גלגל חמישילמרות הזינוק במחירי הדלק: מדוע קשה להשיג רכבי פלאג אין הייבריד בישראל?
גלגל חמישי
למרות הזינוק במחירי הדלק: מדוע קשה להשיג רכבי פלאג אין הייבריד בישראל?
בעוד באירופה ובארה"ב ניתן למצוא רבים מהדגמים המוכרים לנו בגרסאות פלאג אין הייבריד, היבואנים הגדולים בישראל מציעים למכירה שני דגמים עממיים בלבד. מדובר בפיתרון מצוין לחיסכון בדלק למי שאינו מעוניין לרכוש רכב חשמלי - אז למה ניתן למצוא אותו, שוב, רק ביבוא המקביל?
לפני מספר שבועות פרסם ה-ACEA, ארגון הגג של יצרני הרכב באירופה, את פילוח מסירות הרכב לפי סוג הנעה (חשמלי, היברידי וכו'). אחד הנתונים המעניינים אשר עלו מן הפילוח הוא ש-8.9% מכלל המכוניות אשר נמכרו באירופה אשתקד היו פלאג אין הייבריד. מדובר בנתון אשר נמוך רק במקצת משיעור מכירת המכוניות החשמליות באירופה אשתקד - 9.1% מן המכוניות היו חשמליות "טהורות".
ובינתיים בישראל, המצב שונה לחלוטין: לפי נתוני איגוד יבואני הרכב, נמכרו בישראל פחות מעשרת אלפים מכוניות בעלות מערכות הנעת פלאג אין הייבריד. חלק נאה מן המכוניות האלה הן בכלל מכוניות יוקרה. מדובר במספר עלוב, ובהתחשב בעובדה שמחיר הדלק הגיע לגבהים חדשים, האיוולת שבדבר רק הולכת ומחריפה.
מהי מכונית פלאג אין הייבריד?
כמו מכונית היברידית, מכונית פלאג אין הייבריד היא מכונית שמצוידת במנוע בעירה פנימית שלצידו פועל מנוע חשמלי. אבל כאן מסתיים ההבדל: במכונית היברידית המנוע החשמלי פועל במשך פרקי זמן קצרים בלבד. בכל יתר הזמן, המנוע החשמלי משמש כגיבוי למנוע הבעירה הפנימית, כלומר הוא מסייע בהנעת הרכב ומפחית בצריכת הדלק. לעומת זאת, במכונית פלאג אין הייבריד המנוע החשמלי מחובר לסוללה חזקה יותר, שניתנת לטעינה משקע חשמל. כאשר ההנעה החשמלית פועלת, טווח הנסיעה של הרכב יכול להגיע אפילו ל-50 ק"מ. רק כאשר הסוללה מתרוקנת, מנוע הבנזין נכנס לפעולה והרכב חוזר להתנהג כמו כל מכונית היברידית אחרת.
מבחינת יצרני הרכב, מכוניות פלאג אין הייבריד הן גם פיתרון ביניים מצוין למי שלא בשל מספיק לעבור לחשמל. מדובר בפיתרון גם עבור מי שנוסע מדי יום 30 ק"מ (כלומר רוב הישראלים) ורוצה לחסוך בדלק, אבל גם לנסוע לאילת פעם בחצי שנה בלי לחשוש שהסוללה תיגמר או שיצטרך להמתין בעמדות הטעינה.
חיסכון בדלק? לא בישראל
אם הרעיון של הנעת פלאג אין הייבריד נשמע אולי מורכב מדי, או לא ישים, הרי שהסיבה לכך היא שאנחנו חיים במציאות הישראלית. כלומר, בעולם ניתן למצוא לא מעט מכוניות בגרסת פלאג אין הייבריד מדגמים שמוכרים היטב לישראלים: יונדאי טוסון, סקודה אוקטביה, יונדאי איוניק המנוחה, סובארו XV, יונדאי סנטה פה, סיאט לאון. את כל הדגמים הפופולאריים האלה אפשר לרכוש באירופה או בארה"ב בגרסה אשר חוסכת דלק, והרבה. מה אנחנו כן מקבלים? קיה נירו פלאג אין הייבריד ו-MG EHS. זה הכול עבור מי שרוצה לקנות מכונית חדשה וחסכונית במחיר אשר משאיר עודף מ-200 אלף שקל.
מדוע המכוניות האלה לא מגיעות לישראל? התשובה האוטומטית היא בגלל שכאן יש מיסי קנייה גבוהים. אבל במקרה הזה זה לא נכון: מס הקנייה על רכב פלאג אין הייבריד הוא כעת 40%, מס לא גבוה אבל לא נמוך, אולם עד ינואר האחרון מס הקנייה על רכבי הפלאג אין הייבריד היה 30% בלבד, כלומר כמו מס הקנייה שהפך לפני כמה שנים את המכוניות ההיברידיות למלכות השוק.
אם כך, התשובה נמצאת בכמה מישורים: קודם כל, בדומה למכוניות חשמליות, מכוניות פלאג אין הייבריד הן מכוניות "משבשות שרשרת ערך" עבור יבואני הרכב. הכוונה היא שהן דורשות פחות טיפולים ותחזוקה, וצריך לתמחר אותן באופן שיבטא כמה פרמטרים: קודם כל יש לנו מיסוי נמוך, אבל יש לנו גם אובדן הכנסות ליבואן הרכב ויצרן שלחוץ לשנע את מכוניות הפלאג אין הייבריד לאירופה כדי לעמוד בתקנות איכות הסביבה.
מעבר לכל אלה, ישנה בעיה נוספת: כיצד ניתן לתמחר מכונית שנוסעת עשרות קילומטרים בלי לשרוף דלק אבל נראית בדיוק כמו המכונית ששורפת דלק? זוהי הדילמה העיקרית, ובמקרים הבודדים בהם משווקים בישראל דגמי פלאג אין הייבריד וגם דגמים רגילים, הפער במחיר הופך את הפלאג אין הייבריד ללא כדאית – בין אם מדובר בחזירות של יבואן הרכב ובין אם מדובר בדילמה שיווקית אמיתית. שאלת התמחור הזו נמצאת בעוכריהם של יבואני הרכב, וגם של הצרכנים.
וכאן יש עוד בעיה: ליצרני הרכב יש אינטרס מובהק שבישראל ירכשו דווקא את הדגמים היותר מזהמים. ישראל היא מדינה שבה כל מכונית מזהמת, אפילו מזהמת כבדה, מקבלת את אותו "קנס" של 17 אלף שקל ביטול הטבת מס. ואם מדובר על סתם מכונית משפחתית שמזהמת באופן "סביר", אזי מדובר על 7,000-,4000 שקל – כסף קטן בהתחשב במחירה של מכונית משפחתית בישראל. כך שלישראל עדיף להקצות את המכוניות המזהמות, על אחת כמה וכמה כאשר רוב הצרכנים לא יודעים שאת הג'יפון האהוב עליהם הם יכולים לרכוש בגרסה שתחסוך בדלק.
הפיתרון נמצא ביבוא המקביל
עם זאת, אולי לשוק הרכב הישראלי עדיין יש תקווה. השבוע התרחש מאורע משבש משמעותי: מחירו של ליטר בנזין עלה מעל לרף שבעת השקלים. ייתכן שהמחיר עוד יירד וייתכן שלא, אבל עליית המחירים הובילה להתעניינות בציי רכב גדולים בישראל וגם בקרב לקוחות פרטיים בחלופות חסכוניות בדלק.
החלופה הטבעית היא כמובן רכב חשמלי, אבל לרכב החשמלי יש מגבלות משלו - לא כל אחד רוצה, לא לכל אחד יש עמדת טעינה, קשה לחכות הרבה בעמדות, בציי הרכב הגדולים עדיין לא ממש דופקים חשבון למחיר של הדלק ברמה קריטית וכיוצא בזאת. לכן רכבי הפלאג אין הייבריד הם הפיתרון המושלם, במיוחד לנוכח העובדה שיש עליהם הטבת שווי שימוש.
אבל לעת עתה, ליבואני הרכב הגדולים אין דגמים כאלה למכירה בישראל. המענה לכך עשוי לבוא מכיוון היבוא המקביל. בשבוע שעבר הסברתי כיצד היבוא המקביל הפך לאפשרות אמיתית לרכישה של רכבים חשמליים, ומסתבר שגם במקרה של מכוניות הפלאג אין הייבריד ניתן למצוא בו חלופה - סוכני היבוא המקביל מייבאים גרסאות פלאג אין הייבריד של סיאט, של סקודה ואפילו של יונדאי.
האם ליבואנים המקבילים יש אולי שיקולים שונים מיבואני הרכב הוותיקים אשר מאפשרים להם לייבא מכוניות פלאג אין הייבריד? האמת היא שזה לא משנה: הצרכן הישראלי צריך לחסוך כסף על דלק עכשיו, ואם לא ניתן למצוא מכונית פלאג אין הייבריד ראויה אצל יבואנים ישירים, ייתכן שהגיע הזמן לבדוק חלופות אחרות.
