דעהיום דרמטי במשפט נתניהו? לא, יום שגרתי
דעה
יום דרמטי במשפט נתניהו? לא, יום שגרתי
ההטבות שנתן מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, שלמה פילבר, לבזק מתפרסות על כמה וכמה תחומים של שוק התקשורת, כל אחד מהם פוגע בצרכנים ומעניק טובות הנאה משמעותיות לבזק ולאלוביץ' - הן בוודאי לא מתמצות רק במתן האישור הכללי לעסקת בזק יס
הפרשן המשפטי של עיתון "כלכליסט" משה גורלי, הינו עיתונאי ופרשן משפטי ותיק, שלו זכויות רבות, אולם טור הפרשנות שכתב: "היום שעשוי להתברר כאחד הדרמטיים בתיק 4000", כולל לטעמי טעויות רבות בקשר לתוכן עבירת השוחד המיוחסת לנתניהו, ובעיקר בהקשר זה, למהלכי הרגולציה ולמעשה ההטבות הרגולטוריות שהעניק פילבר (במצוות נתניהו) לבזק עבור אלוביץ', ולכך אבקש להתייחס בטור קצר זה.
אתחיל בשתי הערות מקדימות. הכותרת שניתנה לטור שתיאר יום אחד במשפט היתה "אחד הדרמטיים". הייתי מציע (לכולנו) להיות גם יותר זהירים וגם פחות מסעירים. כל משפט פלילי, בוודאי כזה המורכב ממאות עדים ומאלפי מסמכים, הוא אוסף של ראיות אשר כל אחת כשלעצמה היא חלק קטן (ולפעמים שולי) מהפזל שמנסה התביעה לבנות, לפי "מפת הדרכים" של כתב האישום. לא על עדות יחידה ובוודאי לא על יום דיונים אחד יקום ויפול התיק.
והשניה – אני כותב (וגם מתראיין) פה ושם על משפט נתניהו, אין בדברים שיכתבו כעת כדי להביע עמדה מטעמי על תוצאות המשפט, ובוודאי ביחס לעבירת השוחד שבתיק 4000 עמדו ועומדות בפני התביעה קשיים לא מעטים של הוכחה שלה (בניגוד לעבירת הפרת האמונים בקשר ליחסי הקירבה של אלוביץ' עם נתניהו והסתרתם, ששם מצבו של הנאשם קשה הרבה יותר).
לכן אנסה כעת בעיקר להסביר בקצרה, חלק מהסוגיות הרגולטוריות שאליהן התייחס גורלי.
גורלי כותב בפתח הטור שלו כך : "ליבת האישום בתיק 4000 היא התמורה לשוחד שנתן לכאורה שר התקשורת נתניהו לשאול אלוביץ׳ הבעלים של בזק בדמות חתימתו על אישור העסקה." באישור העיסקה מתכוון גורלי לחתימה ואישור של עסקת המיזוג של החברות "בזק – יס".
אמירה זו היא ממעיטה ביותר (בלשון המעטה), ואתחיל מכתב האישום ולאחר מכן לעדות שכבר נשמעה מפי דנה נויפלד היועצת המשפטית של משרד התקשורת.
כתב האישום מייחס לנתניהו (באמצעות פילבר ואח') מספר הטבות רגולטוריות שהוא העניק לבזק (אלוביץ') – על חשבון הציבור - ובהחלט לא רק את אישור עסקת המיזוג, כפי שגורלי כותב. למעשה אישור עיסקת המיזוג אפילו אינו "התמורה" העיקרית הן לפי כתב האישום והן לפי מה שאירע במשרד התקשורת בימי נתניהו ופילבר.
ראשית, ביחס לעצם אישור עסקת המיזוג, משרד התקשורת היה הרגולטור הפחות משמעותי, אלא רשות התחרות, שזו הסמכות המפורשת שלה בעסקאות מיזוג שיש להן השפעה על התחרות בשוק בו מדובר.
כאשר אלוביץ' רכש את השליטה בבזק בשנת 2010, הוא החזיק גם כמחצית מהמניות של יס, ולכן במסגרת האישור שנתנה לו רשות התחרות לרכישת השליטה שלו בבזק, נקבע כי עליו להעביר את המניות שלו (של יורוקום חברה פרטית בבעלות שלו ושל קרובי משפחה) בחברת יס לנאמן אשר הוטל עליו למכור אותן כדי למנוע מצב שבו בזק (שכעת אלוביץ' רוכש אותה) ויס ישלטו על ידי גורם אחד, דבר שפוגע בתחרות בשוק התקשורת.
במשך מספר שנים ביקש אלוביץ' דחייה בחובת המכירה של המניות של יס המוחזקות בידי הנאמן. בסופו של דבר בשנת 2014 נתן הממונה (עו"ד אסף אילת כמ"מ הממונה) אישור לרכישה של יתרת המניות של יס שבידי יורוקום ע"י בזק (שזו עסקת המיזוג) בתנאים מסוימים, שבאו להבטיח מניעת פגיעה בתחרות כתוצאה מהמיזוג (שבהגדרה יש בו אלמנט אי תחרותי משמעותי). תוקף האישור הזה היה לשנה בלבד, והוא ניתן לאור שינויים שחלו בשוק התקשורת מאז שנת 2010 שאז מיזוג כאמור נאסר מבחינה משפטית (צחוק הגורל הוא שמי שמנע את אפשרות המיזוג בשנת 2010 היא יורוקום עצמה כאשר הגישה התנגדות עוד בשנת 2008 למיזוג של בזק אשר נשלטה אז על ידי קבוצת סבן עם יס, ובית המשפט העליון קיבל את עמדתה בניגוד לעמדת הממונה על התחרות).
בגלל שתוקף האישור האמור היה לשנה אחת בלבד, היה ברור לאלוביץ' כי עסקת המיזוג חייבת "להיסגר" לא יאוחר מחודש יוני 2015, אחרת יפוג תוקף אישור הממונה.
וכאן נכנס פילבר לתמונה, והוא פעל החל ממועד המינוי שלו (בתחילת חודש יוני 2015) לקדם ולסיים במהירות האפשרית את אישור עסקת המיזוג, על מנת שאלוביץ' יוכל לעמוד ב"דד ליין" שנקבע על ידי רשות התחרות. מבחינת אלוביץ' לפספס את הדד ליין, משמעותו שעסקת המיזוג לא תאושר (בגלל פקיעת אישור רשות התחרות) ואז סביר להניח שחובת המכירה של הנאמן הייתה יוצאת לפועל.
אז "הטבה ראשונה" ומשמעותית שהוענקה לאלוביץ' היא למעשה מהירות האישור. במסגרת זו אגב פעל פילבר לקבלת אישור מועצת הכבלים והלווין שהיה גם גורם רגולטורי שאמור לאשר אותה בלוח זמנים קיצוני של ימים בודדים.
הטבה נוספת ומשמעותית יותר היא של אישור "ביטול ההפרדה המבנית". כאשר בזק (המחזיקה כמחצית ממניות יס) רוכשת את יתרת המניות של אלוביץ' ביס, היא בזק הופכת להיות בעלת המניות היחידה ביס. אולם מבחינה משפטית זה אינו "מיזוג" שלם, שכן מדובר בשתי חברות שאחת שולטת באופן מלא בשניה. לאלוביץ' היא אינטרס אישי ישיר (אינטרס ששווה 200 מיליון ש"ח כפי שנראה בהמשך) שתבוטל ההפרדה המבנית בין בזק יס במובן שהם יתמזגו להיות חברה אחת. ביטול ההפרדה המבנית מאפשרת לבזק וליס להציע מוצרים משולבים של שתי החברות, לחסוך בעלויות של מטה והנהלה, ויותר מכך היא הייתה מאפשרת לבזק (שיש לה באותה תקופה רווחים עודפים – הנובעים משליטתה בשוק ומהיעדר התחרות – של מיליארדים) להתקזז מול מס הכנסה על הרווחים שלה כנגד ההפסדים שהיו ליס (בסדר גודל של כ 5 מיליארד ש"ח נכון לאותו מועד).
לכן במסגרת עסקת המיזוג, שהייתה עסקת בעל עניין קלאסית מבחינת בזק, ולכן אמורה הייתה להיות מטופלת רק על ידי ועדה בלתי תלויה (מה שלא קרה בפועל ועל כך "מחכה" לאלוביץ' כתב אישום נוסף בבית המשפט המחוזי בתל אביב), נקבע כי אם תאושר "ביטול ההפרדה המבנית" אלוביץ' יקבל תמורה נוספת (מעבר ל 680 מיליון ש"ח ששולמו לו עם סגירת העיסקה) של 200 מיליון ש"ח עבור מימוש "נכס המס" של יס (כלומר קיזוז ההפסדים של יס מהרווחים של בזק), וכאמור השימוש הנכס המס יכול להתבצע רק אם תבוטל ההפרדה המבנית.
ואולם, עוד בשנת 2012 נכתב מסמך מדיניות עקרוני במשרד התקשורת (בתקופת כחלון), מסמך מדיניות שהממשלה תמכה בו כמובן, אשר קבע כי לא תאושר לבזק ביטול ההפרדה המבנית, אלא רק עם רפורמת השוק הסיטונאי – בעיקר בטלפוניה הקווית – רפורמה שאמורה הייתה לאחר שנים רבות של פעולות לקדם אותה על ידי משרד התקשורת, להכניס תחרות לשוק שתפחית את מעמדה המונופוליסטי של בזק ותיטיב עם הצרכנים בדרך של הורדת מחירים.
כמובן שבשנת 2015 (וגם לאחר מכן כפי שנראה להלן) רפורמת השוק הסיטונאי לא רק שלא התקדמה, אלא ביחס לחלק העיקרי שלה – הטלפוניה הקווית – היא אפילו לא התחילה להתבצע (בין היתר בגלל פילבר עצמו כפי שנראה בהמשך), ולכן בהתאם למדיניות משרד התקשורת והממשלה, לא אמור היה משרד התקשורת לאפשר את ביטול ההפרדה המבנית.
והנה, בניגוד גמור לאותה מדיניות (ויש להדגיש זו מדיניות שנקבעה לאחר ששתי ועדות של אנשי מקצוע, ועדת גרונאו בשנת 2008 וועדת חייק בשנת 2010 המליצה עליה וההמלצה נקבעה כמדיניות עקרונית מפורשת של משרד התקשורת) שולח פילבר על דעת עצמו בחודש דצמבר 2016 מכתב לבזק, לפיו הוא שוקל לתת לה את האפשרות של ביטול ההפרדה המבנית שבין בזק ליס. מכתב זה נכתב בניגוד לעמדה הברורה של משרד התקשורת מזה שנים רבות, נכתב בהתעלמות מעמדות אנשי המקצוע במשרד התקשורת. המכתב הגיע כל כך בהפתעה מצד כל גורמי הממשלה עד שהממונה על התקציבים במשרד האוצר, למד עליו רק מדיווח של בזק לבורסה. גם הממונה וגם רשות התחרות פנו באופן מיידי לפילבר וטענו בפניו בכתב, הכיצד הוא מאפשר את ביטול ההפרדה המבנית כאשר השוק הסיטונאי טרם התקדם והתבסס.
אם כן ההטבה השניה שהעניק פילבר היא מכתב שהוציא על דעת עצמו, אשר עומד בניגוד גמור לעמדות מפורשות וברורות של משרד התקשורת מזה שנים רבות, עמדות שלא נקבעו באופן קפריזי אלא לאחר דיונים של שנים רבות והמלצות של ועדות של אנשי מקצוע בתחום התקשורת. כאשר המשמעות של המכתב היא מבחינת הצרכנים ויתור על "התניה" שתאפשר קידום של תחרות בשוק התקשורת, ומבחינת אלוביץ' המכתב הוא כמעט כמו שיק בנקאי של 200 מיליון ש"ח.
וכעת להטבה השלישית, הנוגעת לרפורמת השוק הסיטונאי עצמה. כפי שנאמר ההתניה הברורה שהייתה עוד משנת 2012 בקשר לביטול ההפרדה המבנית (שקשורה לעסקת בזק יס) היא של התבססות אותה רפורמה. על רפורמה זו עבד משרד התקשורת שנים רבות ולבסוף בשנת 2014 בסמוך לסיום תפקידו חתם גלעד ארדן על התקנות הנוגעות לשוק הסיטונאי. למרות שתקנות אלו חייבו את בזק לאפשר שימוש בתשתיות שלה על ידי המתחרים, ותמורת תשלום ראוי שהיה מבטיח הורדת מחירים בכל שוק התקשורת, בזק פשוט לא קיימה את התקנות והגישה עתירה כנגד משרד התקשורת. הדיונים בעתירה נמשכו כשנה לערך, ובית המשפט דחה שוב ושוב את הטענות של בזק כנגד הרפורמה. והנה בחודש אוקטובר 2015, שולחת מחלקת הבג"צים, המייצגת את משרד התקשורת בעתירה, הודעת עדכון, הודעה שנתמכת בתצהיר של פילבר עצמו המאשר את האמור בה. באותה הודעה כותב פילבר (ומשרד התקשורת) כי המשרד עומד על דעתו שעל בזק לקיים את רפורמת השוק הסיטונאי, וכי אין מניעה לא הנדסית ולא כלכלית לקיים אותה, אלא שנוכח שיש מנכ"ל חדש למשרד (הוא פילבר עצמו) המשרד מוכן לאפשר לבזק לבצע פתרון ביניים שהוא נחות יותר (לא אני אומר שהוא נחות אלא פילבר עצמו) למשך שנה בלבד שנקרא "ריסייל". הפתרון הזה יש לדעת, הוא נחות מבחינת התחרות, ולמרות שנאמר שהוא יבוצע כפתרון זמני של שנה, בפועל הוא נמשך כ-3 שנים.
כלומר במילים אחרות ופשוטות יותר, פילבר עצמו מנע את האפשרות של קידום (בטח התבססות) של רפורמת השוק הסיטונאי – בעיקר בטלפוניה הקווית – דבר שגרם ישירות הן להמשך הרווחים העודפים של בזק, והן למניעת התחרות שהייתה מורידה לכלל הצרכנים (גם מי שמנוי על המתחרים של בזק) הורדת מחירים משמעותית, בסדרי גודל של מאות מיליוני ש"ח אם לא יותר בשנה.
זו ההטבה השלישית, ולטעמי המשמעותית ביותר (מבחינה כספית ובחינת הפגיעה בצרכנים) שהעניק פילבר לבזק.
כעת נשוב לאולם בית המשפט המחוזי.
בחקירה הראשית של דנה נויפלד נתבררו פרטים רבים לגבי אופן הפעולה של פילבר במשרד התקשורת. חלק מהפרטים הללו לא אמורים היו להיות הפתעה לאף אחד, שכן הם נזכרו במפורש בדוחות של מבקר המדינה משנת 2017 בקשר לרפורמת השוק הסיטונאי ובקשר לטיפול של משרד התקשורת במצב תשתיות התקשורת בישראל.
כבר בשנת 2017 ציין מבקר המדינה היא פילבר שינה את המדיניות של משרד התקשורת על דעת עצמו, מבלי להתייעץ כלל עם אנשי המקצוע, תוך סטיה מהותית ומשמעותית ממדיניות מקצועית שנקבעה שנים רבות קודם לכן ואשר הייתה אמורה להוביל לתחרות בשוק התקשורת. כל אלו דברים שהיו כבר ידועים. בעדות נתבררה עוד נקודה מדהימה בהקשר זה. מתברר כי כאשר פילבר משנה – על דעת עצמו – את המדיניות של משרד התקשורת, באופן שההטבות "הולכות" לבזק במקום לציבור, הוא אומנם לא מתייעץ עם אנשי המקצוע במשרד התקשורת, אבל הוא כן מתייעץ – תחזיקו טוב – עם ההנהלה הבכירה של בזק עצמה, התייעצות שהוא עורך בסתר ומסתיר אותה מבעלי התפקידים הבכירים במשרד התקשורת. למעשה לפי העדויות שנשמעו, המנהלים הבכירים של בזק "עזרו" לפילבר בניסוח של ההוראות שמשרד התקשורת אמור לתת לבזק עצמה.
וצריך לזכור (למי ששכח) פילבר הוא עד מדינה, בדיוק בגלל המעשים הללו שנעשו על ידו. כך שהוא לא רק מי שגרם לנזק עצום לצרכנים ולהיעדר התחרות בשוק התקשורת, אלא שעשה זאת בדרך שלפחות לפי גורמי אכיפת החוק היא פלילית (ולכן קיבל מעמד של עד מדינה, מי שעבר עבירה ולא מואשם כנגד מתן עדות על שותפיו).
אם כן, ההטבות שנתן פילבר לבזק מתפרשות על כמה וכמה תחומים של שוק התקשורת, כל אחד מהם פוגע בצרכנים ומעניק טובות הנאה משמעותיות לבזק ולאלוביץ', והן בוודאי לא מתמצות רק במתן האישור הכללי לעסקת בזק יס.
אם יש משהו דרמטי שנשמע באולם בית המשפט המחוזי זה בדיוק זה, כיצד מנכ"ל של משרד ממשלתי, רגולטור שאחראי על שוק התקשורת שאמור לדאוג לצרכנים, משנה את המדיניות של המשרד ב-180 מעלות לטובת בעל השליטה במונופול עצום ששולט בשוק ומנצל את כוחו לעשוק את הציבור, ואף מתאם מאחורי הגב את השינויים הללו עם מי שאמור להינות מהם על חשבון כולנו.
המחבר הוא עורך דין
