גלגל חמישיאיך פעלה גולדה מאיר לטובת רנו הצרפתית, ולמה אסרה הממשלה על יבוא הונדה
גלגל חמישי
איך פעלה גולדה מאיר לטובת רנו הצרפתית, ולמה אסרה הממשלה על יבוא הונדה
כשחושבים על ענף הרכב הישראלי עולה מייד המילה "סוסיתא", אבל האמת על הענף הרבה יותר מורכבת וסוערת. תחום יבוא הרכב נחשב תמיד לתפוח אדמה לוהט שהתערבבו בו הרבה יצרים, לחצים, יריבויות וכמובן פוליטיקה. לכבוד יום העצמאות נזכרנו באחדים מהסיפורים הנשכחים של ענף הרכב
לפעמים נדמה שההיסטוריה של ענף הרכב הישראלי כוללת רק שתי מילים: "סוסיתא" ו"כרמל". אבל ענף הרכב הישראלי הוא הרבה יותר משתי מכוניות פיברגלס. מדובר בענף שעבר גלגולים רבים - זיכיונות היבוא של מכוניות היו תמיד תפוח אדמה לוהט. פוליטיקאים, כך נדמה, התערבו תמיד בשוק הרכב של המדינה הצעירה ויצרני הרכב מצידם לא כל כך ידעו כיצד "לאכול" את המדינה הצעירה עם שוק הרכב המוזר. בארכיונים מופיעות אינספור עדויות לסכסוכים, מהלכים פוליטיים, דגמים חדשים שנכנסים ויוצאים, מהלכים רגולטוריים ועוד - תחום יבוא הרכב משך הרבה אש וגם עשה הרבה כסף.
לרגל יום העצמאות אספנו מספר דוגמאות לטירוף שסובב לא אחת את תחום הרכב בישראל.
כשפולקסווגן נתבעה על 6 מיליון לירות
באוגוסט 1968 נדרש בית המשפט המחוזי בחיפה לדיון באחת התביעות הראשונות שהוגשו בישראל נגד יצרנית רכב בחו"ל. התביעה, על סך שישה מיליון לירות, הוגשה על ידי חברת "ויזרה" נגד חברת "פולקסווגן וולפסבורג". ויזרה טענה בתביעתה כי פולקסווגן הפרה חוזה כשהעבירה את זיכיון היבוא למכוניות שלה בישראל לידי שחקנית חדשה בשוק: חברת צ'מפיון מוטורס.
פולקסווגן השיבה באמצעות עורך הדין י. רוטנשטרייך כי לבית משפט ישראלי אין סמכות לדון בתביעה כזו, מכיוון שמדובר בנושא שהוא בגדר סוגיה בינלאומית. האם חברת ויזרה קיבלה מפולקסווגן שישה מיליון לירות? תשובה לשאלה הזו לא נמצאה בארכיונים, אבל העובדה היא שנכון להיום צ'מפיון מוטורס היא יבואנית פולקסווגן לישראל.
מכוניות פולקסווגן, בעיקר חיפושיות, הגיעו לישראל בדרכים לא דרכים במהלך שנות החמישים ורובן לא הצליחו למצוא קונים. במדינה בה, בשנות החמישים, אחד מכול ארבעה ישראלים היה ניצול שואה, הסיכוי שמישהו ירכוש את המכונית של היטלר היה נמוך למדי באופן מובן.
בשנות השישים המצב השתפר מעט וחברת ויזרה קיבלה את זיכיון היבוא ב-1960. אולם התצוגה המרכזי של ויזרה היה ממוקם בדרך פתח תקווה בתל אביב והחברה התהדרה בשלושה מוסכי שירות: מוסך פליקס שבתל אביב (שקיים עד היום וממשיך להתמחות במכוניות פולקסווגן), מוסך הדר שבחיפה ומכוניות הדר בחיפה, שכבר אינם קיימים. ואולם, המכירות העלובות של פולקסווגן בישראל גרמו ליצרנית לחפש יבואן אחר – והתשובה נמצאה ב-1966 בדמותה של צ'מפיון מוטורס.
כשגולדה מאיר התערבה לטובת רנו
הסיפור של חברת ויזרה המנוחה רחוק מלהיות היחיד על תהפוכות שעברו זכיונות היבוא של מכוניות לישראל. בישיבת ממשלה שהתקיימה בפברואר 1964 הודיעה שרת החוץ דאז, גולדה מאיר, כי היא תתיר יבוא של מכוניות "רנו צרפת" לישראל, זאת לאחר ששר התחבורה ישראל בן יהודה ויתר על דרישתו כי החברה תתנצל באופן פומבי על ניתוק קשריה עם מדינת ישראל.
ניתוק קשרי רנו עם ישראל נצרב בתודעה הלאומית של המדינה: רנו, שמכוניות פרי תכנונה הורכבו בישראל, הודיעה ב-1959 שתפסיק לייצר במפעלי קייזר אילין את מכוניות הדופין והקאטר-שבו אשר יוצרו בישראל מאז 1956. ישראל מצידה הגיבה בחרם על רנו, שלא ממש נבהלה מהצעד של המדינה הצעירה והזעירה במזרח התיכון.
איך נגמר סיפור החרם? בגלל לחץ פוליטי. בפגישה מיוחדת בין גולדה מאיר ו"אישי הממשלה הצרפתית בפריז", שהתקיימה ב 1964, הובהרו למאיר ההיבטים הרגישים של הפגיעה ביחסי ישראל צרפת שנובעים מן החרם. וכך, "לאור דחיפות העניין", שיגרה הגברת מאיר מברק מפריז לראש הממשלה בו ביקשה ממנו להפעיל השפעתו כדי להכריע בעניין זה בהקדם האפשרי. ראש הממשלה אשכול לחץ ושר התחבורה ניאות לסגת מעמדתו המחמירה נגד היצרנית הצרפתית. יבוא רנו לישראל חודש ב-1966 תמורת התחייבות של רנו לרכש גומלין.
אין אמינות? אז אין אופל
גם זיכיון היבוא של מכוניות "אופל" הגרמנית עבר גלגולים שכללו יבואניות כגון ליאו גולדברג, UMI, קבוצת שלמה וכיום דוד לובינסקי, אבל בכל מקרה, כאשר יש תקלות יצרן במכוניות, האחריות לתיקונן נופלת על היבואן.
בעבר תיקון של תקלות במכוניות היה באחריותו של משרד התחבורה, ובהתחשב בעובדה שבמדינת ישראל היחס לתחזוקת מכונית נע תמיד על הגבול הדק שבין היסטריה לחוסר הבנה, אין פלא שבפברואר 1960 הודיעו משרדי התחבורה והאוצר על הפסקת היבוא של מכוניות אופל לישראל. באותם ימים לא היה זיכיון יבוא מסודר של אופל הגרמנית לישראל, ומדינת ישראל החליטה לאפשר יבוא של מכוניות אופל משומשות – מה שנראה אז סביר בהתחשב בעובדה שרנו משכה את ידיה מן המיזם לייצור מכוניות בישראל במפעלי קייזר אילין.
הבעיה היתה שהמכוניות המשומשות של אופל שיובאו לישראל לא היו כנראה במצב טוב – והן הרבו להתקלקל. תגובת הממשלה לא היתה עוברת כיום שום ועדת ביקורת, אבל בשנת 1960 המצב היה שונה – ויבוא מכוניות אופל לישראל פשוט נאסר - "כזכור, ניתנו רישיונות ליבוא מכוניות משומשות מדגם אופל. לאחר הבאתם (השגיאה במקור) התברר כי המכוניות אינן במצב טוב ויש לערוך שיפוץ כללי במנועים". היקף היבוא אגב היה מכובד במונחי 1960. לפי נתונים מעיתוני התקופה: "עד כה יובאו על ידי סוכנים מגרמניה 800 מכוניות מסוג זה. נודע כי 500 מכוניות נוספות נמצאות במכס".
אין חלפים? אין הונדה
הונדה היא אחד המותגים היפנים היותר ותיקים בישראל. דייהטסו וסובארו, שתי חברות קטנות במונחים יפניים פרצו את החרם הערבי עוד בשנות השמונים ואחריהן הגיעו הונדה ומיצובישי. במקרה של הונדה נמצאה דרך מקורית "לעקוף" את החרם הערבי – יבוא של מכוניות הונדה מארה"ב.
כדי לייבא את המכוניות מארה"ב נדרשה חברת מאיר, יבואנית הונדה, לעשות את מה שעושה כל יבואן רכב אחר בישראל: להחזיק מלאי של חלקי חילוף – וזה היה אמור להגיע מיפן. הונדה מצידה הבינה שכאשר היא תספק לישראל חלקי חילוף היא תפר את החרם הערבי וסירבה לספק את החלקים. כך, באופן חריג היה זה משרד החוץ שהתערב בנושא אשר נמצא דווקא בסמכותו של משרד התחבורה. לפי כותרת העיתון מדצמבר 1989 :"משרד החוץ מתנגד ליבוא מכוניות הונדה המיוצרות בארצות הברית כל עוד לא תיתן החברה-האם היפנית התחייבות לעמוד מאחורי היבוא ולספק לישראל חלקי חילוף מיפן אם יהיה בהם צורך". בסופו של דבר החל יבוא הונדה סיוויק לישראל בשנות התשעים המוקדמות והיא הפכה אז לאחת המכוניות המשפחתיות הפופולריות ביותר.
דאצ'יה, אדרת וגברת
כיום דאצ'יה נחשבת למותג ה"לואו קוסט" הנמכר ביותר בישראל, מה שלא צריך להפתיע לנוכח העובדה שמכוניות אחרות מהסוג הזה פשוט לא משווקות בארץ. מכוניות לואו קוסט הן מכוניות שנחשבות פחות מאובזרות ומתקדמות טכנולוגית מחברותיהן – מכיוון שפותחו על בסיס מכלולים קיימים ומוכחים – ומכאן מחירן הזול. דאצ'יה עצמה החלה את דרכה אי שם בשנות השישים לאחר שרכשה מרנו את פס היצור של רנו 12 והחלה לייצר את דאצ'יה דלתא, שהיתה למעשה רנו 12 שהחברה הצרפתית הפסיקה לייצר לנוכח התקדמותה לדגמים אחרים.
בכתבה מ-1978 הנושאת את הכותרת "יבוא מכוניות מרומניה - האגדה והמציאות" מוסבר כי "בדיקה מורה שהמכונית ששמה הוסב לדלתא 1300 בהשוואה לרנו 12, היא אותה אדרת בשינוי גברת". ועוד: "כל שידוע לגבי המכונית הוא שלפני כשבע שנים התקשר מפעל המכוניות הרומני עם רנו בצרפת וקיבל זיכיון להרכיב מכוניות מדגם רנו 12". באותה כתבה גם נטען כי חלקים רבים במכונית הרומנית, לרבות הבלמים והמאייד, אינם זהים לרנו המקורית. משרד התחבורה הגיב וטען כי יבוא של מכוניות מרומניה לישראל כלל לא אושר. למרות תגובת משרד התחבורה, בפועל הגיעו מכוניות דאצ'יה לישראל זמן רב לפני היבוא הנוכחי. למותר לציין כי רוב המכוניות האלה, אשר הגיעו ארצה במהלך שנות השמונים, לא שרדו.
