ניתוחכוונת המדינה להטיל מס נסועה על מכוניות חשמליות הגיעה בטיימינג גרוע במיוחד
ניתוח
כוונת המדינה להטיל מס נסועה על מכוניות חשמליות הגיעה בטיימינג גרוע במיוחד
בשבוע שעבר פורסם כי על בעלי החשמליות יוטל מס נסועה בגובה 15 אגורות לקילומטר. כלומר, אלה יצטרכו לשלם מקדמות דו חודשיות למדינה. הטיימינג גרוע מכיוון שייבוא החשמליות והרצון לשילובן גבוה, בזמן שהמאמץ הבירוקרטי ועליות המחיר עשויים להפוך את ההיברידיות למשתלמות יותר
האם על בעלי מכוניות חשמליות בישראל יוטל מס נסועה? האמת היא שזה לא משנה. עצם ההכרזה על אפשרות הקיום של המס היא סטירת לחי לענף הרכב הישראלי ויש לכך סיבות היסטוריות וחברתיות.
בשבוע שעבר פורסם כי על בעלי מכוניות חשמליות בישראל יוטל מס נסועה בגובה 15 אגורות לקילומטר. השיטה מאוד בעייתית במישור הטכני: אם פלוני שנוסע כל יום מחיפה לתל אביב קונה חשמלית בינואר ומוכר אותה לאלמוני שנוסע רק בתוך רמת אביב במאי - מה יהיה גובה מס הנסועה בסוף השנה ומי מבעלי המכונית ישלם אותו? זוהי רק דוגמה אחת לבעיה שהתרחיש יוצר. אבל כל הבעיות הטכניות (שבהמשך יטופלו) זוטות לעומת האפקט שנגרם לענף הרכב הישראלי.
קודם כל חשוב להבין: לא משנה מה יקרה או לא יקרה בימים הקרובים, גם אם מס הנסועה יעבור את הממשלה הוא ידרוש אישור של שלוש קריאות בכנסת ולאחר מכן יעבור עוד אינסוף גלגולים רגולטוריים עד לאישורו הסופי - אם הדבר בכלל יקרה. אבל זה לא משנה, כל עוד מעל ראש הישראלים מרחפת העננה של מס נסועה, זה יפגע במכירות החשמליות וביכולת שלנו לאמץ אותן. עובדתית, יבואני הרכב כבר מדווחים על פחות עניין ברכב חשמלי.
חשוב להבין כאן את המירוץ הכפול נגד הזמן שהרגולטורים במדינת ישראל מנהלים: חשמליות הן במובנים רבים כמו אייפונים, אבל לא בגלל המסך אלא בגלל האימוץ. כיום בכל ישראל "מעצמת הרכב החשמלי" אין אפילו 200 אלף חשמליות מתוך מיליוני מכוניות בנזין ודיזל שנוסעות בכבישים.
מבחינת משרד האוצר זה נתון חשוב: אם עכשיו הישראלים יורגלו למס נסועה, עוד חמש שנים הוא לא יזכור בכלל שהיה עליו קרב, הוא יהיה מובן מאליו כמו הבלו על הדלק, ולכן חשוב שכבר כעת מס הנסועה יוטמע (אגב, המדינה גם רוצה לבטל את הטבת הרישוי לרכב חשמלי, כלומר שהטסט לא יעלה 500 שקל בלבד אלא כמעט 2,000 שקל).
וכאן טמונה בעיה: במדינת ישראל שיעור אימוץ החשמליות גבוה מאוד. לפי נתוני איגוד יבואני הרכב משבוע שעבר החשמליות הגיעו לכמעט 18% מסך המכירות של רכב חדש בישראל. יותר מאירופה, יותר מארה"ב וזו נקודה חשובה, בגלל שבניגוד לארה"ב ואירופה, בישראל אימוץ רכב חשמלי נמצא בנקודה הקריטית של מעבר מ"טכנולוגיה חדשנית" ל"טכנולוגיה מוטמעת". כלומר, רכב חשמלי הופך לאיטו מנחלת החדשנים, ה"הייטקיסטים" והעשירים לנחלת כולם. בניגוד לעשירים והחדשנים – הציבור לא רוכש חשמלי כי הוא מדליק, מאיץ מהר או ידידותי לסביבה. הציבור רוכש מוצר בגלל שימושיותו – ובמקרה של רכב חשמלי חלק ניכר מהשימושיות מתבטא בחיסכון עלויות ה"תדלוק".
כעת כל הרוכשים האלה, במיוחד של הדגמים העממיים, מחכים לראות מה יהיה עם מס הנסועה.
למה מס של 15 אגורות לקילומטר כל כך מפריע? אם נעשה חשבון פשוט נגלה שנסיעה ברכב חשמלי מחיפה לתל אביב תעלה 15 שקל. זה כסף קטן ביחס למכונית בנזין, אבל ביחס להיברידית זו בעיה - כי החיסכון כבר אינו רציני, ובמכונית שאינה חשמלית הממשלה לא "נכנסת לכיס". אין שום תהליך עתידי מבהיל של חישוב נסועה דו חודשי לפי הנסועה החד שנתית בטסט (זהו הניסוח בו השתמשו במסמכי החקיקה). בקיצור, מי שיקנה חשמלית עומד לחוות כאב ראש רציני שכולל מקדמות דו חודשיות למדינה, ממש כמו של עצמאיים - ולבעלי מכוניות רבים שאינם "חדשנים" זה כאב ראש שלא שווה את החיסכון שמציע הרכב החשמלי.
וכך, ענף הרכב הישראלי מוצא עצמו שוב בנקודה בעייתית: יבואני הרכב ייבאו בחודש שעבר 50 אלף מכוניות, רובן חשמליות. מכוניות כמו ה-SEAL של BYD נמצאות בדרך אלינו, זיקר נכנסה לשוק הרכב הישראלי בסערה, גם ניאו ו-XPENG - כולן עם רכב חשמלי. כעת הלקוחות של כל המכוניות הללו יצטרכו לשאול עצמם האם הם רוצים שמשנת 2026 המדינה תבקש מהם מקדמות כל חודשיים? זה לא הכסף, זה העיקרון. יתכן בהחלט שעבור חלק מרוכשי החשמליות תקופת אי הוודאות הזאת תהיה הקש שישבור את גב הגמל ותקשה על המעבר מ"חדשנות" ל"נחלת הכלל".
