האיש שלימד את העולם לנסוע מהר ולא להיתפס
האיש שלימד את העולם לנסוע מהר ולא להיתפס
אמברגו הנפט שהטילו מדינות ערב בעקבות מלחמת יום כיפור, הביאו לחקיקה המגבילה את המהירות המותרת בכבישים בארה"ב כדי לחסוך בדלק - זה היה המניע להמצאה של מייק ולנטיין שהלך לעולמו בשבוע שעבר - גלאי רדאר בייצור סדרתי, המסייע לנהגים ברחבי העולם להימנע מדוחות מהירות
בשבוע שעבר הלך לעולמו מייק ולנטיין, האיש שלימד את האמריקאים לנסוע מהר. ב"זכות" ההמצאה של ולנטיין, גלאי רדאר בייצור סדרתי, מיליוני נהגים ברחבי העולם הצליחו להימנע מדוחות מהירות. סיפורו של ולנטיין קשור גם בהיסטוריה של מדינת ישראל. מעבר לכך, הסיפור של וולנטיין מעורר לא מעט שיח אודות היכן עובר הגבול שבין השתמטות מדו"ח מהירות ובין מעבר על החוק, גם בישראל.
ולנטיין עצמו נולד באוהיו, ארה"ב, לפני 74 שנים וכבר בנעוריו הביע עיניין בכל מה שקשור לאלקטרוניקה. לא במפתיע, הוא פנה ללימודי הנדסאות אלקטרוניקה באוניברסיטה, וסיים ב-1973, השנה שבה פרצה מלחמת יום כיפור. מלחמת יום כיפור הביאה לאמברגו נפט מצד מדינות ערב, מה שגרם לנשיא ארה"ב דאז, ריצ'ארד ניקסון להכריז על ה Emergency Highway Energy Conservation Act , חקיקה שהגבילה את מהירות הנסיעה של מכוניות בכבישים מהירים ל-55 מייל לשעה (89 קמ"ש), הגבלה שנשארה בתוקף עד 1987, אז המהירות המותרת בכבישים המהירים בארה"ב עלתה ל-65 מייל לשעה (105 קמ"ש). הסיבה הרשמית להטלת מגבלת המהירות היתה חיסכון בדלק. המכוניות האמריקאיות שהיו נפוצות אז היו ענקיות, כבדות ובזבזניות, והדרך היחידה למתן את צריכת הדלק שלהן לפי ההיגיון האמריקאי, הייתה להגביל את מהירותן. במקביל החלו השוטרים בארצות הברית באכיפה מאסיבית של חריגה מהמהירות המותרת, ומיליוני אמריקאים גילו שלממשל האמריקאי נולדה אפשרות חדשה להרוויח מהנהגים: דוחות מהירות.
כיצד השוטרים תפסו את הנהגים? באמצעות מכמונות רדאר, כלומר מכשירים שקיימים גם כיום ופועלים גם בשירות משטרת ישראל, שעובדים באמצעות עיקרון פשוט: השוטר משדר גלי רדאר, או קרן לייזר, זו נקלטת על ידי הרכב ומשודרת חזרה אל השוטר. המכמונת מבצעת חישוב של מהירות ההחזר וכך השוטר יכול לדעת את מהירות הרכב. לוולנטיין האלקטרונאי היה רעיון: לפתח מכשיר שיוכל לקלוט את הרדאר המשטרתי זמן רב לפני שהשוטר יכול לקלוט את הנהג. עד לוולנטיין היו בשוק מכשירים פרימיטיביים, אבל ולנטיין שיכלל את הטכנולוגיה, וב-1974 הקים יחד עם שותפים את "סיסיסנטי מייקרו ווייב", שהפכה לחברת אסקורט. אך ולנטיין נקלע לויכוח עם שותפיו: הוא לא הסכים לייצר מספר גדול של דגמי גלאי רדאר במחירים שונים, אלא רצה גלאי מצוין לכל החיים. חילוקי הדעות גרמו לוולנטיין בסופו של דבר לצאת לדרך עצמאית, ובשנת 1993 הוא הציג גלאי רדאר משלו: "ולנטיין 1". הגלאי של ולנטיין היה כל מה שהוא רצה לייצר באסקורט ולא היה יכול: גלאי עם חיצי כיוון שהראו היכן השוטר מסתתר, גלאי שנמכר רק באמצעות חברת ולנטיין ולא בחנויות אלקטרוניקה, שניתן לשלוח לחברת ולנטיין אחת לשנה או שנתיים ולקבל עבורו שדרוג, בקיצור גלאי רדאר לכל החיים. הגלאים של חברת ולנטיין הלכו והשתדרגו עם השנים. השדרוג עצמו התבצע באמצעות משלוח של הגלאי הקיים לחברה וקבלתו אחרי כמה שבועות, מצויד בתוכנות חדישות יותר. למעשה, רק לפני כשלוש שנים הציגה ולנטיין את הגלאי "ולנטיין 1 דור 2" שהיה קטן מקודמו ובעל יכולות טובות יותר ברמה שפשוט לא איפשרה שימוש ב"קופסה", של הגלאי הקודם והוותיק.
בישראל השימוש בגלאי רדאר הוא חוקי לחלוטין. עד שנת 2000 השימוש בגלאי רדאר לא היה חוקי ומי שהשתמש בכזה הסתכן בהחרמה, אבל היום השימוש בו חוקי, כיוון שלא מדובר במשדר אלא במקלט של גלי רדיו, מה שלא ממש שונה מהרדיו ברכב. לפי הצהרות משטרת ישראל שנשמעו אז, עדיף לשוטרים שהנהגים יסעו לאט – ואם יש להם ברכב מכשיר שאומר להם לנסוע לאט, הרי זה משובח. כיום יש לוולנטיין מתחרות רבות: יונידן, אסקורט, ראדנסו ועוד חברות רבות, אבל ולנטיין 1 נחשב עד היום לאחד הגלאים הראשונים בשוק שבאמת עבדו ועבדו היטב.
