מבחן רכבהסינית החדשה: חשמלית, אבל לא מחשמלת
מבחן רכב
הסינית החדשה: חשמלית, אבל לא מחשמלת
המכונית הסינית החשמלית סרס 3 מצליחה אמנם לספק טווח נסיעה חשמלי נאה של יותר מ־250 ק"מ, אבל איכות הנסיעה ירודה וגם איכות הפלסטיקה לא משובחת. היא תשמש כנראה רק כחיל חלוץ לרכבים סיניים חשמליים משתלמים יותר
שוק הרכב הסיני עשוי להיות מקום מבלבל לכל מי שמורגל בשמרנות, בסדר ובניקיון של שוק הרכב המערבי. כאשר אינטרס ישראלי נכנס לתמונה, אזי מדובר כבר בקשיי תפיסה. הגישה מזכירה מעט מכירת מוצרי חשמל זולים ב־eBay: המוצר קיים בגרסאות רבות, תוך הקפדה על שינויי שם מבלבלים. הנה ניסיון להסביר: דונגפנג היא יצרנית רכב סינית. קבוצת התעשייה צ'ונקינג סוקון היא קבוצת תעשייה סינית. ביחד הן הקימו יצרנית רכב חדשה: דונגפנג סוקון, או DFSK, שמייצרת גם מכוניות, אבל לא של דונגפנג. דונגפנג, כלומר יצרנית הרכב, מייצרת משנת 2019 את רכב הכביש שטח דונגפנג פנגון. מכיוון שאת כל הטוב צריך לחלוק, אזי גם DFSK מייצרת את אותו רכב כביש־שטח, אך קוראת לו GLORY. רכב הכביש־שטח של דונגפנג, או DFSK, משווק בסין עם מנוע בנזין בנפח 1.5 ליטרים, אבל יש לו גם גרסה חשמלית. זה לא הכל: לדונגפנג יש גם זרוע רכב חשמלי משלה שהושקה תחת השם "פרי זהוב". מכיוון שפירות זהובים אינם בהכרח נפוצים בשוק הרכב החשמלי העולמי, שונה שמה של החטיבה שמייצרת את הפנגון, או ה־GLORY, לסרס, והדגם הראשון של סרס המצויד במנוע החשמלי מגיע לישראל ושמו הוא סרס 3.
מבחן רכב סרס 3
(עמית שעל)
בישראל פועלים לפי חוקים מערביים, כלומר שוק הרכב הישראלי מתיר יבוא של מכוניות שעומדות במכלול הכללים הנרחב שמקובל במערב ותקף לגבי ריסוק, זיהום ועוד. אבל כאשר צריך, בשוק הרכב הישראלי יודעים לגלות גמישות. לסינים זה כדאי: שוק מזרח־תיכוני עם ניחוח מערבי שמוכן לקנות מכוניות זה תמיד נחמד, אבל יש מגבלה – בשוק הרכב הישראלי מתירים יבוא של 400 מכוניות בלבד מכל דגם סיני חשמלי חדש, מה שמשאיר את היבואן "על אש קטנה" במשך כמה שנים, עד שיצרן הרכב הסיני יוכל לייבא לישראל כמויות משמעותיות. בפועל מדובר במצב נוח, היבואן לא חייב לרכוש כמויות אדירות, והיצרן מקבל ברזומה מדינה מערבית שמוכנה לרכוש את התוצרת.
לא אוהבת שיבושי כביש
במבט ראשון סרס 3 אינה מכונית שמתבלטת. מדובר ברכב כביש־שטח שמורכב מעיצובים של הרבה מכוניות אחרות. מאחור יש סאנגיונג, בפנסים יש פולקסווגן. מקדימה יש גריל אטום שמישהו טרח לשלב בעיצובו מאות משולשים כחולים במקום שבו גרסת הבנזין של ה־3 מצוידת בגריל רגיל עם פתחי אוורור. התוצאה הסופית מכוילת לאמצע, כלומר היא לא מנסה להתבלט ולא מנסה גם להכאיב לעין. בפנים המצב טוב, אבל יש גם בעיות: איכות החומרים של לוח המחוונים סבירה. החלק המרכזי נשלט על ידי פתחי אוורור עגולים שניכר שעוצבו בהשראת רוב הדגמים העכשוויים של מרצדס, אך פתחי האוורור נעים בחופשיות יתרה ומרגישים פשוטים למגע.
יש כמובן מסך מגע גדול כנדרש בעדות הרכב החשמלי, כאשר מסך המגע שולט ברוב הפונקציות העיקריות. המושבים הקדמיים חסרים תמיכה לגב התחתון, וככל שיורדים במורד לוח המחוונים אל חלקן התחתון של הדלתות, כך איכות הפלסטיקה יורדת. יש כמובן בורר הילוכים בסגנון יגואר שנשלף מלוח המחוונים כאשר ה־E3 מותנעת, אך במפתיע השילוב אינו מיידי. קל לשלב הילוך אחורי ולקבל הילוך חניה, מעצבן לשלב הילוך קדמי ולקבל הידרדרות מסוכנת לאחור. חשוב לציין: סרס 3 היא מכונית שאינה מצוידת במערכות בטיחות אקטיביות, כלומר היא לא יודעת כיצד לבלום לבד, גם לא כיצד להסיט את ההגה בשעת סכנה. קשה לדמיין מצב שבו מכונית נמכרת בישראל בשנת 2021 ללא המערכות האלה. מעבר לכך, ההגה אינו מתכוונן ברוחק אלא רק בגובה. המרחב מאחור סביר למשפחה קטנה, אך תא המטען מעט קטן. המזגן של ה־E3 מעט מתקשה בקיץ הישראלי כאשר הגג פתוח ויולי־אוגוסט עוד לפנינו.
סרס E3 מתחילה את חייה כמכונית בעלת מנוע בנזין, או לסירוגין כמכונית בעלת מנוע חשמלי. כמכונית בעלת מנוע בנזין כנראה שאין לה מה לנסות ולהתמודד בשוק הישראלי. אבל בהינתן מנוע חשמלי, המצב שונה. בזמן שיצרני הרכב הסיניים קיבלו הוראה תקיפה להפליא מהממשל לפתח מכוניות חשמליות, יצרני הרכב האירופיים קיבלו גישה הרבה יותר מתירנית. וכאשר האירופים פיתחו מכוניות חשמליות, הן לא היו עממיות, לא במחיר ולא בטכנולוגיה. סרס, לעומת זאת, פיתחה מערכת חשמלית עממית, כלומר כזו שלא מרגישה עמוסה בטכנולוגיה אך בהחלט עושה את העבודה. E3 מצוידת במנוע שמפיק 163 כוחות סוס. ההגדרה הטובה ביותר עבורו היא "עושה את העבודה". בכל המצבים שאינם מצב כוח, ה־E3 מעט משתהה בזינוק, אבל לאחר מכן מתנהלת במהרה בקצב נאה. סרס מצהירה על טווח תיאורטי של כ־300 ק"מ, וקל מאוד לסחוט מהמכונית נסיעה חשמלית של 250 ק”מ ואפילו יותר ללא מאמץ ניכר. כן ניתן להרגיש שמערכות מסוימות עדיין לא מכוילות כראוי, למשל מערכת הבלימה הרגנרטיבית, אותה מערכת שרותמת את האנרגיה שנוצרת בזמן תאוצה. המעבר לאגירת אנרגיה אינו חלק ומורגש היטב בשיוט בין־עירוני. מבחינת נוחות, ברוב מצבי היומיום הסרס מתמודדת היטב: היא משככת בורות בעיר ללא מחאות יוצאות דופן, אבל ככל שקצב ההתקדמות עולה, כך נחשפים פערים עם התוצרת המערבית – סרס לא אוהבת שיבושי כביש במהירות גבוהה ולא ממש חובבת סיבובים. לרוב 400 הלקוחות הפוטנצאליים זה לא ממש ישנה, אלא אם יבחרו לקחת את הסרס לכבישים המאתגרים של הרי ירושלים.
בעיקר העיתוי
בשורה התחתונה: יבואני הרכב הישראליים נמצאים במירוץ להשגת מכוניות סיניות חשמליות. אלמלא הסרס היתה חשמלית לא היה כל טעם לייבא אותה לישראל, אך כעת מדובר במוצר שמגיע לשוק בעיתוי טוב, אם כי בהיקף מוגבל. המחיר הוא 140 אלף שקל, מחיר שניכר שחושב לפי צורכי לקוחות מוסדיים: מעט פחות ממכונית משפחתית בעלת מנוע בנזין והרבה פחות ממכוניות מערביות בעלות מערכת הנעה חשמלית. במחיר זה ניתן לקבל אמצעי תחבורה בסיסי למדי שאינו מיישר קו עם הסטנדרט המערבי מבחינת נוחות או בטיחות. מבחינת העיתוי והעובדה שהיקף היבוא מוגבל בכל מקרה, לכך בדיוק הסרס 3 נועדה. בהתחשב בקצב ההתקדמות המרשים שבו יצרני הרכב הסיניים משלימים פערים מול התוצרת המערבית, כנראה שבתוך פרק זמן לא ממושך יגיעו גם דגמים שיצדיקו את מחירם עבור הצרכן הפרטי בישראל.
