מגרש הגרוטאות הנחשק ביותר: הזבל של רודי קליין עומד למכירה
מגרש הגרוטאות הנחשק ביותר: הזבל של רודי קליין עומד למכירה
בית המכירות הפומביות RM סות'ביז יערוך החודש מכירה פומבית של "אוסף הגרוטאות החלודות" של רודי קליין, אספן חובב רכב גרמני מארה"ב. באוסף המיתולוגי והייחודי יש מכוניות קלאסיות שהפכו לפריטי אספנים, שערכן מגיע למיליוני דולרים
בעוד כשבועיים, ב-26 באוקטובר עתיד בית המכירות הפומביות RM סות'ביז לערוך מכירה פומבית של מה שניתן רק להגדיר כ"אוסף של גרוטאות חלודות". בחינה של מאות הפריטים אשר מוצעים על ידי בית המכירות הפומביות חושפת שאכן, בחלק מן המקרים מדובר בחלקי חילוף חלודים שכנראה שלא יהיה להם כל שימוש עתידי ובגרוטאות מתכת חלודות ומעוקמות שמצבן אינו מאפשר שיקום. ועם זאת, לצד גרוטאות המתכת חסרות השימוש ניתן למצוא גם כמה מכוניות שערכן האספני מוערך במיליוני דולרים. ברוכים הבאים לאוסף הגרוטאות של רודי קליין.
5 צפייה בגלריה
גם זה יימכר. גרוטאת פורשה 911 משנת 1969. המחיר הצפוי - 6,000-3,000 דולר
(צילום: Rm Sotheby's)
סיפורים על אוסף הגרוטאות של רודי קליין נפוצו בקהילת חובבי הרכב הגרמני בארה"ב ובאזור לוס אנג'לס במשך עשרות שנים, כמו גם סיפורים על קליין עצמו, שנהג לשסות כלבים במי שהעז להתקרב אל חצר הגרוטאות שלו, אבל בפועל, כמו בהרבה מקרים, הסיפור של רודי קליין היה פשוט סיפורו של מהגר מגרמניה שאהב מכוניות גרמניות, כאלה שבאופן אירוני נמכרו בחלקן הגדול על ידי מקס הופמן -מהגר אחר מגרמניה- יהודי שנמלט מאימת הנאצים.
הסיפור של רודי קליין הוא לא שגרתי: קליין היגר מגרמניה לקנדה בשנות החמישים אחרי שלא הצליח למצוא עבודה בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה. מקנדה קליין התגלגל לארה"ב שם התפרנס ממגוון עבודות שכלל לא היו קשורות לענף הרכב. קליין עבד בין היתר כקצב, אך בסופו של דבר קליין פתח בפאתי לוס אנג'לס חצר גרוטאות והתכונן לחיים נוחים של סחר במתכת, אך אהבתו של קליין למכוניות גרמניות לא עזבה אותו ולכן הוא החליט להתמקד במה שהכיר: תוצרת גרמניה. אבל לא סתם מכוניות גרמניות כמו החיפושית אלא, מכוניות גרמניות נדירות. בשנות ה-50 הודות לפועלו של מקס הופמן המכוניות של פורשה ושל מרצדס בנץ הפכו נפוצות, במיוחד בקליפורניה ומי שנהג בהן רכש אותן כדי לנהוג מהר ולפעמים גם להתרסק. באותה תקופה לא היו בארה"ב בעלי מקצוע רבים שידעו כיצד לתקן פורשה 356 מרוסקת או מרצדס 300 SL שהתהפכה, מכוניות שגם אז נחשבו אקזוטיות וקשות לשיקום - וקליין רכש את השרידים מחברות ביטוח ומוסכים בכל רחבי ארה"ב ואיחסן אותם במגרשו רחב הידיים בציפייה שאחרי 20 שנים בעלי המכוניות שישרדו יבינו את הערך שלהן - ויזדקקו לחלקים. קליין צדק ובגדול.
למעשה בשלב מסוים הפעילות בחצר הגרוטאות שלו הייתה כה משמעותית שפורשה ארה"ב דרשה ממנו להפסיק להשתמש בשמה בשלטים שסביב המגרש שלו, מה שגרם לקליין לשנות את הכיתוב מ-PORSCHE ל- PORCHE. עם השנים ועם התרבות הסקרנים קליין הקים סביב המגרש שלו חומות והמגרש הפך לאגדה בקרב חובבי רכב. מי שחפץ בכנף קדמית לפורשה 356 מודל 1960 או מנוע למרצדס SL משנות החמישים היה צריך ליצור קשר עם קליין ולתאם ביקור מראש, כי קליין לא היה איש של אנשים. אבל מעבר לכך, לקליין הייתה עין למכוניות שבבוא היום יהיו פריטי אספנים. את הפורשה ה"עממיות" הוא שמר לפירוק, אבל את האקזוטיקה הוא שמר לעצמו, בכמה מבנים ענקיים וגם במתקני ענק שהכילו שלוש קומות של מכוניות הרוסות. עם השנים קליין גם הוסיף מעט אקזוטיקה איטלקית ובריטית, אבל בשורה התחתונה, קליין לא מיהר למכור את מה שהיה לו ביד וגם לא מיהר לנהוג במה שצבר.
בשנת 2021 רודי קליין הלך לעולמו והשאיר לשני בניו שטח ענקי עמוס במאות מכוניות שרובן נחשבות קלאסיות. מדובר באחד האוספים הגדולים והנדירים בעולם של מכוניות אספנות גרמניות, אבל בניגוד לאוספים אחרים, האוסף של קליין מעולם לא טופח, לא עבר ניקיון יסודי ולא זכה לתחזוקה אוהבת או שיפוץ. קליין רכש, העמיד בחניה וזהו. אחד הדברים המעניינים באוסף של קליין הוא כיצד כמה מהמכוניות האקזוטיות ביותר הגיעו אליו, במיוחד בשנות החמישים. באותן שנים מכוניות פורשה או מרצדס נדירות לא נחשבו לסחורה חמה במיוחד, כפי שגם כיום מרצדס מהסדרות הבכירות של היצרנית, שגילה הוא עשר שנים לא בדיוק נחשבת למכונית מאוד יוקרתית - ויש מי שיאמר אפילו שמדובר במכוניות שהיחס בין מחירן ובין כדאיות התיקון שלהן כשהן מתקלקלות הוא כזה שהופך את רכישתן ללא כדאית. ועל זה בדיוק קליין בנה. כך, אחת המכוניות המעניינות ביותר שנמצאו בעזובה של קליין ומוצעות למכירה היא מרצדס 500K קרצ'יולה (על שם נהג המרוצים רודולף קרצ'יולה) מודל 1935.
המרצדס יוצרה שנתיים אחרי מינויו של היטלר לקאנצלר וגרמניה היתה עסוקה בביסוס תדמיתה כמובילה טכנולוגית באמצעות מרוצי מכוניות. נהגי מרוצים נחשבו לאלים והמרצדס ניתנה לקרצ'יולה במתנה על ידי השלטון, כולל התאמה מיוחדת של הגג לקרצ'יולה שהיה גבוה מהממוצע. קרצ'יולה מכר את המכונית לשר החוץ האיטלקי דאז - ושר החוץ האיטלקי מיהר להבריח את המרצדס מאיטליה לאתיופיה, שם היא הוסתרה בלול תרנגולות במהלך מלחמת העולם השניה. לאחר מכן המרצדס החליפה מספר ידיים עד רכישתה על ידי קליין ב-1979. קליין קיבל עבור המרצדס הצעות של מיליוני דולרים אך סירב למכור. מכיר המכירה המשוער: ארבעה עד שישה מיליון דולר.
לצד המרצדס הנחשבת לאחת הנדירות בעולם, באוסף של קליין ניתן להבחין גם ב-NSU RO80 פורטה פינינפארינה. ה-80 RO נחשבה במשך שנים לאחת המכוניות החדשניות בעולם - וגם למכונית שהרגה את NSU .NSU שמכוניותיה שווקו גם בישראל היתה יצרנית רכב גרמנית מצליחה למדי שהחלה את דרכה בייצור אופנועים. באירופה ובישראל NSU שיווקה את דגמי ה"פרינץ" הקטנים שכמה מהם עדיין נוסעים בכבישי הארץ, עד שבשנות השישים NSU החליטה להשקיע במנוע מסוג חדש: מנוע רוטורי, או מנוע וונקל, על שם הממציא פליקס וונקל. בניגוד למנוע טורי שהבוכנות בו עולות ויורדות, הבוכנה במנוע וונקל היא בוכנה מסתובבת. היניקה והפליטה במנוע וונקל נשלטות על ידי תנועת הבוכנה והתוצאה היא מנוע חזק מאוד, אך גם צמא לדלק. NSU הציגה את מנועי הוונקל ב-80 RO ותוך כמה חודשים גילתה שהמכוניות סובלות מבלאי מואץ של אטמי מנוע. הפתרונות שהיצרנית הציגה לא עזרו ו-NSU הידרדרה לפשיטת רגל-ונרכשה על ידי אאודי. באותן שנים מאזדה הציגה מנועי וואנקל משלה והם היו מוצלחים משמעותית. המכונית שבאוסף של קליין אינה סתם 80 RO אלא מכונית תצוגה מיוחדת של סטודיו העיצוב האיטלקי פינינפארינה שהוצגה בתערוכת הרכב בבריסל ב-1972 בתצורת קופה. ה-NSU היא היחידה שיוצרה אי פעם וגם נחשבת למכונית האחרונה שקליין רכש, אחרי שב-1995 היא נכנסה למגרש של קליין ולא ראתה יותר אור יום. מחיר המכירה המשוער: 90 עד 120 אלף דולר.
קליין כאמור אהב מכוניות גרמניות - מה שמסביר את הימצאה של הורך 780 ספורט קבריולה. הורך היתה יצרנית רכב גרמנית שעם השנים מוזגה לתוך אוטו אוניון, שבתורה הפכה ל"אאודי". ההורך, מודל 1933 נחשבת לאחת מקומץ מכוניות מדגם זה ששרדו והגיעה לארה"ב ככל הנראה בשנות החמישים. קליין אף השאיל אותה למוזיאון באינגולשטאט, עיר הבית של אאודי. מחיר מכירה משוער: 90 עד 120 אלף דולר. לצד המכוניות הגרמניות ניתן גם למצוא באוסף של קליין מכוניות שאינן גרמניות, אבל גם אינן איטלקיות, או אמריקאיות. הדוגמה הטובה ביותר היא קצת משני העולמות: האוסף של רודי קליין כולל את מכונית האיזו גריפו קבריולה היחידה שיוצרה אי פעם. איזו ריבולטה הייתה יצרנית רכב איטלקית שפעלה בשנות השישים המאוחרות ושנות ה-70 המוקדמות. תחילת דרכה הייתה צנועה למדי עם ייצור של אופנועים וגם של האיזטה, מכונית קטנה וחסכונית, אך בשנות השישים החלה איזו ריבולטה לייצר מכוניות ספורט שנועדו להתחרות בפרארי. רק שליבן של האיזו לא היה איטלקי, הן צוידו במנועי שמונה בוכנות של שברולט. איזו יצרה מספר דגמים- הריבולטה והדגם האחרון שלה- הגריפו. והגריפו מעולם לא יוצר בגרסה פתוחה, פרט למכונית אחת בלבד: קבריולה שנבנתה למטרת תצוגה. הקבריולה יוצאה מאירופה לארה"ב ב-1967. הגריפו הגיעה לידיו של קליין ב 1980. מחירה המשוער הוא 700 אלף דולר עד מיליון דולר.
