ניתוחהבעיה האמיתית במס הקנייה על הרכב החשמלי: איך בכלל מחשבים אותו?
ניתוח
הבעיה האמיתית במס הקנייה על הרכב החשמלי: איך בכלל מחשבים אותו?
כולנו יודעים שהמס על הרכב החשמלי עומד על 35%, ובינואר - על 45%; אבל הוא מוטל על המחיר שהיבואן משלם ליצרן; בכמה כסף מדובר? בישראל לא יכולים לדעת, וגם לא לדעת מתי היבואן מרוויח עלינו ומתי המדינה
מי שצפה השבוע בשידורי ועדת כספים בנושא מיסוי הרכב החשמלי היה עשוי לחשוב שמדובר בוועדה אשר מתכנסת בשוויץ, או בנורבגיה שוחרת איכות הסביבה ולא בישראל.
שעה אחת קודם הכריז משרד האוצר כי מס הקנייה על הרכב החשמלי לא יעלה ל-83% וכל שנותר לח"כים לעשות היה לשבח את ההחלטה, להסביר שהם אלה שדאגו לציבור- ולא חלילה לחצים אדירים שהפעילו יבואני הרכב על האוצר - ולנסות לסחוט עוד קצת זמן מצלמה כדי להסביר שמה שנעשה למען הרכב החשמלי אינו מספיק. נציגי יבואני הרכב המסחרי ציינו שהמס על הרכב המסחרי חייב לרדת, יבואני הרכב התפעולי ציינו שהמס על הרכב התפעולי חייב לרדת. איש איש ומפת האינטרסים שלו. בין היתר צוין בוועדה שעד השנה הבאה האוצר יהיה חייב להביא מתווה מס קנייה לרכב חשמלי שיימשך לתוך 2026 ויבטיח את עתיד המכוניות החשמליות בישראל וכיוצא בזאת.
העיוות ההיסטורי נשאר
אך על דבר אחד לא דיברו בוועדה שעסקה שוב ושוב בגובה המס, עיוות היסטורי שהיה יכול לפתור את בעיית הרכב החשמלי של מדינת ישראל: שקיפות בנושא גובה מס הקנייה על רכב מסוג זה.
לטובת מי שאינו מכיר: כיום בישראל על כל רכב חדש מוטל מס קנייה. במקרה של רכב חשמלי הגובה הוא 35% כעת ו-45% בינואר. ברכב לא חשמלי הגובה הוא 83%. אבל מעבר לכך, קיימת בעיה: הישראלים יודעים מהו גובה מס הקנייה. הם לא יודעים בכמה כסף מדובר בפועל. ניקח למשל מכונית חשמלית שעולה 200 אלף שקל. מס הקנייה המוטל עליה הוא 35%. אבל המס הזה מוטל על מחיר ה-FOB, כלומר המחיר שהיבואן משלם ליצרן. בכמה כסף מדובר? בישראל לא יכולים לדעת.
ניקח לדוגמה שני יצרני רכב סינים שמשווקים מכוניות בישראל. האחד הוא אטו 3 של BYD והשני הוא פורת'ינג פריידיי. האטו 3 היא מכונית מאוד מאובזרת. בפריידיי אין אפילו מערכות בטיחות אקטיביות. אבל שתי המכוניות עולות בערך 175 אלף שקל. ייתכן בהחלט מצב (תיאורטי כמובן) בו היבואן של פורת'ינג שילם ליצרן פחות כסף ממה שהיבואן של BYD שילם. ולכן גם גובה מס הקנייה שהוא שילם למדינת ישראל יותר נמוך. אך הפלא ופלא: המחיר של שני הרכבים האלה קרוב להפליא. מבחינת הצרכנים, הרכב המחירים של הרכבים האלה הוא בגדר תעלומה.
אם הצרכנים בישראל היו יודעים כמה מס קנייה הם משלמים על הרכב, היתה להם יכולת להבין לבד מתי יבואן הרכב מרוויח עליהם ומתי מדינת ישראל מרוויחה עליהם. להחליט לבד מי מהיבואנים מנפח את המחיר שלא לצורך ומי מוכר במחיר הוגן. בל נשכח: כיום בעולם מתרחשים תהליכים שלמעשה מוזילים את הרכב החשמלי. מחירי הסוללות יורדים. בין היצרנים יש תחרות מטורפת, במיוחד בסין. כל אלה מוזילים את מחירי ה-FOB, אבל לצרכן הישראלי אין דרך לדעת את זה. לכן גם נשלם מינואר יותר על המכוניות החשמליות "כי מדינת ישראל העלתה את גובה מס הקנייה".
חשוב לציין שבישראל יש יצרן רכב אחד שנוהג בשקיפות. בטסלה כשרוכשים מכונית אפשר לדעת כמה מהמחיר שלה הוא מס קנייה. אם ניקח לדוגמה את טסלה 3 RWD אז נגלה באתר היבואן שהמחיר שלה הוא 197,999 שקל ומתוכם בדיוק 54,442 שקל יגיעו לכיסה של המדינה. היתר שייך לטסלה.
בל נטעה: למדינת ישראל אין שום אינטרס לשנות את השיטה. יבואני הרכב הם גובי המסים הטובים ביותר שלה. בעת הזמנת רכב אנחנו משלמים ליבואן את מס הקנייה בתוך מחיר הרכב והיבואן רק מעביר את הכסף למדינה. בעבר טענו יבואנים שחשיפתו של גובה מס הקנייה תאפשר ביצוע "חישוב לאחור" שיחשוף סודות מסחריים כמו בכמה כסף הרכב נרכש על ידי היבואן. זהו קשקוש. כיום ליבואני הרכב יש תועפות של מידע עסקי ועובדים זוטרים שכבר מסוגלים לחשב בדיוק בכמה המתחרים שלהם קונים את המכוניות.
וכך, בוועדת הכספים ימשיכו לדבר על מיסוי הרכב החשמלי. בשנה הבאה ידרשו מתווה חדש, אבל ימשיכו לשמור על קדושת השיטה שלא מאפשרת ללקוחות לדעת באמת האם הרכב החשמלי שלהם (או כל רכב לצורך העניין) באמת שווה את הכסף, או שמדובר בתרגיל חשבונאי שיכול להביא להוזלה ניכרת של מחירי המכוניות, במיוחד החשמליות שמס הקנייה עליהן עדיין יחסית נמוך. כפי שהדברים נראים כרגע, יבואני הרכב ימשיכו לשמור על השמנת והמדינה תמשיך לגבות אותם במלוא הכוח ולפגוע במישרין במאמצי המעבר לרכב חשמלי.
