זרם דק מדי של חשמליות
זרם דק מדי של חשמליות
עשרת אלפים מכוניות חשמליות יימסרו השנה בישראל, שיא של כל הזמנים, ועדיין מדובר ב־3.4% בלבד מכלל המסירות. הסיבה לשיעור הנמוך היא בעיקר כלכלית: דגמי הלהיט, בהובלת טסלה, מכוונים לעשירונים העליונים בלבד, וגם מס קנייה נמוך של 10% לא ממש הופך את החשמליות למכוניות להמונים. בינתיים דגמים אירופיים כמעט לא הגיעו, ואת המקום השני במכירות תפסו הסיניות, שהבינו שיש ביקוש לחשמליות במחיר של מכונית רגילה
שנת 2021 תוכתר על ידי רבים, ובהם לא מעט פוליטיקאים, כ"שנת הרכב החשמלי", כלומר כשנה שבה נמכרו עד כה הכי הרבה מכוניות חשמליות בישראל. 2020 נחשבה לשנת החדירה הראשונית של המכוניות החשמליות לארץ, עם כ־1,500 מכוניות חשמליות מתוך כ־215 אלף מכוניות שנמסרו בסך הכל, ואילו השנה צפוי מספר המסירות של החשמליות להגיע לכ־10,000 מתוך כ־290 אלף מסירות צפויות. אלא שלפני פתיחת בקבוקי השמפניה, יש לחשב את שיעור החשמליות מתוך כלל המכוניות — והוא אכן זעום, 3.4% בלבד.
עם זאת חשוב להבין ש־10,000 מכוניות חשמליות שעולות על כבישי ישראל הן עדיין הישג נאה. זאת מאחר ששוק הרכב החשמלי בישראל אינו מתנהג כמו שוק הרכב העולמי: נוכחות יצרני הרכב הגדולים בשוק הרכב החשמלי בישראל מצומצמת, ואופן החדירה של הרכב החשמלי שונה מאוד מן המקובל בשווקים המערביים.
מלכת המכירות
ראשית, טסלה היא מלכת המכירות של רכב חשמלי בישראל. יצרנית הרכב האמריקאית־סינית חדרה לארץ בפועל רק אחרי פסח, ועדיין הצליחה להתברג בראש טבלת המסירות החשמליות. ההשתלטות של טסלה על השוק המקומי חשפה כמה תובנות מעניינות. ראשית, לא צריך כמה דגמים בארסנל של יבואן רכב כדי לבצע חדירה מוצלחת, מספיק רק דגם אחד ושיהיה טוב. טסלה משווקת בעולם את מודל S, את מודל X וכמובן גם את מודל Y העממי יחסית, אבל מכוניות אלה בכלל לא עלו על כבישי ישראל, כאן נמכר רק מודל 3; שנית, כדי למכור רכב חשמלי עממי לא צריך שמחירו יהיה עממי. טסלה ה”עממית” נמכרת היום במחיר התחלתי של מעל 200 אלף שקל, ומחיר החדירה שלה תמיד היה מעל 170 אלף שקל. עובדה זו לא מנעה מאלפי ישראלים לרכוש טסלות. המסר של זה? חדירת הרכב החשמלי לשוק הישראלי תלויה דווקא בעשירונים העליונים; שלישית, תדמית המותג משחקת תפקיד מכריע. טסלה הצליחה לכבוש את השוק המקומי למרות כל נושא השירות הלקוי לכאורה, היעדר נציגות של הסוכנות בארץ וכדומה. בניגוד להערכות עבר, שלפיהן הביקוש לרכב החשמלי יגיע מארגונים וממי שצריך לחסוך בדלק, כעת כבר ברור שחדירת הרכב החשמלי לשוק הרכב הישראל מושפעת מאוד משיקולי תדמית.
התמריץ לא עזר
מה עוד משפיע על חדירת הרכב החשמלי לשוק הישראלי? תפקיד הרגולטור. מס הקנייה שהמדינה מטילה על מכוניות חשמליות אמנם עומד על 10% בלבד (בניגוד ל־50% על היברידית לדוגמה), אך זה לא ממש עוזר להחדיר את המכוניות החשמליות לכל שכבות האוכלוסייה. עוגת מכירות הרכב החשמלי בישראל מורכבת מרוב של טסלות. המתחרות של טסלה מקרב היצרניות הגדולות, כלומר יונדאי איוניק 5 וסקודה קאמיק, בחרו משום מה לתמחר במחירים כמעט זהים לאלה של טסלה, כלומר לא עממיים בעליל. הדגמים שהפכו ללהיטים חשמליים בישראל הם דגמים לבעלי אמצעים, כשאת המחיר הכתיבה טסלה. המשמעות היא שגם מס הקנייה הנמוך לא ממש עודד רכישה המונית של מכוניות חשמליות.
הפלישה הסינית
לפי נתוני ג'אטו דיינמיקס, המתמחה בניתוח של שוק הרכב העולמי, גם באירופה המכונית החשמלית הנמכרת ביותר היא טסלה 3, עם 102,275 מכוניות עד סוף אוקטובר. אבל יותר מעניינים הם המקומות שאחרי המקום הראשון. במקום השני באירופה נמצאת המכונית החשמלית הקטנה של פולקסווגן, 3 ID, עם 57,843 מסירות, ואחריה נמצאת רנו זואי החשמלית עם 51,661 מסירות. כלומר ליצרני הרכב הוותיקים יש דריסת רגל נאה בשוק האירופי. בישראל התמונה שונה: פולקסווגן 3 ID כלל אינה משווקת באופן סדיר, ומסירותיה של זואי רחוקות שנות אור מלהציב אותה בשלושת המקומות הראשונים בטבלה.
בניגוד לשווקים באירופה, את הנישה הזאת של המקומות שאחרי המקום הראשון תפסו בארץ יצרניות רכב סיניות, שהן בפועל היחידות שמסוגלות לספק רכבי כביש־שטח ומכוניות משפחתיות במחירים שהם יחסית עממיים: MG היתה הראשונה, אבל כיום, לפי הערכות, ג'ילי הסינית מחזיקה בצבר הזמנות שמגיע לכ־3,000 יחידות. בניגוד ליצרניות האירופיות, שמלקקות את פצעי משבר השבבים, הסיניות רואות בישראל שוק מערבי חשוב שיש לכבוש, בערך כפי שהיה עם יצרניות הרכב הקוריאניות לפני 15 שנה.
ליצרניות הסיניות יש מכוניות למכור, והבנה ברורה שהיצרניות המערביות "מייבשות" את שוק הרכב הישראלי. חלק מן היצרניות הסיניות שחדרו לישראל, ועוד יחדרו, גם סגרו "דיל" חשוב: תמורת חדירה לישראל יבואני הרכב המקומיים יממנו להן את העלויות הגבוהות שכרוכות בהתאמה של המכוניות לכללי התקינה (החוקים והתקנות) שנדרשת כדי למכור מכוניות באירופה. ויותר מכך, מבחינת היצרניות הסיניות, הצרכן הישראלי כבר הבין שטסלה 3 מיוצרת בסין, ולא הניד עפעף.
עם זאת, קיימת חלוקה ברורה בין יצרניות סיניות שעליהן מוטלות מגבלות יבוא של 400 מכוניות בשנה, בגלל היעדר תקינה אירופית, ובין יצרניות סיניות כמו ג'ילי, MG, אייווייז, שעליהן לא מוטלות מגבלות. אבל על עובדה אחת אין עוררין: חדירת הרכב החשמלי לישראל מורכבת מטסלה ומכל השאר — וחלק ניכר מהשאר הוא סיני.
מחוץ לציי הרכב
מאפיין נוסף של שנת החשמל החולפת הוא הישארות של רכבים חשמליים מחוץ לציי הרכב, גם טסלה וגם יצרניות אחרות. כ־90% ממכוניות טסלה נרשמו על לקוחות פרטיים, וגם אצל היצרנים האחרים אין היענות משמעותית של ציי הרכב.
זאת בניגוד לשוק הרכבים המזהמים, שהיקף המכירות לציי הרכב תופס כ־40% מנפחו מאז שנות התשעים. המשמעות היא שניתן לבסס חדירה של רכב חשמלי לישראל גם על לקוחות פרטיים.
יוקרה נקייה
לשוק היוקרה יש כללים משלו. חדירת הרכב החשמלי לשוק היוקרה לא החלה ב־2021, יגואר I PACE ואאודי איטרון היו כאן גם אשתקד, ואפילו תפסו נתח מכירות נאה בענף החשמליות, בעיקר בגלל היעדר מתחרים עממיים. ב־2021 טסלה מודל S קיימת רק באתר טסלה ובחלומות של בכירים בהייטק. היא עדיין לא הגיעה רשמית לישראל. עם זאת, 2021 היתה שנה של שינוי מהיר: ממכונית חשמלית שהיא גימיק למכונית חשמלית שהיא מתחרה לגיטימית למכונית בעלת מנוע בעירה פנימי.
אם בשנה שעברה לקוחות אאודי רכשו איטרון ולקוחות מרצדס רכשו EQC בגלל מקדם הייחודיות שברכישת רכב חשמלי, השנה לקוחות מרצדס רוכשים את מרצדס EQS ואת אאודי איטרון GT מכיוון שהן מהוות תחרות ישירה לדגמי הבנזין של אותן יצרניות. למעשה השנה הרגולטור באירופה לחץ על יצרניות מכוניות היוקרה להפסיק לייצר מכוניות חזקות ומזהמות, אבל הלקוחות סירבו לקבל מכוניות שהן לא מה שמותגי יוקרה מבטיחים: מהירות וחזקות. לכן מרצדס EQS מבטיחה טווח משמעותי, ואאודי איטרון GT מבטיחה ביצועים מסעירים.
מכוניות יוקרה חשמליות אינן תופסות פלח משמעותי בעוגת המכירות, בטח לא כמו בשנה שעברה, אבל מדובר במכוניות בעלות חשיבות תדמיתית ותפיסתית אדירה, ולא במפתיע ספרי ההזמנות של יבואני רכבי היוקרה הולכים ומתמלאים כבר בימים אלה. ולא כי מדובר בגימיק כמו אשתקד, אלא כי זו חלופה אמיתית לרכב יוקרה מזהם.