כך הפכה המכונית החשמלית של טורקיה למפגן העוצמה של ארדואן
כך הפכה המכונית החשמלית של טורקיה למפגן העוצמה של ארדואן
השבוע נחשפה ב-CES בארה"ב המכונית הלאומית הטורקית החדשה TOGG, שאת הקמפיין שלה הקפיד הנשיא הטורקי ללוות כמעט לכל אורכו
השבוע לצד שפע חשיפות של מכוניות חשמליות חדשות של ג'נרל מוטורס, קרייזלר ואחרות בתערוכת CES בלאס וגאס ארה"ב, נחשפה מכונית חדשה נוספת, בעלת שם הרבה פחות מוכר וכנראה שגם פחות סקסי: "טוג" (TOGG).
לאוזניים מערביות, כנראה ששמה של יצרנית הרכב החדשה נשמע מעט מוזר ונוקשה, אפילו ביחס לשמות של יצרני הרכב הסינים, שאמנם אוהבים לבחור שמות מטופשים לכאורה, אבל לפחות בעלי משמעות מעולמות המיתולוגיה הסינית או מעולם החי והצומח.
במקרה של ה-TOGG, מדובר בשם שנבחר במיוחד כדי לשרת מטרה: האינטרס הלאומי של טורקיה. בשפה הטורקית, הכוונה לראשי תיבות של המילים "טורקיאנים אוטומוביל גיריסים גורובו", הכוונה ל"קבוצת שיתופי הפעולה של תעשיית הרכב הטורקית". על פניו, TOGG היא עוד יצרנית רכב קטנה אשר מצטרפת לשורה ארוכה של מציגים, מספרת לבאי תערוכת CES את אותם סיפורי מעשיות על טכנולוגיות מתקדמות וחוויית נוסע מרהיבה בכוח חשמל, אבל במציאות TOGG היא הרבה יותר: מדובר בחזונו הלאומי של נשיא טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן, שהבין היטב לאן נושבת הרוח בתעשיית הרכב העולמית ומדוע בעצם טורקיה זקוקה למכונית לאומית מלכתחילה.
חזון בן שישים שנים
חשוב להבין, TOGG בחרה להציג את מכוניתה בתערוכת CES מסיבה מסוימת מאוד: יש לה שאיפות לאומיות. לדברי גרוקאן קרקאס, מנכ"ל TOGG שנשא דברים במהלך חשיפת המכונית החדשה, TOGG נערכת לייצור של מכונית ראשונה לקראת שלהי 2022. בשנת 2023 היצרנית הטורקית הלאומית נערכת לייצור של רכב כביש שטח ראשון ועד שנת 2030 היצרנית מתעדת לייצר לא פחות ממיליון יחידות של דגמי החברה השונים.
TOGG עצמה מרבה לדבר על יצורה של מכונית גלובלית ולפזר מסרים סביבתיים עם לא מעט פאתוס, כולל שתילה של עץ זית טורקי בתערוכת CES כדי לסמל את מחויבותה של היצרנית לסביבה ואת כוונתה לשרוד שנים רבות, כמו עץ הזית הטורקי ששורד לדברי החברה, אלף שנים.
למרות ההצהרות על יצור פתרונות תחבורה גלובליים ופיזור מסרים של שלום ואחווה, בפועל TOGG היא תוכניתו הלאומית של ארדואן לייצר מכונית עם טורקית. יש לציין שארדואן עצמו כמובן נמנע מלהגיע לתערוכת CES – אבל מעורבותו בפרויקט TOGG מורגשת מיומו הראשון. כאשר החברה חשפה ב-2019 את אב הטיפוס של רכב הכביש שטח הראשון שלה, השתתף ארדואן באופן אישי בחשיפה ואפילו הסיר את הלוט מעל הרכב. במהלכה ציין ארדואן כי "אנו מגשימים חזון בן 60 שנים להבאת מכונית שהציבור בטורקיה מחכה לה בכיליון עיניים". בפועל, ניכר שארדואן מעורב בכל צעד ש-TOGG מבצעת, נוהג בכל מכונית אב טיפוס באופן אישי ואינו מפספס שום אירוע של היצרנית ואינו מוותר על הזדמנויות להצטלם במכוניות TOGG, אלא אם מדובר על נוכחות בתערוכת רכב בינלאומית, שם כבר ניתן להבין שמדובר במעורבות מעט מוגזמת של מנהיג בענייניה של יצרנית רכב.
מכונית עממית לכל פועל? למעשה מדובר ברעיון טוטליטארי
ארדואן אינו המנהיג הראשון בהיסטוריה שמבין שמכונית היא הרבה יותר מארבעה גלגלים, הגה ומושבים. מדובר במוצר צריכה בעל קונוטציות פוליטיות ולאומיות. הביטוי "מכונית לכל פועל" הוא הרבה יותר מביטוי: הבאת מוביליות להמונים היתה מטרתם הלאומית של לא מעט משטרים ולמרבה הזוועה, השליט הראשון שהבין שלמכונית לאומית יש חשיבות כמוצר אשר תומך באידיאולוגיה היה אדולף היטלר, שהפקיד בידיו של פרדיננד פורשה את המלאכה לתכנן מכונית עממית שהגרמנים יכלו לרכוש.
המכונית ההיא היתה החיפושית והיתר הוא כמובן היסטוריה, אבל במקרה של ארדואן מדובר במצב שונה. בעוד שבגרמניה שלפני מלחמת העולם השניה היה אפשר לרכוש תלושים מיוחדים של המפלגה הנאצית המבטיחים זכאות לחיפושית חדשה, (אגב, מלחמת העולם השניה הפכה את מפעלי פולקסווגן למפעלי יצור ציוד מלחמתי וכל מי שטרח לאסוף תלושי זכאות לחיפושית יכול היה להשתמש בתלושים לכל היותר כחומר בעירה) אבל גם לרכוש מכוניות גרמניות מתוצרת מרצדס בנץ, הורך, אדלר, זונדאפ ואינספור יצרנים גרמנים אחרים. בטורקיה אי אפשר לרכוש מכונית טורקית לאומית וזאת למרות שטורקיה, למי שאינו יודע, היא מעצמת רכב.
למעשה, מאות אלפי מכוניות שנוסעות בכבישי ישראל יוצרו בטורקיה: החל בטויוטה קורולה וכלה בפורד טרנזיט. נתונים רשמיים של ארגוני יצרני רכב בעולם מורים כי טורקיה נחשבה בשנת 2010 ליצרנית הרכב ה-14 בגודלה בעולם. הנתונים העדכניים ביותר של ארגון יצרני הרכב העולמי מצביעים על כך שבטורקיה יוצרו בשנת 2020 לא פחות מ-855 אלף מכוניות – ירידה של 13% ביחס לשנה שלפני הקורונה שהשביתה מפעלים במדינה. (המספר ש-TOGG מתכננת לייצר עד 2030, מיליון מכוניות, אינו מקרי: מדובר בנתון יצור שגבוה יותר מנתוני הייצור של כל יצרני הרכב הזרים שיצרו מכוניות בטורקיה בשנת 2020) אבל גם ליצרני הרכב יש גבולות: מדיניותה הפוליטית של טורקיה יוצרת לפעמים בעיות וחיכוכים לא רצויים מול יצרני הרכב הגדולים וארדואן מודע לכך היטב ורוצה, שלא במפתיע, לחזור לימים שבהם לטורקיה היתה תעשיית רכב "אמיתית" ועצמאית.
המכונית הטורקית הלאומית שנולדה בהפיכה צבאית
לטורקיה באמת הייתה תעשיית רכב אמיתית ועצמאית. בדיוק כפי שיצרני הרכב הגדולים חיזרו פעם אחר מדינת ישראל הצעירה כך גם קרה בטורקיה. אבל בניגוד לישראל - טורקיה היא יצרנית רכב ענקית אשר מייצרת עבור אחרים. כלומר, חזונו של ארדואן לייצר מכונית טורקית לאומית אינו חדש וארדואן אינו המנהיג הטורקי הראשון ששם לב שבמדינתו מייצרים מכוניות של מיטב יצרני הרכב הגדולים ורוצה נתח מהעוגה. פורד היתה יצרנית הרכב הגדולה הראשונה שהחלה לייצר מכוניות בטורקיה. מכוניות ראשונות ירדו מפס היצור של "פורד איסטנבול" עוד בשנת 1929. רכבים של ג'יפ שיועדו לשוק הטורקי יוצרו במפעל ויליס בטוזלה שבמדינה עוד בשנת 1954. אבל אלה לא היו מכוניות "טורקיות" אלא מכוניות של יצרנים מערביים גדולים כמובן.
אבל 31 שנים אחרי שמכונית פורד הראשונה התגלגלה מפס הייצור הטורקי, במאי 1960, התרחשה בטורקיה הפיכה צבאית שאחד מיוזמיה היה גנראל קמאל גורסל. ההפיכה אשר מהווה גורם מרכזי במשנתו הפוליטית של ארדואן הצליחה - ושנה אחת בלבד לאחר מכן - ב-15 במאי 1961 השתתף הנשיא הטרי גורסל בחנוכת מפעל הרכב העצמאי הראשון של טורקיה, בו יוצרה המכונית הטורקית הראשונה בעלת השם הלא מקרי "דוורים", כלומר "מהפכה". (TOGG עצמה מציגה ברשתות החברתיות תמונות של מכוניות דוורים כמשל לשאיפותיה ומכונית דוורים משוחזרת למופת גם חונה במשרדי החברה). בפועל יוצרו רק קומץ מכוניות דוורים בגלל שלרוב הטורקים לא היתה באותם ימים יכולת לרכוש את המכונית.
הגנרל גורסל שהפך לנשיא הטורקי הרביעי גורסל הבין היטב את חשיבותה של מכונית לאומית זמן רב לפני ארדואן. בשנת 1966 נחנך מפעל עצמאי נוסף – אנאדול (מכוניות אנאדול יובאו גם לישראל במספרים מצומצמים) – אבל מאז ימי הזוהר של תעשיית הרכב הטורקית העצמאית חלפו עשרות שנים – וכיום במדינה מייצרים הונדה, טויוטה, יונדאי, פורד, מרצדס בנץ, אבל לא שום מכונית טורקית לאומית. כך ארדואן נהנה מיכולת הייצור אבל לא מהתהילה. אגב, כמובן שגם לישראל היו מכוניות לאומיות לכל פועל, אבל בזמן שהשלטונות באירופה חיבקו את יצרני הרכב המקומיים, בישראל החשדנית של שנות השישים נתפס הקפיטליזם של אותם יזמי רכב כמשהו בעייתי ולמרות ניסיונות לכאורה לסייע פה ושם לתעשיית הרכב כחול-לבן, יצרני הרכב הישראלים נעלמו בין דפי ההיסטוריה ועמם גם כל אינטרס של יצרני הרכב העולמיים להקים בישראל מפעלים שייצרו מכוניות.
המכונית שתוציא את הכלכלה הטורקית מהבוץ
ועם זאת, בין ארדואן לגנרלים אחרים בהיסטוריה יש הבדל: המנהיגים ההם הבינו היטב שמכונית לאומית היא פרויקט אשר מיועד עבור השוק המקומי. ה-TOGG מיועדת לשוק הבינלאומי, וזאת מכיוון שהשאיפות של המנהיגים הן שונות: בעוד שמנהיגי העבר אשר שלטו בכוח הזרוע רצו לאפשר לבוחרים שלהם להגשים את החלום של מכונית לכל פועל, ארדואן חפץ בתהילה הלאומית. לכן TOGG מוצגת בתערוכת CES האמריקאית כשהסיסמאות אשר מלוות את ההשקה מדברות על "מוביליות חכמה ונעימה" ו"דואליות המייצרת שיווי משקל בין המזרח והמערב", כפי שמופיע בפרסומי TOGG. אבל בפועל קשה לטעות: TOGG היא עוד מכונית חזון לאומית שנועדה בראש ובראשונה להאדיר את שמם של מנהיג ומדינה. ובהתחשב בעובדה שמצבה של הכלכלה הטורקית אינו מזהיר, מדובר "רק" בתרומה נוספת למוראל הלאומי וגם לתל"ג. עם זאת, ייתכן שכמו שבמקרה של החיפושית, ששורשיה הנאציים נשכחו מזמן, יתגלה שה-TOGG היא באמת מכונית מוצלחת וראויה. וייתכן גם שלא.
