ניתוחהצעת החוק שעשויה לחולל מהפכה בשוק טעינת הרכב
ניתוח
הצעת החוק שעשויה לחולל מהפכה בשוק טעינת הרכב
כיום, התקני הטעינה - שבבים ואפליקציות - כובלים את הלקוחות לחברה אחת בלבד. הצעת חוק שהוגשה באחרונה מציעה לאפשר טעינה בכל העמדות באמצעות אפליקציה אחת. החברות צפויות להתנגד
בשבוע שעבר הודיעה פז צ'ארג', זרוע טעינת הרכב החשמלי של ענקית הדלק פז, כי פיתחה אפליקציית טעינה המאפשרת לבעל רכב לחסוך את הליך הזיהוי בעמדות, שאורך רגעים ספורים. כל זה טוב ויפה, אבל עובדה אחת אינה מופיעה בהודעה של פז צ'ארג': ניתן להשתמש באפליקציה החדשה רק בתחנות של פז.
כיום יש בישראל שני סוגי עמדות טעינה: עמדות פרטיות המותקנות בבתים ובעסקים של בעלי רכב חשמלי, ועמדות ציבוריות, שמאות מהן כבר פרוסות ברחבי הארץ. העמדה הפרטית זולה יותר ומופעלת על ידי בעליה. העמדות הציבוריות מופעלות על ידי חברות טעינה - פז צ'ארג', אי וי אדג', אפקון ועוד.
ככל שהמכוניות החשמליות הופכות לנפוצות יותר, כך גדלה הנחיצות של עמדות טעינה ציבוריות. שהרי לא כל ישראלי יכול להקים עמדת טעינה פרטית בביתו. למעשה, עמדות הטעינה הציבוריות הן תנאי חיוני לצמיחת שוק הרכב החשמלי.
העיקרון של עמדות הטעינה הציבוריות ושל תחנות הדלק דומה: הישראלים נכנסים, מצטיידים באנרגיה (דלק או חשמל) - וממשיכים לדרכם. ואולם בניגוד לתחנות דלק, שכל נהג יכול להיכנס אליהן, לתדלק, לשלם באשראי ולהמשיך לדרכו - התהליך בעמדות הטעינה החשמליות הרבה יותר מורכב. זאת, מאחר שבמידה רבה הוא כובל את בעלי המכוניות חשמליות לחברה מסוימת, אלא אם הם רוצים להצטייד בשלל שבבי טעינה או אפליקציות שמחזיקות בפרטי האשראי שלהם.
כיום קשה למצוא בישראל חברת טעינה שמאפשרת לבעלי מכוניות חשמליות לנהוג כמו בתחנת הדלק - כלומר פשוט לשלוף את כרטיס האשראי ולשלם.
אפשרות תשלום אחת שמציעות חברות הטעינה היא שימוש בשבבי טעינה. העמדה מזהה את השבב - ומזרימה חשמל. הבעיה היא ששבב של חברה מסוימת לא יפעל בעמדה של חברה אחרת. כך שמי שמחזיק לדוגמה בשבב של אפקון לא יכול לטעון בעמדה של אי וי אדג'.
אפשרות נוספת שחברות הטעינה מציעות היא רישום לאפליקציה בסלולר. המשתמשים נדרשים להזין את פרטי האשראי שלהם באפליקציה - וכך יכולים להפעיל את עמדות הטעינה. אבל גם במקרה הזה - הלקוח יכול להשתמש רק בשירותי החברה שהוא מסר לה את פרטיו. כלומר, מי שהזין פרטים באפליקציית פז לא יכול לצפות שהיא תעבוד באפקון.
התהליך הזה הוא בסך הכל הגיוני, אבל לא כל ישראלי רוצה למסור את פרטי האשראי שלו בשביל ביקור חודשי בעמדת טעינה ציבורית. ולא כל ישראלי רוצה שבמכשיר הטלפון שלו יהיו אינספור אפליקציות שמחזיקות בפרטי האשראי שלו, שולחות התראות ותוכן שיווקי - ולמעשה כובלות אותו לקבלת מידע מחברה מסוימת.
הבעיה הזו מורגשת במקומות מרוחקים. ניקח לדוגמה את דרום הארץ: נהג שיגיע לכביש הערבה בדרך לאילת עם מכונית שכמעט ואין בה דלק, רק צריך להיכנס לאחת מתחנות הדלק הפזורות לאורך הכביש ולשלם באשראי. אבל כדי לטעון מכוניות חשמלית ב-100 הקילומטרים הראשונים של כביש הערבה השומם - הנהג יצטרך לעשות זאת בעמדת פז צ'ארג' בחצבה או במטען של אי וי אדג' הסמוך לסניף מחסני השוק בעין יהב. ספקים אחרים אין. מדובר בלב המדבר.
אם מדובר בלקוח מזדמן, הוא יהיה חייב להתקין את האפליקציה של החברה שתספק לו את טעינה, ואז למסוראת פרטי האשראי. ואם הלקוח אינו מעוניין להתקין את האפליקציה? ואם הלקוח מצויד בשבב טעינה של אפקון, שהעמדה שלה מצויה במרחק רב דרומה, סמוך לבית הקפה בצוקים? תכל'ס, זו בעיה. הלקוחות שירצו לשלם לספקיות הטעינה יהיו חייבים להתקין את האפליקציה, להזין פרטי אשראי ולאשר הסכמי התקשרות - כאב ראש לא קטן.
הצעת חוק שהגיש ח"כ ארז מלול עשויה לשנות את המצב. לפי ההצעה, שהונחה בתחילת החודש על שולחן הכנסת, ניתן יהיה לטעון מכונית חשמלית בכל תחנות הטעינה - באמצעות אפליקציה אחת. כלומר, לא יהיה צורך בהתקנת אפליקציות רבות או במסירת פרטי אשראי לכל חברה בנפרד. יש להניח כי חברות הטעינה יתנגדו להסדרה כזו, שכן היא עשויה לפגוע במודל העסקי שלהן. כל עוד ההצעה לא תאושר - נהגי הרכב החשמלי ימשיכו להיות כבולים לחברות טעינה שונות, מה שעלול לעכב את צמיחת התחום.