גלגל חמישירוצים אירופה: מדוע ההיצע בשוק הרכב העממי כל כך דל בישראל
גלגל חמישי
רוצים אירופה: מדוע ההיצע בשוק הרכב העממי כל כך דל בישראל
ליצרני הרכב אין תמיד אינטרס שישראל תקבל את המכוניות הטובות והמבוקשות. מכוניות בעלות מערכת הנעת פלאג-אין הייבריד הן דוגמה מובהקת: כיום יצרני הרכב הגדולים מנסים לשווק כמה שיותר מכוניות נקיות באירופה
דלות ההיצע בשוק הרכב הישראלי העממי אינה מוגבלת רק להיעדרן של הגרסאות הירוקות באמת, היא מוגבלת גם ברמות אבזור וגם בגרסאות מנוע. לשוק היוקרה יש חוקים שונים: לקוחות שמסוגלים לשלם מאות אלפי שקלים יכולים לבחור בין גרסאות, תתי-גרסאות, אפילו לאבזר את המכונית ברמה שתכלול יכולת לבחור בתאורת פנים מתחלפת.
למי שמגיע מאירופה או מארצות הברית ומסתכל מהצד על שוק הרכב הישראלי שמתהדר במאות דגמים שונים, השוק עשוי להיראות משעמם וחדגוני. מי שמעוניין במכונית משפחתית יכול לבחור ביפני או בקוריאני עם ארבע דלתות ומנוע בנזין - וגם כמה אירופיות דומות, ללא מגוון של דגמים או גרסאות.
למי שמעוניין במכונית חשמלית יש טסלה או סיניות, לפחות עד הגעתה של יונדאי איוניק 5 בעוד כחודש. למי שמעוניין ברכב כביש-שטח, קטגוריה שבימים אלה מככבת בהיצע העולמי ולכן גם כוללת אין-ספור גרסאות פלאג-אין הייבריד וגרסאות חשמליות, צפויה אכזבה: אין פלאג-אין הייבריד בהיצע נרחב, אין חשמליות, בקושי יש היברידיות רגילות.
"אסור לבלבל את הקונה"
פרט לכמה דוגמאות מוגבלות, בשוק הרכב הישראלי קיים כלל ברור: ככל שהמכונית יותר פופולרית ועממית, כך ההיצע שעומד בפני הלקוחות בישראל הוא דווקא דל יותר. כלל הברזל של יבואני הרכב הוותיקים במקרים רבים הוא ש"אסור לבלבל את הקונה" עם יותר מדי גרסאות, שלא לדבר על העובדה שיבוא של גרסאות רבות מדי גורם גם לכאב ראש של יצרן הרכב. לכן ישראלים שמעוניינים לרכוש טויוטה קורולה, מאזדה 3, סקודה אוקטביה, סיאט ליאון או יונדאי טוסון וקיה ספורטאז' יכולים לבחור מה שהם רוצים, כל עוד הבחירה מבוצעת דרך קטלוג מצומצם של דגמים וגרסאות.
צמצום ההיצע הזה על ידי היבואנים נובע גם משיקולי לוגיסטיקה. יבואן הרכב מייבא מכונית שיש לה מלאי מסוים של חלפים, מערך תמיכה מסוים שמורגל בדגמים מאוד ספציפיים וגם הסכמים עם יצרני הרכב שמעניקים הנחות לגבי דגמים ספציפיים.
ליבואני הרכב יש גם שיקול נוסף שמכביד על היצע הגרסאות: יחסי יבואני הרכב וציי הרכב. כלומר יבואני רכב רבים מייבאים מכוניות שהמפרט שלהן נתפר בהתאם לדרישות של חברות הליסינג ושל המשתמש הסופי של חברת הליסינג. לעתים קרובות דרישות אלה נעות בין הפחתת אבזור במכוניות לבין הוספת אבזור קוסמטי שיהיה "נחשב" בקרב משתמשי הליסינג, כפי שיעיד כל מחזיק רכב צמוד שהתגאה לאחרונה ביונדאי טוסון מרובת פנסים בליסינג, או אפילו בקיה פיקנטו חדשה.
שיטה זו של היבואנים גורעת מהשוק גרסאות רבות של מכוניות, לאו דווקא מכוניות שכוללות יותר חלונות חשמל או עוד כוחות סוס, אלא גרסאות שהצרכן הישראלי "ההגיוני" רוצה ולא יכול לקבל.
שמרנים מול מחדשים
על הנישות האלה התלבשו הגופים שעוסקים ביבוא מקביל, ובמפתיע יבואני הרכב הוותיקים לא יכולים לעצור את פרץ הדגמים שמגיע לישראל, שהם בחלקם הרבה יותר חדשניים והרבה יותר טובים ממה שיבואני הרכב הוותיקים מביאים ארצה.
יבוא מקביל הוא יבוא של רכבים על ידי סוכנים שרוכשים את המכונית מסוכנים אחרים בחו"ל. חלק מהיבואנים המקבילים מצליחים כבר לצבור כוח משמעותי בשוק: אוטומקס היא חברה בורסאית, ביי אנד דרייב פתחה לפני כשבועיים מרכז מכירה ענק באזור נתניה, וגורמים אחרים נערכים גם הם לכניסה לשוק.
ביבוא המקביל ניתן לרכוש את הדגמים שיבואני הרכב הוותיקים לא מביאים מטעמים של שמרנות, חשש ואפילו חוסר יכולת לקבל מכוניות מהיצרן. דוגמאות בשוק לא חסר: לקוחות של צ'מפיון מוטורס, יבואנית פולקסווגן, שמעוניינים לקנות מכונית פלאג-אין הייבריד יכולים לכל היותר להיכנס לסוכנות מכירות של אאודי ולרכוש את אחד מדגמי היוקרה של היצרנית במחיר של מאות אלפי שקלים. לעומת זאת, מכוניות של פולקסווגן, סיאט וסקודה אינן מוצעות כיום לציבור בישראל בתצורת פלאג-אין הייבריד בכלל, אף שהיצרניות האלה מקפידות לייצר רכבים כאלה כדי לעמוד בתקנות איכות סביבה.
בניגוד לצ'מפיון מוטורס, בדיקה מהירה מעלה שניתן לרכוש כיום סיאט ליאון בגרסת פלאג-אין הייבריד אצל כמה משווקים של מכוניות ביבוא מקביל.
דגמים אחרים שמשווקים בישראל, ומערכת פלאג-אין הייבריד נראית כפתרון אידאלי עבורם - גם אינם משווקים על ידי היבואנים הוותיקים. למשל ניתן לרכוש כיום את סקודה סופרב, מכונית המנהלים הבכירה של סקודה, בגרסת פלאג-אין הייבריד, אבל לא אצל היבואנית הוותיקה. שמרנותם של יבואני הרכב בהיבט זה אינה מסתכמת רק במכוניות הירוקות. לקוחות שמעוניינים לרכוש רכב שטח של טויוטה לא יכולים לרכוש כיום את רכב השטח הבולט ביותר של טויוטה בארצות הברית: פוראנר. לעומת זאת כיום מוצעים טויוטה פוראנרים על ידי כמה וכמה סוכנויות יבוא מקביל.
פלח השוק של רכבי הפנאי שנמצא כיום בצמיחה משמעותית כולל עוד דוגמאות שניתן כבר לרכוש בישראל וחלקן אקוטיות מבחינת היבואנים. אחת הדוגמאות היא טנדר של חברת שברולט שנקרא ZR2. מדובר בטנדר ספורטיבי שמיועד לנהיגה מהירה בשטח, מוצר שמסוגל להעניק דחיפה תדמיתית משמעותית למותג. אבל ביבואנית שברולט UMI לא ניתן לרכוש כאלה טנדרים. לעומת זאת בדיקה ברשימות היבוא מגלה שטנדרים כאלה כבר נמצאים בישראל ביבוא מקביל ויהיו מוכנים בקרוב למכירה.
אפילו יונדאי אלנטרה, מכונית יחסית אפרורית שמככבת בציי הרכב ניתנת כבר לרכישה ביבוא מקביל, אבל בגרסה שהופכת את אלנטרה מאפרורית למעניינת: אלנטרה הייבריד.
קונים חדי עין יבחינו גם בג'יפ רנגלר 4XE, גרסת הפלאג-אין הייבריד של רכב השטח האמריקאי, ואפילו בסקודה אניאק, רכב הכביש-שטח החשמלי של היצרנית הצ'כית.
מערכת יחסים סבוכה
כששואלים את יבואני הרכב הוותיקים מדוע הם בוחרים שלא לייבא את הגרסאות של המכוניות שהישראלים חושקים בהן, הם עונים שיצרן הרכב אינו מקצה ליבואן מלאים ושיבואן הרכב אינו רואה כדאיות ביבוא של דגמים כאלה.
מדובר בתולדה של מערכת היחסים הסבוכה בין היבואנים ליצרנים, שהחזיקה במשך עשרות שנים וגם הבטיחה ליבואני הרכב רווחים מרשימים, אבל כעת מכבידה עליהם. בניגוד ליבואן מקביל שרוכש כאמור את המכונית שלו מסוכן בחו"ל, יבואן רכב ישראלי צריך לפעול לפי התכתיבים של יצרן הרכב.
ליצרני הרכב אין תמיד אינטרס שישראל תקבל את המכוניות הטובות והמבוקשות. מכוניות בעלות מערכת הנעת פלאג-אין הייבריד הן דוגמה מובהקת: כיום יצרני הרכב הגדולים מנסים לשווק כמה שיותר מכוניות נקיות באירופה.
ולא זו בלבד שיצרני הרכב מייבשים את השוק הישראלי, הם גם מציעים ליבואני הרכב בישראל מחירים טובים יותר כדי שיביאו דווקא את הדגמים היותר מזהמים ופחות נחשקים. ביבוא המקביל אין מגבלות כאלה.
מעבר לכך, הרכישה הישירה מיצרני הרכב אמנם גוזרת על יבואני הרכב פחות שלבים בשרשרת האספקה, אבל גם יוצרת להם תלות ביצרני הרכב שאינה מאפשרת גמישות בניהול מלאי. זאת לעומת יבואני הרכב המקבילים שמקבלים כרית ביטחון בדמות הסוכן מחו"ל שממנו הם קונים ואשר משמש כסוג של בולם זעזועים בין היצרן ליבואן המקביל במקרה של זעזועי שוק.
תפוחים מול תפוחים וקורולה מול קורולה
לגבי היבוא המקביל, במשרד התחבורה בנו במקור על יבוא של מכוניות זהות או דומות למה שמביאים יבואני הרכב הוותיקים - תפוחים מול תפוחים וקורולה מול קורולה. על הנייר לפחות היבואן המקביל אמור למכור יותר בזול מהיבואן הוותיק וכך תיווצר תחרות. אלא שזה לא קרה. בקושי קיים פער מחירים בין המוצרים, בין היתר משום שכולם רוצים להרוויח כמה שיותר.
לכן יבואני הרכב המקבילים עברו לתקוף את נקודת התורפה של היבואנים הוותיקים, ולעת עתה נראה שההיצע ביבוא המקביל רק הולך וגדל, וכבר מזמן אינו מוגבל רק למכוניות יוקרה. בשלב הבא, לאחר פתיחת הסוכנויות הגדולות של היבוא המקביל כמו זו שנפתחה בנתניה לפני כשבועיים, עשויה להגיע חדירה מסיבית לציי הרכב.
מצב זה מציב את יבואני הרכב הוותיקים בפני הדילמה: או שהם יביאו בעצמם את דגמי המכוניות שעד כה לא הביאו, מה שיכביד מאוד על המערכות הלוגיסטיות שלהם, או שיתעלמו, מה שעלול להיות מסוכן ליבואנים, או שיבחרו באופציה שלישית - אקדח טעון שנמצא על שולחן ענף הרכב כמה שנים, עד כה ללא שימוש: יבוא מקביל על ידי יבואני הרכב הוותיקים.
כיום כל יבואני הרכב בישראל מחזיקים במערכי יבוא נרחבים. חלקם מחזיקים גם בחברות סחר רכב ומערכי טרייד-אין נרחבים, וחלקם גם מושקעים בקבלנים חיצוניים שעוסקים בסחר ברכב, כמו במקרה של צ'מפיון מוטורס ואוטו דיל. בתרחיש קיצון, אם יבואני הרכב יגלו שהדגמים שהם לא יכולים לייבא, כמו פלאג-אין הייבריד לסוגיהם, רכבי שטח ועוד, תופסים נתח משמעותי בשוק, לא ירחק היום שבו הם בעצמם ייכנסו באופן עקיף לענף היבוא המקביל.
