דעההפשע המאורגן מאיים על יסודות הדמוקרטיה בישראל
דעה
הפשע המאורגן מאיים על יסודות הדמוקרטיה בישראל
בזמן שהרשות השופטת וגורמי האכיפה מאבדים מכוחם מול הפשע המאורגן, זה שולח זרועותיו ומהווה איום חסר תקדים על הדמוקרטיה הישראלית. על הרשויות להתאחד ולפעול לצמצום ביורוקרטיה משפטית, להחמרת הענישה ולתיעדוף המאבק בפשיעה המאורגנת תוך שימוש בטכנולוגיות מעקב וניטור
הפשיעה לסוגיה הולכת וגואה כאשר הרשות השופטת וגורמי האכיפה "מכילים" עבירות קלות, ומחמירה שבעתיים כאשר קיימת הזנחה סביבתית, חברתית ותשתיתית. פשיעה מאורגנת דומה לארגוני טרור, היא צוברת השפעה במרחב הציבורי, עוצמה כלכלית וכוח פוליטי, תוך השחתת נורמות התנהגות שלטוניות וחברתיות.
"חוק הפרוטקשן" שעבר בקריאה טרומית הוא צעד אחד בכיוון הנכון, אך נדרשים עוד רבים למאבק בפשיעה המאורגנת. חקיקה לבדה, ללא מהלכי אכיפה והרתעה, לא תביא למיגור תופעת סחיטת דמי החסות. החוק לא ישיג את מטרותיו כל עוד האווירה הציבורית והשלטונית תשדר הפקרות, רפיון וסלחנות. רק שינוי מהותי באווירה ובאמון האזרחים במערכת האכיפה יוביל אדם להתלונן כנגד ארגוני פשיעה, תוך סיכון חייו וחיי משפחתו.
ככל שהמצב השלטוני רעוע, ארגוני הפשיעה מתחזקים ומבססים מעמדם. ישראל מצויה בתהליך היחלשות ואובדן שליטה של המשטרה, בסלחנות שערורייתית של מערכת המשפט וגורמי האכיפה והדבר מביא לעליה בהיקף הפשיעה וחומרתה ולכרסום ביסודות המשטר הדמוקרטי. העובדה שבבית המחוקקים הישראלי מכהנים בימים אלה פוליטיקאים שהורשעו בעבר בפלילים או כאלה שעומדים כנגדם כתבי אישום חמורים, הינה כר פורה לצמיחה והתרחבות הפשיעה המאורגנת מחד ולתחושת חוסר ביטחון בקרב אזרחים ובעלי עסקים הנפגעים מכך מאידך.
פשיעה מאורגנת דומה לסרטן השולח גרורותיו, וככל שהן מתפשטות כך עולה כמות המשאבים הנדרשת למיגורן. אולם, חרף העלייה בהיקפי הפשיעה המאורגנת בישראל עדיין ניתן למגר אותה, או לפחות לצמצם אותה משמעותית על-ידי הקצאת משאבים ושינוי סדרי העדיפויות הלאומיים. העיר ניו-יורק היא אחת הדוגמאות הבולטות לכך, פעילות מחמירה ומשולבת שכללה נוכחות משטרתית מאסיבית ברחובות, טיפול בתשתיות, צמצום תחושת ההפקרות, אפס סובלנות לגילויי אלימות ומהלכי אכיפה ושפיטה נוקשים שהוביל בזמנו ראש העיר רודי ג'וליאני, גרמו לירידה דרסטית בפשיעה והשיבו את תחושת הביטחון האישי לאזרחים.
בישראל נדרשים מהלכים נחרצים, מתמשכים ותקיפים מצד גורמי האכיפה, מנהיגי המדינה, ראשי רשויות ופוליטיקאים. חומרת האלימות, האיום והסיכון הכלכלי-חברתי מחייבים שינויים בתפיסה, בשיטות פעולה, בשילוב זרועות ובהחמרת פעולות המנע, הסיכול והענישה.
יש לצמצם ביורוקרטיה משפטית, לקצר זמני טיפול, להחמיר בענישה, ולתעדף את המאבק בפשיעה המאורגנת, תוך שימוש בטכנולוגיות מעקב וניטור אחר ראשי הארגונים. יש להוסיף תקציב משמעותי לרשות להגנת עדים במטרה להגדיל את הסיכוי לשיתוף פעולה ויכולת ההעמדה לדין.
נדרשת פעילות מסונכרנת של כלל גורמי האכיפה, בהם: המשטרה, השב"כ, רשות המסים, הרשות לניירות ערך, רשות התחרות ומשרדי ממשלה נוספים, במטרה לשים יד על כספים ונכסים של ארגוני הפשיעה, כשם שנלחמים בכספי הטרור.
נדרש חיזוק בכח אדם ותשתיות, דוגמת: חוקרים, תובעים, שופטים, סוהרים ומתחמי כליאה. תקציבי המשרד לביטחון לאומי עדיין רחוקים מאוד מהצרכים הקיימים בשטח. יש להגדיל את התקינה, לשפר את שכר ותנאי השוטרים, להעניק להם רוח גבית ותחושת הערכה. ללא כל אלו, המשטרה לא תצליח לעלות בחזרה על דרך המלך, לרכוש את אמון הציבור, והפשיעה המאורגנת תמשיך להרים ראש ולחזק את אחיזתה.
לגופי האכיפה נדרשת עליונות טכנולוגית ברורה על פני ארגוני הפשיעה, זאת בכדי לאפשר ניטור מוקדם ורציף של תנועות, פעילויות, קשרים, כספים ועוד.
היעדר סובלנות כלפי ונדליזם והשחתה, לצד נוכחות מוגברת של שוטרים ופקחים גם ברמה המוניציפאלית, בתוספת טכנולוגיות "עיר חכמה" יגבירו את תחושת הביטחון של האזרחים מחד ויקשו על גורמים עבריינים לפעול בסביבה האורבנית מאידך.
ניצב בדימוס בועז גלעד לשעבר בכיר בשב"כ ובמשטרה, וכיום חוקר במכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי וממקימי קבוצת "ניצבים בחזית"
