מבחן רכביונדאי קונה EV: נשק קוריאני שובר שוק
מבחן רכב
יונדאי קונה EV: נשק קוריאני שובר שוק
קונה EV היא המכונית החשמלית החשובה ביותר של יונדאי שמיובאת לישראל לפלח השוק העממי. עד כה מי שרצה רכב חשמלי במחיר של משפחתית עם מנוע בנזין נדרש לבחור במכונית סינית. כעת יכול לשדרג למותג הקוריאני הפופולרי, שגם מפגין טווח נסיעה שקרוב להבטחת היצרן. המחיר הוא ויתור על תא נוסעים מלא בגימיקים, והסתגלות למראה חרטום מוזר למדי
הסוד ברכב חשמלי הוא למצוא עמדת טעינה ראויה. כזו שתהיה חזקה ותטעין את הרכב מהר, כזו שתהיה מרובת תקעים ולכן תאפשר להרבה בעלי רכב חשמלי לחנות בה. אבל יותר מהכל: למצוא עמדת טעינה מבודדת, כזו שהישראלים בעלי הרכב החשמלי לא גילו.
מדוע מבודדת? קודם כל, כי אין בה תור; שנית, אין בה בעלי מכוניות רגילות שחונים בה ונעלמים; שלישית, לא ניתן למצוא בה בעלי מכוניות חשמליות שחושבים שמדובר במקום חניה חינם, משאירים את המכונית החשמלית בלי להטעין ונעלמים.
גם להיעדרם של חנויות נוחות, מסעדות וקניונים יש חשיבות קריטית: יש בעלי מכוניות חשמליות שהמכונית שלהם נטענת בתוך 20 דקות, אבל הם נכנסים למסעדה לארוחה של 40 דקות במקרה הטוב ואז כולם צריכים לחכות.
לנו יש עמדת טעינה חשאית, חזקה במיוחד, בסמוך למשרדיה של חברה גדולה בפתח תקווה. שיחה קצרה לשומר, השער מתרומם, יונדאי קונה חשמלית נכנסת לחניון נטוש. אין כאן 4-3 בעלי טסלות שמשווים אפליקציות, אין כאן חנות נוחות שאליה אפשר לחמוק לחצי שעה כדי לנטוש את המכונית. עמדת טעינה של תכלס, מי שמגיע מחכה בשמש הקופחת ולא מבזבז אפילו דקה על שיחות חולין.
יונדאי קונה EV היא כנראה המכונית החשמלית החשובה ביותר של יונדאי שמיובאת לישראל לפלח השוק העממי. לא להתבלבל עם יונדאי איוניק 5, שמיועדת לסובב ראשים ולזרוק ישבן בסיבובים; לא לבלבל עם יונדאי איוניק EV רגילה, שמרוב שיעמום קשה בכלל להבדיל בינה ובין יונדאי איוניק היברידית; אלא יונדאי קונה חשמלית. יונדאי קונה היא סוג של אולר שוויצרי. יונדאי מייצרת אותה בגרסה היברידית, בגרסת טורבו ספורטיבית, וכעת יש גם גרסה חשמלית.
חזית קשה לעיכול
המטרה של יונדאי ברורה, לרקוד על כמה שיותר חתונות. כעת יש גם גרסה חשמלית, ולגרסה החשמלית יש תפקיד מכריע. זה לא עניין של מפרט או של ביצועים, אלא של מחירים ופלחי שוק. בשוק הרכב הישראלי אין מתנות חינם, ומכוניות ממהרות להתקבץ לתוך קבוצות ברורות, כאשר מי שנמצאים בתחתית הסולם הם מחזיקי הרכב הצמוד. ברכב חשמלי השיטה אינה שונה. מי שרוצה רכב חשמלי שיעלה כמו מכונית משפחתית עם מנוע בנזין, כלומר משהו שעולה בערך 140 אלף שקל, צריך לבחור במכונית סינית, ובהיבט הזה יונדאי היא נשק שובר שוק.
הסיניות עולות כ־140 אלף שקל, יונדאי עולה 143 אלף שקל ויש עליה הטבת שווי שימוש למחזיקי רכב צמוד. יש לה בחזית סמל עם כבוד ולא סמל סיני. אבל החזית של יונדאי קונה EV היא חזית שקשה לעכל. יש יצרני רכב שצריכים להצהיר ששלהם חשמלי, אבל לעשות זאת עם דגם קיים. אז הגריל הקדמי של יונדאי קונה נעלם ובמקומו קיים כעת חרטום אטום, נטול מבט, אפילו די מכוער, כמו יונדאי קונה רגילה שחלקה הקדמי נמס בשמש. מאחור אין צינור פליטה, אבל מעבר לכך הכל אותו הדבר.
תא הנוסעים של יונדאי קונה EV אינו שונה משמעותית מתא הנוסעים של יונדאי קונה רגילה. למי שמחפש מכונית חשמלית מלאה בגימיקים שתגרום לשכנים להעריך את הרכישה, נכונה אכזבה. אין כאן מסך מגע ענק, ואין שפע של אבזור שבולט בהשוואה ליונדאי קונה רגילה. מה שכן יש הוא אבזור תכליתי בהשוואה לזה של קונה שאינה חשמלית. המושב חשמלי ומתכוון בגובה, המרחב הפנימי מקבל ציון "סביר", ותא המטען אינו שונה משמעותית מזה של יונדאי קונה רגילה.
בסופו של דבר, יונדאי שמיועדת להגיע במספרים גדולים לציי רכב צריכה לעשות רק דבר אחד: לנסוע היטב באופן חסכוני. כאן קיימת בעיה קטגורית — משתמשי רכב חשמלי צמוד בקבוצת המחיר הזאת מגיעים בציפייה למוצר בינוני, ומקבלים, לפחות במקרה של לא מעט מוצרים סיניים, מוצר בינוני מינוס. כאן ליונדאי קונה EV יש יתרון אדיר, דווקא מפני שמדובר במכונית שאינה מגיעה עם רף ציפיות גבוה. הסוד טמון בטווח.
יונדאי קונה החשמלית מגיעה לישראל בגרסה עם טווח לא מרשים של 305 ק”מ על הנייר. בדרך כלל ההבדל בין על הנייר ובין על הכביש הוא הבדל תהומי, שתלוי ביכולות של הסוללה, וכאן יונדאי מפתיעה. ביום קיץ חם שכלל נסיעות בכביש בין־עירוני, טיפוס לכרמל והפעלת מזגן בלתי פוסקת, קונה החשמלית הגיעה אל תחנת הטעינה הסודית אחרי יותר מ־250 ק”מ נסיעה כשביכולתה לנסוע עוד כמה עשרות ק”מ, כלומר המכונית כמעט עומדת בהבטחת היצרן לטווח הרשמי.
אבל יש גם בעיה. סוללה של רכב חשמלי אינה נמדדת רק ביכולת להזין את המנוע אלא גם ביכולת להתמלא. יונדאי קונה החשמלית עמדה כשעה בעמדת הטעינה החזקה, האלקטרונים זלגו מהשקע אל התקע, וקונה החשמלית סירבה להיטען במהירות. כשמדובר בעמדה סואנת, בעלי רכב חשמלי אחרים לא יגלו הבנה כלפי מי שתופס את תקע הטעינה המגושם במשך זמן רב.
מתחיל חזק ונרגע
מבחינת איכות נסיעה, ביונדאי עשו עבודה ראויה. יצרני הרכב שמציגים גרסאות חשמליות של מכוניות עממיות ממהרים להקשיח את הרכב כדי לפצות על תוספת המשקל, להזניח את הבלמים ופשוט לוותר על יכולת ההיגוי. במקרה של קונה, מדובר ברכב שאינו מקריב את הנוחות לטובת הטמנת סוללה חשמלית. הספק המנוע החשמלי מתחיל חזק ואז נרגע. בהתחשב בעובדה שמי שנוהג ביונדאי קונה עם מנוע טורבו התרגל לביצועים מסעירים למדי, היה נחמד אם יונדאי היתה מיישרת קו והופכת גם את קונה החשמלית למכונית עם ביצועים מהנים – ולא סתם למכונית עם ביצועים "מספיק טובים".
בשורה התחתונה, כיום שוק הרכב הישראלי צמא לדגמים חשמליים עממיים ויבואני הרכב לא ממהרים לקפוץ למים. בפלח השוק של הרכבים היקרים שעולים כמעט 200 אלף שקל, פלח שוק שבו תקציבי המחקר והפיתוח זורמים והרווח ליבואן נאה, אין כל בעיה למצוא רכבים טובים. בפלח השוק של כ־140 אלף שקל התחשיב שונה: עלויות הסוללה מכבידות, שולי הרווח נמוכים ובמוקדם או במאוחר בציי הרכב ירצו הנחות גדולות. בהתחשב בעובדה שהבחירה בפלח השוק הזה היא בין סינית ליונדאי חשמלית, נראה שהבחירה בקוריאנית היא עסקה כמעט סגורה.
