בשביל קולות החיילים: גנץ מכשיר את עיוותי הפנסיה
בשביל קולות החיילים: גנץ מכשיר את עיוותי הפנסיה
ועדת השרים לחקיקה אישרה אתמול את הגדלות הרמטכ"ל, שהוגדרו על ידי המשנה ליועמ"ש כ"בלתי חוקיות"; שר הביטחון הוביל את ההחלטה בגיבוי שר האוצר מתוך חישובים פוליטיים ותמרוני השהיה של בג"ץ; עדיין לא מאוחר: הכנסת יכולה למנוע הענקת רוב לחוק השנוי במחלוקת
מעניין על מה בדיוק חשבו, או מה בדיוק ניסו להשיג יועצי שר הביטחון בני גנץ, כאשר המליצו לו להגיש רק במוצאי שבת את התקנות המאשרות את תוספות הרמטכ"ל השערורייתיות - שעלותן נאמדת בכ־1.3 מיליארד שקל - לוועדת השרים לחקיקה, שאכן אישרה אותן אתמול. הרי מדובר בטריק ידוע שכמה גורמים בממשלה דאגו להתריע מפניו עוד ביום שישי בבוקר, ונחשף מבעוד מועד.
למי שפחות מכיר את עבודת הממשלה, הנושאים לאישור ועדת שרים לחקיקה מוגשים 48 שעות לפני הדיון (לא כולל שישי ושבת) - כלומר לכל המאוחר עד יום שלישי־רביעי בערב. אלא אם כן יש סיבה חריגה שמצריכה דחייה. מה הלחץ הפעם? אין כמובן: הממשלה אישרה את התקנות לפני כ־5 חודשים. מדובר במהלך כל כך לא חכם פוליטית ותדמיתית, בעיקר לנוכח העובדה כי הטענה המרכזית נגד אותן תוספות היא שהן לא חוקיות, עד שהיה נראה כי גנץ עצמו רקם אותו.
מה הוא חשב, שאף אחד לא ישגיח בזה שהוא מנסה לסדר לחבריו 1.3 מיליארד שקל לשנה? שלא יובן שכל מה שהוא רוצה זה לשמור על הבייס שלו, הגנרלים והביטחוניסטים, שביום פקודה של הבחירות הבאות יתמכו בו ויתייצבו לצידו? שזה יעבור בשקט אחרי המהומה וההד התקשורתי והציבורי שהמהלך הזה מחולל כבר חצי שנה? הרי הוא ביצע מהלך חשאי בלשון המעטה: במקום להגיש את ההצעה לאור יום, חיכה למוצאי שבת, לשעות המאוחרות.
אם הטענה המרכזית נגד תנאי השכר והגמלאות של צה"ל היא שהם נרקמים ומשולמים ב"חושך", גנץ רק חיזק אותה. אם הדבר צודק, נורמטיבי, מוסרי וחיוני - אז מדוע במחשכים? יתרה מזו, גנץ גם הביך את שופטי בג"ץ ופעל בעקיפין נגדם, תוך שהוא מפנה את הזרקור אליהם.
תזכורת קצרה: בנובמבר 2019 הוגשה עתירה נגד אותן תוספות שלפי כלל משפטני המדינה - למעט שרון אפק, הפרקליט הצבאי הראשי - הן בלתי חוקיות. "הענקת הגדלות בגין שירות חובה ובגין התקופה מגיל 18 ועד מועד הגיוס אינה מתיישבת עם הדין הקיים", כתב רז נזרי, המשנה ליועמ"ש. העותרים דרשו הפסקת התוספות האלו שהביאו את תקציב הפנסיות של צה"ל ל־8 מיליארד שקל לשנה, כשהתוספות מהוות כ־14% מסך תקציב הפנסיה התקציבית.
העותרים הצליחו להשיג מבית המשפט העליון צו על תנאי - השופטים השתכנעו שהממשלה חייבת להסביר מדוע היא החליטה כך. אך לא ניתן צו ביניים - השופטים לא חייבו את צה"ל להפסיק לשלם את התוספות. מאז ועד פברואר 2021 — היו דחיות ועוד דחיות. הרי תמיד יש נושאים בוערים יותר מ־1.1 מיליארד שקל לצה"ל. לבסוף, גם בג"ץ התעייף והציב מועד אחרון להגיש תשובה סופית, שגם הוא נדחה 3 פעמים: 30 בינואר 2022, בעוד שבועיים.
צה"ל ניסה שוב ושוב לדחות את הדיון הזה והסיבה לכך ברורה: צה"ל משלם כעת איך שהוא מוצא לנכון. וכל עוד אין תקנות שמסדרות את סוגיית תוספות הרמטכ"ל, כלומר, אין איסור של ממש על תשלום כזה, צה"ל ממשיך לשלם כראות עיניו. "לא בכדי המדינה עשתה כל שביכולתה לדחות את מתן התשובה, אין לה איך להצדיק את התשלומים האלה משפטית", הסבירה ל"כלכליסט" עו"ד מיקה שיינוק קרטן, היועצת המשפטית של עמותת רווח נקי. "ככל שבית המשפט הנכבד ימשיך וידרוש תשובות מהמדינה ויקיים דיון בגוף העתירה ובסוגיות המשפטיות העולות ממנה הוא יחזק את הכנסת בעבודתה על הצעת החוק ותיקונה לטובת כולנו, כולל לטובת צה"ל עצמו".
אך הבושה וחוסר הנוחות חזרו לבג"ץ, שקבע ב־4 בינואר, לפני כשבועיים, שאין יותר דחיות. הרי בפועל, מכיוון שלא עצרו את תשלום תוספות הרמטכ"ל מאז 2019 - הכשירו אותו שופטי בית המשפט העליון. לא באופן אקטיבי כמובן, אלא באמצעות שתיקתם והאפשרות שהעניקו לדחות את הדיון.
נדמה כי האסטרטגיה החדשה של יו"ר כחול לבן היא ש"יש לקבוע לשופטים עובדות בשטח", כדי לייתר את הדיון המשפטי. כלומר, צה"ל רוצה להגיע לדיון ולהסביר לשופטים כי אין צורך בדיון, וכי הכנסת כבר אישרה את התקנות, או שהיא בדרך לאשר אותן.
כמו תקציב להקמת בית חולים חדש
אלא שיש בעיה קטנה: לא נראה סביר כי הכנסת תספיק לאשר את התקנות בכל ההליכים הנדרשים. אם כי, כבר היו דברים מעולם, וחקיקות יותר מורכבות מאלו אושרו בשבועיים. ויש גם בעיה גדולה: נכון לרגע זה, אין לממשלה רוב בכנסת. כאשר בוחנים את ההצבעה אתמול מבינים את הקושי הפוליטי. השרים גדעון סער (יו"ר תקווה חדשה ויו"ר ועדת השרים), השר זאב אלקין, והשרה תמר זנדברג (מרצ) הצביעו נגד המהלך.
שר האוצר אביגדור ליברמן נותר שר הביטחון החליפי. תמיכתו בחוק צורמת במיוחד אחרי שהסביר לאחרונה כי יש להפסיק לסבסד את הפנסיות של הישראלים ולבטל את הנפקת אג"ח מיועדות
"התוספת הזו צורמת מאוד, בטח בזמן הזה, בטח לאור נתוני הפנסיות שפורסמו בשבוע שעבר, בעיתוי הכלכלי הנוכחי, וחוסר הוודאות שהמשק נמצא בו. מעלים את זה רק במוצאי שבת אחרי שמועות מעיתונאים, ואחרי שבקיץ קיצצנו פנסיות של אנשים אחרים", הסבירה זנדברג.
מנגד, השרים קארין אלהרר, יועז הנדל, פנינה תמנו שטה, איילת שקד ומאיר כהן הצביעו בעד מתן התוספות ולכן יש יסוד סביר להניח כי הם מוכנים להעביר יחד - כל שנה - 1.3 מיליארד שקל מתקציב האנרגיה, התקשורת, הקליטה, הפנים והרווחה, לתקציב הפנסיות של צה"ל. הרי זו המשמעות של ההחלטה הזו, שכן אין תקציב עודף. אם רוצים לתת לאחד צריכים לקחת מהשני.
בנוסף, שרת החינוך יפעת שאשא ביטון נמנעה. לא ייתכן כי היא רוצה לרתום את תקציב החינוך המאוד רחב לטובת גמלאות הנגדים. לא רק שתקווה חדשה ומרצ יצביעו נגד, אלא שסביר מאוד להניח כי גם מפלגת עבודה של מרב מיכאלי לא תתמוך בהצעה הזו. נציג המפלגה בוועדת השרים, נחמן שי, היה דובר בצה"ל והוא זוכה הן לפנסיה תקציבית והן לתוספת הרמטכ"ל, ולכן היה מנוע מלהצביע ולא נוכח בדיון. אז רוב, ככל הנראה, אין. זאת ועוד, למרות מילות ההרגעה של ראש הממשלה נפתלי בנט, שאישר את תוספות הרמטכ"ל בממשלה שלו, אי אפשר להתעלם מהאווירה הפוליטית החדשה שנוצרה אחרי פרסום דבר המו"מ בין היועמ"ש אביחי מנדלבליט לבין בנימין נתניהו. ברור לגנץ, וגם ליריביו הפוליטיים, כי התוספת הזו לאנשי הקבע והפנסיונרים של צה"ל - שווה־ערך לבית חולים חדש בסדר גודל של אסותא אשדוד - שווה מנדט ואולי אף שניים. ייתכן כי מנגנוני כלכלת הבחירות הבלתי נראים, החלו כבר לפעול, ודווקא הם יעצרו את המהלך.
מה ישאיר קצין צעיר מדור ה־Y בקבע
ואסור לשכוח את תפקידו של שר האוצר אביגדור ליברמן בהכשרת המהלך, שללא תמיכתו השרץ הזה לא היה עובר. הוא הוכיח לאחרונה שהוא יודע ליזום דברים גדולים, להזיז הרים, לשבור גושי התנגדות קשים. עד הפנסיות של צה"ל. שר האוצר הנוכחי נותר שר הביטחון החליפי. התייעלות - כן, שמירה על הקופה הציבורית - כן, חדשנות ורענון - כן, אבל לא כאשר מדובר בפנסיות של צה"ל. שלפי אנשי משרד האוצר, שמתנגדים באופן מוחלט לחוק, מיטיב דווקא עם התפקידים העורפיים.
הדבר צורם שבעתיים שכן רק לפני שבועות ספורים הסביר ליברמן לאומה מדוע יש להפסיק לסבסד את הפנסיות של כל הישראלים ולבטל את הנפקת האג"ח המיועדות, זאת באמצעות מנגנון מקורי שיחסוך הרבה מיליארדים לקופת המדינה.
לפי הדו"ח של הממונה על השכר שהתפרסם בשבוע שעבר, שווי הפנסיה התקציבית המהוונת היא מטלטלת: בזמן שעובד מדינה ממוצע מקבל 1.7 מיליון שקל מכספי הציבור בגין תשלומים פנסיונים אחרי פרישה, הקצינים מכניסים פי 5.2 - כלומר 8.8 מיליון שקל בממוצע. זאת גם משום שגיל פרישה ממוצעת בצה"ל עומד על 45.4 לעומת 63.8 בשירות המדינה, פער של יותר מ־18 שנה.
אנשי צה"ל הציגו את הגרפים, את המספרים ואת הנתונים והסבירו כיצד רמת המשרתים הולכת ויורדת כי אין מספיק תמריצים. האם קצין בקבע בגילאי ה־20 השייך לדור ה־Y שהוצע לו שכר של כ־9 אלף שקל, פחות מהממוצע במשק, יישאר בצבא כאשר בשוק הפרטי מציעים לו 22 אלף שקל בתור התחלה, רק כי צה"ל מבטיח לו פנסיה עוד 22 שנה קדימה? התשובה ברורה - ייתכן כי גם עבור בכירי צה"ל.
