מגזין מנהליםקאובוי חשמלי: ארה"ב מאוהבת בטנדר ירוק
מגזין מנהלים
קאובוי חשמלי: ארה"ב מאוהבת בטנדר ירוק
העידן האפוקליפטי שהביאו הקורונה ומשבר האקלים רק חיזק את הרומן של אמריקה עם הטנדר, על מנועו השרירי והמשרה ביטחון ותא המטען הפתוח והחופשי שלו. אלא שכעת הרומן הזה מתעדכן והופך לירוק יותר
פעמיים השנה ביקר נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, בתעשיית הרכב האמריקאית בדטרויט: במאי הוא יצא לנהיגת בכורה בפורד F150 לייטנינג החשמלי החדש, ובנובמבר חנך, בעוד סיבוב מאחורי ההגה, את תחילת הייצור של ההאמר החשמלי החדש אצל המתחרים מג'נרל מוטורס. לביידן, חובב הגה שתפקידו אינו מאפשר לנהוג אלא במתחמים סגורים ומאובטחים, אלה היו חובות נשיאותיות משמחות. "גדלתי במשפחה מוטורית", הזכיר הנשיא לנוכחים במפעל GM: "אבי ניהל את סוכנות הרכב הגדולה בדלאוור במשך 30 שנה, וכמתנה לנישואי הראשונים קיבלתי ב־1967 שברולט קורבט חדשה, שאני עדיין נוהג בה. ההאמר הזה שוקל פי 3 ממנה ומאיץ אותו הדבר; אולי כדאי שאעשה איתכם טרייד־אין".
ביידן לא הגיע לשתי ההשקות האלה במקרה. קידום המעבר של אמריקה לרכבים חשמליים הוא הבטחת בחירות שלו, ומהווה עוגן בחוק התשתיות שהעביר בקונגרס, ובמסגרתו הממשל התחייב להשקיע 7.5 מיליארד דולר בתשתיות טעינה ו־5 מיליארד דולר ברכישת רכבים חשמליים. אבל בשני הביקורים האלה יש עוד משהו שמעיד על רוח הזמן: בשניהם, הבשורה החשמלית של שני היצרנים האמריקאיים הגדולים ביותר מגיעה בצורת טנדר.
7 צפייה בגלריה
הנשיא ביידן בנסיעת בכורה בהאמר החשמלי. הממשל סיפק התחייבויות של 12.5 מיליארד דולר לקידום המעבר של אמריקה לרכבים חשמליים
(צילום: AFP)
פורד F150, למשל, הפך לרכב הנמכר באמריקה כשרונלד רייגן היה נשיא צעיר, המלחמה הקרה עמדה בשיאה, "שודדי התיבה האבודה" כיכב בקולנוע ו־IBM השיקה את המחשב האישי שלה. 2021 היא השנה ה־40 ברציפות שהטנדר של פורד נושא בתואר הזה, עם כמעט 535 אלף יחידות שנמכרו בשלושת הרבעונים הראשונים השנה. גם במקום השני נמצא טנדר (ראם של קרייזלר, עם כ־435 אלף יחידות) וגם בשלישי (שברולט סילברדו, 407 אלף יחידות). הרכב הראשון ברשימה שאינו טנדר נמצא במקום הרביעי (ראב4 של טויוטה, 313 אלף יחידות), המכונית הראשונה רק במקום השישי (טויוטה קאמרי, כ־257 אלף יחידות) והחשמלית הראשונה מדורגת במקום ה־19 (טסלה מודל 3, עם 132 אלף יחידות).
פורד, ג'נרל מוטורס וגם פיאט קרייזלר כבר מוכרות בארצות הברית מכוניות חשמליות, בהצלחה פחותה בהרבה מזו של טסלה. הטנדרים החשמליים שלהן פותחים מחדש את המרוץ, ולכן גם טסלה תחל לייצר בשנה הבאה טנדר משלה — כי עם כל הכבוד למכוניות, אמריקה מעדיפה את הגלגלים שלה עם תא מטען פתוח ומנוע שרירי.
לטנדרים יש מנועי ענק וצריכת דלק שערורייתית: לשברולט סילברדו, למשל, הטנדר האמריקאי הנמכר בישראל, יש צריכת דלק של כ־5 ק"מ לליטר, אפילו שמדובר במנוע דיזל. ברוב העולם, עם דלק הרבה פחות זול מאשר באמריקה וכבישים הרבה יותר צפופים, טנדרים נמכרים הרבה פחות, ובעיקר לשימוש מסחרי.
אבל אמריקה, מצידה, מנהלת רומן עם הטנדרים עוד משנות ה־40, אז הפכו משאיות המשלוחים, ה־Pick-Up Trucks, למשהו קל ונעים יותר לנהיגה. מאז, כשאמריקאי מדבר על ה־Truck שלו, הוא לא מתכוון למאק. טנדר הוא האמריקנה בהתגלמותה: הוא יכול לשאת את המשפחה אבל גם מטען עבור החווה, ושומר על עצמאות הנהג האמריקאי יותר מאקדח בחגורה. בתחילת השנה, כשרשת החשמל המופרטת והמוזנחת בטקסס קרסה בסערת חורף והותירה מיליונים בחשיכה, תושבים שרכשו את הדגם ההיברידי החדש של ה־F150 הצליחו להאיר את בתיהם ולהציל את תכולת המקרר הודות לגנרטור 7.2 קילוואט שמותקן בדגם כאופציה (שעולה 1,000 דולר, ונועדה במקור לשימוש בקמפינג). "זה הציל אותי ואת השכנים", סיפר לרשת NBC ג'רי הול, פנסיונר מקרוויל, שאפשר לשכניו לטעון מהגנרטור בטנדר את מכשירי הסלולר שלהם. "בזכותו לא ישבנו מבודדים בחושך".
הטנדר הוא אפילו סממן פוליטי: פורד סדרה F, שברולט סילברדו וראם הם הרכבים הכי נמכרים במדינות שמזוהות עם הרפובליקנים במידווסט. הם פופולריים פחות במדינות שהצביעו לדמוקרטים בבחירות האחרונות, כמו קליפורניה (שם מככבת ההונדה סיוויק), ניו יורק וניו ג'רזי (הונדה CRV), או וושינגטון, מרילנד, קונטיקט ומסצ'וסטס (טויוטה ראב4). גם בהוואי, אגב, מעדיפים טנדר, אבל באופן חריג דווקא את טויוטה טאקומה הלא־אמריקאי.
אמריקה ושוק הרכב שלה השתנו מאוד בארבעת העשורים האחרונים, אבל ממשיכים לדהור על הטנדר עמוק לתוך המאה ה־21. יצרני הרכב, מצידם, מציעים דגמים חשמליים והיברידיים חדשים, זולים וגם יקרים מאי פעם, וגם יצרניות חשמליות צעירות כמו טסלה וריביאן יודעות שהמהפכה לא תתרחש בלי טנדרים על סוללות. הנה כמה טנדרים ששווה להכיר, וחלקם אף בדרך לארץ.
ריביאן R1T
מ־0 ל־100 מיליארד (דולר)
ריביאן הוא השם החם ביותר כרגע בתעשיית הרכב האמריקאית. מדובר חברה שהוקמה ב־2009 בידי רוברט סקארינג' כדי לייצר כלי רכב אוטונומיים, עברה לפתח טנדר ורכב שטח על אותה פלטפורמה חשמלית, וזכתה להזמנת ענק של 100 אלף מסחריות חשמליות עבור אמזון, אחת המשקיעות. משקיעה נוספת היא פורד, שמשתמשת בהשקעה כדי ללמוד על טכנולוגיית הרכב החשמלי, אך ביטלה בשלב מתקדם כוונה למכור טנדרים ורכבי שטח שתייצר עבורה ריביאן.
ריביאן החלה בייצור סדרתי איטי באוקטובר, מה שלא מנע ממנה להנפיק בנובמבר בנאסד"ק לפי שווי של 110 מיליארד דולר, לזנק לכמעט 180 מיליארד, לעקוף אפילו יצרנית ותיקה כמו קבוצת פולקסווגן (140 מיליארד) ולבסוף לרדת לרמה של מעט מתחת ל־100 מיליארד.
טנדר ה־R1T הוא המוצר הראשון שלה, עם 820 כ"ס, תאוצה מ־0 ל־100 קמ"ש ב־3 שניות, וכושר גרירה של 5 טונות. יש לו 3 אופציות סוללה/טווח, שהיקרה בהן טוענת לנסיעה של 600 ק"מ, ואפילו אופציה למטבח שטח נשלף (מימין למטה). העיצוב שמרני, אבל סקארינג' הבהיר כי בסדר העדיפויות של החברה, האספקה לאמזון עומדת לפני האצת קצב הייצור או השקת רכב השטח החדש. ה־R1T הוא לא סיפור זול: מחירו של הדגם הבסיסי מתחיל מ־70 אלף דולר בארצות הברית.
טסלה סייברטארק
כמו עודפי ייצור של נאס"א
גם אילון מאסק יודע שעם כל הכבוד להצלחה של מודל 3, כדי לחשמל את אמריקה צריך טנדר. כבר לפני שנתיים חשף מאסק את הסייברטראק, והפציץ בהבטחות: טווח של עד 800 ק"מ, תאוצה 0–100 בפחות מ־3 שניות, כושר נשיאה של 1.6 טונות ומחיר התחלתי של 40 אלף דולר (לדגם חלש יותר ועם טווח קצר יותר).
רק שהדברים החלו להשתבש כבר באירוע החשיפה, בנובמבר 2019: מאסק, שהתגאה בעמידותו של הטנדר, הראה לקהל בגאווה כיצד הוא משליך סלע על חלון הרכב, שנשבר מיד. גם העיצוב הסופר־עתידני הסתמן כעניין קצת בעייתי לדגם שמיועד לפלח שוק שמרני מאוד: ספק אם חוואי בטקסס יעמיד בחניה משהו שנראה כמו עודפי ייצור מנאס"א.
למרות שטסלה הצהירה שקיבלה 250 אלף הזמנות מוקדמות, תאריך תחילת הייצור במפעל החדש, שנבנה עבור הטנדר, נדחה שוב ושוב. כרגע מדובר על מתישהו ב־2022, אבל ההערכות שהסייברארק הסדרתי, שיזכה לעיצוב מרוכך וריאלסטי יותר, לא יימסר ללקוחות בכמות משמעותית לפני 2023 — מה שנתן לפורד ולג'נרל מוטורס זמן להדביק את הפער עם טנדרים חשמליים משלהם.
האמר EV
הקשוח עבר לצד של הטובים (ונשאר מוגזם)
אחת הדרכים הפופולריות בתעשייה הרכב לקרב את הקהל לרכב החשמלי, היא להעניק לו פרצוף מוכר באמצעות עיצוב וזהות של דגם רטרו: ב־מ־וו חישמלה את המיני, פולקסווגן חשפה מסחרית חשמלית שמאזכרת את הטרנספורטר של שנות ה־60, ובדרך נמצאת גם רנו 5 חשמלית.
לקרב הטנדרים החשמליים גייסה ג'נרל מוטורס את האמר — המותג הכי אמריקאי, קשוח ורחוק מעולם הרכב החשמלי, שכיכב במלחמת המפרץ של 1990 וחוסל במשבר הכלכלי של 2008. עכשיו הוא חוזר, כמו הטרמינייטור שהפך מרע לטוב, אבל עדיין מוגזם: 1,014 כוחות סוס, צמיגי 35 אינץ' ענקיים ומחיר יקר גם בארצות הברית, 80–100 אלף דולר. ארנולד שוורצנגר, אחד הלקוחות הראשונים והמפורסמים ביותר של ההאמר המקורי, עדיין לא הזמין: הוא נוהג בגרסה חשמלית שהסבה הסדנה האוסטרית Kreisel Electric ב־2017.
הייצור כאמור כבר החל בקצב איטי בדטרויט, כאשר כמו אצל ריביאן, הטנדר יהיה בסיס לדגם כביש־שטח שיושק ב־2023. תאריך הגעה לישראל עדיין אין, אבל היבואן המקומי יודע שאם לא יזדרז, ההאמר החשמלי יגיע לארץ בערוצי היבוא האישי והמקביל, והוא בכל מקרה יהיה חייב לספק להם שירות.
פורד מייבריק
טנדר להמונים, בלי שואו־אוף
כמובילת השוק גם פורד לא היתה יכולה להתעלם מהעתיד החשמלי. ה־F150 לייטינג שלה נראה כמו גרסאות הבנזין השריריות של הטנדר האהוב והסולידי, רק עם סוללה של 115 או 170 קוט"ש, 370–480 ק"מ, ומחיר התחלתי תחרותי של 40 אלף דולר. הוא נחשף לפני שנתיים, פורד קיבלה כבר 120 אלף הזמנות, ותתחיל לייצר בתוך חצי שנה.
אבל פורד עשתה משהו מהפכני יותר: השנה היא השיקה את הדגם הזול והקטן ביותר בשוק, המייבריק (מימין) — טנדר לא חשמלי אלא היברידי בגרסת הבסיס, בגודל של פורד פוקוס, שמציג צריכת דלק טובה רק קצת פחות משל טויוטה קורולה, ובמחיר התחלתי של רק 20 אלף דולר.
בשוק האמריקאי המייבריק החליף למעשה את הפוקוס, והתגובות הראשוניות טובות: בחודש המכירות הראשון שלו, אוקטובר, הוא נמכר יותר מאשר יונדאי סנטה קרוז, שמתחרה באותה נישה עממית חדשה ומבוסס על הטוסון. פורד כבר הודיעה לספקים שייערכו לייצור של 110 אלף מייבריקים בשנה הראשונה, וספק אם הביקוש יאפשר לו להגיע לישראל בקרוב. אבל ללייטנינג יש כבר שנת עלייה מתוכננת: 2023.
