ניתוחמכוניות חשמליות לא רק לעשירים: לישראל יש הרבה מה ללמוד מצרפת
ניתוח
מכוניות חשמליות לא רק לעשירים: לישראל יש הרבה מה ללמוד מצרפת
באירופה הבינו הרבה לפני ישראל שאימוץ החשמליות הכרחי. בזמן שבישראל הטסט לרכב החשמלי מתייקר, הביטוח התייקר ותיקון רכב אפשרי בעיקר במוסכי היבואנים היקרים - לכולם, בצרפת הממשל עושה הפרדה בהטבות ומייקר את השירות החשמלי רק למי שיכול להרשות לעצמו את ההתייקרות
השבוע התרחש בצרפת אירוע חשוב: הממשל הצרפתי הודיע כי הוא יצמצם את גובה הסובסידיה לרכישת מכוניות חשמליות ב-20% - שלמעשה הוא יצמצם אותה רק לעשירים.
המהלך אינו מפתיע ולא באמת חברתי ומיועד להיטיב עם מעמד הביניים הצרפתי. מה שקרה בפועל הוא שבדומה לממשלות אחרות באירופה, למשל גרמניה (שחתכה סובסידיות לרכב חשמלי בסוף השנה שעברה) – גם הממשל הצרפתי הגיע למסקנה שהיקף הכניסה של רכב חשמלי אינו גבוה כפי שהיה בעבר, התקציב הולך ואוזל ולכן מי שיכול להרשות לעצמו רכב חשמלי, כלומר "המעמד החדשני" כבר עשה זאת – ועכשיו צריך שדווקא מי שלא יכול להרשות לעצמו רכב חשמלי יתחבר לשקע.
מהלך זה הוא אינו היחיד של הממשל הצרפתי: בסוף השנה שעברה הודיעה הממשלה בצרפת על השקת תכנית חכירה מיוחדת שבמסגרתה משפחות צרפתיות מעוטות יכולת ישלמו רק 100 יורו בחודש ויקבלו חשמלית במעין תכנית ליסינג פרטית. התכנית הופסקה השבוע בגלל שבצרפת הוקצו 25 אלף מענקים למשימה בשנה שעברה והם אזלו תוך פרק זמן קצרצר. הממשל הוסיף עוד 25 אלף מענקים וגם אלה נחטפו על ידי הציבור עד שלממשל פשוט נגמרו המכוניות החשמליות. לפי פרסומים בצרפת התכנית תשוב בסוף השנה הנוכחית.
בחזרה לעיקרי התכנית הצרפתית: גובה הסובסידיה שרוכשי חשמליות קיבלו היה עד לפני שבוע 5,000 יורו לכל צרפתי שיבחר במכונית חשמלית. זהו לא קיצוץ של מס הקנייה על הרכב, אלא קצבה ממשלתית שניתנת ישירות לרוכש ב"מענק רכישה" שמגיע לכיסו.
כעת הסובסידיה צומצמה באלף יורו לכל מי שמשתייך למחצית העליונה של מקבלי השכר בצרפת. כלומר, מי שמשתייך לעשירון 6-10. לעומת זאת, מי שמשתייך לחמשת העשירונים התחתונים ימשיך לקבל את הסובסידיה המלאה. בתכנית יש למעשה היגיון רב: מי שיש לו יכולת לרכוש את הרכבים החדישים והמתקדמים ביותר לא צריך עזרה כלכלית בלרכוש רכב שהוא יותר נקי וידידתו לסביבה - יש לסייע למי שידו אינו משגת לרכוש מכונית כזאת.
בצרפת המיסוי מבוסס על שיטה מורכבת למדי שמתבססת על נתוני הרכב ולוקחת בחשבון פרמטרים שבישראל לא נחשבים: מס על משקל, מס זיהום, מס זיהום מקומי וכמובן VAT-מע"מ בשיעור של כ 20%, וההטבה לרוכשי החשמליות מגיעה לכיס הרוכש ומקזזת את אלה. בצרפת הוחלט שמי שלא יכול להרשות לעצמו חשמלית צריך לקבל עידוד מהמדינה כי זו בגדר טכנולוגיה הכרחית. הזיכוי שמקבלים ישר לכיס הוא משמעותי: מחיר רנו זואי חשמלית חדשה הוא 30,100 יורו בסוכנות רנו בשאנז אליזה וטסלה 3 עולה 42,900 יורו בצרפת.
כעת לישראל. כפי שפורסם ב"כלכליסט", בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדה לביקורת המדינה חשף נציב האוצר כי רוכשי רכב חשמלי בישראל משתייכים לעשירון העשירי והתשיעי בעיקר. כלומר, חשמליות מגיעות בעיקר לעשירים, והנתונים מדברים בעד עצמם: כדי לרכוש בישראל חשמלית ראויה צריך לשלם מינימום 200 אלף שקל או להתפשר על חשמלית סינית, שלעתים האיכויות והיכולות שלה נמוכים למדי.
אם נשווה את החשמליות למכוניות הבנזין: כדי לרכוש כיום חשמלית משפחתית קוריאנית צריך להיפרד מ-200 אלף שקל ומעלה, מי שרוצה לרכוש "סתם" משפחתית קוריאנית יצטרך לשלם 150-160 אלף שקל ולצאת עם שלל דגמים. כיום ניתן גם לרכוש עדיין מכונית חדשה עם מנוע בנזין בפחות מ-130 אלף שקל.
מעבר לכך, קיימות בעיות נוספות: מי שידו משגת יכול לגור בישראל בבית פרטי שבו קל להתקין עמדת טעינה. מי שמשתייך לעשירונים התשיעי והעשירי יכול גם לגור בבית משותף חדיש שכולל חניות צמודות, שמצויד בתשתית טעינה לרכב חשמלי או לסירוגין לממן הקמת עמדת טעינה, להפעיל את הקשרים הנדרשים בוועדי הבתים ולהתחבר לשקע. מי שגר ב"בניין רכבת" שנבנה בשנות השבעים כלל אינו מסוגל לממן חנייה פרטית וכנראה שלא יוכל להקים עמדת טעינה, מה שידרוש שימוש בעמדות טעינה ציבוריות שאינן תמיד בנמצא. אבל הבסיס היותר חשוב טמון בשיטות המיסוי.
בישראל המס אחיד: על כל חשמלית משולם למדינה מס קנייה של 35% ממחיר הרכב ה"יבש" ללא מסים. המס נגבה כבר במחיר הרכישה של הרכב - כלומר, הלקוח שמגיע לסוכנות אפילו לא יודע כמה מס הוא שילם למדינת ישראל. יבואני הרכב בטח שלא מתחשבים במי שמשתייך לעשירונים התחתונים ואין סיבה שיתחשבו - זהו תפקידה של המדינה, אם היא רוצה לעודד אימוץ של רכב חשמלי.
אימוץ רכב חשמלי, או כל טכנולוגיה אחרת לצורך העניין, הוא בגדר "תהליך מחלחל". רכב חשמלי כבר אינו רכב בלבד, הוא מוצר טכנולוגי ולכן הוא מתחיל אצל העשירונים העליונים. לאחר מכן יש הוזלה של הטכנולוגיה, אקזמפלרים מחלחלים לשוק המשומשות והמוצר מגיע גם לעשירונים התחתונים - כך גם קורה עם מכשירי טלפון סלולאריים או טלויזיות, אבל בישראל התהליך הרבה יותר קשה ומורכב בגלל אותם גורמים משבשים.
ראשית, התשתית. כדי שמי שמשתייך למעמד הביניים הנמוך ירכוש אייפון כמה שנים אחרי שהוא כבר לא יחשב לפריט אופנתי, צריך רק שקע חשמל בבית, כדי לרכוש טלויזיה גדולה אחרי שמחירי המוצר הוזלו צריך רק קיר לתלייה. לעומת זאת, חשמלית דורשת תשתית טעינה שלמעמד הנמוך אין. כלומר, מי שמשתייך לעשירונים התחתונים יצטרך לכתת רגליים לעמדה ציבורית איטית, לשלם ביוקר על טעינה מהירה או לטעון באופן פירטי - למתוח כבל מחלון הבית ולהסתכן בהתחשמלות או שריפה - וזו הבעיה המינורית.
מדינת ישראל נקטה במדיניות שמיועדת לוודא שהוזלת הטכנולוגיה של הרכב החשמלי לא תוכל לחלחל למטה, מכיוון שמס הקנייה על החשמליות יעלה כל שנה עד 2027. בעיקרון, שוק המשומשות אמור לענות על צרכי המעמד הנמוך, אבל עלייה מתמדת של מחירי החשמליות החדשות "תחזיק" את מחירי החשמליות המשומשות גבוהים והיעדר תשתית מתאימה למי שידו אינה משגרת תדאג שהמעמד הנמוך יצטופף בתור לטעינה, זאת בזמן שלעשירונים העליונים יהיו עמדות מתחת לבית.
בגלל סיבות כאלה ובגלל הכרה בבעייתיות אימוץ הטכנולוגיה, בצרפת מעניקים כבר כעת את ההטבות. בישראל לוקחים הטבות: מבחן הרישוי של הרכב החשמלי יתייקר בקרוב, הביטוח כבר התייקר, התיקון אפשרי בעיקר במוסכי היבואנים היקרים וכל הקלפים פועלים לרעתו של מי שאינו עשיר.
