החשמלי
הם היו התרנגולת שהטילה ביצי זהב וגריז עבור היבואנים, אבל עם המעבר לרכב חשמלי, המוסכים יידרשו לעבור מהפך. האם חלומו הוורוד של כל ישראלי להיפרד ממכונאי הרכב יהיה הסיוט של היבואנים?
השבוע הושקה בישראל מכונית חשמלית חדשה: ה-5 ET של SKYWELL. על פניו מדובר בעוד השקה של רכב כביש שטח מתוצרת יצרן סיני שהוא, מה לעשות, עדיין עלום שם עבור הציבור בישראל, אבל באירוע ההשקה של SKYWELL בחרה היבואנית החדשה קבוצת כדורי להדגיש עובדה אחת שרוב יבואני הרכב החשמלי אינם מדגישים משום מה.
לצד הסיפורים המוכרים של היבואן על איכות הגימור, איכות החומרים, הנסיעה הנוחה ושפע מערכות המולטימדיה, מוטיבים שחוזרים בכל השקה של רכב חדש, בקבוצת כדורי הרבו לדבר על שגרת הטיפולים של הרכב. לפי הנתונים הרשמיים של היבואנית, מי שירכוש את ה-5 ET יוכל לנסוע ברכב במשך ארבע שנים או 120 אלף קילומטרים ללא טיפול במוסכים של SKYWELL. בעלי המכוניות יידרשו להגיע למוסכים של היבואנית אחרי שנתיים או 60 אלף קילומטרים כדי לעבור בדיקה מקיפה של המכונית, בדיקה שאולי תדרוש החלפה של חלקי חילוף, אבל אולי לא. אנחנו לא היינו מהמרים על כך שמכונית יכולה לנסוע בכבישי ישראל הגרועים במשך ארבע שנים בלי שגומיות במערכת המתלים שלה יתבלו, לדוגמה. שלא לדבר על הבלימות העזות של כל מי שמתקרב לנהג ישראלי עצבני, אבל זה לא העניין: העניין הוא תדמיתי.
נושא מחירי חלקי החילוף של המכוניות החדשות שאחריו אנחנו עוקבים מקרוב בכלכליסט ועצם ההגעה אל המוסכים כדי לעבור את התהליך הטראומטי של לעמוד בפני המוסכניק ולהזיע בחשש מפני אובדן של אלפי שקלים - מכניס את הישראלים להלם - ובצדק: הישראלים לא מבינים הרבה בחלפים, לא יודעים מהם חלקי חילוף תחליפיים, לא יודעים מה עושה הרדיאטור, האלטרנטור ושאר מילות קסם לא מוכרות. אנחנו מגיעים אל המוסך על כל שטות שניתן לסדר אפילו בבית ולא מבינים ברכב. לכן, כשמציעים לנו מכונית שלא צריכה להגיע למוסכניק, זה "גיים צ'יינג'ר".
הישראלים לא מבינים הרבה בחלפים, לא יודעים מהם חלקי חילוף תחליפיים, לא יודעים מה עושה הרדיאטור, האלטרנטור ושאר מילות קסם לא מוכרות. אנחנו מגיעים אל המוסך על כל שטות שניתן לסדר אפילו בבית ולא מבינים ברכב. לכן, כשמציעים לנו מכונית שלא צריכה להגיע למוסכניק, זה "גיים צ'יינג'ר"
למכוניות החשמליות יש יתרון מובהק: אנשי קבוצת כדורי פשוט שמו על השולחן את מה שיבואני רכב רבים לא ממהרים להבליט, וחבל שכך: כאשר אנחנו בוחנים למשל את שגרת הטיפולים של טסלה 3, מכונית פופולארית מאוד בישראל, אנחנו מגלים שהיא תגיע אל המוסך מדי שנתיים כדי לבצע החלפה של מסנן האוויר של תא הנוסעים. כלומר החלק שאחראי על האוויר הצח לנהג ולנוסעים. מי שיתפנק בטסלה מודל S יוכל להגיע למוסך מדי שלוש שנים כדי לבצע פעולה דומה.
מכיוון שמכוניות חשמליות צריכות גם לעצור ולא רק לנסוע, טסלה ממליצה לבקר במוסך מדי שנתיים כדי לבדוק לשלומו של נוזל הבלמים של המכונית החשמלית, כדי שיכולת הבלימה לא תיפגע. יתרה מזאת, כפי שנחשף ב"כלכליסט", מכיוון שבמכוניות החשמליות שגרת הטיפולים היא שגרה הרבה יותר "רפויה" ודורשת הרבה פחות לכלוך של הידיים, הן לא חייבות אפילו להגיע אל המוסך - וטכנאי יכול להגיע אליהן במקום.
מדוע הרכב החשמלי מתבלה פחות? ההסבר הפשוט הוא שאין בו הרבה מה שיתבלה: כמובן שיש מערכת קירור למנוע החשמלי שדורשת נוזל קירור, יש ציריות שמסובבות את הגלגלים ומחופות בדרך כלל בגומי או בחומר דומה, יש בלמים שנשחקים ודורשים גם נוזל בלם, אבל כל מערכת ההנעה של רכב חשמלי בנויה אחרת: המנוע פשוט, אין תיבת הילוכים, כלומר אין גלגלי שיניים, אין שמנים, אין מיסבים. ומה שכן קיים הוא אלקטרוניקה, ואלקטרוניקה אינה נוטה להתקלקל בקלות, לפחות לא בשנים הראשונות. ומעבר לכך, ברכבים חשמליים גם הבלאי של מכלולים כמו מערכות בלימה נמוך יחסית, כי אחרי הכול, כשהרכב מעודד את הנהג לא לבלום כדי לאגור אנרגיה ולהשתמש בכוח העצירה של המנוע, מי צריך בלמים בכלל?
ומה קורה בינתיים במכוניות בעלות מנועי בנזין? גם כאן התשובה מוכרת לנו היטב וכוללת הרבה מילים ומונחים שביכולתן להפחיד את הנהג הישראלי. בשנים האחרונות למדו יצרני הרכב כיצד לרווח את הטיפולים באמצעות שימוש בחומרים איכותיים יותר, מה שאמור להרגיע את הצרכנים ולייצר תחושה של "רב שלא רואה מוסך", אבל מוסך הוא עדיין מוסך. חלק מיצרני הרכב, למשל פולקסווגן, מציעים תוכניות של טיפול גמיש, אבל בפועל, כאשר מגיעים למוסך - ההוצאות מצטברות.
"כל הקודם בוכה"
ברוב המכוניות המודרניות בעלות מנועי בנזין, מדובר בטיפולים בשיטה של "כל הקודם בוכה": כלומר יצרני הרכב מתגאים למשל בתוכניות טיפולים של אחת ל-30 אלף קילומטרים. כל זה טוב ויפה, אבל יש גם סייג: "או שנה" – כלומר מה שמגיע מבין השניים. בטיפול אנו פוגשים את כל ה"מפלצות": החלפות שמן, החלפות בלמים ומצתים (בתדירות נמוכה יותר). כאשר אנחנו בודקים את זמני הטיפולים של המכוניות החשמליות, נתקלים בעובדה מעניינת: עבור לא מעט יבואני רכב בישראל, פירוט הטיפולים ברכב הוא סוד כמוס. אחרי הכול, אף אחד לא אוהב לדעת שהמכונית צריכה להגיע אל המוסך.
אם נתבונן על הנתונים הרשמיים של יצרני הרכב בעולם, קל למצוא לא מעט מידע. ניקח לדוגמה את פולקסווגן גולף. פולקסווגן ממליצה להגיע למוסך עם הגרסה החשמלית של הגולף שלה (שאינה משווקת בישראל) אחרי שנתיים (או 30 אלף קילומטרים) לצורך בדיקה, כלומר כדי לומר שלום. החלפת חלקים מבוצעת רק אם מגלים ברכב פגם. בדיקה גדולה יותר לרכב מבוצעת לאחר שלוש שנים. במקרה של גולף לא חשמלית, מדובר כבר בהחלפת שמן. העלויות כמובן תופחות עם השנים בזמן שלרכב הלא-חשמלי מתווספים מצתים, רצועות ועוד אביזרים.
גם כאן, באופן מעניין, קיימת שונות בין יצרני הרכב שניתן לחלק בגסות בהתאם למידת מחויבותם לנושא החשמלי: אצל יצרני רכב שמייצרים גם מכוניות מזהמות וגם מכוניות לא מזהמות, נושא שגרת הטיפולים של הרכב החשמלי נחבא אל הכלים, כלומר לא מופיע בהרבה פרסומים.
בדגמי מכוניות מסוימים שמשווקים גם בגרסאות בנזין וגם בגרסאות חשמליות ניתן להבחין בחלק מן המקרים בהקבלה מוזרה בין שגרת הטיפולים של מכונית הבנזין לזו של המכונית החשמלית, למרות שמדובר במכוניות בעלות מערכות הנעה שונות. הסיבה היא אולי שיצרן הרכב עדיין מבסס את מרכולתו על הרבה "רכיבים מתכלים" שניתן למצוא גם בדגם החשמלי וגם בדגם הבנזין, אבל אולי זו פשוט דרכו של יצרן הרכב להחזיר לעצמו את ההפסדים שהוא צובר על הלקוחות שלא מגיעים למוסך עם המכונית החשמלית. יצרני הרכב שממוקדים ברכב חשמלי בלבד, עיינו ערך טסלה, SKYWELL ודומיהם אינם מתביישים לפרסם שהלקוחות שלהם לא זוכים להכיר את המוסכניק. יצרני רכב אחרים שמייצרים גם מכוניות בנזין פחות מתגאים בעובדה, גם אם יש להם בהיצע הדגמים מכוניות חשמליות.
חוויית לקוח במקום גריז ושמן
עובדה זו מייצרת עבור יבואני הרכב בישראל סוג של בעיה: מחד, כל יבואן רכב רוצה מאוד להתגאות בעובדה שהמכונית שלו לא רואה מוסך. והמקרה של SKYWELL, יצרנית אנונימית יחסית שממהרת להכריז בראש חוצות שהרכב שלה לא צריך את המוסכניק הוא דוגמה מעולה. SKYWELL לא מתייחסת למוסכים שלה כמוסכים אלא כמרכזי רכב חשמלי. ומדובר ביבואן השני שבונה בישראל מוסך שמיועד רק לחשמליות, אחרי טסלה כמובן. הקמת מוסך לרכב חשמלי אומנם דומה ברמה של כמה עמדות טיפול לשים, אבל שונה ברמה של כמה הכנסות המוסך ייצר: אם המכונית מגיעה פעם בשנתיים, נראה שההשקעה במוסך לא תהיה גדולה כי אין מי שיכסה את העלות. מדובר בדור חדש של מוסכים, כאלה שמיועדים פחות לייצר הכנסות משמן וגריז ויותר לייצר תחזוקה וחוויית לקוח.
אם המכונית מגיעה פעם בשנתיים, נראה שההשקעה במוסך לא תהיה גדולה כי אין מי שיכסה את העלות. מדובר בדור חדש של מוסכים, כאלה שמיועדים פחות לייצר הכנסות משמן וגריז ויותר לייצר תחזוקה וחוויית לקוח
מאידך, היעדר הצורך בטיפול במוסך מייצר ליבואני הרכב בעיה: לפני כמה שנים פרסמה BDI דו"ח על אודות שוק החלפים הישראלי שקבע דאז כי השוק בארץ גלגל כ 2.6 מיליארד שקלים בשנה וחלק נאה מהסכום הזה הגיע לידי יבואני הרכב. וכעת ליבואני הרכב יש מכוניות שלא רוצות להגיע אל המוסך ולייצר הכנסות, מה שעלול ליצור כמה אפקטים מסוכנים: קודם כל, החלפים של המכוניות החשמליות עלולים להתייקר באופן שיפצה על היעדר הטיפולים. גם החלפים של המכוניות הרגילות עלולים להתייקר בהתאם וכמובן שגם מחירי המכוניות עשויים לשקף את העובדה שליבואן הרכב שהתרגל להכנסות ממכירת שמן ומצתים אין כעת הכנסה. נושא הפיצוי על אובדן הכנסות מחלפים באמצעות תמחור של הרכב אינו חדש: רשות התחרות טענה זאת בדו"ח מיוחד שפורסם אשתקד, אבל רשות התחרות פרסמה את הדו"ח לפני כניסתן של החשמליות לישראל.
מעבר לכל ההיבטים האלה – נשאלת השאלה כיצד השוק יגיב מבחינה פסיכולוגית למכונית שלא רוצה להגיע למוסך, כלומר היכן עובר הגבול הדק שבין הסתמכות על ערכי מותג מוכרים (ביצועים, מוניטין, סחירות) לבין הצורך לקנות מכונית שאולי אנחנו לא יודעים עליה הרבה, אבל יודעים שהיא לא תדרוש טיפולים תקופתיים. התשובה משתנה ממותג למותג ומיבואן ליבואן. על עובדה אחת אין עוררין: מותגי רכב חדשים רבים נמצאים בדרכם לישראל. חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, אך רובם חשמליים. אם המותגים החדשים ידגישו כמו SKYWELL את חוסר הצורך להגיע למוסך, והדבר יהפוך לעיקרון משמעותי בסל השיקולים של רוכשי המכוניות בישראל, ייתכן שיבואני הרכב הגדולים יצטרכו לעשות חישוב מסלול מחדש, גם בכל הנוגע למודל הרווח של המוסכים שלהם וגם בכל הנוגע למידת רצונם להדגיש את נושא שגרת הטיפולים.
