פרשנותמחירי המכוניות נסקו לשיא - מדוע הציבור מוכן להמשיך ולשלם?
פרשנות
מחירי המכוניות נסקו לשיא - מדוע הציבור מוכן להמשיך ולשלם?
היום חשפו יבואני הרכב את מחירי 2023, שלמרות ההבטחות זינקו בשיעורים דמיוניים; אבל ההתייקרויות האלה אינן רק באחריות היבואנים - האמת המרה היא שיותר מהכל, הצרכנים אשמים
יבואני הרכב החלו היום (א') "לטפטף" החוצה בזה אחר זה את מחירוני המכוניות החדשות לשנת 2023, שמצביעים על התייקרויות משמעותיות של חלק ניכר מדגמי המכוניות החדשות המשווקים בישראל.
מדובר בשיעורי התייקרויות שלו היו מתרחשים בשוק הקמעונאות, בהחלט ייתכן שהיו גורמים להפגנות ואולי גם להחרמה של יצרניות. ליבואני הרכב יש כמובן סמנטיקה משלהם ויכולת מרשימה להסביר מדוע הם "לא מייקרים", בזמן שהם בהחלט דווקא כן מייקרים.
יש כאלה ששחררו מלאי בדצמבר ומוכרים לנו קשקושים לפיהם המחיר לא יתייקר – ואז ייקרו לנו את המכוניות בפברואר אחרי שהמלאי ייגמר. ויש יבואני רכב שכבר העלו מחירים בדצמבר לפני הסערה הגדולה, וכעת מוכרים לנו מעשיות שכעת הם לא מייקרים – אבל השורה התחתונה היא שמחירי המכוניות החדשות בישראל הגיעו לשיא של כל הזמנים. זו לא טעות: שיא של כל הזמנים.
במקרה של חלק מהמכוניות מדובר בהתייקרויות שהן פשוט מטורפות, ולא ברור כיצד יבואני הרכב יתרצו את הסמנטיקה של המספרים המבהילים. ניקח את טסלה 3 כדוגמה - המכונית החשמלית הפופולרית שבגרסתה הבסיסית השאירה לנו עודף מ-180 אלף שקל היא כיום מכונית שמשאירה לנו עודף בגרסתה הבסיסית מ-250 אלף שקל. וטסלה אינה "יבואנית רכב חזירה" אלא יצרנית. היחידה שפועלת בישראל.
יונדאי איוניק 5 היא כעת מכונית שבגרסה מאובזרת עולה גם מעל 230 אלף שקל. קיה 6 EV עולה 249 אלף שקל. לא משנה איך נהפוך את זה: מכונית חשמלית סבירה של יצרן רכב גדול ומוכר ולא של סיני עממי דורשת מהישראלים "להשכיב" כמעט רבע מיליון שקל על הכביש. הבעיה אינה מוגבלת לחשמליות, ממש לא. כפי שמוכיחים לנו היום מחירוני המכוניות החדשות, כמעט הכל התייקר.
האם לשלם 160 אלף שקל על מכונית משפחתית נשמע סביר? האם לשלם 170 אלף שקל עבור מכונית חשמלית סינית עממית נשמע שפוי? ומה עם העובדה שכעת בשביל לרכוש מכונית סופר-מיני פופולרית, למשל טויוטה יאריס, צריך לשלם מחיר שרק מתחיל ב-115 אלף שקל, שקרוב מאוד למחירה של מכונית משפחתית של לפני עשור וחצי. אז כמובן, למחירים השערורייתיים של המכוניות החדשות אין אחראי יחיד.
הרגולטור אשם, יבואני הרכב אשמים, ההתעלמות של הצרכנים אשמה, רמת המינוע הנמוכה במדינת ישראל שדוחפת אותנו לרכוש מכוניות אשמה. אבל האמת היא שיותר מהכל – אנחנו אשמים. במהלך החודשים האחרונים, ואפילו השנים האחרונות, סוכנויות הרכב הפכו למקומות שבהם ניתן לראות תורים משתרכים. לקוחות שעומדים בתור כדי לשלם מאות אלפי שקלים על מוצר שלא בהכרח שווה את הכסף. לקוחות שיודעים היטב שהם ישלמו מחיר גבוה מאוד ויעמדו עם כרטיס אשראי שלוף כדי להיות בעליו של החדש ביותר, הטכנולוגי ביותר, המתקדם ביותר. לפעמים קשה שלא לתהות אם "כל הטוב הזה" לא מגיע לנו.
מי שבשנה שעברה נקלע בטעות לסוכנות של מכוניות חשמליות, במיוחד הסיניות, היה עשוי לחשוב שאולי מחלקים בסוכנות כסף. לפעמים בסוכנויות פרצו תגרות. גם בסוכנויות של היפנים, הקוריאנים, אפילו האירופים. מהי אותה נוסחה קסומה, מהו אותו לחש כשפים שמסמם את הציבור בישראל וגורם לו להעלים עין מהתייקרויות שהן פשוט אבסורדיות? האם זו העובדה שרכב הוא מוצר שרוכשים פעם בשלוש שנים? האם זו אולי מודעות צרכנית נמוכה? חוסר יכולת להתאגד כצרכנים? מה גורם לצרכנים בישראל – אותם צרכנים שמסוגלים לגרום לרשתות קמעונאות לשנות גישה – להתנהג באופן לא הגיוני לחלוטין כשהם רוכשים מוצר ששוויו יגיע השנה לגובה מקדמה על משכנתא? התשובה אינה ברורה.
אבל על עובדה אחת ניתן להתחייב: ההתייקרויות של היום הן החדשות הישנות של מחר. לציבור בישראל אין שום מודעות צרכנית בכל הקשור ברכב. המכונית החשמלית התייקרה לרבע מיליון שקל? אז הישראלים יספרו לעצמם שכעת היא מותג פרימיום. המכונית הקטנה התייקרה למחיר של משפחתית של לפני עשור? יש מי שיאמר תודה ליבואן הרכב אם יהיו מבצעים והנחות. מדינת ישראל מעלה את מס הקנייה? זה הגיוני לחלוטין, המדינה זקוקה לכסף. עם מודעות צרכנית כזאת וחוסר יכולת אפילו לעמוד בפיתוי של רכישת מכונית חדשה, שהיא מוצר מותרות שעולה מאות אלפי שקלים, אין פלא שהנהג הישראלי הוא שק חבטות של כל מי שרק יכול.
