גלגל חמישיחשמליות ומגניבות: פולקסווגן ויונדאי נזכרו איך מייצרים מכונית משפחתית
גלגל חמישי
חשמליות ומגניבות: פולקסווגן ויונדאי נזכרו איך מייצרים מכונית משפחתית
שתי יצרניות הרכב הציגו השבוע דגמים חדשים של מכוניות משפחתיות חשמליות לוהטות: פולקסווגן ID AERO ויונדאי איוניק 6. בשורה משמחת מאוד לצרכנים, אך פחות למייסדת קטגוריית החשמליות המגניבות: טסלה
השבוע היה שבוע מפנה עבור ענף הרכב העולמי: שני יצרני רכב גדולים – יונדאי ופולקסווגן - מצאו את הכיוון, הפילוסופיה והשפה העיצובית ששכחו לפני שנים, ועשו זאת עם הצגת שני דגמים חדשים: פולקסווגן ID AERO ויונדאי איוניק 6. מעבר לכך, השבוע תצורת מכוניות שנחשבה "אבודה" בעיני יצרני הרכב הגדולים עושה קאמבק. מדובר בלא פחות ממהפכה וכרגיל, הסיבה היא טסלה, רק שהפעם היא עלולה לאיים במהפכה בעיקר על עצמה.
עבור יצרני הרכב הגדולים, מכוניות הסדאן העממיות, כלומר "המכוניות המשפחתיות", נחשבו סוס מת ורובם הפסיקו כבר בעשור הקודם להשקיע בהן. זו לא טעות: דווקא יצרני הרכב האירופים הגדולים קרי רנו, פיג'ו ופולקסווגן הפסיקו להשקיע במכוניות אלה, והשאירו את רוב המלאכה ליצרנים היפנים או הקוריאנים שמייצרים לשוק הבית בדרום קוריאה או לשוק האמריקאי.
מדוע המכוניות המשפחתיות מתו? הסיבה היא הופעתם של הקרוס אוברים, או רכבי כביש שטח בעברית. מדוע דווקא הם? האמת היא שאין להם יתרון משמעותי על פני מכוניות משפחתיות. בניגוד לדעה הרווחת, לרוב לא באמת יושבים בהם יותר גבוה (לא שזה בכלל משנה), אין בהם יותר מקום, אין תא מטען יותר מרווח ולמעשה הם גם יקרים יותר ולכן בדרך כלל קרוס אובר שמבוסס על פלטפורמה של רכב קטן, כמו הסופר מיני, יעלה כמו מכונית משפחתית גדולה יותר. הצרכן מפסיד. אבל לקרוס אוברים יש יתרון אחד שאין למכוניות משפחתיות: הם מגניבים.
תכל'ס, יצרני הרכב הגדולים הפסיקו מזמן לייצר דגמים מעניינים של מכוניות משפחתיות שכיף לנהוג בהן, כמו סאאב 900 למשל או אפילו רוב הדגמים העממיים של פיג'ו משנות התשעים. התוצאה, במקרה של יצרני הרכב שבכל מקרה עובדים לפי מנטליות עדרית הייתה שכחה כמעט מוחלטת של קטגוריית המכוניות המשפחתיות – מה שהפך את הקטגוריה לשממה, כלומר שוק בו רוב המכוניות פשוט משעממות לחלוטין, לא נחשקות ולא מהוות יותר מכלי עבודה. כל זה היה נכון עד הגעתה של מכונית אחת: טסלה 3. סוד הקסם שלה פשוט: היא ייחודית. מדובר בשילוב של טכנולוגיה, ביצועים ונחשקות שהשאירו את יצרני הרכב הגדולים פעורי פה. אחרי הכל, הם אלה שזנחו לחלוטין את הקטגוריה ולכן טסלה תפסה אותם עם המכנסיים למטה.
כיבוש עמדות גלובאליות
השבוע יונדאי ופולקסווגן עשו, כל אחת בדרכה, מה שאף יצרן רכב לא אוהב להודות שהוא רוצה לעשות: לבנות טסלה 3. אסטרטגיית הפעולה של יצרניות הרכב מעניינת ושונה אבל המסר ברור: הן המתינו על הגדר, למדו את השוק ויצרו מכונית משפחתית חשמלית. ובניגוד לדגמי עבר חשמליים שהיו משעממים ושמו דגש בעיקר על היבטי איכות סביבה, הפעם שתי היצרניות באו להוכיח משהו אחר: ניתן שוב לייצר מכונית משפחתית שתהיה מגניבה באופן לא מתאמץ, ממש כמו טסלה 3.
בגלל שבענף הרכב העולמי יצרני הרכב נוהגים לעלות מהר על טרנדים ולייצר להם גרסאות משלהם, כנראה שהמכוניות שהוצגו השבוע ייצרו מהר מאוד מהלכים דומים מצד המתחרים, מה שייצר תנודה משמעותית בשוק המשפחתיות. אבל כדי להבין מה קרה השבוע ומדוע יש למכוניות האלה חשיבות כל כך גדולה, יש להבין את הסיפור האינדיבידואלי של שתי היצרניות ויחסן לרכב החשמלי – ומדוע דווקא הן יהיו השחקניות החזקות ביותר בשוק הרכב החשמלי העולמי.
ראשית, יש להבין כי הזירה העולמית נכון להיום היא "מגרש פתוח" עבור יצרני רכב שרוצים לייצר רכב חשמלי. הסיבה לכך היא שדווקא השחקנים הכבדים ביותר לא ממש מעוניינים לייצר רכב חשמלי. טויוטה היא דוגמה מצוינת ליצרנית שאינה מתביישת לציין שהעתיד הקרוב מבחינתה כלל אינו חשמלי. שחקנית ענקית נוספת היא ג'נרל מוטורס שמצהירה שוב ושוב על שפע חשמליות חדשות, למרות שנתוני המכירות שלה לשנה שעברה מראים שבכל ארה"ב מכרה פחות מכוניות חשמליות ממה שנמכרו בישראל בחצי השנה הנוכחית. יש לכך סיבה: טויוטה מייצרת לכל העולם, ובאפריקה אף אחד לא רוצה לרכוש רכב חשמלי. ג'נרל מוטורס מייצרת לארה"ב ולמרות הפרסומות הססגוניות, קשה באמת לשכנע מישהו בלואיזיאנה או בטקסס שהגיע הזמן למכונית ירוקה וידידותית לסביבה. כך הזירה העולמית ה"אמיתית" נשארת בידיהם של ענקיות רכב אחרות: יונדאי וקיה בקוריאה ופולקסווגן בגרמניה. במקרה של פולקסווגן, מדובר במצב של אין ברירה - היצרנית חייבת למחוק את חרפת דיזלגייט. במקרה של יונדאי – מדובר באינסטינקט בריא בשילוב עם הידע הקיים בקוריאה בתחום ייצור סוללות (סמסונג וכו') ואג'נדה ברורה שקיימת בחברה זה שנים ונובעת גם מסיבות היסטוריות: להראות ליפנים מהיכן משתין הדג.
עם זאת כאמור, הפילוסופיה שמאחורי שני הדגמים שהוצגו השבוע שונה לחלוטין ברמה הארגונית, אבל יש ביניהם קווים משותפים למכביר. הפולקסווגן ID AERO והיונדאי איוניק 6 נחשפו בתמונות ראשונות בלבד והיצרנים לא חשפו כמעט מידע על המכוניות. פולקסווגן נידבה פרט אחד: טווח של מעל 600 קילומטרים, בעוד יונדאי נידבה שיהיו מסכים בתא הנוסעים, אבל מעבר לכך כמעט ולא שוחרר שום מידע, פשוט בגלל שלא צריך. כל אחת מהיצרניות חשפה תמונות שהבהירו מעבר לכל ספק שהן נזכרו כיצד לייצר מכונית שתהיה גם משפחתית-עממית וגם נחשקת. אבל הדרך לשם לא הייתה קלה בכלל.
פולקסווגן התרגלה לאורך ההיסטוריה להיות זו שקובעת עבור אחרים כיצד לייצר מכוניות. עוד כ-15 שנים ימלאו 100 שנים להקמתה של החברה (אם סופרים את היטלר) וקשה לפספס את העובדה שזו חברה שממציאה טרנדים ותצורות רכב הודות למצוינות הנדסית. כלומר, כבר אחרי מלחמת העולם השנייה פולקסווגן הייתה יצרנית צעירה שהחליטה שמכונית עממית עם מנוע מקורר אוויר מאחור תהיה להיט, והחיפושית נולדה. בשנות החמישים החליטה שאפשר לייצר חיפושית ענק מסחרית – והטרנספורטר נולד. בשנות השבעים החליטה לייצר מכונית משפחתית קטנה עם מנוע מקדימה – כך נולדה הגולף. ולאחר מכן המתחרים פשוט חיקו אותה בדרך זו או אחרת ויצרו מכוניות מתחרות למרות שזו הובילה בכל הקטגוריות הקשורות להמצאת התצורה. כל זה היה לפני עשרות שנים ונגע למכוניות בעלות מנועי בנזין ודיזל.
בכל הקשור לרכב החשמלי לפולקסווגן אין כיוון אמיתי. הסיבה לכך היא שהחברה פשוט לא קראה נכון את השוק והשקיעה ברכבי כביש שטח חשמליים – כלומר סדרת ה-ID. כמו רוב יצרני הרכב החשמלי היא נהנית מביקוש, אבל לא כזה שנובע מנחשקות הרכב אלא פשוט מהיותו חשמלי. בזמן שפולקסווגן צמצמה את ייצור הפאסאט והג'טה המשפחתיות, טסלה המציאה את מה שפולקסווגן הייתה רגילה להמציא: מכונית משפחתית נחשקת. בפולקסווגן לא באמת ידעו כיצד לאכול את המצב החדש ואפילו פתחו בסדרת התרפסויות תמוהה בפני טסלה שלא ממש תרמו למעמד המנכ"ל. גם בניסיון להתרפק על העבר המקסים, החברה לא ממש הייתה מסוגלת ליצור מכונית מיינסטרים, אבל כעת היא עושה את מה שלא עשתה מעולם: היא תייצר אינטרפרטציה משלה לטסלה 3. היא תיצור מכונית משפחתית, איכותית ונגישה, אבל גם חשמלית. פולקסווגן כמובן נמנעת מלומר "טסלה" אבל מפעלי הייצור של הדגם החדש בסין ובגרמניה, שווקי היעד הברורים בארה"ב, אירופה וסין והעובדה שמדובר במכונית שקשה להתעלם מהדמיון התצורתי שלה לטסלה 3, מבהירים היטב שהפעם פולקסווגן לא משחקת.
בינתיים, בצידו השני של העולם הוצגה יונדאי איוניק 6, מכונית סדאן משפחתית, אחות גדולה לאיוניק 5 שניכר שמגיעה ממקום עיצובי ותכנוני שונה לחלוטין – אבל מסמנת את אותה מטרה. יונדאי לא בחרה סתם להציג רק קומץ תמונות של הרכב: עיצוב הרכב מבהיר שהחברה מעוניינת לחדור לפלח השוק העממי דווקא באמצעות הצגת מכונית מאוד לא שגרתית מבחינה עיצובית. סביר להניח שבמישור המכני האיוניק 6 לא תהיה פרארי: יהיה לה הספק מנוע (או מנועים) סביר, טווח שינוע באזור 400-500 קילומטרים ואף אחד לא יצפה לחזות בה נוסעת ב-280 קמ"ש על פני טווח של 800 קילומטרים, פשוט בגלל שאין צורך בכך. הפילוסופיה של יונדאי קבעה שפה עיצובית חדשה שקובעת שהמכונית החשמלית המשפחתית המיוחדת תבלוט באמצעות עיצוב. יתרה מזאת, החברה גם הודיעה באופן מעניין שאיוניק 5 ואיוניק 6 קרובות משפחה בשם, אבל בטח שלא בעיצוב. זו פילוסופיה עיצובית מאוד חריגה שמבדילה בין יונדאי לרוב מתחרותיה ששמות דגש על דמיון בין הדגמים – על כך תעיד גם טסלה. המסר של יונדאי ברור: היונדאי איוניק 6 אינה תחליף לאיוניק 5 מכיוון שהיא פונה לקהל יעד שונה שנמצא בהלך רוח אחר – ולכן נדרש עבורו עיצוב שונה, ברמה שכמעט לא ניתן בכלל לשייך אותו למשפחה המצומצמת לעת עתה של דגמי איוניק.
פולקסווגן ויונדאי הן יצרניות שיש להן "קרובי משפחה" – לפולקסווגן יש את סקודה,סיאט ואאודי, ליונדאי יש את קיה. בשני המקרים סביר להניח שהמכונית המשפחתית- חשמלית- עממית- נחשקת תושק בהקדם גם בחברות האחיות, זאת עוד לפני שיצרני רכב אחרים ייזכרו לפתע שאפשר לייצר מכוניות חשמליות משפחתיות שאומנם אינן ספורטיביות קיצוניות, אבל כן נחשקות ומעניינות. בדיוק כפי שיצרני הרכב עשו בשנות השבעים והשמונים, כעת זו רק שאלה של זמן עד שיתר יצרני הרכב הגדולים יעלו על הנוסחה שהפכה את טסלה 3 לסיפור הצלחה ויתרה מכך, יקבעו ממש בימים אלה את העתיד בכל הקשור לא רק בדגמי מכוניות פופולריים – אלא ממש בקביעה ועיצוב של כל זירת הרכב העולמית.
