המדריך ההיברידי הגדול: יש בשוק מכוניות חסכוניות בנות חמש - האם כדאי לרכוש אותן?
המדריך ההיברידי הגדול: יש בשוק מכוניות חסכוניות בנות חמש - האם כדאי לרכוש אותן?
בשוק הרכב חסרים כיום מספר דגמי מכוניות היברידיות, ולא כולם בטווח מחירים נגיש. ואם חשמלית לא מתאימה לכל אחד - הרי שמכונית שצורכת כליטר דלק לכל 17 עד 20 ק"מ, היא עסקה מצוינת. אלה 5 דגמים לעסקאות מעניינות בשוק ההיברידיות
שוק הרכב הישראלי נמצא בימים אלה במצב מעניין: מספר דגמים של מכוניות היברידיות אינם עוד בנמצא, או בטווח מחירים עממי – וזאת מכמה סיבות. ראשית - טויוטה קורולה, המשפחתית רבת המכר של טויוטה אינה משווקת בישראל עקב הפסקת הייצוא מטורקיה לארץ. דגמים קיימים של מכוניות היברידיות כמו האלנטרה של יונדאי התייקרו לאחרונה ומחירם כיום מתחיל במעל 170 אלף שקל.
דגמים היברידיים, ותיקים ומוכרים כמו הפריוס של טויוטה כבר אינם משווקים בישראל - ובפועל רוב שוק הרכב ההיברידי נשלט על ידי שלושה יצרנים דומיננטיים: יונדאי, קיה וטויוטה. לצידם ניתן למצוא גם רכבים היברידיים של יצרנים נוספים – כמו למשל ניסאן, אך היקף המכירות של דגמים אלה נמוך יותר.
במקביל לצמצום ולהתייקרות של דגמי המכוניות ההיברידיים של יצרני המיינסטרים, אי אפשר להתעלם ממגמות העלייה של מחירי הדלק. כיום כל דגם שמתויג כ"זולל דלק" הוא דגם שיותר קשה למכור. ובמקביל לכך, לנגד עיניהם של לא מעט ישראלים ניצבת עוד עובדה - מכונית חשמלית לא מתאימה לכל אחד, בטח שלא למי שאין עמדת טעינה פרטית. מסיבה זו, מכונית שצריכת הדלק שלה כיום היא בערך ליטר לכל 17 עד 20 קילומטרים היא עסקה מצוינת. מעבר לכך, כיום בשוק המשומשות כבר ניתן למצוא לא מעט היברידיות בנות חמש. חשוב לציין: לרכב היברידי יש בעיות משלו. קצרה היריעה מלפרט הכל, אבל מה שצריך להדאיג הוא הסוללה, שעלות החלפתה מגיעה בקלות ל-6,000 שקל ויותר. רק מוסך מורשה אמין יכול לבדוק את הסוללה, וגם אז צריך לקחת בחשבון - סוללות הולכות. יש יבואנים, למשל יוניון מוטורס יבואנית טויוטה, שמאפשרות בתנאים מסוימים רכישת אחריות מורחבת לסוללה. מומלץ בחום.
המכונית שהתחילה את הכל: יונדאי איוניק
לפני איוניק 5 הייתה איוניק, סתם איוניק - מכונית משפחתית שמצוידת במנוע בנזין בנפח 1.6 ליטרים (105 כוחות סוס) ומנוע עזר חשמלי שמפיק 43 כוחות סוס. איוניק ה"מקורית" הגיעה לישראל בימים שבהם מס הקנייה על רכב היברידי היה נמוך ועמד על כ-30% ולכן כבישי ישראל הוצפו באיוניקים, משמע יש הרבה מכוניות לבחירה. בשעתו היבואנית התגאתה במערכת שמע שמאפשרת האזנה לתחנות רדיו מכל העולם. כיום זה נשמע מצחיק, בשעתו זה היה חידוש. איוניק הוכיחה עצמה במהירות כמכונית לא ממש מבריקה, אבל טובה מאוד כ"סוס עבודה": היא לא היתה נוחה מאוד, היא לא היתה משוכללת מאוד, בטח שלא יפה מאוד. אבל היא מסוגלת להניב צריכת דלק נמוכה למדי של כ-20 קילומטרים לליטר. אם ממלאים את מיכל הדלק שלה (45 ליטרים) במלואו, אפשר לומר שזו מכונית משומשת שתדרוש בערך 600 שקל בחודש על דלק בחודש עמוס במיוחד בנסיעות. המחיר למודל 2016 ברמת גימור "סופרים": 73 אלף שקל. המחיר למודל 2017 "סופרים": 79 אלף שקל.
האחות הגדולה: יונדאי סונטה
יונדאי איוניק משפחתית לא מתאימה לכולם - לא מבחינת המרווח הפנימי שהיא מציעה ולא מבחינת רמת הגימור הפשוטה. למי שרוצה יותר מיונדאי איוניק, לשוק המשומשות יש עסקה מעניינת להציע: כאשר האיוניק נכנסה לשוק, היא נכנסה כמעט ללא תחרות. אבל לאחותה הגדולה, הסונטה, היה הרבה יותר קשה. הקאמרי של טויוטה הייתה ועודנה מכונית המנהלים ההיברידית בהא הידיעה והסונטה נדחקה לשוליים, למרות שהיא היברידית. בשוק המשומשות זה טוב: זה אומר שאפשר לרכוש כיום יונדאי סונטה היברידית במחיר נמוך יותר ממחיר של איוניק, אבל בניגוד למקובל בשוק -רכב גדול פירושו יותר דלק- הסונטה ההיברידית היא עדיין מכונית חסכונית. היתרונות: מרווחת מאוד, תא מטען גדול, יותר מפוארת מהאיוניק, יותר מפנקת מהאיוניק. החסרונות: פשוטה בפנים, רחוקה מלהיות נוחה כמו המתחרות מאירופה (למשל הסופרב) אבל לאירופים אין אפשרות היברידית. מה לעשות, בקנדה ובארה"ב הסונטה נחשבת מכונית משפחתית. המנוע של הסונטה כבר אינו מנוע קטן בנפח 1.6 ליטרים אלה מנוע בנפח 2.0 ליטרים שהוא בפועל יותר מתוחכם מזה של האיוניק. ההספק המשולב של יחידת ההנעה ההיברידית של יונדאי הוא 193 כוחות סוס וצריכת הדלק האמיתית היא כ- 18 ק"מ לליטר, צריכה שמי שמחזיק מכונית משפחתית לא היברידית לא מכיר. המחיר לסונטה פרימיום מודל 2016 הוא 71 אלף שקל. על מודל 2017 משלמים 79 אלף שקל.
תאומה לסונטה: קיה אופטימה
ליונדאי סונטה יש אחות, שמה קיה אופטימה. עקרונית מדובר במכונית דומה מאוד לסונטה ברמת המנוע וברמת מערכת ההנעה. מעשית האופטימה קצת פחות מפנקת מבחינת האבזור אבל מעטים ישימו לב. גם האופטימה וגם הסונטה הן מה שנחשב למכונית משפחתית בארצות הברית וזה אומר שפע של מקום, שפע של איבזור. נוחות הנסיעה, כמו בסונטה, אינה הטובה ביותר בקטגוריה שגדושה במתחרים אירופים אבל היא זולה משמעותית מהיונדאי שחולקת עמה מכלולים. הסיבה למחיר הזול אינה בעיה ברכב אלא פשוט השתלטות יותר יעילה של יונדאי על פלח השוק. למי שמחפש מכונית משפחתית גדולה מאוד עם צריכת דלק ריאלית של 18 ק"מ לליטר האופטימה בהחלט תתאים. המחיר לאופטימה היברידית ברמת גימור EX הוא 67 אלף שקל למודל 2017. מודל 2018 עולה 73 אלף שקל. בהתחשב במה שמכונית כזאת מציעה למי שרק רוצה רכב גדול וחסכוני בלי להיות פיינשמייקר על איכות הנסיעה, עסקה מעניינת.
פרימיום פריוס: לקסוס CT
לקסוס היברידית משומשת בת חמש במחיר שפוי? יש דבר כזה. בדומה ללא מעט יצרני רכבי יוקרה, גם לקסוס טמנה את ידה בשיתוף פלטפורמות, כלומר לקסוס מייצרת מכונית יוקרה אבל מתחת יש שלדה ומערכת הנעה של מכונית עממית. במקרה של ה-CT מדובר למעשה בטויוטה פריוס אבל יותר יפה ויותר מאובזרת. המנוע הוא אותו מנוע של פריוס, כלומר מנוע בנזין שפועל בשיטה שנקראת "מחזור אטקינסון". ההספק הוא 136 כוחות סוס והחיסכון נאה: CT 200 יכולה בהחלט לצרוך 20 ק"מ לליטר. מכיוון שמדובר באחד הדגמים הראשונים של לקסוס שצויד בהנעה קדמית והתבסס על פלטפורמה עממית מאוד, בלקסוס ממש השתדלו לייצר בידול בינו ובין הפריוס, כלומר תא הנוסעים הוא לקסוס לכל דבר. נכון שזו לא LS מבחינת רמת ההידור, אבל עובדתית ה-CT היא מכונית עממית מאוד מפנקת, מבקרת האקלים ועד המושבים המצוינים. מי שמחפש פריוס משומשת ויקנה CT לא יתקשה להבין היכן לקסוס השקיעה את הכסף. מה פחות טוב? קודם כל היא לא נוחה ברמה של לקסוסים בכירים ומאחור חסר מקום לנוסעים. גם על המראה ניתן להתווכח, אבל מצד שני גם הפריוס לא היתה מעולם מלכת יופי. היתרון הוא המחיר: CT ברמת גימור לקצ'ורי עולה 63 אלף שקלים למודל 2017, 71 אלף שקלים למודל 2018 - מחירי קוריאניות עממיות, אבל ללקסוס. ומה עם עלויות הטיפול? מוסך שיודע לטפל בפריוס ידע לטפל בלקסוס CT.
איוניק משופרת: קיה נירו הייבריד
מה שיונדאי מייצרת, גם קיה מייצרת. מדובר בחברות אחיות, כלומר הן חולקות רכיבים כמו פלטפורמות (שלדות) מנועים ומערכות אלקטרוניות. אבל קיה היא ה"ילדה הרעה" במשפחה הקוריאנית השמרנית. המכוניות שלה יותר נועזות. זה נכון גם לגבי קיה נירו שחולקת מכלולים עם יונדאי איוניק. נכון, נירו אינה מכונית באמת "נועזת" אבל למען האמת היא יותר טובה מהאיוניק שעמה היא חולקת מכלולים: איוניק היא מכונית האצ'בק משפחתית לא גדולה, הנירו היא ספק רכב כביש שטח ספק סטיישן. המנוע והמערכת החשמלית דומים מאוד, אבל הנירו יותר גבוהה, הפנים שלה יותר מוקפד עד כמה שניתן במכונית משפחתית, היא יותר מרווחת. איכות הנסיעה דומה לזו של האיוניק: לא משהו שאפשר לנסוע איתו ברחוב ישראלי משובש בלי להרגיש, אבל בטח שלא משהו נוקשה ובלתי נסבל. בשוק הישראלי בדרך כלל קיה זולה מיונדאי, עניין של מי היה שם קודם ומי יותר הצליח. בדרך כלל אין לזה שום משקל אמיתי, אבל במקרה הספציפי הזה השימושיות מדברת: נירו יקרה מאיוניק. נירו מודל 2016 ברמת גימור EX עולה 75 אלף שקל. אחת כזאת מודל 2017 עולה 83 אלף שקל.
