עשירים מחשמלים יותר: מבול של רכבי יוקרה בדרך
עשירים מחשמלים יותר: מבול של רכבי יוקרה בדרך
בשבועות הקרובים יגיע לארץ מבחר מעורר קנאה של רכבי יוקרה חשמליים שמחירם מתחיל ב־300 אלף שקל. אי אפשר להאשים בכך רק את היבואנים שמעדיפים לשווק את המכוניות יקרות יותר - גם יצרני הרכב הגדולים לא ממהרים להשיק חשמליות עממיות. מהי התרומה של טסלה למצב הזה ומתי יגיעו לכאן רכבים חשמליים אירופיים במחיר נגיש?
בשבועות האחרונים ניתן להבחין במתקפת שיווק של יבואני רכבי היוקרה שמופנית כלפי פלח אחד: בעלי הממון. יבואני רכבי היוקרה מרעיפים עליהם שפע של הזמנות לאירועי חשיפה של דגמים חשמליים חדשים שישווקו בישראל בקרוב. הרשימה של המכוניות החשמליות היוקרתיות שנמצאות בדרכן לישראל במהלך השבועות הקרובים בלבד מעוררת קנאה: פולסטאר, מותג הביצועים של וולוו; GV 60, המכונית החשמלית הראשונה של מותג היוקרה הקוריאני ג'נסיס; וגם מרצדס EQE.
מגוון המכוניות החשמליות היוקרתיות שיוצע לצרכנים בישראל צפוי לקבל עוד לפני סוף השנה לא מעט חיזוקים מכיוון יצרניות נוספות, שהמשותף להן הוא שכדי לרכוש מכונית חשמלית צריך להיפרד מסכום שמתחיל באזור ה־300 אלף שקל ועשוי לטפס במאות אלפי שקלים נוספים, בהתאם לדגם.
מכוניות היוקרה החשמליות שיגיעו לישראל בקרוב מצטרפות להיצע מרשים של מכוניות יוקרה חשמליות שכבר הושקו השנה, החל ברכב הכביש שטח של הונגצ'י הסינית וכלה בב.מ.וו i4. לעומת זאת, היצע המכוניות החשמליות העממיות שצפויות להיות מושקות בישראל עד סוף השנה הוא מצומצם יחסית. לרוב יצרני הרכב המערביים אין כמעט מה להציע ללקוחות בישראל בטווח המחירים של פחות מ־170 אלף שקל, שהוא סכום גבוה מאוד לצרכן הישראלי שהורגל ברכישה של מכונית משפחתית בעלת מנוע בנזין בכ־150 אלף שקל.
האיחוד האירופי לא מעודד
למה זה קורה? ענף הרכב העולמי נפגע השנה משלל גורמים, החל במחסור במתכות וכלה במלחמה באוקראינה ומשבר השבבים המתמשך, אבל איכשהו יוצא שמי שיש לו יכולת לשלם – יכול להתחדש ברכב חשמלי. הסיבות לכך מגוונות ומעניינות וכוללות גם גורמים גלובליים וגם גורמים מקומיים.
במישור הגלובלי, יצרני הרכב הגדולים מושפעים משני תהליכים עיקריים שגורמים להם לפתח מכוניות חדשות: מצד אחד רגולציה, כלומר מה דורשות מהם הממשלות, ומצד שני התחרות המתמדת מול יצרני רכב אחרים. בכל הקשור לדרישות של הממשלות מיצרני הרכב, ליצרנים יש עדיין לא מעט זמן עד שהם באמת יידרשו לפתח מכוניות חשמליות עממיות. בפועל, למרות כל ההצהרות, עדיין אין באירופה חקיקה המחייבת את יצרני הרכב לייצר רק מכוניות חשמליות.
מה שיש זו חקיקה הדורשת מיצרני הרכב להפחית את ממוצע המזהמים של מכוניותיהם. כך, יצרן יכול למכור מכונית מזהמת ולצידה למכור גם מכונית נקייה. שלא במפתיע, יצרני הרכב הגדולים מעדיפים להמשיך ולייצר את מה שהם יודעים שפשוט עובד היטב: רכבי כביש שטח ומכוניות משפחתיות. עלויות המחקר והפיתוח של כל הרכבים האלה כבר שולמו על ידי יצרני הרכב, שיעורי פליטת המזהמים אינם גבוהים מאוד והיצרנים יכולים להמשיך ולמכור את הרכבים האלה ללא הפרעה.
מעבר לכך קיימת בעיה נוספת: מכוניות עממיות הן מכוניות זולות ותקציבי המחקר והפיתוח הנדרשים כדי לפתח מכוניות חשמליות עממיות, שלא לדבר על עלויות הסוללות, הם עדיין גבוהים מאוד.
מעבר לכך, יצרני הרכב הגדולים מפנים את עיקר תקציבי המחקר והפיתוח שלהם לכיוונן של מכוניות יוקרה. המתודה של ענף הרכב קובעת כי טכנולוגיה נובטת בדרך כלל אצל מי שיכול לשלם עליה. כלומר, בתחשיב העלויות בתכנון של מכונית יוקרתית ניתן להכניס גם את עלויות המחקר והפיתוח, בידיעה שאלו יחלחלו למטה אל הדגמים העממיים.
במכוניות יוקרה ניתן גם להכניס למחיר את עלויות המחקר והפיתוח של מערכות מולטימדיה, בטיחות ועוד, בידיעה שאחרי שעלויות אלה יכסו את עצמן, הטכנולוגיה תחלחל למטה. אבל בכל הקשור ליצרני רכבי היוקרה קיימת בעיה נוספת: ניצב מולם "טורף טבעי" שליצרני הרכבים העממיים אין כזה. טסלה, לוסיד, ריוויאן, ניאו – כל היצרניות האלה מייצרות מכוניות שאינן עממיות, והמכוניות האלה מצליחות לנגוס בעוגת המכירות של יצרני רכבי היוקרה באופן אפקטיבי ולדרבן אותם לפתח דגמים חשמליים.
אבל אלה שיקולים גלובליים של יצרני רכב. בפועל, פולקסווגן, דאצ'יה, רנו, הונדה, ניסאן ויצרניות נוספות אכן מייצרות מכוניות חשמליות, אבל אלה לא הושקו בישראל באופן רשמי על ידי היבואנים הוותיקים. זאת, בזמן שחלק מאותם יבואנים ממהרים להשיק בישראל מכוניות יוקרה חשמליות.
מדוע? קודם כל, בגלל העובדה הפשוטה שכדי למכור מכוניות חשמליות צריך לקוחות שהפרוטה מצויה בכיסם. הימצאותה של היכולת הכלכלית היא ערבות לכך שהלקוח ממהר לאמץ טכנולוגיות חדשות. כלומר, העשירון העליון הוא זה שיש סבירות גבוהה יותר שיאמץ חדשנות. גם דוחות שפרסמה המדינה השנה באמצעות רשות החשמל קובעים כי העשירון העליון יהיה הראשון שיאמץ את הרכב החשמלי.
נבהלים מטסלה
גם שיקולי הרכישה של בעלי הממון שונים. "דווקא מי שלא מודאגים מעלויות הדלק רוצים רכב חשמלי מסיבות אחרות לגמרי מאלה של מי שקונה טויוטה קורולה", אומר אחד מיבואני הרכב. "כאן מדובר בשיקולי אופנה, רצון של הלקוחות להיראות חדשנים. העובדה שהרכב חשמלי פחות משנה להם. מה שמשנה זה שהם רוצים כזה עכשיו. זו לא מכונית עממית שהלקוחות בישראל יקנו בכיף גם אם היא הוצגה באירופה לפני שנתיים. זו מכונית שאם הלקוח לא יקבל אותה חודשיים אחרי שהושקה בארצות הברית – הוא ילך לקנות טסלה".
השם טסלה מרחף מעל ראשיהם של יבואני רכבי היוקרה באופן מאיים למדי. במיוחד נכון הדבר לגבי הדגם החדש של טסלה, מודל Y, שלקוחות עממיים רבים נרתעים ממחירו שחוצה את הרף של 300 אלף שקל.
"מי שקונה רכב כביש שטח של מרצדס או במוו לא ישקול לרכוש טסלה 3, כי הוא הבין שזו מכונית שמחירה הראשוני בישראל היה 170 אלף שקל. כלומר, זו מכונית עממית וגם אם היא עולה כעת 250 אלף שקל, זו עדיין לא חלופה לגרמנית או בריטית", מסביר אותו יבואן.
"אבל העובדה שטסלה מודל Y מתחילה ב־330 אלף שקל יצרה מצב שבו דווקא מי שחיכה לטסלה מודל S או טסלה מודל X שלא מגיעות לארץ קיבל את ההצדקה לקנות את הטסלה הכביכול יוקרתית. אנו יודעים שחלק נכבד מההזמנות של מודל Y הן מכוניות המאובזרות עד הגג, שהמחיר שלהן כבר קרוב ל־400 אלף שקל. יבואן שלא ילחץ על היצרן שלו לשלוח לישראל חשמליות יוקרתיות מהר, יפסיד במרוץ הזה".
מנעד השיקולים השונה של לקוחות רכבי היוקרה אינו הסיבה היחידה מדוע יבואני הרכב מעדיפים לייבא קודם כל את דגמי היוקרה החשמליים. "תכלס, לייבא חשמליות עממיות זה כאב ראש לא קטן ליבואן", מסביר גורם בענף. "כולם רוצים טווח רציני, ובפועל קשה להשיג מכונית ראויה בפחות מ־180 אלף שקל אם לא רוצים סינית. מחיר יעד אמיתי לחשמלית טובה של יצרן מוכר הוא כ־190 אלף שקל, וזה לא מחיר עממי למכונית משפחתית. ועם כל הכבוד, לשלם כמעט 200 אלף שקל על מכונית משפחתית זה לא מעט”.
לדבריו, מחפשי החידושים של מעמד הביניים הם כאלה שמוכנים לקנות טלפון טוב יותר ולא מכונית משפחתית שמקבלים עליה עודף מ־200 אלף שקל. “כיום לא כדאי להביא שפע של דגמים ב־200 אלף שקל אם אין מי שיקנה אותם. הרכבים החשמליים העממיים ניתנים לחלוקה גסה של אלה שהם ממש מגניבים, כמו איוניק 5 של יונדאי, וכל היתר שהן מכוניות רגילות לחלוטין.
"אין הצדקה להוסיף עשרות אלפי שקלים למחיר רק כדי לחסוך אלפי שקלים בשנה בדלק. אם מוסיפים לזה את כאבי הראש מול היצרן, הלוגיסטיקה, הוויתור על הקצאות של מכוניות מדגמים אחרים והצורך להחזיק חלקים ולהיכנס לכל נושא הטעינה, אפשר להבין למה דווקא מי שיכול לשלם פי שניים יכול גם לחסוך יותר", הסביר.
האם מגמה זו תשתנה? סביר להניח שבעתיד המכוניות העממיות ידביקו את היוקרתיות, כלומר הטכנולוגיה תחלחל למטה, ההיצע יגדל בפלחי השוק העממיים — וגם מי שלא מוזמן לאירועי חשיפה חגיגיים עם יין איכותי יוכל לרכוש מכונית חשמלית. אבל כנראה שתהליך כזה ידרוש שינוי תפיסה גם בקרב יבואני הרכב — ותהליך כזה אינו צפוי בקרוב.